במה עכו מיוחדת?
עכו היא עיר עתיקה, בת כ-5000 שנה, מערי הנמל העתיקות בעולם, קיימת כבר מתקופת הברונזה הקדומה. במאה ה-12 מנצחים המוסלמים בקרב קרני חיטים, בהנהגת צלאח א-דין, את הצבא הצלבני. כל ארץ ישראל נכבשת חוץ מ... עכו.
כן, עכו ההיסטורית הייתה עיר חשובה וחזקה ביותר. היא הגיעה לשיאה במאה ה-13 כשהייתה לבירת ממלכת ירושלים הקתולית ושימשה כמרכז השלטון הצלבני בארץ ישראל. בימי הביניים היא הביסה את המונגולים, אותו כוח לא מנוצח מהמזרח הרחוק, שיצר את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה ונעצר בה. עכו עשתה זאת שוב, כשהפכה לבירתו של אחמד אל-ג'זאר המוסלמי במאה ה-18.
אבל מאז החליפה אותה חיפה בתור עיר הנמל החשובה של צפון הארץ. עכו הפכה לעיר קטנה וחשובה הרבה פחות.
היו תקופות שבהן עכו היתה אחת הערים החשובות באזור, עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, בזכות מיקומה על רצועת החוף הרחבה, מה שאיפשר למי שכבש אותה גישה נוחה ומהירה לתוך הארץ.
במאה ה-18 שלטו בה התורכים והמצביא הצרפתי נפוליאון החליט לכבוש אותה, בדרך לכיבוש המזרח.
מטרת הפלישה של נפוליאון אל המזרח התיכון בכלל ולארץ ישראל בפרט הייתה לאפשר לצרפת קשר ישיר ויבשתי עם הודו והמזרח. באותם ימים התקיים מרוץ ומאבק בין מעצמות המערב, ליצירת קשר כזה. במאבק הזה נכללו בריטניה, גרמניה, ואוסטריה. מטבע הדברים, נפוליאון רצה לנצח ולייצר את הקשר לטובת צרפת.
אבל למרבית הפתעתו דווקא בעכו הוא נכשל. נפוליאון, שסבר שכמו בפריצה ליפו, הוא עומד להביס את עכו בקלות, נמלא מבוכה. כל תכניות הכיבוש של העיר הצפונית נכשלו. אל ג'זאר, שליט עכו ומפקד העיר, היה אכזרי ומתוחכם לא פחות ממנו ובכל פריצה של הצרפתים את החומות, הם פגשו הפתעה קטלנית חדשה.
השמועות על הטבח שעשה ביפו גם הן כבר הגיעו לעכו. לעות'מנים הנצורים בעיר פשוט לא היה מה להפסיד. כך או כך הם נלחמו על חייהם.
מחלת הדבר עשתה גם היא שמות בחייליו של נפוליאון. ביחד עם ההרוגים בניסיונות הפריצה לעיר, הוא ראה את מספרם הולך וקטן. לבסוף, לאחר הפריצה המכרעת, שהסתיימה גם היא בפיצוץ ענקי ואש שהמתינו לכוח הפורץ ולאובדן קשה של חיילים רבים ואחד מקציניו הבכירים, נפוליאון ויתר.
לאחר 54 ימי מצור על עכו ונסיונות חוזרים וכושלים לפרוץ לתוכה, נסוג לראשונה הצבא הצרפתי התשוש והמובס. נפוליאון, שניצח כמעט בכל הקרבות שניהל עד אז, החל לחזור מושפל למצרים. גם שם כבר המתין לו מתח עם המקומיים ומתקפה עות'מנית שתבוא ודי מהר הוא שב למולדתו.
שנים רבות אחרי שהובס בעכו, כשישב בכלא סנט הלנה, נפוליאון כתב בזיכרונותיו על כישלונו הצורב בכיבוש העיר: "אם עכו הייתה נופלת בידי, הייתי משנה את פני העולם".
עכו היא עיר עתיקה, בת כ-5000 שנה, מערי הנמל העתיקות בעולם, קיימת כבר מתקופת הברונזה הקדומה. במאה ה-12 מנצחים המוסלמים בקרב קרני חיטים, בהנהגת צלאח א-דין, את הצבא הצלבני. כל ארץ ישראל נכבשת חוץ מ... עכו.
כן, עכו ההיסטורית הייתה עיר חשובה וחזקה ביותר. היא הגיעה לשיאה במאה ה-13 כשהייתה לבירת ממלכת ירושלים הקתולית ושימשה כמרכז השלטון הצלבני בארץ ישראל. בימי הביניים היא הביסה את המונגולים, אותו כוח לא מנוצח מהמזרח הרחוק, שיצר את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה ונעצר בה. עכו עשתה זאת שוב, כשהפכה לבירתו של אחמד אל-ג'זאר המוסלמי במאה ה-18.
אבל מאז החליפה אותה חיפה בתור עיר הנמל החשובה של צפון הארץ. עכו הפכה לעיר קטנה וחשובה הרבה פחות.
היו תקופות שבהן עכו היתה אחת הערים החשובות באזור, עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, בזכות מיקומה על רצועת החוף הרחבה, מה שאיפשר למי שכבש אותה גישה נוחה ומהירה לתוך הארץ.
במאה ה-18 שלטו בה התורכים והמצביא הצרפתי נפוליאון החליט לכבוש אותה, בדרך לכיבוש המזרח.
מטרת הפלישה של נפוליאון אל המזרח התיכון בכלל ולארץ ישראל בפרט הייתה לאפשר לצרפת קשר ישיר ויבשתי עם הודו והמזרח. באותם ימים התקיים מרוץ ומאבק בין מעצמות המערב, ליצירת קשר כזה. במאבק הזה נכללו בריטניה, גרמניה, ואוסטריה. מטבע הדברים, נפוליאון רצה לנצח ולייצר את הקשר לטובת צרפת.
אבל למרבית הפתעתו דווקא בעכו הוא נכשל. נפוליאון, שסבר שכמו בפריצה ליפו, הוא עומד להביס את עכו בקלות, נמלא מבוכה. כל תכניות הכיבוש של העיר הצפונית נכשלו. אל ג'זאר, שליט עכו ומפקד העיר, היה אכזרי ומתוחכם לא פחות ממנו ובכל פריצה של הצרפתים את החומות, הם פגשו הפתעה קטלנית חדשה.
השמועות על הטבח שעשה ביפו גם הן כבר הגיעו לעכו. לעות'מנים הנצורים בעיר פשוט לא היה מה להפסיד. כך או כך הם נלחמו על חייהם.
מחלת הדבר עשתה גם היא שמות בחייליו של נפוליאון. ביחד עם ההרוגים בניסיונות הפריצה לעיר, הוא ראה את מספרם הולך וקטן. לבסוף, לאחר הפריצה המכרעת, שהסתיימה גם היא בפיצוץ ענקי ואש שהמתינו לכוח הפורץ ולאובדן קשה של חיילים רבים ואחד מקציניו הבכירים, נפוליאון ויתר.
לאחר 54 ימי מצור על עכו ונסיונות חוזרים וכושלים לפרוץ לתוכה, נסוג לראשונה הצבא הצרפתי התשוש והמובס. נפוליאון, שניצח כמעט בכל הקרבות שניהל עד אז, החל לחזור מושפל למצרים. גם שם כבר המתין לו מתח עם המקומיים ומתקפה עות'מנית שתבוא ודי מהר הוא שב למולדתו.
שנים רבות אחרי שהובס בעכו, כשישב בכלא סנט הלנה, נפוליאון כתב בזיכרונותיו על כישלונו הצורב בכיבוש העיר: "אם עכו הייתה נופלת בידי, הייתי משנה את פני העולם".
קישורים מצורפים:
