מה מיוחד בדביבון?
הדביבון, או הראקון (Raccoon), הוא בעל חיים חברותי וחמוד אבל יש לו מנהג חצוף ומרגיז - הוא נוהג להתגנב לבתים ולסעוד ממזונן של חיות המחמד ומפחי האשפה. יש דביבונים שגם תוקפים חיות בית ובגללם רואים בדביבון מטרד.
בכלל, באמריקה יצא לרקון שם של גנב. הוא הוכתר כבר מזמן כאשף ההתגנבות. בשל האשפה הרבה שהאדם מייצר, נוהג הדביבון לחפש את קרבתו ולהתגנב אל הפחים ואל כלי האוכל של חיות המחמד הביתיות.
הרקון הוא כה נבון ואצבעותיו כה מפותחות, שהוא מסוגל מבצע בקלות פעולות כמו פתיחת דלתות, סיבוב מנעולים ופתיחה של קופסאות מזון שנסגרו.
גם באירופה, בה הוא נחשב למין פולש, הוא נוטה להסתובב סביב פחי האשפה של מסעדות ולחפש מזון. בכל מקום שאליו הגיעו הדביבונים מתרבים במהירות. ביפאן הם ברחו מגן החיות של העיר אינויאמא והתפשטו בכל רחבי יפאן.
הדביבון הוא בעל חיים נבון ומסתגל, הנחשב לאחד מהמינים שהסתגלו הכי טוב להשתלטות האדם על הטבע. כבר בתקופת אימפריית המאיה הוא היווה בעיה, כשנהג לפשוט על שדות התירס ולחסל חלקות שלמות. כך ידועים הרקונים כמי שאוהבים תירס והם בעיה חמורה למגדלי התירס.
הדביבון הפרוותי והשמנמן נפוץ למדי גם באירופה וגם בצפון אמריקה, ממנה הוא בא. בשתי היבשות נפוץ המין שנקרא "דביבון מצוי". לשם 'דביבונים' זכתה המשפחה הזו, בשל קרבתם של הרקונים אל משפחת הדוביים, על אף היותם קטנים מהם משמעותית.
הדביבון מכונה גם "הדוב הרוחץ", משום שהוא נוהג לשטוף מזון שהוא מוצא במקור מים קרוב, כמו נחל, נהר או ברז מים קרוב. סברת החוקרים שהסיבה האבולוציונית לכך היא שבעבר הרקון אכל הרבה צפרדעים ושטיפה הייתה הדרך להסיר את הרעלים שעל גופם.
הדביבון, או הראקון (Raccoon), הוא בעל חיים חברותי וחמוד אבל יש לו מנהג חצוף ומרגיז - הוא נוהג להתגנב לבתים ולסעוד ממזונן של חיות המחמד ומפחי האשפה. יש דביבונים שגם תוקפים חיות בית ובגללם רואים בדביבון מטרד.
בכלל, באמריקה יצא לרקון שם של גנב. הוא הוכתר כבר מזמן כאשף ההתגנבות. בשל האשפה הרבה שהאדם מייצר, נוהג הדביבון לחפש את קרבתו ולהתגנב אל הפחים ואל כלי האוכל של חיות המחמד הביתיות.
הרקון הוא כה נבון ואצבעותיו כה מפותחות, שהוא מסוגל מבצע בקלות פעולות כמו פתיחת דלתות, סיבוב מנעולים ופתיחה של קופסאות מזון שנסגרו.
גם באירופה, בה הוא נחשב למין פולש, הוא נוטה להסתובב סביב פחי האשפה של מסעדות ולחפש מזון. בכל מקום שאליו הגיעו הדביבונים מתרבים במהירות. ביפאן הם ברחו מגן החיות של העיר אינויאמא והתפשטו בכל רחבי יפאן.
הדביבון הוא בעל חיים נבון ומסתגל, הנחשב לאחד מהמינים שהסתגלו הכי טוב להשתלטות האדם על הטבע. כבר בתקופת אימפריית המאיה הוא היווה בעיה, כשנהג לפשוט על שדות התירס ולחסל חלקות שלמות. כך ידועים הרקונים כמי שאוהבים תירס והם בעיה חמורה למגדלי התירס.
הדביבון הפרוותי והשמנמן נפוץ למדי גם באירופה וגם בצפון אמריקה, ממנה הוא בא. בשתי היבשות נפוץ המין שנקרא "דביבון מצוי". לשם 'דביבונים' זכתה המשפחה הזו, בשל קרבתם של הרקונים אל משפחת הדוביים, על אף היותם קטנים מהם משמעותית.
הדביבון מכונה גם "הדוב הרוחץ", משום שהוא נוהג לשטוף מזון שהוא מוצא במקור מים קרוב, כמו נחל, נהר או ברז מים קרוב. סברת החוקרים שהסיבה האבולוציונית לכך היא שבעבר הרקון אכל הרבה צפרדעים ושטיפה הייתה הדרך להסיר את הרעלים שעל גופם.
