במפעל הגלידה או במכונת הגלידה מכינים את הגלידה מחלב, סוכר ועוד מרכיבים של טעם ואז יוצקים אותה לאריזות גדולות או קטנות, או לגביע, שאליו מוסיפים לא פעם כל מיני תוספות שאנחנו אוהבים.

גלידה אפשר להכין גם בבית או בגלידריות קטנות וטעימות, אבל גם במפעל יודעים להכין טעמים רבים ומוכרים לכולם.


כך מייצרים מוצרי גלידה שונים:

https://youtu.be/M-h2v94eeAc


הכנת הגלידה עצמה במפעל:

https://youtu.be/WjTL00yywF4


ייצור מעדני גלידה בשנות ה-50:

https://youtu.be/ha6K4j4AAt4


האם כך התפתחה הגלידה? (עברית לילדים)

https://youtu.be/vjjq_1H1RBE


מייצרים את הארטיקים והגלידות:

https://youtu.be/va0F2e1TE8E


וביקור במפעל הגלידות של בן אנד ג'ריז (עברית):

https://youtu.be/SrKZ5taDipg

האגדה מספרת שילד בן 11, פרנק אֵפֵּרְסוֹן שמו, שכח ערב אחד על המרפסת של ביתו כוס עם משקה ממותק ובתוכה מקל שבו ערבב את התרכיז שבה. זה היה לילה קר במיוחד וכשהוא התעורר בבוקר הוא מצא שם קרטיב ביתי. זה היה סטארטאפ!

גם אם אותו אפרסון המציא לעצמו את הסיפור של המרפסת והקרטיב, העובדות הן שבשנת 1923 הוא רשם פטנט על ההמצאה ההיא והחל למכור זיכיונות לכל מי שרצו לייצר קרטיבים ולשווק אותם בשם "פופסיקל".

העסקים פרחו ואפרסון הנמרץ החל להרוויח כסף רב. הקרטיב הקר להט כמוצר ונמכר בכל פינה. אבל הבוננזה העסקית הזו לא המשיכה זמן רב. פחות מ-6 שנים לאחר מכן, בעקבות קריסת הכלכלה העולמית ב1929 והשפל הגדול שיתחיל בעקבותיה, נאלץ אפרסון פושט הרגל למכור את זכויותיו על הפופסיקל, פטנט ומותג הקרטיב המכניס שלו.

כל אלו לא הפריעו לקרטיב עצמו להפוך ללהיט ענק בכל העולם. כל ילד על הגלובוס ליקק בהתלהבות את הגלידה על מקל.

בעברית, אגב, המוצר הזה קיבל את השמות "קרטיב" או "ארטיק", קיצור מגניב על המילה "Arctic", כינוי באנגלית לקוטב הקר.

בשנות ה-70 מכרו אפילו קרטיב עם שני מקלות, שיכולת לשבור ולתת חצי ממנו לחבר. כנראה שהיצרנים הפסיקו אחרי שגילו שזה הקטין להם את המכירות, ארטיק אחד במקום שניים...

באמריקה של שנות ה-90 הדפיסו על המקלונים חלקים של ציור ומי שהיה מרכיב משהו כמו רשמקול או אופניים היה זוכה בהם.


הנה סיפורו המצאתו של הקרטיב הראשון בהיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/yA00JNZYu7k


עוד על המצאת הקרטיב:

https://youtu.be/ZAN69J6ZiQw


ועם השנים יוולד גם מוכר הארטיקים שבחוף (עברית):

https://youtu.be/lLuZj2A4wDA

מקורו של הקרמבו, מהממתקים האהובים בישראל, הוא באירופה. אמנם יש ארצות אירופיות שונות שטוענות שהוא הומצא בהן, אבל נראה שהקרמבו הומצא בדנמרק, אי שם, במהלך המאה ה-19. ברוב סקנדינביה תוכלו לראות קרמבו בחלונות הראווה.

אם אצלנו הוא מעדן יומיומי, עשוי מרנג, שהוא קצף חלבוני ביצים וסוכר סמיך, נח על גבי ביסקוויט ועטוף בשכבת צימקאו שברירית ודקיקה שעושים אותה מחמאת קקאו ושומן צמחי, בגרסה הדנית והאירופית, מייצרים את הקרמבו משמנת, על עוגיית חמאה ומצופה בשוקולד מריר איכותי.

בדנמרק נפוץ וזמין הקרמבו הדני "לחמניית שמנת" (Flødeboller) ברוב בקונדיטוריות והמגדניות. אבל שם אוכלים אותו מעדן בעיקר בחגים ואירועים מיוחדים, כמו ימי הולדת.

גם הטעמים שלו, שאצלנו הם הווניל והמוקה, בדנמרק מתאפיינים במגוון אדיר של פינוקים. בנוסף להם יש בקרמבו הדני טעמים מגוונים של קצפות, כמו תפוז, קפה, נוגט, שבבי קוקוס ופטל.

יש הטוענים שהיצרנית הגדולה בעולם של קרמבו היא מדינת ישראל. האמת היא מעט שונה. ישראל היא הצרכנית הגדולה בעולם שלו. אבל הייצור בדנמרק גדול ממנה פי כמה וכמה.

הממתק הזה שבערבית קוראים לו "ראס אל עבד" - ראש של עבד, היה מושא לעניינים קולוניאליסטיים או גזעניים במקומות רבים. כבר בימי המנדט הבריטי, בפלשתינה של שנות ה-40, מכרו כאן את ה"כושי" ו"ראש כושי". גם בדנמרק, בה הוא נקרא "לחמניית קרם" ("Flødebolle") נהגו תושבי הבירה קופנהגן לקרוא לו "לחמניית כושי" ("Negrobolle"), לא מאוד פוליטקלי-קורקט, אבל מתאים לתקופה ולתפיסה שלה.


הנה סיפורו של הקרמבו (עברית):

https://youtu.be/Nbwe25lYUjM?t=20s


כך מייצרים את הקרמבו (ללא מילים):

https://youtu.be/WY90QNHoDFY


הכנת פלודהבולר (Flødeboller) בדנמרק:

https://youtu.be/ob86g3kegLc


בסו דה מוזה (Beso de moza) בספרד:

https://youtu.be/2txPA556KCo


נגרזונן (Negerzoen) בהולנד:

https://youtu.be/sdx6Od73aoU


תחרות אכילת קרמבו משעשעת בערוץ הילדים (עברית):

http://youtu.be/RLJUOZUodis


והרבי ששר תשובה, האם בשבת מותר להפריד את הקרמבו מהעוגיה (עברית):

https://youtu.be/K3vBduj45nQ


הטרנד ב-2024 של הכנת Schokokuss, קרמבו עם אספרסו (גרמנית):

https://youtu.be/i_ynXNDNlgQ?long=yes

במפעל השוקולד מייצרים את השוקולד מקקאו וממרכיבים נוספים. יצרני השוקולד מייצרים את השוקולד הגולמי. חלקם מייצר מהשוקולד הגולמי את סוגי השוקולד והתערובות שמהם מכינים את המוצרים השונים. השוקולד הנקי הוא שוקולד מריר. אם מצרפים לו תערובות חלב מקבלים שוקולד חלב, יש שוקולד בטעם תפוז או עם תוספות של אגוזים וכן הלאה.

במפעלים כאלה מייצרים גם את טבליות השוקולד שאנו כה אוהבים. הם שופכים את השוקולד לתוך תבניות, שנותנות לו את הצורות השונות.


כך אוספים את פולי הקקאו ומעבירים למפעל השוקולד:

https://youtu.be/pSEf-yzMq7M


כאן מייצרים מפולי הקקאו את השוקולד:

https://youtu.be/PXFLLsqVgbY


מפעל השוקולד מייצר את השוקולד שאנו מכירים:

https://youtu.be/nL-onodO91A


מכונות שמייצרות בונבוניירות וביצי הפתעה משוקולד:

https://youtu.be/XNXWr5tg6ho


וסרטון אנימציה לפעוטות - כך מכינים שוקולד:

http://youtu.be/PT7Q9B-eG1k?t=30s

השוקולטייר (בצרפתית זה נשמע כמו "שוקולטייה" ובעברית תרגמו את זה לשׁוֹקוֹלָדַאי) הוא בעל מקצוע ואומן להכנה של ממתקים מיוחדים ואיכותיים במיוחד שעשויים שוקולד.

למעשה, מדובר בקונדיטור שהתמחה בשוקולד.

מומחיותם של השוקולטיירים היא הכנה של פרלינים, סוגים של ממתקי שוקולד ממולאים, אבל רבים מהם ממציאים גם סוגים מגוונים של ממתקי שוקולד אחרים, מעצבים שוקולד וחלקם אפילו מפסלים בשוקולד.

השוקולטיירים לא מייצרים את השוקולד הגולמי. את זה עושים יצרני השוקולד (ראו באאוריקה בתגית "שוקולד, איך מייצרים דברים").


הנה העבודה של השוקולטייר שגם מפסל בשוקולד, הצרפתי פטריק רוז'ר (עברית):

https://youtu.be/p97N50XknGc?t=13


עוד שוקולטייר:

https://youtu.be/3lBLqT0dDaU


ועוד אחד:

https://youtu.be/PFJqgHip8yI


קורס לשוקולטיירים:

https://youtu.be/0ORYh9hE-OE


חלק מהם עובדים בחברות המפורסמות ביותר:

https://youtu.be/cFB0XBV6JdU


והסיפור של שוקולטייר מפורסם ומפעל השוקולד האיכותי שלו:

http://youtu.be/v1F_VehRFB4

המרציפן (Marzipan) הוא ממתק שמיוצר מעיסת שקדים טחונים וסוכר דק. לרוב מוסיפים לה גם חלבון של ביצה.

מהעיסה הלבנה של המרציפן מייצרים רבים מעין פסלים זעירים ועצמים, כמו פירות, בעלי חיים, כדורים, כיכרות לחם זעירות וחלות ועוד. בעזרת צבעי מאכל נוהגים אז לצבוע את פסלוני המרציפן הקטנים, כשלא פעם צובעים את המרציפן מראש, על ידי צבע מאכל לעיסת השקדים והסוכר.

בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, לעומת זאת, מכניסים את המרציפן המגולגל אל תוך תמר חצוי ומגישים. הממתק הפשוט והטעים הזה מוגש כך כבר מאות שנים והוא תופס מקום של כבוד בשמחות משפחתיות וארוחות חגיגיות.

סין, ספרד, גרמניה, צרפת - כמעט כולם לוקחים קרדיט על המצאת המרציפן. אבל בניגוד לכל מיני השערות ורעיונות, קבעה בעבר מומחית המזון המנוחה דליה למדני שללא סוכר לא נולד המרציפן ומכאן שללא ספק מקורו של המרציפן הוא מוסלמי, באזור שבו גידלו את הסוכר הראשון.

את גילו של הממתק העתיק הזה מעריכים בכאלף שנים. הוא נולד במזרח התיכון, מקום בו החלו גם גידולים של שקדים וקני הסוכר. הם כידוע חומרי הגלם העיקריים לייצור עיסת המרציפן.יש הרואים בפרס, איראן של היום, את מולדת המרציפן. הטענה ההיסטורית היא שממנה הביאו אותו הטורקים לראשונה לאירופה.

עדות מהמאה ה-11 מציינת ממתקים מעוצבים שנהג להזמין חליף פאטימי בשם עלי אל-זאהיר, לחגים שונים. על עושרו מחד ועל תשוקתו לממתק המיוחד הזה יעידו 157 פסלונים שהזמין באחד החגים, ביחד עם 7 דגמי ארמונות ממרציפן, שגודל כל אחד מהם כגודלו של שולחן.

עדויות יש גם על המרציפן הפורח בספרד של המאה ה-12, בתקופת שלטונו של המלך אלפונסו השביעי. ספרד, אגב, היא עד היום יצרנית המרציפן הכי גדולה בעולם. מרכז הייצור והסחר של המרציפן היא העיר העתיקה טולדו.

מי שהביאו את המרציפן לספרד היו המורים, אותם מוסלמים מצפון אפריקה שכבשו אותה בימי הביניים. הרבה לפני כן נהגו המוסלמים לאכול מרציפן וממרח שקדים בלילות הרמדאן, כמעורר תיאבון. דיווח מהמאה ה-11 של תייר פרסי שביקר במצרים סיפר על יותר מ-70 אלף קילוגרם ששימש את מטבח הסולטן להכנת עץ סוכר ענקי לחג הרמדאן.

אחריהם מאמצים את הממתק האקזוטי בהתלהבות גם בני הדתות האחרות. הנוצרים אוכלים ממנו בהנאה בחג המולד ובחג הפסחא. גם אצל היהודים הוא היה לממתק נפוץ בשמחות ופופולרי - במיוחד בחגי פורים ופסח.

במאה ה-14, מספרת ההיסטוריה, מזמין מלך אנגליה, ריצ'ארד השני, את ברוניו העשירים לסעודה. הפאר ועושר המנות היו מרשימים בכל מובן, אבל את עיקר התדהמה משכה מנת הקינוח שהייתה מצודת מרציפן ענקית, עם בסיס בשטח של כמטר וחצי רבוע וגובה של 90 סנטימטרים. שני גשרים אפויים מבצק קשה, עברו מעל החפיר שמסביב למצודת המרציפן המרהיבה.

במאה ה-18 מגיע המרציפן לשיא הפופולריות שלו באירופה. אמנם אלה בעיקר מלכים ואצילים שנהנים ממנו, אבל דווקא לעולם הרוקחות הוא קסם. מייצרים אז לא מעט תרופות ו"גלולות מרפא" עם מעט מרציפן.

גרמניה של אותה תקופה הופכת לספקית של פסלי מרציפן מרהיבים. בכל שנה נהג הצאר הרוסי להזמין אצל הגרמנים המומחים 24 אווזי מרציפן בגודל טבעי. עד היום נמכרים כמתנות לראש השנה בגרמניה חזירי מרציפן, שנועדו להביא מזל וברכה.


הנה תולדות המרציפן עם מראות בירת המרציפן טולדו:

https://youtu.be/KZyioqTOKLo


פיסול במרציפן:

https://youtu.be/GW3gaFUbR_8


כך מכינים מרציפן בבית:

https://youtu.be/idZfmz68-oE


וגם כך:

https://youtu.be/5hdY-iaBGz8


פיסול במרציפן:

https://youtu.be/zu6tHhSPHSo


צביעה בצבע מאכל ויצירת ורדים ממרציפן:

https://youtu.be/Rh1KsD4agmQ


וכך מייצרים את המרציפן אז והיום:

https://youtu.be/3osCd2_MTKA?long=yes

צ'וּרְצְ'חֵלָה (Churchkhela) הוא ממתק עממי, מסורתי שנאכל בגאורגיה כקינוח.

בממתק, שנראה כמו נקניק, אין כמובן בשר. הוא עשוי מאגוזים ומעיסה שמכינים ממיץ ענבים מבושלים, בצירוף קמח או קורנפלור, תלוי באזור.

באמצעות חוט ומחט, שוזרים בהכנה את האגוזים זה לזה בחוט. לאחר מכן טובלים אותם בעיסת דבש הענבים המבושלת.

לאחר מכן, נתלים ה"נקניקים המתוקים" לייבוש כמו כביסה. הצ'ורצ'חלות שנוצרו כך הולכות ודומות לנקניקיות צבעוניות, בהתאם לסוג המרכיבים. כשהם מתייבשים הם עומדים למכירה בדוכני רחוב ברחבי המדינה.

ממתק הצ'ורצ'חלה קיים כבר מאות שנים בגאורגיה. הוא נמכר בכל רחבי המדינה, כמו במדינות שכנות כטורקיה, רוסיה וארמניה, בה היא נקראת בכלל "סוג'וך".

השם צ'ורצ'חלה מגיע מהדמיון שלה לנקניקייה. מכאן בא גם השם, שבא מטורקית בכלל. משמעותו "נקניק אגוז" (Cevizli Sucuk).


הנה תיאור הצ'ורצ'חלה (עברית):

https://youtu.be/_AACVmOJRKI


דוכן צ'ורצ'חלה במגוון טעמים בגאורגיה:

https://youtu.be/2kMRW8pijwk


הכנה של הממתק בטורקיה:

https://youtu.be/_-l6LLWFDCA


ותהליך הכנת הצ'ורצחלות בגאורגיה:

https://youtu.be/hdKTMHa-vJ4?long=yes

סוכריות (Candy) הן ללא ספק הממתק הכי פופולרי של ילדים באשר הם. זה לא רק הטעם, הצבע או המרקמים ואפשרויות ההנאה ומהמתיקות של הסוכר וחומרי הטעם - זה העונג הקטנטן שבא באריזה זעירה ותמיד משאיר טעם של עוד.

בלב המרכיבים של סוכריות הגומי למיניהן נמצאים חומרים שרחוקים מלהיות בריאים. יש בהם ג'לטין, סירופ תירס, סוכר שממכר, שמן דקלים שמזמן יןדעים שאינו בריא, צבעי מאכל שחלקם ממש אסורים וחומרי טעם שהם סתם לא בריאים.

אז איך מכל העניין הזה מייצרים את הסוכריות הללו?

ייצור סוכריות הגומי כולל מספר שלבים, כמו זה (בהתאם למרכיבים, לסוג הסוכריות וליצרן:

1. הכנה וקירור של תערובת של מים קרים עם ג'לטין, או לעיתים תחליפי ג'לטין דוגמת פקטין או אגר-אגר.

2. בישול תערובת של סירופ תירס, סוכר ומעט מים, עד שהכל מומס בטמפרטורה הנכונה.

3. הוספת תערובת הג'לטין המומסת וחומרי הטעם לתערובת הרותחת, עם צבעי מאכל, לפי הצורך.

4. עיצוב לצורות בשפיכת התערובת החמה לתבניות בצורות וקירור לצורך התקשות, במשך שעות אחדות.

5. עיבוד סופי, לאחר התקשות הסוכריות והוצאתן מהתבניות, ציפוי בסוכר או בשעווה שתמנע הידבקות זו לזו.

6. אריזה ושליחה להפצה.


הנה הייצור התעשייתי של סוכריות במפעל:

https://youtu.be/nK2RFyrj3Yk


זה מדעי, מבוסס ג'לטין וגם ילדים יכולים להכין סוכריות גומי (עברית):

https://youtu.be/wYt432rOwWk


כך מייצרים סוכריות בעבודת יד לחנות שמתמחה במכירתן (עברית):

https://youtu.be/7ACOxJY7v6U


הקדחת הלאומית הזו היא ממש לא בריאה (עברית):

https://youtu.be/W_XuSTH81Iw


לכן, אפשר להכין אותן בבית ובריא יותר (עברית):

https://youtu.be/nCHEqGyIc_4


חנות בקוריאה שמייצרת סוכריות באיכות גבוהה:

https://youtu.be/cfupzDjZLNk?long=yes

ה"לוקום" (Lokum), הממתקים הטורקיים המתוקים ומיוחדים כל כך, הומצאו במאה ה-18 באיסטנבול. משם הם נפוצו אל עבר האימפריה העות'מאנית כולה ומשם גם לאירופה, בתור "ממתקים טורקיים".

האגדה מספרת שהלוקום הומצא לאחר שהסולטן התורכי התלונן שנמאס לו לאכול סוכריות קשות ו"שוברות שיניים". כשחיפשו חומר שיאפשר לרכך את הסוכריות, מצאו את הג'לטין כמתאים במיוחד.

הטעמים והמרכיבים של הלוקום הם מגוונים. הטורקים שילבו בממתקים שלהם חומרים זמינים כמו מנטה, תאנים, קוקוס, ורדים, אגוזים, נוגט, פיסטוק ועוד.

פירוש השם "לוקום" בתורכית, אגב, הוא "מרגיע הגרון".


הנה רחת הלוקום:

https://youtu.be/le9VUp6h7iM


ההיסטוריה של הרחת לוקום והמצאתו:

https://youtu.be/LueBzQZ0nGI


וכך תכינו לוקום תורכי בעצמכם:

https://youtu.be/Obr2ObUK03M

מסטיק בזוקה (Bazooka) הוא מסטיק שהחלו לייצר עם תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מדהים הוא פופולרי עד היום. סימן לתקופה ולהקשר היה מגולם בצבעי האריזה שלו, לו נבחרו הצבעים הפטריוטיים מתוך הדגל האמריקאי: אדום, כחול ולבן.

בניגוד למה שרבים חשבו, הסבירה היצרנית, חברת Topps האמריקאית, שמקור השם אינו בכלי הנשק בזוקה, אלא בכלי הנגינה הנושא שם זה.

בשנת 1953 הוסיפו למסטיק את הפתקית עם רצועת הקומיקס המשעשעת, בכיכובם של בזוקה ג'ו וחבורתו. היו אז כמה מאות גרסאות של הפתקיות, עם סיפורי הקומיקס הקצרים של בזוקה ג'ו שתום העין, ביחד עם חבריו - צביקה (במקור "Pesty") חובש הסומבררו, ומוטי ("Mort"), שצווארון הפולו של הסוודר שלו היה תמיד משוך מעל פיו.

הסיפורים שבקומיקס הבזוקה כללו החל מפאנצ'ים משעשעים ובדיחות קרש כאלו ואחרות ועד שורת ה"עתידות" שהפכה לסימן ההיכר התרבותי של מסטיק הבזוקה.

בשלב מסוים לאחר תקופה ארוכה בה הם לא השתנו, הוחלט בחברה להכניס שינויים בפתקים הללו. העתידות הוחלפו אז בפרטי טריוויה בסגנון "הידעת?". גם סיפורי חבורת בזוקה ג'ו הוחלפו אז בעלילות אחרות ופחות מצליחות ממנה.

אם נשוב רגע לעתידות הרי שהמפורסמת ביותר מהעתידות הללו הייתה הנבואה האופטימית "עד גיל 21 תגיע לירח". מודעים לפופולריות שלה ומצד שני להתבגרות קהל היעד של המסטיק הוותיק, החליפו היצרנים בשלב מסוים את התחזית המיתולוגית הזו במשפט המעודכן: "אם עד גיל 21 לא הגעת לירח, סימן שלא ניסית מספיק"...


הנה מסטיק הבזוקה (עברית):

https://youtu.be/SrXyDCA8lQA


תולדותיו של הבזוקה:

https://youtu.be/1yhWwWZ_HhM


פס הייצור של מסטיק הבזוקה:

https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE


וסיפור הדמויות מרצועת הקומיקס ולצידה קטע "הידעת?":

https://youtu.be/231hBwVoVt4

שוקולד הטובלרון שנולד ב-1908 מוכר בעולם כולו בצורתו היחודית. הוא מורכב מגושי שוקולד משולשים. לא רבים יודעים שהסיבה לצורה של השוקולד השוויצרי המפורסם היא שהמשולשים הללו הם מחווה להר המטרהורן שבאלפים של שווייץ.

ממציא התערובת היחודית שממנה מיוצר השוקולד הזה היה שוויצרי בשם תיאודור טובלר. הוא ערבב שוקולד חלב שוויצרי ואיכותי במיוחד, עם שקדים, נוגט ודבש. היצירה המשולשת שלו קיבלה את השם "טובלרון", שילוב של שמו "טובלר" והמילה "טורון" שמשמעותה נוגט.


הנה סיפורו והכנת שוקולד הטובלרון:

https://youtu.be/0SvuKc64DRo


ההר שהיווה את ההשראה לשוקולד:

http://youtu.be/wwwcKEnfius


עוד מהר מטרהורן:

http://youtu.be/mV7G6rjfM14


מצגת וידאו של ההר המפורסם:

https://youtu.be/I4dzvR6oEjc


למה אנחנו הישראלים צריכים להביא טובלרון מחו"ל?

https://youtu.be/JcIGuCOlEVw


ובכל אופן, נראה שאנשים אוהבים טובלרון:

http://youtu.be/khszj7rnewg

לא כולם יודעים שהסוכריות הפופולאריות, תופעה של ממש בתרבות המודרנית, נולדו כתחליפי מנטה לעישון. זה היה בשנת 1927, כשאדוארד האס, תעשיין אוסטרי, החל לשווק סוכריות מנטה לאנשים שחיפשו תחליף לעישון הלא-בריא. הוא מכר אותן בקופסאות פח וקרא להן PEZ, האותיות המרכזיות במילה הגרמנית PfeffErminZe, שפירושה מנטה..

רק בשנת 1948 החל האס למכור את הסוכריות במתקן שדימה מצית, מתקן ששולף סוכריה בודדת בלחיצת אגודל. אבל השינוי המשמעותי לכיוון הילדים היה כשהסוכריות החלו להימכר בשנת ה-50 בארה"ב. אז החליפו את הטעם החריף של המנטה בטעמי פירות מגוונים ובעוד מגוון של טעמים למבוגרים.

להצעתו של אחד העובדים הם גם החלו להלביש דמויות חביבות על המתקן דמוי המצית, בתחילה את מיקי מאוס ופופאיי ובהמשך דמויות שעיצבה החברה. השיווק, שהתבסס על היכולת לשלוף סוכריה ביד אחת, לבעלי מקצוע שאין שתי ידיהן פנויות, יכול היה עתה להוציא דמות חדשה בכל שנה ובהמשך כמות אדירה של דמויות ורגליים שאיפשרו להעמיד את ה"מצת" על המדף.

כך הפכו דמויות הפז לפריטי אספנים יקרים שנמכרים בסכומים של אלפי דולרים וכיום יש סחר בין אספנים, בדמויות פז כמו אלביס פרסלי, דמויות "מסע בין כוכבים", בובת הברבי, נשיאי ארה"ב ועוד רבים וטובים אחרים ויקרים להחריד.


הנה מצגת וידאו של ההיסטוריה של סוכריות PEZ:

http://youtu.be/qcrTMtSrVFY


פס הייצור של סוכריות פז:

http://youtu.be/kbYCCgGhnyc


ומוזיאון סוכריות הפז:

http://youtu.be/7vvai1C_p0U

המרשמלו הוא מהממתקים העתיקים בהיסטוריה. כבר במצרים העתיקה ייצרו ממתקי מרשמלו (Marshmallow). בעבר הכינו אותו משורש צמח החוטמית, שהוסיפו לו סירופ תירס, חלבון ביצה מוקצף וסוכר. כיום הג'לטין והאגר מחליפים את שורש המרשמלו. האגר עשוי מאצות ים והג'לטין עשוי מעצמות על בעלי חיים.

ייצור המרשמלו המודרני די דומה לתהליך ייצור המרשמלו העתיק, אבל הוא ממוכן כמובן. הוא מתחיל כשמכינים במפעל עיסה של כל החומרים הללו, כולל מקצף הביצים האוורירי.

מהעיסה מייצרת מכונה מיוחדת את החוטים הארוכים והשמנמנים של המרשמלו. הם נאפים ופני השטח שלהם מיובשים. מכונה נוספת חותכת אותם לסוכריות בודדות וההסוכריות האפויות נארזות בשקיות ונשלחות לחנויות בארגזים.


הנה תהליך ייצור סוכריות המרשמלו:

http://youtu.be/K4qqm26mEtA?t=26s


כך תכינו מרשמלו בבית (מתורגם):

https://youtu.be/PTwCZjnLfXY


פס ייצור של עוגיות מרשמלו במפעל:

https://youtu.be/546Mn-cHhhE


וכך מרשמלו מיוצר במפעל:

https://youtu.be/K8MUex70g1M

האמת. היא שהמסטיק נולד אצל היוונים הקדמונים, שלעסו כבר בימי קדם את השרף המתקתק של עץ המסטיק, שגדל אז בעיקר ביוון ותורכיה של היום.

כשהגיעו לאמריקה, זיהו האירופאים שבני השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה נוהגים ללעוס שרף דמוי גומי, שהם מפיקים מחיתוך הקליפה של עץ האשוחית (Picea). זה היה סוג של גומי לעיסה פשוט וראשוני, מעין מסטיק טבעי. היום אנו יודעים שכבר בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי, שאותו הפיקו משרף עץ הספודיליה. השרף שלו מוכר יותר בשמו המקסיקני "צ'יקלה".

מתיישבי אמריקה הלבנים זיהו את העניין ולמדו מהם כיצד להשתמש בשרף של העץ ללעיסה. הם החלו מייצרים מסטיקים פשוטים ולמכור אותם כמוצרים.

למרבה האירוניה, את הפטנט של המסטיק המסחרי הראשון המציא דווקא רופא שיניים אמריקאי בשם וויליאם סמפל, שרקח מסטיק מנוסחה שכללה גם סוכר וליקוריץ. הוא האמין שלעיסת המסטיק תאמן את לסתות האנשים ותנקה את שיניהם...

אבל כנראה שרופאי שיניים הם לא יצרנים מצטיינים, כי הוא נכשל ולא הצליח להפוך את המסטיק הלא-ממש טעים שלו, למוצר.

את המצאת המסטיק ה"מודרני" מייחסים לאמריקאי אחר מניו יורק, בשם תומס אדמס. הוא ניסה לייצר במפעלו צעצועים משרף עץ הצ'יקלה. ברגע מסוים, אי שם בשנת 1871, הוא ניסה לטעום את חומר הגלם וגילה שזה נעים, שלא לומר טעים. בשנת 1869 היה אדמס הראשון שייצר מסטיק מסחרי מצליח. "גומי לעיסה" (Chewing gum) קראו לו אז. בתהליך ייצור מחוכם הוא הצליח להפוך את שרף הצ'יקלה למסטיק רך וגמיש, שגם שמר על טעמו זמן רב יחסית לעבר.

המוצר הזה הפך ללהיט ענק. חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה, נתנו מסטיקים ממנות הקרב שלהם, לתושבי היבשת ולאחר שהפכו פופולריים גם שם, הם אף סחרו בהם.

מאז שנות ה-50 מייצרים את המסטיקים מחומרים סינתטיים, במקום הצ'יקלה והשרפים הטבעיים האחרים. הטעמים נעשו יותר ויותר מגוונים, צבעים חדשים יצאו ומסטיקים בשלל צורות וגוונים נמכרו להמונים הלועסים.

בעברית תרגמו את Chewing gum ל"גומי לעיסה". עם השנים המציאו את ה-Bubble gum, בתרגום חופשי "מסטיק הבועות". זהו מסטיק שתוכנן כדי לאפשר ללועסים להפריח בועות. המפורסם מהמסטיקים האלה, אגב, הוא מסטיק "בזוקה".

כיום שוק המסטיקים הוא שוק ענקי, בכל העולם. בארצות הברית לבדה קיימים מעל 1,000 סוגי מסטיק שונים. מעל 2.5 מיליארד דולר מוציאים בכל שנה ילדי ארצות הברית לבדה על מסטיקים!

ואגב, השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות. תרבויות שונות ניצלו אותו בעבר לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית. החלק הזה לא הפך מסחרי...


הנה תולדות המסטיק:

https://youtu.be/wmup_9IXpP0


כך מייצרים מסטיקים (מתורגם):

https://youtu.be/7_Fq5ipG-CQ


באנגלית:

https://youtu.be/Fd5N9JUffxM


ועל החוק (האמיתי) שאסר על מסטיקים בסינגפור (עברית):

https://youtu.be/aNT06Z3C8wk

צמר גפן מתוק (Cotton Candy), המוכר בכינויו העממי "שערות סבתא", הוא ממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן, אהוב מאוד על ילדים והוריהם.

צמר הגפן המתוק נמכר במסגרת פסטיבלים, ירידים, חגיגות, שמחות לילדים ובלונה פארק. מייצרים אותו בדרך כלל בזמן המכירה שלו ויש המחלקים לילדים צמר גפן מתוק במסיבות יום הולדת, במיוחד מאז הופיעו מכונות ביתיות להכנתו.

שמו בא לו מהחזות הצמרירית, המזכירה שיער שיבה. מגעו דביק וכשמכינים אותו הוא מדיף ניחוח של סוכר. כדי להעניק לו צבעים כמו צהוב או ורוד, נוהגים להוסיף לו אבקת צבע מאכל צבעונית.

בשל איכותו הירודה מבחינה תזונתית, הצג"מ בימינו פחות מקובל, ודאי לא בגרסת צבעי המאכל. אבל למבוגרים רבים הוא נוסטלגי ומחזירם לרגע לילדות.

המעדן המתוק הומצא בסוף המאה ה-19. הוא הוצג לראשונה לציבור במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו, בשנת 1893. המדהים בו הוא שמאז המצאתו הוא לא השתנה כלל, לא הממתק הצמרי ולא שיטת ההכנה שלו.

מכונה קטנה וניידת היא שמייצרת את צמר הגפן המתוק. המכונה הזו כוללת גוף חימום, צילינדר עם חורים שמסתובב במהירות ומעין סיר איסוף בו מסובב המוכר את מקל העץ או הנייר ו"מלביש" עליו את "שערות הסבתא".

כלכלית, נחשב צמר הגפן המתוק לאחד הממתקים הרווחיים ביותר למוכרים. עלות ייצורו זניחה, המכשור פשוט ונייד ומחירו מבטיח להם הכנסה יפה.


הנה ממציא צמר הגפן המתוק:

https://youtu.be/MrppbkJ-xDQ


כך מכינים שערות סבתא:

https://youtu.be/rJOU6lclm20


וכך תכינו בבית שערות סבתא:

https://youtu.be/LhOUiPTWd1U

כדאי לילדים להקפיד על כללים בסיסיים בשמירה על השיניים:

צחצוח פעמיים ביום - כל יום בבוקר ובערב לפני השינה. צחצוח נכון ולמשך 3 דקות (ראו בסרטון).

ארוחות מסודרות - מינימום נשנושים וממתקים לאורך היום.

ממתק אחד ביום - בלי ממתקים נדבקים כמו סוכריות טופי ולא לאכול הרבה ממתקים.

בלי שתייה ממותקת - שתו מים!


הנה סרטון הדרכה מפורט לילדים, לשמירה על השיניים:

http://youtu.be/e7Zc8FdstkE


והמלצה משעשעת של "מומחה":

https://youtu.be/a-4lBkHe17I

יש כמובן שיטות שונות למכונות כאלה, אבל הממתקים במכונת ממתקים מסודרים כך שלכל סוג של ממתק יש קוד משלו.

בואו נסביר את מכונת הקפיצים, אותה מכונה בה החטיפים מונחים בין סיבובי הלולאה של קפיץ. בכל תא יש קפיץ כזה ובתוכו הוכנסו על ידי המפעיל חטיפים זהים. לתא עצמו יש קוד.

כשאנו משלשלים מטבעות לאוטומט הממתקים, אנו יכולים לראות את הסכום שצברנו מתעדכן עם כל מטבע נוסף. משהכנסנו את המחיר המלא של הממתק או המצרך שרצינו, נוכל להקיש את הקוד של הממתק בו אנו חושקים.

לאחר שהמספר הוקש, הקפיץ שבתוך התא שמכיל את הממתק המבוקש יסתובב. עם סיבוב הקפיץ ייפול לתא ההגשה ממתק אחד מבין אלה שכרוכים בלולאות הקפיץ.

עתה נוכל לפתוח דלת קטנה ולקבל את הממתק שבחרנו ושעליו שילמנו.


הנה אוטומט ממתקים חדשני:

http://youtu.be/30cIBgS_L38?t=5s


צינור חלול במכונת סוכריות על מקל מושך סוכריה :

https://youtu.be/OmK4h3YqK-w


מכונת ממתקים מתוחכמת יותר ביפן שמייצרת שערות סבתא:

https://youtu.be/yzD7EPUEnPA


וסנאי שמוצא דרך לגנוב חטיף ממכונת ממתקים:

https://youtu.be/Q1-XU5Yx3qE

על פי הסיפורים הגלידה הומצאה, מבלי משים, על ידי קיסר רומי נירון. האיש, שהיה ידוע בגחמות שלו, הורה למשרתיו להביא שלג צח מההרים ולהגיש לו אחרי שערבבו עם רסק מפירות טריים.

אך ההיסטוריה מראה שהגלידה הומצאה עוד לפני כן, בפרס העתיקה. בסוף המאה ה-5 לפני הספירה, נהגו לאסוף שם את השלג ולערבבו עם מיץ ענבים מרוכז. התוצאה הזכירה סוג של סורבה מודרני.

את הגלידה החלבית, אגב, המציאו בסין, בסביבות המאה ה-2 לפני הספירה. הם הוסיפו את החלב למאכל המבוסס על שלג.

כמה מאות אחר כך היו אלה הרומאים, שהוסיפו לגלידה גם דבש.

הערבים הם שהוסיפו לגלידה לראשונה סוכר. הסוכר החליף אצלם את מיצי פירות. יש תיאוריות היסטוריות שקושרות אותם לראשונה להכנה של קינוחים קפואים - ערבוב של קרח מפסגות הרים עם מיצי פירות למעין ברד מרענן. הקינוחים הללו נקראו "שיראב". מכאן יוולד השם "שרבט".

אגב, מהברד המרענן שיביאו המורים לסיציליה תיוולד בהמשך גם ה"גרניטה" - הקינוח של ברד עשוי מים קפואים עם פירות טחונים בסוכר ומעט אלכוהול.

אבל נחזור לגלידה. השרבט יהגר מאיטליה לצרפת ביחד עם קטרינה דה מדיצ'י, שתינשא במאה ה-16 למלך צרפת אנרי ה-2. לאחר שהיא תהגר לארמונו שבצרפת יהפוך ה"שרבט" האיטלקי ל"סורבה" שאנו מכירים, שמה הצרפתי והמוכר כיום בכל העולם של הגלידה ללא חלב או שמנת.

וכן, הצרפתים יהיו מי שיחליפו את מיצי הפירות בחלב ובשמנת, ותיוולד ה"גלידה החלבית הראשונה. עד היום מבחינים בצרפת בין ה"גלידה", בה מככב החלב כמרכיב בסיסי, לבין ה"סורבה", שבו מים קפואים הם המרכיב החשוב במעדן הקפוא.

הגלידה המודרנית תופיע במאה ה-18 באמריקה ותקבל את שמה מהשם "Iced cream" ובקיצור "Ice cream".


הנה ההיסטוריה של הגלידה (עברית):

https://youtu.be/4-xRI08CmXE


מהם תולדות הגלידה? (מתורגם)

https://youtu.be/7K3KdgDcdYc


לילדים על המצאת הגלידה בהיסטוריה האנושית (עברית):

https://youtu.be/vjjq_1H1RBE


סיפורו של האוטו גלידה (עברית):

https://youtu.be/M285gJj7p7Q


וסרטון תיעודי על תולדות הגלידה:

https://youtu.be/hLbI1bR52Rw?long=yes

הארטיקים (Ice cream bars), הקסטות (ice cream sandwich) והטילונים (Ice cream cones) הם מוצרי גלידה שונים, שמיוצרים בצורה דומה. ההבדל הוא שבראשון תחוב מקל.

את הארטיק המציא באיווה שבארצות הברית כריס נלסון, מי שהיה אז בעל בית מרקחת מקומי. נלסון קיבל השראה מילד בשם דאגלס רסנדן, שהתקשה מאוד להחליט או לבחור בין ממתק לגלידה. לפי גרסה אחרת, של חברת הגלידה "The Good Humor ice cream company" היה זה הקונדיטור הארי בורט שהמציא את הגלידה על מקל בשנת 1920, ו-3 שנים אחר כך קיבל עליה פטנט.

את הארטיק מייצרים מגלידה על מקל, כשהיא עטופה בשוקולד. הגלידה עוברת בתבניות פס הייצור. כשהיא קשיחה, נתחבים מהמכונה מקלות הארטיקים. בהמשך נעטפות פיסות הגלידה בציפוי של שוקולד נוזלי. הקור מקשיח אותו במהירות וארטיק מתקשח ועטוף שוקולד.

השוקולד הוא בדרך כלל דק יחסית. תפקידו בארטיק הוא למנוע התכה וטפטוף של הגלידה, המתמוססת בחום הקיץ.

בסוף התהליך נעטפים הארטיקים בעטיפות הנייר ונארזים למשלוח. הם נראים דומים לקרטיב, מוצר גלידה דומה, אך אינו מכיל גלידה או חלב, אלא מאכל קפוא ועשוי מרסק או ממיצים בטעם פירות.


כך מייצרים ארטיקים:

https://youtu.be/SjaLPBLABNU


וגם כך:

https://youtu.be/l_F-Va7PX-M

הקרמבו הוא אחד הממתקים האהובים בישראל. לרבים הוא חלק מהילדות וממתק מנחם אמיתי. מה שמזכיר שעם 100 קלוריות ליחידה הוא גם לא מהמשמינים שבהם.

על אף שמקורו הוא בכלל מאירופה, אנו בישראל הזללנים הגדולים ביותר של קרמבו בעולם. כאן הוא לא חלבי אלא פרווה והשוקולד אינו שוקולד אלא צימקאו. בקיצור ממתק עניים, אבל מי שאכל באירופה את הקרמבואים ה"אמיתיים" יודע שאיכשהו לחיך הישראלי שלנו הוא הכי טעים מביניהם.

אגב, קרמבו, חיבור של המילים "קרם" ו"בו", הוא שם מסחרי שרק חברה אחת מחזיקה בו ומכנה כך את המוצר שלה. פעם קראו לו באחד המפעלים "כושי" אבל הזמנים השתנו והיום זה נחשב לשם פוגעני ולכן הוא השתנה. אצל הערבים זה פחות מפריע והם נוהגים לקרוא לו "ראס אל-עבד", בעברית "ראש של עבד".

אז נחזור לייצור של הקרמבו - התעשייה יודעת כיום לבצע את רוב הייצור של הקרמבו במכונות אוטומטיות, אבל עטיפת הקרמבו נעשית עדיין כמו פעם - את הקרמבו עוטפים בלא מעט מפעלים בידיים. מכיוון שאין מכונה שמסוגלת לעטוף קרמבו ברגישות מספקת, מבלי לשבור אותו, עובדים מיומנים עוטפים אותם אחד אחד, ברדיד אלומיניום עדין ומתכתי.


הנה קיצור הייצור של הקרמבו:

https://youtu.be/KWoTZ-KF-ig


הנה פס הייצור של הקרמבו (ללא מילים):

https://youtu.be/lY3aFsvL5g4


כך מכינים את הקרמבו במפעל (עברית):

http://youtu.be/lC92U2j4dMo


כך תכינו קרמבו בעצמכם (עברית):

http://youtu.be/_usuhJc1hVc?t=5s


וכך קרמבו נהיה קרמבו (עברית):

https://youtu.be/Dr_-HuwRARc?long=yes

סוכריות על מקל תרנגול היו פעם ממתק אהוב על ההורים שלכם. תשאלו אותם! - ואגב, אפילו הצורה של התרנגול לא מאד חשובה ואפשר להכין המון צורות לסוכריה וכולן יהיו מאד טעימות.

רוצים להפתיע את ההורים ולהכין להם סוכריות תרנגול כמו פעם?


הנה מתכון וידאו להכנת סוכריות תרנגול (עברית):

http://youtu.be/Q_sbvZuqVVY