מה תרם למדע יוהאנס קפלר?
כשאתה ילד אומלל ובן למשפחה ענייה שהבורות שולטת בה, אם אתה נבון ושאפתן, תהיה חייב להביט למעלה כדי להגיע למשהו... בדיוק משם הגיע האסטרונום והמתמטיקאי הגרמני יוֹהָנֶס קֶפְּלֶר (Johannes Kepler) לתגליותיו הגדולות ויהפוך לאגדה מדעית.
הכל החל כשהיה בן 6. כמו רבים באותה תקופה, גם קפלר צפה נפעם בכוכב השביט הגדול שהופיע בשנת 1577. אבל בזמן שכולם ראו בשביט סימן לאסון מתקרב, הילד הצעיר והעני ראה דווקא את הכוכבים במלוא יופיים וסקרנותו גברה. אגב הסקרנות הזו נבעה גם מחיבתו לאסטרולוגיה, עיסוק צדדי שילווה אותו לאורך כל חייו.
אלה לא היו רק הבורות והעוני שהקיפו אותו. כבן לאב נוקשה ואלים, שבשלב מסוים נטש את המשפחה ולאם רעה ורכלנית, שהואשמה לא פעם בכישוף, הוא נאלץ לגבש לעצמו אופי אחר ושונה מהוריו.
דווקא ילדותו הדווקנית למשפחתו הבעייתית, היא שתהפוך את המדען הצעיר לפורץ דרך ושובר מוסכמות ולמי שיתנער מהמחשבה השלטת, הגישה הדתית הצרה להבנת העולם והאמונות הטפלות. כשגדל, הוא למד באוניברסיטה ושם הוא שמע לראשונה על הרעיונות המהפכניים של קופרניקוס, לגבי מבנה מערכת השמש.
כך היה קפלר לאסטרונום, שהאמין בתיאוריה הקופרניקאית (של קופרניקוס). כמו קופרניקוס, גם הוא גרס שכדור הארץ הוא רק אחד מכוכבי הלכת ושכולם נעים סביב השמש. קפלר הפך לעוזרו ולתלמידו של האסטרונום המפורסם טיכו ברהה, אך זה מת שנה לאחר מכן. לאחר מותו של ברהה, ניתח קפלר את התצפיות המדויקות שערך מורו בחייו ופיתח תיאוריה משלו לגבי תנועת הכוכבים.
כשפרסם את ספרו "אסטרונומיה חדשה", גילה עולם המדע שבניגוד לקופרניקוס ולגלילאו, קפלר הצעיר העריך אז, לפני כ-400 שנה, שתנועת הכוכבים סביב השמש אינה מעגלית אלא בצורת אליפסה (משהו כמו מעגל מעוך).
זו הייתה מהפכה במדע האסטרונומיה. בניגוד למה שחשבו מאות שנים על מסלולם המעגלי של הכוכבים, קפלר מצא שהכוכבים נעים במסלולים אליפטיים. מאז הפכה תפיסה זו לעובדה מדעית.
אמנם זה היה חידוש מרתק לאסטרונומים בני דורו, אבל תגליתו המפורסמת לגבי המסלול האליפטי של כוכבי הלכת המקיפים את השמש, אינה היחידה...
קפלר גם תיאר יפה גם את כוח המשיכה של השמש, הכוח שקובע את מסלוליהם של כוכבי הלכת וגם את העובדה ששינויי המרחק מהשמש משנים את מהירותם של כוכבי הלכת. חשובה גם התגלית לגבי הקשר בין מרחקו של כוכב מהשמש לזמן שבו הוא משלים מחזור הקפה שלם מסביבה.
כל אלו איפשרו לו לתאר את חוקי תנועת הכוכבים. הוא המשיך וניסח את שלושת "חוקי קפלר", חוקים שיהיו מרכזיים בהבנת מערכת השמש ועתידים להשפיע מאז על כל גדולי האסטרונומים, כולל אייזיק ניוטון, אולי גדול המדענים בהיסטוריה.
כשאתה ילד אומלל ובן למשפחה ענייה שהבורות שולטת בה, אם אתה נבון ושאפתן, תהיה חייב להביט למעלה כדי להגיע למשהו... בדיוק משם הגיע האסטרונום והמתמטיקאי הגרמני יוֹהָנֶס קֶפְּלֶר (Johannes Kepler) לתגליותיו הגדולות ויהפוך לאגדה מדעית.
הכל החל כשהיה בן 6. כמו רבים באותה תקופה, גם קפלר צפה נפעם בכוכב השביט הגדול שהופיע בשנת 1577. אבל בזמן שכולם ראו בשביט סימן לאסון מתקרב, הילד הצעיר והעני ראה דווקא את הכוכבים במלוא יופיים וסקרנותו גברה. אגב הסקרנות הזו נבעה גם מחיבתו לאסטרולוגיה, עיסוק צדדי שילווה אותו לאורך כל חייו.
אלה לא היו רק הבורות והעוני שהקיפו אותו. כבן לאב נוקשה ואלים, שבשלב מסוים נטש את המשפחה ולאם רעה ורכלנית, שהואשמה לא פעם בכישוף, הוא נאלץ לגבש לעצמו אופי אחר ושונה מהוריו.
דווקא ילדותו הדווקנית למשפחתו הבעייתית, היא שתהפוך את המדען הצעיר לפורץ דרך ושובר מוסכמות ולמי שיתנער מהמחשבה השלטת, הגישה הדתית הצרה להבנת העולם והאמונות הטפלות. כשגדל, הוא למד באוניברסיטה ושם הוא שמע לראשונה על הרעיונות המהפכניים של קופרניקוס, לגבי מבנה מערכת השמש.
כך היה קפלר לאסטרונום, שהאמין בתיאוריה הקופרניקאית (של קופרניקוס). כמו קופרניקוס, גם הוא גרס שכדור הארץ הוא רק אחד מכוכבי הלכת ושכולם נעים סביב השמש. קפלר הפך לעוזרו ולתלמידו של האסטרונום המפורסם טיכו ברהה, אך זה מת שנה לאחר מכן. לאחר מותו של ברהה, ניתח קפלר את התצפיות המדויקות שערך מורו בחייו ופיתח תיאוריה משלו לגבי תנועת הכוכבים.
כשפרסם את ספרו "אסטרונומיה חדשה", גילה עולם המדע שבניגוד לקופרניקוס ולגלילאו, קפלר הצעיר העריך אז, לפני כ-400 שנה, שתנועת הכוכבים סביב השמש אינה מעגלית אלא בצורת אליפסה (משהו כמו מעגל מעוך).
זו הייתה מהפכה במדע האסטרונומיה. בניגוד למה שחשבו מאות שנים על מסלולם המעגלי של הכוכבים, קפלר מצא שהכוכבים נעים במסלולים אליפטיים. מאז הפכה תפיסה זו לעובדה מדעית.
אמנם זה היה חידוש מרתק לאסטרונומים בני דורו, אבל תגליתו המפורסמת לגבי המסלול האליפטי של כוכבי הלכת המקיפים את השמש, אינה היחידה...
קפלר גם תיאר יפה גם את כוח המשיכה של השמש, הכוח שקובע את מסלוליהם של כוכבי הלכת וגם את העובדה ששינויי המרחק מהשמש משנים את מהירותם של כוכבי הלכת. חשובה גם התגלית לגבי הקשר בין מרחקו של כוכב מהשמש לזמן שבו הוא משלים מחזור הקפה שלם מסביבה.
כל אלו איפשרו לו לתאר את חוקי תנועת הכוכבים. הוא המשיך וניסח את שלושת "חוקי קפלר", חוקים שיהיו מרכזיים בהבנת מערכת השמש ועתידים להשפיע מאז על כל גדולי האסטרונומים, כולל אייזיק ניוטון, אולי גדול המדענים בהיסטוריה.
