איפה נולד האלפבית הראשון בעולם?
שנים אחרי התפתחות כתב היתדות וכתב החרטומים, נראה בדיעבד שהכל היה מוכן לאלפבית פורץ הדרך, הא"ב הראשון בעולם. זה יקרה בראשית האלף ה-2 לפני הספירה, במכרות הנחושת של אזור סרביט אל ח'אדם, בדרום הר סיני. מקום מפתיע ועל ידי אנשים מפתיעים.
אבל רגע - היה כבר כתב, אז למה רק עכשיו אלף בית?
כי הכתב הזה הגיע זמן רב אחרי שנולדו מערכות כתב קדומות, שכללו מאות סימנים, החל מסוף האלף ה-4 לפני הספירה. בתחילה נוצר כתב יתדות מוגבל וראשוני, הכתב הראשון בעולם. הוא שימש בעיקר למטרות כספיות וחשבוניות ונולד ב"סהר הפורה", אזור מסופוטמיה שנחשב לערש התרבות. מכאן יצמח כאן כתב היתדות השומרי, ככל הנראה הכתב הראשון. לצדו יתפתח במצרים של אותם ימים כתב ההירוגליפים, עם כ-1500 הסימנים שהיוו את מאגר הרעיונות שבוטאו בו.
גם כתב היתדות של ארם נהריים וגם כתב החרטומים המצרי, שהתבסס על ההירוגליפים, ציורים שביטאו מילים - שניהם יכולים אולי לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת של אותם ימים, אבל היו מסורבלים ומורכבים מדי. כי כל אות בכתב היתדות וההירוגליפים ציינה הברה או רעיון שונה. כך אי אפשר היה לקדם תקשורת כתובה.
בכך הגיעה העת ההיסטורית ללידת האלפבית הראשון.
אבל נתחיל בגילויו. הממצאים שירמזו עליו אותרו בראש הר בדרום מדבר סיני. היו שם מאות הירוגליפים, שבהם שוטטה אשתו של פיטרי, ארכאולוג שחפר במקום בשנת 1905. הגברת שדרכה במקרה על שברי אבנים, בסמוך לאחד המכרות, שמה לב שיש עליהם סימנים מוזרים, שנראו לה "מכוערים". במבט ראשון דומה היה שהסימנים הם ניסיונות כושלים לכתוב הירוגליפים מצריים.
אבל פיטרי היה ארכאולוג נבון. הוא ראה שהכתובות הללו שונות מכתב הציורים של הפרעונים. הוא גם שם לב למספר המצומצם של הסימנים הללו ולעובדה שהם חוזרים על עצמם פעמים רבות. העובדות הללו הובילו אותו להערכה שככל הנראה מדובר בכתב אלפביתי, גם אם הוא לא הצליח עדיין לקוראו. עשור אחר כך, ב-1916 זיהה האגיפטולוג האנגלי אלן גארדינר שהכתובות הללו הן בכנענית.
מכאן הלכו החוקרים וגילו או העריכו שהכתב הזה נולד מכתב החרטומים המצרי, ששימש לו השראה וחומר גלם. ההירוגליפים היו מסובכים לאנשים לא משכילים, לעובדי המכרות הכנענים. סביר שהם היו מומחים בתחומם, כי הם הובאו מרחוק לעבוד במכרות הטורקיז והנחושת של דרום הר סיני, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. מצד שני, הדיאלקטים של שפתם הכנענית דוברו אז בכל האזור.
דווקא חוסר הידע ויכולת הקריאה וכתיבה שלהם, והיותם לא חלק מההשכלה והממסד של תרבויות המזרח הקדום, דווקא הוא אפשר להם לחשוב שונה, מחוץ לקופסה.
כך שמכל המקומות בעולם הכתב הזה ייווצר ככל הנראה דווקא במדבר סיני ודווקא מעובדי מכרות כנענים ולא משכילים מדי. הזרים הללו, סיכוי גדול שמדובר בגאון יחיד, התקשו להבין ולקרוא את ההירוגליפים, חשבו והצליחו לפשט את סימני כתב החרטומים המצרי המצוירים והמציאו בעצמם שיטת כתיב שקל יהיה לזכור אותה.
ומה שמדהים הוא שנראה שהשיטה האלפביתית הומצאה במהלך ההיסטוריה רק פעם אחת ולא במקומות שונים במקביל, כמו דברים אחרים. היא הייתה כבר מהתחלה קומפקטית, פשוטה ונגישה יחסית ולא מסובכת לזכור - ביחס לקודמותיה, כמובן.
מאותו א"ב ראשוני שנולד במדבר סיני, עתידות להתפתח בהמשך כל שיטות האלפבית, כתבי הא"ב שאנו מכירים היום בעולם. כולן היו בנותיו - עברית, אנגלית, ערבית, רוסית קירילית ומרבית מערכות הכתב בשפות המודרניות של העולם המערבי.
אלפבית זה, שנולד מכתב ההירוגליפים המצרי במדבר דווקא, יכונה על ידי החוקרים "האלפבית הפרוטו-סינאי" והוא יהיה בשימוש בחצי האי סיני, במדבר. הוא יהווה באלף הראשון לפני הספירה, את הבסיס לאלפבית הפיניקי, שנחשב לאבי הכתב העברי העתיק. מהפיניקים ישאבו היוונים השראה לכתב שלהם ובמקביל ובדומה לכתב הארמי והפיניקי, ייוולד האלפבית העברי, עוד אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני הראשון.
מכל אלה יתפתחו בהמשך שאר האלף-בתים המוכרים כיום.
שנים אחרי התפתחות כתב היתדות וכתב החרטומים, נראה בדיעבד שהכל היה מוכן לאלפבית פורץ הדרך, הא"ב הראשון בעולם. זה יקרה בראשית האלף ה-2 לפני הספירה, במכרות הנחושת של אזור סרביט אל ח'אדם, בדרום הר סיני. מקום מפתיע ועל ידי אנשים מפתיעים.
אבל רגע - היה כבר כתב, אז למה רק עכשיו אלף בית?
כי הכתב הזה הגיע זמן רב אחרי שנולדו מערכות כתב קדומות, שכללו מאות סימנים, החל מסוף האלף ה-4 לפני הספירה. בתחילה נוצר כתב יתדות מוגבל וראשוני, הכתב הראשון בעולם. הוא שימש בעיקר למטרות כספיות וחשבוניות ונולד ב"סהר הפורה", אזור מסופוטמיה שנחשב לערש התרבות. מכאן יצמח כאן כתב היתדות השומרי, ככל הנראה הכתב הראשון. לצדו יתפתח במצרים של אותם ימים כתב ההירוגליפים, עם כ-1500 הסימנים שהיוו את מאגר הרעיונות שבוטאו בו.
גם כתב היתדות של ארם נהריים וגם כתב החרטומים המצרי, שהתבסס על ההירוגליפים, ציורים שביטאו מילים - שניהם יכולים אולי לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת של אותם ימים, אבל היו מסורבלים ומורכבים מדי. כי כל אות בכתב היתדות וההירוגליפים ציינה הברה או רעיון שונה. כך אי אפשר היה לקדם תקשורת כתובה.
בכך הגיעה העת ההיסטורית ללידת האלפבית הראשון.
אבל נתחיל בגילויו. הממצאים שירמזו עליו אותרו בראש הר בדרום מדבר סיני. היו שם מאות הירוגליפים, שבהם שוטטה אשתו של פיטרי, ארכאולוג שחפר במקום בשנת 1905. הגברת שדרכה במקרה על שברי אבנים, בסמוך לאחד המכרות, שמה לב שיש עליהם סימנים מוזרים, שנראו לה "מכוערים". במבט ראשון דומה היה שהסימנים הם ניסיונות כושלים לכתוב הירוגליפים מצריים.
אבל פיטרי היה ארכאולוג נבון. הוא ראה שהכתובות הללו שונות מכתב הציורים של הפרעונים. הוא גם שם לב למספר המצומצם של הסימנים הללו ולעובדה שהם חוזרים על עצמם פעמים רבות. העובדות הללו הובילו אותו להערכה שככל הנראה מדובר בכתב אלפביתי, גם אם הוא לא הצליח עדיין לקוראו. עשור אחר כך, ב-1916 זיהה האגיפטולוג האנגלי אלן גארדינר שהכתובות הללו הן בכנענית.
מכאן הלכו החוקרים וגילו או העריכו שהכתב הזה נולד מכתב החרטומים המצרי, ששימש לו השראה וחומר גלם. ההירוגליפים היו מסובכים לאנשים לא משכילים, לעובדי המכרות הכנענים. סביר שהם היו מומחים בתחומם, כי הם הובאו מרחוק לעבוד במכרות הטורקיז והנחושת של דרום הר סיני, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. מצד שני, הדיאלקטים של שפתם הכנענית דוברו אז בכל האזור.
דווקא חוסר הידע ויכולת הקריאה וכתיבה שלהם, והיותם לא חלק מההשכלה והממסד של תרבויות המזרח הקדום, דווקא הוא אפשר להם לחשוב שונה, מחוץ לקופסה.
כך שמכל המקומות בעולם הכתב הזה ייווצר ככל הנראה דווקא במדבר סיני ודווקא מעובדי מכרות כנענים ולא משכילים מדי. הזרים הללו, סיכוי גדול שמדובר בגאון יחיד, התקשו להבין ולקרוא את ההירוגליפים, חשבו והצליחו לפשט את סימני כתב החרטומים המצרי המצוירים והמציאו בעצמם שיטת כתיב שקל יהיה לזכור אותה.
ומה שמדהים הוא שנראה שהשיטה האלפביתית הומצאה במהלך ההיסטוריה רק פעם אחת ולא במקומות שונים במקביל, כמו דברים אחרים. היא הייתה כבר מהתחלה קומפקטית, פשוטה ונגישה יחסית ולא מסובכת לזכור - ביחס לקודמותיה, כמובן.
מאותו א"ב ראשוני שנולד במדבר סיני, עתידות להתפתח בהמשך כל שיטות האלפבית, כתבי הא"ב שאנו מכירים היום בעולם. כולן היו בנותיו - עברית, אנגלית, ערבית, רוסית קירילית ומרבית מערכות הכתב בשפות המודרניות של העולם המערבי.
אלפבית זה, שנולד מכתב ההירוגליפים המצרי במדבר דווקא, יכונה על ידי החוקרים "האלפבית הפרוטו-סינאי" והוא יהיה בשימוש בחצי האי סיני, במדבר. הוא יהווה באלף הראשון לפני הספירה, את הבסיס לאלפבית הפיניקי, שנחשב לאבי הכתב העברי העתיק. מהפיניקים ישאבו היוונים השראה לכתב שלהם ובמקביל ובדומה לכתב הארמי והפיניקי, ייוולד האלפבית העברי, עוד אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני הראשון.
מכל אלה יתפתחו בהמשך שאר האלף-בתים המוכרים כיום.
