מי זו האלמונית בנהר הסיין?
אחד הסיפורים המרתקים של התרבות המודרנית הוא סיפורה של אישה אלמונית, שהדגימה כיצד חיים עצובים שמסתיימים במוות בנהר אינו בהכרח סוף החיים ולעתים הוא אף פתח לחיים חדשים משל עצמם.
זהו סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין" (L'Inconnue de la Seine). הסיפור המרתק ומסקרן מתחיל בסוף שנת 1880, כשמשטרת פריז מקבלת דיווח על מציאת גופתה של אישה צעירה בנהר הסיין שעובר בעיר.
סימני אלימות לא נמצאו על הגופה וניתן היה להניח שהיא התאבדה. בבדיקת הגופה, שערך הפתולוג המשטרתי בחדר המתים, הוא נדהם מיופייה של האישה הצעירה. בפניה המתות הוא דימה לראות חיוך עדין וזה הקסים אותו.
הפתולוג המוקסם ביקש ליצור מסכה של פני האלמונית המתה. כשהכינו אותה בשבילו, התגלו עטד ועוד אנשים שהוקסמו ממסכת המוות המסתורית ונטלו לעצמם עותקים ממנה. די מהר היו מי ששכפלו אותה והחלו למכור את מסכות "האלמונית מנהר הסיין" בשווקים ובחנויות של פריז.
ללא ספק, השילוב של היופי עם המסתורין של המוות הלא מפוענח גירה לפריזאים את הדמיון. זה היה טרנד מוזר אך אמיתי. בקרב הבוהמיינים הצרפתים של התקופה הפכה המסכה המסתורית פופולרית למדי ורבים תלו או העמידו אותה בסלוני דירותיהם. המסכה, שדומה שקיבלה חיים משל עצמם, מצאה את דרכה לבתיהם של ציירים, סופרים, משוררים ואנשי בוהמה בצרפת.
מעולם לא התגלתה זהותה של המתאבדת המסתורית ובדיעבד המצליחה כל כך. אבל תפקידה לא הסתיים בלהפוך לידוענית שכזו. יש אנשים שגם אחרי המוות, נכון להם עתיד מרגש ומפתיע.
כי יותר משמונים שנה אחר כך, בשנות ה-60 של המאה ה-20 מישהו החליט להשתמש במסכה המפורסמת בתור הפנים של בובת ההחייאה הראשונה. לא ברור אם ידעו אז על הקשר של האישה הלא מוכרת מהסיין להחייאה שלא זכתה לה במותה. אבל העובדה היא שמסכה המוות קיבלה שוב חיים.
התפוצה המטורפת של בובות ההחייאה הללו הפכו את פניה של האישה מנהר הסיין למפורסמים בעולם כולו. פניה היפות זכו להרבה יותר נשיקות מכל אישה אחרת בהיסטוריה, או לפחות בהמון הנשמות מפה לפה.
כך יצא שאחת מהטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הסיין שבפריז, הפכה לאחד מסיפורי ההצלחה המרתקים ביותר. כמו אגדות רוק, שמותם הצעיר העצים את המיתוס שלהם, כך גם סיפורה של האלמונית שטבעה בנהר ובמותה זכתה לחיים חדשים ולא צפויים.
אחד הסיפורים המרתקים של התרבות המודרנית הוא סיפורה של אישה אלמונית, שהדגימה כיצד חיים עצובים שמסתיימים במוות בנהר אינו בהכרח סוף החיים ולעתים הוא אף פתח לחיים חדשים משל עצמם.
זהו סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין" (L'Inconnue de la Seine). הסיפור המרתק ומסקרן מתחיל בסוף שנת 1880, כשמשטרת פריז מקבלת דיווח על מציאת גופתה של אישה צעירה בנהר הסיין שעובר בעיר.
סימני אלימות לא נמצאו על הגופה וניתן היה להניח שהיא התאבדה. בבדיקת הגופה, שערך הפתולוג המשטרתי בחדר המתים, הוא נדהם מיופייה של האישה הצעירה. בפניה המתות הוא דימה לראות חיוך עדין וזה הקסים אותו.
הפתולוג המוקסם ביקש ליצור מסכה של פני האלמונית המתה. כשהכינו אותה בשבילו, התגלו עטד ועוד אנשים שהוקסמו ממסכת המוות המסתורית ונטלו לעצמם עותקים ממנה. די מהר היו מי ששכפלו אותה והחלו למכור את מסכות "האלמונית מנהר הסיין" בשווקים ובחנויות של פריז.
ללא ספק, השילוב של היופי עם המסתורין של המוות הלא מפוענח גירה לפריזאים את הדמיון. זה היה טרנד מוזר אך אמיתי. בקרב הבוהמיינים הצרפתים של התקופה הפכה המסכה המסתורית פופולרית למדי ורבים תלו או העמידו אותה בסלוני דירותיהם. המסכה, שדומה שקיבלה חיים משל עצמם, מצאה את דרכה לבתיהם של ציירים, סופרים, משוררים ואנשי בוהמה בצרפת.
מעולם לא התגלתה זהותה של המתאבדת המסתורית ובדיעבד המצליחה כל כך. אבל תפקידה לא הסתיים בלהפוך לידוענית שכזו. יש אנשים שגם אחרי המוות, נכון להם עתיד מרגש ומפתיע.
כי יותר משמונים שנה אחר כך, בשנות ה-60 של המאה ה-20 מישהו החליט להשתמש במסכה המפורסמת בתור הפנים של בובת ההחייאה הראשונה. לא ברור אם ידעו אז על הקשר של האישה הלא מוכרת מהסיין להחייאה שלא זכתה לה במותה. אבל העובדה היא שמסכה המוות קיבלה שוב חיים.
התפוצה המטורפת של בובות ההחייאה הללו הפכו את פניה של האישה מנהר הסיין למפורסמים בעולם כולו. פניה היפות זכו להרבה יותר נשיקות מכל אישה אחרת בהיסטוריה, או לפחות בהמון הנשמות מפה לפה.
כך יצא שאחת מהטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הסיין שבפריז, הפכה לאחד מסיפורי ההצלחה המרתקים ביותר. כמו אגדות רוק, שמותם הצעיר העצים את המיתוס שלהם, כך גם סיפורה של האלמונית שטבעה בנהר ובמותה זכתה לחיים חדשים ולא צפויים.
