כיצד נפוליאון תרם למפות מדוייקות יותר?
מסעות הכיבוש המרהיבים של נפוליאון הצעיר בסוף המאה ה-18 היו מהמבצעים הצבאיים המרשימים, לטוב ולרע, של האלף השני לספירה. המצביא הצעיר והמנהלן הגאון ניהל צבא של חיילים ממושמעים ומעריצים, להישגים בלתי נתפסים ולכשלונות מפוארים, תוך שהוא מעניק נופך על-היסטורי למעשיו.
לצד הפעילות הצבאית והמדינית שלו לקח עימו נפוליאון למסעות המלחמה את מי שכונו "סוואנטים". אלה היו קבוצות של מדענים וחוקרים מתחומי מדע ומחקר שונים ומגוונים. למסע לכיבוש מצרים וארץ ישראל, למשל, הוא לקח עימו כמאה חוקרים, אלה הקימו בקהיר, בין השאר, מכון מחקר מרשים. הוא שרד הרבה אחרי שהצרפתים נטשו את מצרים, פועל עד היום ואחראי להרבה תגליות חשובות על תרבות מצרים העתיקה והמזרח התיכון בכלל.
כך גילו ארכיאולוגים, מדענים וממציאים צרפתיים תגליות מדהימות. תוך כדי הניסיון המתמיד לענות לרצון המצביא הצעיר וכשחלקם מתלווה לכוחותיו במסעות המלחמה, הם גם פיתחו טכניקות וכלים חדשניים ואספו ממצאים עתיקים שאפשרו לצרפת להפוך לאימפריה מדעית.
אחד התחומים הללו היה המיפוי. לא רבים יודעים שמסעותיו של נפוליאון אפשרו שדרוג היסטורי של טכנולוגיית ציור המפות העולמית.
האיש שאחראי לקפיצה הזו היה הכרטוגרף פייר ז'אקוטן (Pierre Jacotin).
במסגרת הצבא הצרפתי האיש פיקד על צוות של מודדים ומהנדסים וכ-100 חוקרים ומדענים מתחומים שונים. הם התלוו לצבאו של נפוליאון בכיבושיו במזרח התיכון ועבדו קשה על שרטוט מפות של האזור כולו, כולל מפות של ארץ ישראל.
ז'אקוטן אחראי ליצירה של המפות המדויקות הראשונות, שהסתייעו באמצעי כרטוגרפיה חדישים ובכלי מדידה שעד אז לא היו ידועים. הטכנולוגיה של המאה ה-19 היא שאיפשרה לו לשרטט מפות מדויקות מאי-פעם.
כך יצא שהמסע למזרח התיכון, מבחינה צבאית לא מהמוצלחים של נפוליאון, תרם רבות ובאופן פרדוקסלי דווקא למיפוי חלק זה של העולם.
כמובן שהמפות היו בתחילה סוד צבאי צרפתי ונפוליאון לא התיר לפרסמן. הן הותרו לפרסום רק ב-1818 ונודעו בשם "האטלס של ז'אקוטן". בשנת 1826 האטלס הזה יצא לאור ומאז הוא נחשב לחומר חובה בידיעת ארץ ישראל.
מסעות הכיבוש המרהיבים של נפוליאון הצעיר בסוף המאה ה-18 היו מהמבצעים הצבאיים המרשימים, לטוב ולרע, של האלף השני לספירה. המצביא הצעיר והמנהלן הגאון ניהל צבא של חיילים ממושמעים ומעריצים, להישגים בלתי נתפסים ולכשלונות מפוארים, תוך שהוא מעניק נופך על-היסטורי למעשיו.
לצד הפעילות הצבאית והמדינית שלו לקח עימו נפוליאון למסעות המלחמה את מי שכונו "סוואנטים". אלה היו קבוצות של מדענים וחוקרים מתחומי מדע ומחקר שונים ומגוונים. למסע לכיבוש מצרים וארץ ישראל, למשל, הוא לקח עימו כמאה חוקרים, אלה הקימו בקהיר, בין השאר, מכון מחקר מרשים. הוא שרד הרבה אחרי שהצרפתים נטשו את מצרים, פועל עד היום ואחראי להרבה תגליות חשובות על תרבות מצרים העתיקה והמזרח התיכון בכלל.
כך גילו ארכיאולוגים, מדענים וממציאים צרפתיים תגליות מדהימות. תוך כדי הניסיון המתמיד לענות לרצון המצביא הצעיר וכשחלקם מתלווה לכוחותיו במסעות המלחמה, הם גם פיתחו טכניקות וכלים חדשניים ואספו ממצאים עתיקים שאפשרו לצרפת להפוך לאימפריה מדעית.
אחד התחומים הללו היה המיפוי. לא רבים יודעים שמסעותיו של נפוליאון אפשרו שדרוג היסטורי של טכנולוגיית ציור המפות העולמית.
האיש שאחראי לקפיצה הזו היה הכרטוגרף פייר ז'אקוטן (Pierre Jacotin).
במסגרת הצבא הצרפתי האיש פיקד על צוות של מודדים ומהנדסים וכ-100 חוקרים ומדענים מתחומים שונים. הם התלוו לצבאו של נפוליאון בכיבושיו במזרח התיכון ועבדו קשה על שרטוט מפות של האזור כולו, כולל מפות של ארץ ישראל.
ז'אקוטן אחראי ליצירה של המפות המדויקות הראשונות, שהסתייעו באמצעי כרטוגרפיה חדישים ובכלי מדידה שעד אז לא היו ידועים. הטכנולוגיה של המאה ה-19 היא שאיפשרה לו לשרטט מפות מדויקות מאי-פעם.
כך יצא שהמסע למזרח התיכון, מבחינה צבאית לא מהמוצלחים של נפוליאון, תרם רבות ובאופן פרדוקסלי דווקא למיפוי חלק זה של העולם.
כמובן שהמפות היו בתחילה סוד צבאי צרפתי ונפוליאון לא התיר לפרסמן. הן הותרו לפרסום רק ב-1818 ונודעו בשם "האטלס של ז'אקוטן". בשנת 1826 האטלס הזה יצא לאור ומאז הוא נחשב לחומר חובה בידיעת ארץ ישראל.
