מה הביע הציור "שבועת ההוראטים"?
את הציור "שבועת ההוראטים" (Oath of Horatii), או "שבועת האחים ההוראטים", צייר הצייר הצרפתי הנודע ז'אק-לואי דויד.
בציור מוצגים שלושת האחים ההוראטים, בניו של קיסר רומא, היוצאים לקרב נגד שלושת האחים הקוריאטים משבט אלבה לונגה הגרמני, שאיים לפלוש לרומא. בציור משביע הקיסר את בניו בחרבות להילחם באומץ בבני משפחה שעתידים לבוא מהשבט הגרמני.
הסיפור מהמאה ה-7 לפני הספירה מציג נושא פטריוטי ומוסרי מאוד. יש כאן תיאור של האחים, הנשבעים לחרב ומתאחדים למען המטרה. הם מאמינים בצדקתם ומעמידים את טובת המדינה מעל השיקולים האישיים ואפילו מעל טובת משפחתם. זו דוגמה אמנותית שמציג האמן לפטריוטיזם ולקבלת הדין בשלוות נפש סטואית.
האחים ההוראטים מדגימים לעם הצרפתי אזרחים הנקראים להקריב למען מדינתם את כל כולם. דויד קורא לצרפתים בעצם, להניח בצד את רצונותיהם ואת טובתם האישית ולהקריב את עצמם למען המדינה בכל מחיר.
הצייר דויד חילק את התמונה בין האב, האחים ודמויות הנשים. כל אחד מהמרכיבים הללו ממוסגר בחלק של הארקדה. שימו לב לדמויות, הממוקמות במעין במה צרה.
הרמז היחידי לאבל בציור הוא הדאגה והבכי של האמהות והאחיות שברקע. אבל המשפחה היריבה קשורה בקשר משפחתי גם למשפחת האימהות ואבלן הוא על הסיכוי הברור שיאבדו או בעל או אח.
בתום הקרב ניצל אחד האחים, אבל הוא הרג את אחותו, על שבכתה על אחד מאויביו, שמת בקרב ולו היא הייתה מאורסת. האח הרוצח הורשע על הרצח במשפחה אך רצון העם הביא לו מחילה.
נקודת המגוז בציור נמצאת בחרבות שהוראטיוס נותן לבניו. שני האחים שמאחור מחזיקים את החרבות ביד שמאל, בעוד האח הקידמי אוחז את החרב ביד ימין ובה הוא נשבע.
מבחינה אמנותית דויד עשה זאת ככל הנראה, כדרך ליצור הרמוניה בין הדמויות. ישנם רבים שאוחזים בדעה שהאח שבחזית הציור יהיה האח שישרוד בקרב.
שימו לב גם לחרבות המנצנצות בציור. הקודקוד המשולש שהן יוצרות, ביחד עם זוויות הידיים האוחזות בהן. זה משולש הרמוני, שמביא את הקומפוזיציה כולה לשיא.
דויד שאף ליצור בסגנון מקורי וחדש, שיהיה מנוגד לסגנון הרוקוקו והבארוק השולטים באותה עת. אחרי שנסע לרומא ללמוד מהסגנון הקלאסי, הוא יצר את הציור שהדגים את עוצמת ההשפעה של הקלאסיקה עליו.
ואכן, הקומפוזיציה מסודרת כאן ממש כמו בבמה של תאטרון. הרצפה והקירות מדגישים את מבנה החלל הגיאומטרי. מאחור תוכלו לראות שלוש קשתות המהדהדות את קשתות הניצחון הרומיות. בכל קשת ממקם האמן את אחת מהקבוצות שבציור. הניאו קלאסיות מדויקת כאן בקשתות הרומיות המעוגלות, שנתמכות בעמודים הדוריים של העידן הקלאסי.
את הציור "שבועת ההוראטים" (Oath of Horatii), או "שבועת האחים ההוראטים", צייר הצייר הצרפתי הנודע ז'אק-לואי דויד.
בציור מוצגים שלושת האחים ההוראטים, בניו של קיסר רומא, היוצאים לקרב נגד שלושת האחים הקוריאטים משבט אלבה לונגה הגרמני, שאיים לפלוש לרומא. בציור משביע הקיסר את בניו בחרבות להילחם באומץ בבני משפחה שעתידים לבוא מהשבט הגרמני.
הסיפור מהמאה ה-7 לפני הספירה מציג נושא פטריוטי ומוסרי מאוד. יש כאן תיאור של האחים, הנשבעים לחרב ומתאחדים למען המטרה. הם מאמינים בצדקתם ומעמידים את טובת המדינה מעל השיקולים האישיים ואפילו מעל טובת משפחתם. זו דוגמה אמנותית שמציג האמן לפטריוטיזם ולקבלת הדין בשלוות נפש סטואית.
האחים ההוראטים מדגימים לעם הצרפתי אזרחים הנקראים להקריב למען מדינתם את כל כולם. דויד קורא לצרפתים בעצם, להניח בצד את רצונותיהם ואת טובתם האישית ולהקריב את עצמם למען המדינה בכל מחיר.
הצייר דויד חילק את התמונה בין האב, האחים ודמויות הנשים. כל אחד מהמרכיבים הללו ממוסגר בחלק של הארקדה. שימו לב לדמויות, הממוקמות במעין במה צרה.
הרמז היחידי לאבל בציור הוא הדאגה והבכי של האמהות והאחיות שברקע. אבל המשפחה היריבה קשורה בקשר משפחתי גם למשפחת האימהות ואבלן הוא על הסיכוי הברור שיאבדו או בעל או אח.
בתום הקרב ניצל אחד האחים, אבל הוא הרג את אחותו, על שבכתה על אחד מאויביו, שמת בקרב ולו היא הייתה מאורסת. האח הרוצח הורשע על הרצח במשפחה אך רצון העם הביא לו מחילה.
נקודת המגוז בציור נמצאת בחרבות שהוראטיוס נותן לבניו. שני האחים שמאחור מחזיקים את החרבות ביד שמאל, בעוד האח הקידמי אוחז את החרב ביד ימין ובה הוא נשבע.
מבחינה אמנותית דויד עשה זאת ככל הנראה, כדרך ליצור הרמוניה בין הדמויות. ישנם רבים שאוחזים בדעה שהאח שבחזית הציור יהיה האח שישרוד בקרב.
שימו לב גם לחרבות המנצנצות בציור. הקודקוד המשולש שהן יוצרות, ביחד עם זוויות הידיים האוחזות בהן. זה משולש הרמוני, שמביא את הקומפוזיציה כולה לשיא.
רקע
הציור נמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס. ההיסטוריונים רואים בו סנונית ראשונה של עידן הניאו קלאסיקה, סגנון האמנות החזק בצרפת של המחצית הראשונה של המאה ה-19 (1790–1840). הסגנון הוא תוצר של האמנות הצרפתית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, שהושפעה מהמהפכה הצרפתית ומהרעיונות שהולידו אותה.
דויד שאף ליצור בסגנון מקורי וחדש, שיהיה מנוגד לסגנון הרוקוקו והבארוק השולטים באותה עת. אחרי שנסע לרומא ללמוד מהסגנון הקלאסי, הוא יצר את הציור שהדגים את עוצמת ההשפעה של הקלאסיקה עליו.
ואכן, הקומפוזיציה מסודרת כאן ממש כמו בבמה של תאטרון. הרצפה והקירות מדגישים את מבנה החלל הגיאומטרי. מאחור תוכלו לראות שלוש קשתות המהדהדות את קשתות הניצחון הרומיות. בכל קשת ממקם האמן את אחת מהקבוצות שבציור. הניאו קלאסיות מדויקת כאן בקשתות הרומיות המעוגלות, שנתמכות בעמודים הדוריים של העידן הקלאסי.
