מה קרה בתכנית הרדיו המפורסמת ביותר בהיסטוריה?
הסיפור מתחיל עם ספר שנקרא "מלחמת העולמות" (The War of the Worlds) ושראה אור בשנת 1898. הספר הדמיוני נכתב על ידי סופר בריטי בן המאה ה-19, ה' ג' וולס. בספר הוא תיאר סיפור שבו פולשים אנשי המאדים לכדור-הארץ ומשתלטים עליו באמצעות מכונות מלחמה משוכללות.
זה היה יכול להיות סתם עוד ספר בדיוני ומפחיד, אלמלא תכנית מתח ששודרה בשנת 1938 ברדיו, בערב ליל כל הקדושים המכונה גם "ליל השדים". התכנית התבססה על הסיפור, כשלמעשה זו לא הייתה תכנית תיעודית אלא תסכית - שידור שמזכיר פודקאסט של ימינו, אך הוא מעין הצגת רדיו, בקולות בלבד. דמיינו סרט עלילתי ללא הווידאו - רק צלילים ובלי החלק הוויזואלי.
אבל התסכית הזו הייתה שונה מכל מה שהיה מקובל אז. היא שודרה באופן שיותר דמה לשידור רדיו מהשטח, בקולו של שדרן שמשדר מהשטח בזמן שהוא חוזה בחלליות מהחלל החיצון, הנוחתות על כדור הארץ.
תסכיתים רבים שודרו בימים ההם ברדיו. אבל התכנית הזו, בבימויו של אורסון ולס, הייתה כל כך משכנעת שהיא יצרה הלם בציבור. היא שודרה לעשרות תחנות רדיו ותיאור האירועים שמסר השדרן, היה כל כך מדויק, משוחק היטב ואמיתי, עד שהמאזינים נתקפו בבהלה עצומה.
אלפי אמריקאים, בכל רחבי ארצות-הברית, שמעו את התכנית ברדיו והיו משוכנעים שהפלישה מהמאדים החלה. תוך שעות נרשמו תופעות קשות של פחד וחרדה ומנהלי התחנה נאלצו להפסיק את השידור.
אגב, יוצר התסכית אורסון וויילס, הגאון הצעיר והחדשני שעתיד להפוך ליוצר קולנועי מבריק, חידש כבר כאן. בתסכית הוא המציא חידוש מסעיר בעולם הרדיו והטלוויזיה, כשהשדרן מדווח בגוף ראשון על "מה שהוא רואה". עד אז לא שידרו כך בשידורי רדיו חדשותיים ומכאן החלו לעשות זאת המון. שדרנים נסעו לאירועים כאלו ושידרו מהם, תוך תיאור של מה שהם רואים מסביבם או מול עיניהם - דיווח מהשטח.
הסיפור מתחיל עם ספר שנקרא "מלחמת העולמות" (The War of the Worlds) ושראה אור בשנת 1898. הספר הדמיוני נכתב על ידי סופר בריטי בן המאה ה-19, ה' ג' וולס. בספר הוא תיאר סיפור שבו פולשים אנשי המאדים לכדור-הארץ ומשתלטים עליו באמצעות מכונות מלחמה משוכללות.
זה היה יכול להיות סתם עוד ספר בדיוני ומפחיד, אלמלא תכנית מתח ששודרה בשנת 1938 ברדיו, בערב ליל כל הקדושים המכונה גם "ליל השדים". התכנית התבססה על הסיפור, כשלמעשה זו לא הייתה תכנית תיעודית אלא תסכית - שידור שמזכיר פודקאסט של ימינו, אך הוא מעין הצגת רדיו, בקולות בלבד. דמיינו סרט עלילתי ללא הווידאו - רק צלילים ובלי החלק הוויזואלי.
אבל התסכית הזו הייתה שונה מכל מה שהיה מקובל אז. היא שודרה באופן שיותר דמה לשידור רדיו מהשטח, בקולו של שדרן שמשדר מהשטח בזמן שהוא חוזה בחלליות מהחלל החיצון, הנוחתות על כדור הארץ.
תסכיתים רבים שודרו בימים ההם ברדיו. אבל התכנית הזו, בבימויו של אורסון ולס, הייתה כל כך משכנעת שהיא יצרה הלם בציבור. היא שודרה לעשרות תחנות רדיו ותיאור האירועים שמסר השדרן, היה כל כך מדויק, משוחק היטב ואמיתי, עד שהמאזינים נתקפו בבהלה עצומה.
אלפי אמריקאים, בכל רחבי ארצות-הברית, שמעו את התכנית ברדיו והיו משוכנעים שהפלישה מהמאדים החלה. תוך שעות נרשמו תופעות קשות של פחד וחרדה ומנהלי התחנה נאלצו להפסיק את השידור.
אגב, יוצר התסכית אורסון וויילס, הגאון הצעיר והחדשני שעתיד להפוך ליוצר קולנועי מבריק, חידש כבר כאן. בתסכית הוא המציא חידוש מסעיר בעולם הרדיו והטלוויזיה, כשהשדרן מדווח בגוף ראשון על "מה שהוא רואה". עד אז לא שידרו כך בשידורי רדיו חדשותיים ומכאן החלו לעשות זאת המון. שדרנים נסעו לאירועים כאלו ושידרו מהם, תוך תיאור של מה שהם רואים מסביבם או מול עיניהם - דיווח מהשטח.
