שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי תסמונת שטוקהולם?
זו אחת התופעות הפסיכולוגיות המוזרות והמפתיעות ביותר, אך היא רווחת בכל כך הרבה מקרים שהיא הפכה לתמרור אזהרה אצל פסיכולוגים. קוראים לה תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome) או שטוקהולם.
הציבור הרחב למד על תסמונת סטוקהולם לראשונה מסיפור מדהים שקרה באמת. הוא מתחיל כשנכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט ומי שנחשבה היורשת של אימפריית העיתונות בשווי מיליארדי דולרים שלו, הצעירה פטרישיה הרסט, נחטפה בשנת 1974 מדירתה בברקלי. החוטפים, שכינו את עצמם "צבא השחרור הסימביונזי", החזיקו בה זמן רב בשבי. לאחר חודשיים צולמה פטי הרסט כשהיא משתתפת ביחד עם חברי האירגון בשוד בנק. כששוחררה מידי האירגון הסתבר שההזדהות שלה עם שוביה הייתה כל כך עמוקה שהיא הצטרפה לשורות הארגון וכונתה "טניה". פטי סבלה מ"סינדרום שטוקהולם".
תסמונת סטוקהולם היא תופעה שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים, מפתחים כלפיהם וכלפי האידאולוגיה שבשמה הם פועלים, הזדהות נפשית, אהדה ואמפתיה.
הפסיכולוגיה מסבירה את התחושות הללו, שלכאורה אין בהן כל הגיון, בצל הסכנה, בכך שטראומה כזו יכולה ליצור אצל החטוף או השבוי רגשות חיוביים דווקא כלפי מי ששולט או אפילו פוגע בו.
תסמונת סטוקהולם יכולה להסביר את בחירתן של נשים שנחטפו להישאר עם חוטפיהן ולא לברוח גם כשהן יכולות, אם במנהג "חטיפת כלות", הנהוג בתרבויות שונות, ואם בחטיפה של ילדות בעולם המערבי, על ידי גברים שהופכים אותן בעל כורחן לבנות הזוג שלהם.
מקור השם "תסמונת שטוקהולם" הוא בשוד בנק שהתרחש בעיר שטוקהולם שבשוודיה בשנת 1973. במשך 5 ימים ננעל השודד עם כמה מעובדי הבנק בכספת הבנק ולאחר ששוחררו הסתבר בראיונות ושיחות עם פסיכולוגים, שהם הזדהו עם השודד החוטף ופחדו דווקא מהשוטרים שחילצו אותם.
אגב, סיפורה של פטי הרסט, יורשת המיליארדים, הסתיים במשפט שבו נגזר דינה ל־35 שנות מאסר. למושבעים לא הפריעה העובדה שהיא עברה עינויים ברוטליים ומעשי אונס בידי חוטפיה, עד שהגיעה למצבה המשונה. הנשיא ג'ימי קרטר המתיק את עונשה ל־22 חודשי מאסר בלבד. שנים אחריו היא זכתה לחנינה מלאה בידי הנשיא ביל קלינטון, ממש ביום עזיבתו את הבית הלבן.
הנה תסמונת סטוקהולם:
https://youtu.be/MOpqdlwdbyI
הסבר לתסמונת סטוקהולם:
https://youtu.be/riwHaBHnTi0
ובחיוך - אחת שסינדרום השטוקהולם שלה הוא מהיר במיוחד:
https://youtu.be/7_IBHU-17ao
כיצד פרספונה השפיעה על עונות השנה?
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
חטיפה
זו אחת התופעות הפסיכולוגיות המוזרות והמפתיעות ביותר, אך היא רווחת בכל כך הרבה מקרים שהיא הפכה לתמרור אזהרה אצל פסיכולוגים. קוראים לה תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome) או שטוקהולם.
הציבור הרחב למד על תסמונת סטוקהולם לראשונה מסיפור מדהים שקרה באמת. הוא מתחיל כשנכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט ומי שנחשבה היורשת של אימפריית העיתונות בשווי מיליארדי דולרים שלו, הצעירה פטרישיה הרסט, נחטפה בשנת 1974 מדירתה בברקלי. החוטפים, שכינו את עצמם "צבא השחרור הסימביונזי", החזיקו בה זמן רב בשבי. לאחר חודשיים צולמה פטי הרסט כשהיא משתתפת ביחד עם חברי האירגון בשוד בנק. כששוחררה מידי האירגון הסתבר שההזדהות שלה עם שוביה הייתה כל כך עמוקה שהיא הצטרפה לשורות הארגון וכונתה "טניה". פטי סבלה מ"סינדרום שטוקהולם".
תסמונת סטוקהולם היא תופעה שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים, מפתחים כלפיהם וכלפי האידאולוגיה שבשמה הם פועלים, הזדהות נפשית, אהדה ואמפתיה.
הפסיכולוגיה מסבירה את התחושות הללו, שלכאורה אין בהן כל הגיון, בצל הסכנה, בכך שטראומה כזו יכולה ליצור אצל החטוף או השבוי רגשות חיוביים דווקא כלפי מי ששולט או אפילו פוגע בו.
תסמונת סטוקהולם יכולה להסביר את בחירתן של נשים שנחטפו להישאר עם חוטפיהן ולא לברוח גם כשהן יכולות, אם במנהג "חטיפת כלות", הנהוג בתרבויות שונות, ואם בחטיפה של ילדות בעולם המערבי, על ידי גברים שהופכים אותן בעל כורחן לבנות הזוג שלהם.
מקור השם "תסמונת שטוקהולם" הוא בשוד בנק שהתרחש בעיר שטוקהולם שבשוודיה בשנת 1973. במשך 5 ימים ננעל השודד עם כמה מעובדי הבנק בכספת הבנק ולאחר ששוחררו הסתבר בראיונות ושיחות עם פסיכולוגים, שהם הזדהו עם השודד החוטף ופחדו דווקא מהשוטרים שחילצו אותם.
אגב, סיפורה של פטי הרסט, יורשת המיליארדים, הסתיים במשפט שבו נגזר דינה ל־35 שנות מאסר. למושבעים לא הפריעה העובדה שהיא עברה עינויים ברוטליים ומעשי אונס בידי חוטפיה, עד שהגיעה למצבה המשונה. הנשיא ג'ימי קרטר המתיק את עונשה ל־22 חודשי מאסר בלבד. שנים אחריו היא זכתה לחנינה מלאה בידי הנשיא ביל קלינטון, ממש ביום עזיבתו את הבית הלבן.
הנה תסמונת סטוקהולם:
https://youtu.be/MOpqdlwdbyI
הסבר לתסמונת סטוקהולם:
https://youtu.be/riwHaBHnTi0
ובחיוך - אחת שסינדרום השטוקהולם שלה הוא מהיר במיוחד:
https://youtu.be/7_IBHU-17ao
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
