מה זו ויפאסאנה?
רבים מבחוץ מזהים אותה עם שתיקות מתמשכות ופרישה זמנית מהחיים הרגילים, אבל וִיפַּאסַּאנָה (Vipassana) היא פשוט סוג של מדיטציה בודהיסטית.
הוויפאסאנה, שמקורה בהודו, אינה כת ואין לה את המאפיינים של כת, מה שהופך אותה נגישה ושימושית לכל אדם. בכל מקום ורקע מעידים רבים ממתרגלי הויפאסאנה שהמדיטציה הזו שינתה את חייהם.
כמו כל מדיטציה, הויפאסאנה נועדה להשיג למתרגל שלוות נפש ולהקנות לו את היכולת לנהל חיים מועילים ובעיקר מאושרים. מטרתה להוביל את המתרגלים לאושר אמיתי ולשחרור מלא. היא עושה זאת על ידי שימת לב שיטתית לתחושות הגוף, המחוברות כידוע לחיי הנפש שלנו. מטרה נוספת של הויפאסאנה היא הבנה של האופי המוחלט של מציאות החיים וטיהור ההכרה שלנו מהסבל שבו היא מצויה.
כלומר הדרך לשחרור ולאושר אמיתיים עוברת בשינוי אישי ואת השינוי הזה מייצרת ההתבוננות העצמית וההעלמה המוחלטת של המשקעים הנפשיים השליליים.
אבל אחרי כל הרעיונות הכלליים, לטכניקה הזו אופי מעשי מאוד, מה שמושך אליה לא מעט אנשים. במסע אל השורשים המשותפים של הגוף והנפש, המבוסס בויפאסאנה על חקירה עצמית, המתרגלים ממיסים משקעים נפשיים שליליים ובמשך הזמן והתרגול בונים נפש מאוזנת, אוהבת ומלאת חמלה.
מתרגלי מדיטציית הויפאסאנה חווים את המציאות בחוויה ישירה ואובייקטיבית יותר, של הבנת הדברים כפי שהם ולא כפי שהם מצטיירים בראשנו ובפרשנות הסובייקטיבית שלנו.
במילים פשוטות, ויפאסאנה מאפשרת למתרגלים “לראות את הדברים כפי שהם”. ואכן, לא תתפלאו ודאי לדעת שפירוש המונח הבודהיסטי "ויפאסאנה" בשפת פאלי העתיקה מהודו, הוא "ראיה חודרת" או "התבוננות".
אם נחזור לשתיקות הארוכות של מתרגלי ויפאסאנה, אלה נתפסות לא פעם על ידי הסובבים כסוג של רגיעה או חוסר פעילות. מתרגלי הטכניקה הזו מציינים שאין טעות גדולה מזו. הריכוז המחשבתי והכוונון המודע והעיקבי של התהליכים הנפשיים לדרך הרצויה בוויפאסאנה מחייבים חריצות והשקעה רבה.
ויפאסנה על פי אושו - מציעה תרגולי ויפאסנה עליהם המליץ בכתביו אושו, מי שהיה פילוסוף ומיסטיקן הודי ידוע, גם אם שנוי במחלוקת. התרגולים הללו מכוונים ליצירת מודעות רציפה לכל הפעולות שעושה המתרגל במהלך סדר היום הרגיל. את התרגול לפי אושו מבצעים פעמיים ביום למשך לפחות 40 דקות בכל פעם, בדממה מוחלטת ובישיבה. אושו גם המליץ על הליכת ויפאסנה, בה הולכים בדממה ובהליכה מדודה למשך 20 דקות.
ויפאסנה על פי מסורתו של ס.נ. גואנקה - זו מסורת שנולדה לפני 2500 שנים, בימי גוטהמה הבודהה. מדובר בטכניקה שבמרכזה התבוננות בתחושות הגוף. היא השתמרה במשך תקופה ארוכה בקהילה הבודהיסטית של בורמה והיה זה ס.נ. גואנקה שלמד את הטכניקה הזו והפיץ אותה למערב. ואכן, בעולם המערבי היא נפוצה במקומות רבים.
רבים מבחוץ מזהים אותה עם שתיקות מתמשכות ופרישה זמנית מהחיים הרגילים, אבל וִיפַּאסַּאנָה (Vipassana) היא פשוט סוג של מדיטציה בודהיסטית.
הוויפאסאנה, שמקורה בהודו, אינה כת ואין לה את המאפיינים של כת, מה שהופך אותה נגישה ושימושית לכל אדם. בכל מקום ורקע מעידים רבים ממתרגלי הויפאסאנה שהמדיטציה הזו שינתה את חייהם.
כמו כל מדיטציה, הויפאסאנה נועדה להשיג למתרגל שלוות נפש ולהקנות לו את היכולת לנהל חיים מועילים ובעיקר מאושרים. מטרתה להוביל את המתרגלים לאושר אמיתי ולשחרור מלא. היא עושה זאת על ידי שימת לב שיטתית לתחושות הגוף, המחוברות כידוע לחיי הנפש שלנו. מטרה נוספת של הויפאסאנה היא הבנה של האופי המוחלט של מציאות החיים וטיהור ההכרה שלנו מהסבל שבו היא מצויה.
כלומר הדרך לשחרור ולאושר אמיתיים עוברת בשינוי אישי ואת השינוי הזה מייצרת ההתבוננות העצמית וההעלמה המוחלטת של המשקעים הנפשיים השליליים.
אבל אחרי כל הרעיונות הכלליים, לטכניקה הזו אופי מעשי מאוד, מה שמושך אליה לא מעט אנשים. במסע אל השורשים המשותפים של הגוף והנפש, המבוסס בויפאסאנה על חקירה עצמית, המתרגלים ממיסים משקעים נפשיים שליליים ובמשך הזמן והתרגול בונים נפש מאוזנת, אוהבת ומלאת חמלה.
מתרגלי מדיטציית הויפאסאנה חווים את המציאות בחוויה ישירה ואובייקטיבית יותר, של הבנת הדברים כפי שהם ולא כפי שהם מצטיירים בראשנו ובפרשנות הסובייקטיבית שלנו.
במילים פשוטות, ויפאסאנה מאפשרת למתרגלים “לראות את הדברים כפי שהם”. ואכן, לא תתפלאו ודאי לדעת שפירוש המונח הבודהיסטי "ויפאסאנה" בשפת פאלי העתיקה מהודו, הוא "ראיה חודרת" או "התבוננות".
אם נחזור לשתיקות הארוכות של מתרגלי ויפאסאנה, אלה נתפסות לא פעם על ידי הסובבים כסוג של רגיעה או חוסר פעילות. מתרגלי הטכניקה הזו מציינים שאין טעות גדולה מזו. הריכוז המחשבתי והכוונון המודע והעיקבי של התהליכים הנפשיים לדרך הרצויה בוויפאסאנה מחייבים חריצות והשקעה רבה.
מסורות ויפאסאנה בולטות
היא אמנם נולדה בהודו, אך לוויפאסאנה כמה סוגי או מסורות מדיטציה, שהתפתחו במקומות אחרים במזרח אסיה, דוגמת בורמה. כל מסורת כזו מלמדת תרגול ויפאסאנה מעט שונה ובדגש על דברים שונים. השתיים הבולטות הן:
ויפאסנה על פי אושו - מציעה תרגולי ויפאסנה עליהם המליץ בכתביו אושו, מי שהיה פילוסוף ומיסטיקן הודי ידוע, גם אם שנוי במחלוקת. התרגולים הללו מכוונים ליצירת מודעות רציפה לכל הפעולות שעושה המתרגל במהלך סדר היום הרגיל. את התרגול לפי אושו מבצעים פעמיים ביום למשך לפחות 40 דקות בכל פעם, בדממה מוחלטת ובישיבה. אושו גם המליץ על הליכת ויפאסנה, בה הולכים בדממה ובהליכה מדודה למשך 20 דקות.
ויפאסנה על פי מסורתו של ס.נ. גואנקה - זו מסורת שנולדה לפני 2500 שנים, בימי גוטהמה הבודהה. מדובר בטכניקה שבמרכזה התבוננות בתחושות הגוף. היא השתמרה במשך תקופה ארוכה בקהילה הבודהיסטית של בורמה והיה זה ס.נ. גואנקה שלמד את הטכניקה הזו והפיץ אותה למערב. ואכן, בעולם המערבי היא נפוצה במקומות רבים.
