כיצד חטופים מזדהים עם חוטפיהם בסינדרום סטוקהולם?
זו אחת התופעות הפסיכולוגיות המוזרות והמפתיעות ביותר, אך היא רווחת בכל כך הרבה מקרים שהיא הפכה לתמרור אזהרה אצל פסיכולוגים. קוראים לה תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome) או שטוקהולם.
הציבור הרחב למד על תסמונת סטוקהולם לראשונה מסיפור מדהים שקרה באמת. הוא מתחיל כשנכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט ומי שנחשבה היורשת של אימפריית העיתונות בשווי מיליארדי דולרים שלו, הצעירה פטרישיה הרסט, נחטפה בשנת 1974 מדירתה בברקלי. החוטפים, שכינו את עצמם "צבא השחרור הסימביונזי", החזיקו בה זמן רב בשבי. לאחר חודשיים צולמה פטי הרסט כשהיא משתתפת ביחד עם חברי האירגון בשוד בנק. כששוחררה מידי האירגון הסתבר שההזדהות שלה עם שוביה הייתה כל כך עמוקה שהיא הצטרפה לשורות הארגון וכונתה "טניה". פטי סבלה מ"סינדרום שטוקהולם".
תסמונת סטוקהולם היא תופעה שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים, מפתחים כלפיהם וכלפי האידאולוגיה שבשמה הם פועלים, הזדהות נפשית, אהדה ואמפתיה.
הפסיכולוגיה מסבירה את התחושות הללו, שלכאורה אין בהן כל הגיון, בצל הסכנה, בכך שטראומה כזו יכולה ליצור אצל החטוף או השבוי רגשות חיוביים דווקא כלפי מי ששולט או אפילו פוגע בו.
תסמונת סטוקהולם יכולה להסביר את בחירתן של נשים שנחטפו להישאר עם חוטפיהן ולא לברוח גם כשהן יכולות, אם במנהג "חטיפת כלות", הנהוג בתרבויות שונות, ואם בחטיפה של ילדות בעולם המערבי, על ידי גברים שהופכים אותן בעל כורחן לבנות הזוג שלהם.
מקור השם "תסמונת שטוקהולם" הוא בשוד בנק שהתרחש בעיר שטוקהולם שבשוודיה בשנת 1973. במשך 5 ימים ננעל השודד עם כמה מעובדי הבנק בכספת הבנק ולאחר ששוחררו הסתבר בראיונות ושיחות עם פסיכולוגים, שהם הזדהו עם השודד החוטף ופחדו דווקא מהשוטרים שחילצו אותם.
אגב, סיפורה של פטי הרסט, יורשת המיליארדים, הסתיים במשפט שבו נגזר דינה ל־35 שנות מאסר. למושבעים לא הפריעה העובדה שהיא עברה עינויים ברוטליים ומעשי אונס בידי חוטפיה, עד שהגיעה למצבה המשונה. הנשיא ג'ימי קרטר המתיק את עונשה ל־22 חודשי מאסר בלבד. שנים אחריו היא זכתה לחנינה מלאה בידי הנשיא ביל קלינטון, ממש ביום עזיבתו את הבית הלבן.
זו אחת התופעות הפסיכולוגיות המוזרות והמפתיעות ביותר, אך היא רווחת בכל כך הרבה מקרים שהיא הפכה לתמרור אזהרה אצל פסיכולוגים. קוראים לה תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome) או שטוקהולם.
הציבור הרחב למד על תסמונת סטוקהולם לראשונה מסיפור מדהים שקרה באמת. הוא מתחיל כשנכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט ומי שנחשבה היורשת של אימפריית העיתונות בשווי מיליארדי דולרים שלו, הצעירה פטרישיה הרסט, נחטפה בשנת 1974 מדירתה בברקלי. החוטפים, שכינו את עצמם "צבא השחרור הסימביונזי", החזיקו בה זמן רב בשבי. לאחר חודשיים צולמה פטי הרסט כשהיא משתתפת ביחד עם חברי האירגון בשוד בנק. כששוחררה מידי האירגון הסתבר שההזדהות שלה עם שוביה הייתה כל כך עמוקה שהיא הצטרפה לשורות הארגון וכונתה "טניה". פטי סבלה מ"סינדרום שטוקהולם".
תסמונת סטוקהולם היא תופעה שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים, מפתחים כלפיהם וכלפי האידאולוגיה שבשמה הם פועלים, הזדהות נפשית, אהדה ואמפתיה.
הפסיכולוגיה מסבירה את התחושות הללו, שלכאורה אין בהן כל הגיון, בצל הסכנה, בכך שטראומה כזו יכולה ליצור אצל החטוף או השבוי רגשות חיוביים דווקא כלפי מי ששולט או אפילו פוגע בו.
תסמונת סטוקהולם יכולה להסביר את בחירתן של נשים שנחטפו להישאר עם חוטפיהן ולא לברוח גם כשהן יכולות, אם במנהג "חטיפת כלות", הנהוג בתרבויות שונות, ואם בחטיפה של ילדות בעולם המערבי, על ידי גברים שהופכים אותן בעל כורחן לבנות הזוג שלהם.
מקור השם "תסמונת שטוקהולם" הוא בשוד בנק שהתרחש בעיר שטוקהולם שבשוודיה בשנת 1973. במשך 5 ימים ננעל השודד עם כמה מעובדי הבנק בכספת הבנק ולאחר ששוחררו הסתבר בראיונות ושיחות עם פסיכולוגים, שהם הזדהו עם השודד החוטף ופחדו דווקא מהשוטרים שחילצו אותם.
אגב, סיפורה של פטי הרסט, יורשת המיליארדים, הסתיים במשפט שבו נגזר דינה ל־35 שנות מאסר. למושבעים לא הפריעה העובדה שהיא עברה עינויים ברוטליים ומעשי אונס בידי חוטפיה, עד שהגיעה למצבה המשונה. הנשיא ג'ימי קרטר המתיק את עונשה ל־22 חודשי מאסר בלבד. שנים אחריו היא זכתה לחנינה מלאה בידי הנשיא ביל קלינטון, ממש ביום עזיבתו את הבית הלבן.
