שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ניצחון פירוס ובאיזה קרב נולד המושג?
כשאומרים לפעמים "עוד ניצחון כזה ואבדנו", לא כולם יודעים שהביטוי נאמר על ידי דמות היסטורית. קראו לו פירוס והוא ניצח את צבא רומי העצום והחזק וגרם לו נזקים קשים.
אך בקרב הזה הותש לחלוטין גם צבאו שלו. הוא ידע שהצלחתו ונצחונו בו הם סוג של כישלון צופה פני עתיד, כלומר ניצחון שכרוך בכישלון, גם אם לא כולם מזהים זאת.
מאז ממשיך המושג "ניצחון פירוס" לציין ניצחון שעלה במחיר כה רב עד שהמנצח הוא המפסיד הגדול. או כפי שענה פירוס עצמו לאחד מידידיו שמיהר לברך אותו על ניצחונו, שעוד ניצחון כזה יחסל אותו לחלוטין.
היסטורית, ניצחון פירוס (Pyrrhic victory) התרחש בשנת 279 לפני הספירה, כשפירוס מלך אפירוס נלחם ברומאים. אפירוס הייתה ממלכה הלניסטית קטנה עם צבא נועז וחזק.
פירוס עצמו היה מצביא גדול, שצבר כוח וכבוד במלחמות שונות שבהן הנהיג את צבאו. הוא התגייס להשתתף במלחמות כנגד רומא וקרתגו החזקות, לצד החלשים והתפרסם בנצחונותיו וביכולתו הצבאית המרשימה.
חניבעל אמר על פירוס שאחרי אלכסנדר הגדול, הוא המפקד הטוב ביותר עלי אדמות.
לקרב המפורסם באסקולום הוא הגיע לבקשת הטרנטינים החלשים. שוב הוא נלחם ברומאים. פירוס ניצח אותם בעבר ועתה ינצח אותם שוב, אבל הניצחון הזה יעלה לו כאמור במחיר כבד של הרוגים ופצועים ואובדן של רבים ממפקדיו.
לאחר הניצחון הזה על רומי, פירוס יאמר את המשפט הידוע "עוד ניצחון כזה ואבדנו". מאז, יציינו דורות של מנצחים-מפסידים, גם בתחומים שרחוקים משדה הקרב הצבאי, כמי שניצחו ניצחון הפסד, כלומר "ניצחון פירוס".
הנה סרטון קצר על פירוס ונצחונותיו העצובים:
http://youtu.be/012IopWxXlw
מהו קרב קורסק, קרב השריון הגדול בהיסטוריה?
עם לא פחות מ-6,200 טנקים שנלחמו בו, נחשב קרב קורסק (Battle of Kursk), שהתקיים בחודש יולי 1943, לעימות ענקים שלא היה כמותו בהיסטוריה. נלחמו בו שני כוחות שריון עצומים בגודלם ונחושים באידיאולוגיה שלהם לנצח.
לפני הכל מדגים קרב קורסק את חשיבותו של מודיעין טוב. הגנרל הרוסי גאורגי ז'וקוב, מפקד הכוחות הרוסים, מקבל מידע חם על כך שהצבא הגרמני מרכז כוחות עצומים ומתכונן למתקפה על המובלעת הרוסית שעליה הוא מפקד. הוא מצליח לרכז למול הגרמנים כוח גדול יותר, בן יותר ממיליון חיילי רגלים, 3,500 טנקים ו-20 אלף תותחים.
הצבא הרוסי ישב והמתין למתקפה. הגרמנים לא ידעו שממתינים להם וחשבו שכמו במבצע ברברוסה, שנתיים לפני כן, שבו תקף הצבא הגרמני את רוסיה בהפתעה, גם הפעם יעבדו ההפתעה והעוצמה האדירה שלהם וינצחו את הקרב.
וכך נפתחה המתקפה הגרמנית, כשהצבא הגרמני מנסה לסגור על הכוחות הסובייטיים בתנועת מלקחיים קלאסית מדרום ומצפון. אבל הגרמנים הסתבכו קשות בשדות מוקשים ובמכשולים שהוכנו על ידי כוחותיו של ז'וקוב לקראת המתקפה. הגרמנים הסתבכו בכמות אבדות עצומה ועד שהצליחו לעבור את שכבת ההגנה הראשונה, הם הותשו לחלוטין. כשהגיעו אל שכבת ההגנה השנייה הם גילו שהרוסים יצאו מולם להתקפת נגד ענקית ואלימה, לכל אורך החזית ובכוחות עדיפים ולא עייפים כמוהם. בקרב הגדול בהיסטוריה בלמו ז'וקוב וחייליו את ההתקדמות הגרמנית והחלו דוחקים את הגרמנים קילומטרים רבים לאחור.
זו הפכה לתבוסה גרמנית הגדולה ביותר של הצבא הגרמני עד אז. היא תהפוך את היוצרות ומכאן המלחמה תשתנה. התבוסה בקורסק הפכה את הצבא הגרמני לניצוד והוא ימשיך לסגת עוד ועוד, עד שיובס סופית ולמעשה יושמד בפאתי הבירה הנאצית ברלין.
כמות האבדות בקרב קורסק הייתה עצומה. ביחד איבדו שני הצדדים רבע מיליון חיילים ו-2000 טנקים בקרב הזה. במספרים היבשים הרוסים אמנם איבדו חלק גדול יותר מהגרמנים, אבל הגרמנים איבדו הרבה יותר. רוח הלחימה והמורל שלהם, שגם כך לא היו בשיאם, ימשיכו לצנוח מכאן ועד לתבוסה ב-1945. האבדות הכבדות יותר שספגו הרוסים שוקמו במהירות, בעוד שהגרמנים הפסידו כוחות חשובים ובלתי ניתנים להחלפה. מספרים, הסתבר שוב, הם לא הכל...
הנה סיפורו של קרב קורסק:
https://youtu.be/YWKfpOtFtBc
הקרב הזה היה אחד משרשרת קרבות בין הצבא האדום לצבא הגרמני:
https://youtu.be/JjfINkPLC8Y
וסרט תיעודי על תולדות קרב קורסק שעתיד להירשם כקרב השריון הגדול בהיסטוריה:
https://youtu.be/gR4KgzLCFK4?long=yes
מהו מארב השריון המבריק של לנר?
זה היה במהלך מלחמת יום הכיפורים. דן לנר, מפקד האוגדה הנערץ בצפון, החליט להכין קבלת פנים מיוחדת לחיל המשלוח העיראקי, שבא לסייע לסורים ברמת הגולן. הוא התכוון לעשות לעיראקים מארב שריון קלאסי, שיבהיר להם שהם לא באו לקייטנה מהירה ופשוטה, גם אם צה"ל הופתע במלחמה.
לנר המתוחכם פרס את הטנקים של החטיבות שבפיקודו כריבוע עם צלע פתוחה לכיוון סוריה, כך שיתאפשר לשריון העיראקי "להיכנס" פנימה. מבחינת הקרבות זה היה הימור של ממש, כיוון שחלק מהחטיבות נאלצו לעזוב שטחים שכבשו מידי הסורים בימים שלפני כן והיה חשש שהסורים ישתלטו עליהם שוב.
אבל המארב הקלאסי שהכין דן לנר פעל בדיוק לפי התכנית - כוחות השריון העיראקי נכנסו לתוך הריבוע הפתוח, שנראה כמו שטח שנטש צה"ל ואז הופתעו לגלות שהם מוקפים בטנקים שארבו להם. מעל 60 טנקים עיראקים הושמדו מיד, בעוד שצה"ל איבד רק 4 טנקים.
לנר הוכיח בקרב הזה שהידע והיצירתיות שלו עבדו מצוין. בצבאות שונים בעולם משננים את מארב השריון המבריק שלו עד היום.
הנה משחק מחשב שמאפשר ליצור מארבי שריון מדומים משלכם:
http://youtu.be/RMYwNo0UfvE?t=21s
מה גרם לתבוסה של נפוליאון בקרב ווטרלו?
קרב ווטרלו היה הקרב האחרון של נפוליאון בונפרטה. זה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם באותה תקופה, עם מעל 50 אלף הרוגים. האם יחזור נפוליאון להביא את צרפת לימיה הגדולים באירופה?
קרב ווטרלו הוא קרב היסטורי, שבו נחל המצביא הצרפתי נפוליאון תבוסה מוחצת וסופית, לאחר שנמלט מכלאו באי אלבה והקים מחדש את שלטונו בצרפת, שלטון שהחזיק מאה ימים, עד לקרב ולתבוסה הזו.
הסיפור מתחיל כשחזר נפוליאון לשלטון מהאי אלבה. הוא שב לפקד על כוחות הצבא הצרפתי ומחליט לצאת למערכה שבה ינחית מכה ניצחת על אויביו, שחששו ממנו וסרבו להשלים עם שובו לשלטון. אלה גיבשו נגדו ברית של מעצמות אירופה. אחרי שני קרבות מוקדמים שבהם ניצח אותם, אך הפסיד כוחות חשובים, ההכרעה הגיעה בקרב ווטרלו.
הקרב בווטרלו נערך בין כוחות צבא נפוליאון הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, לחלק מכוחות הקואליציה הגדולה שהוקמה נגדו - צבא הקואליציה האנטי-נפוליאונית בקרב ווטרלו.
הקואליציה האנטי-נפוליאונית, בפיקודו העליון של הדוכס מוולינגטון, כללה את האנגלים והפרוסים (הגרמנים). הכוחות האוסטרים והרוסים היו עדיין רחוקים מהזירה ולא הגיעו בזמן כדי להשתתף בתחילת הקרב.
במהלך הקרב התגלה דווקא וולינגטון האנגלי כטקטיקן מעולה. הוא בחר מיקום מצוין לקרב, עם מחסה לחייליו היורים וחומה לחיסול המטפסים הצרפתים, הוא ניצל את מזג האוויר, שיצר בוץ שהיקשה על הצרפתים את הכיבוש וניצל בתבונה את הכוחות שעמדו לרשותו, תוך שהוא בולם את נפוליאון בנקודות החלשות שלו.
גם הפרוסים שהובסו קודם לכן בקרב אחר, התגברו על יצר ההישרדות ולא ברחו, אלא הגיעו, גם אם מעט מאוחר, לקרב ווטרלו וסייעו לאנגלים לנצח את נפוליאון.
בתום יום הקרב, ב-18 ביוני 1815, הובס נפוליאון בקרב האחרון שלו, קרב ווטרלו שבבלגיה. הוא ברח משדה הקרב ומלחמותיו באירופה הסתיימו. זה היה הקץ הסופי לקיסרות הצבאית, האלימה והמרשימה שהקים, הפסיד והקים בחזרה. מעתה ועד מותו הוא ייכלא באי המרוחק סנט הלנה ולא יאיים יותר על אירופה.
הנה יום השנה ה-200 לקרב התבוסה הסופי של נפוליאון בונפרטה (עברית):
https://youtu.be/-0_2GpfyMPU?t=2
סרטון מפורט על מהלכי קרב ווטרלו המפורסם:
https://youtu.be/nDZGL1xsqzs
אנימציית מהלכי הקרב הטקטיים:
https://youtu.be/fhuPbXJ9wVc
שחזור קרב ווטרלו בשנת 2015:
https://youtu.be/WrEJMOBBR9g
השיר "ווטרלו" שאיתו כבשה להקת אבבא השוודית את העולם:
https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4
סרט תיעודי על הקרב המפורסם של ווטרלו:
https://youtu.be/RsLpS4atvLc?long=yes
וקרב ווטרלו במציאות מדומה:
https://youtu.be/Bj1aVW3LuVo?qr=yes
מה היה קרב סטלינגרד שעצר את היטלר?
במלחמת העולם השנייה לא היה עוד קרב כמו קרב סטלינגרד (Battle of Stalingrad). לא היה קרב שיכול להיחשב כנקודת התפנית של המלחמה. בקרב העקוב מדם במלחמה, עם אבידות של כמיליון הרוגים, זהו הקרב הקשה ביותר שנוהל במלחמה הזו, שחיי אדם בה לא נחשבו יותר מדי, בטח לא חיי החיילים.
קרב סטלינגרד, שהתנהל בין השנים 1942 ל-1943, היה ההימור הגדול של היטלר. למקורביו נראה היה שבהיטלר נכנס שיגעון של ממש, לכבוש את סטלינגרד. האובססיה הזו, שחלקה נבע מעצם העובדה שהעיר נשאה את שמו של סטלין, הדיקטטור הרוסי שהצליח לראשונה במלחמה, לעצור את צבא היטלר בכיבושיו.
האמת היא שכמעט איש בעולם לא האמין שדווקא בסטלינגרד ייעצר הצבא הגרמני. אבל היטלר, במקום לרכז את כוחותיו ולהלום זירה אחרי זירה באויביו, נהג בטפשות. מונע בשגעון גדלות מטורף ונגוע בחוסר הבנה טוטאלי באסטרטגיה צבאית, הוא פרס את הוורמאכט, הצבא הגרמני, ברחבי העולם, בצורה מוגזמת ולא חכמה.
איפה לא היו הגרמנים באותו שלב - מחופי צרפת שעל האוקיינוס האטלנטי, דרך צפון אירופה, על נהר הוולגה וברחבי מדבר סהרה - בכל חזית ניסה היטלר, בו-זמנית, לייצר נצחונות. אבל הפריסה הזו רידדה את הכוח הגרמני ופוררה אותו. במקום אגרוף ברזל מוצק, הוא נעשה חלש יחסית, במוקדי הקרבות המרובים.
בסטלינגרד עמד מולו הצבא האדום. אמנם חבול ומוכה, אבל צבא פטריוטי שיודע דבר או שניים על החורף המתקרב, על חיסול של כובשים מהמערב בכפור ובשלג הטובעני. צבא שקיבל מסטלין פקודה לא לסגת בשום מחיר. הצבא הזה השיב בסטלינגרד מלחמה ועמד על מקומו, עד שניצח.
זה לא היה פשוט. העיר הסובייטית נכתשה עד דק בהפצצות של טייסות הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, בפיקודו של ריכטהופן. מפציצי הצלילה מדגם שטוקה הותירו את העיר שוב ושוב עם אינספור תימרות עשן שעולים מבנייניה החרבים וממכלי הנפט וחומרי הבעירה, הנשרפים במחסני המפעלים ובנייני התעשייה הרבים שבה.
אבל אל מול הגרמנים העמיד סטאלין גנרל פראי וחסר-מעצורים, בדיוק כמו שהגיע להיטלר לפגוש. קראו לו צ'ויקוב. החיילים העריצו אותו והוא ידע להיות בשדה הקרב בשבילם. המורל עלה מרגע שהוא הגיע לזירה.
צ'ויקוב היה רוסי עם מנטליות של איכר קשוח, חסר-רחמים וערמומי במיוחד. הוא לא היה אסטרטג גדול, אבל היה חריף והבין שעליו להתיש את הגרמנים ולהחזיק מעמד בכל מחיר.
צ'ויקוב הוציא פקודה להוציא להורג את העריקים הרוסים, שברחו בהמוניהם משדה הקרב ועצר באחת את העריקה. הוא קרב את חייליו בקבוצות קטנות אל הגדודים הגרמניים. בכך הוא מנע הפצצות של חיל האוויר הגרמני עליהם, מחשש לפגיעה בחיילים הגרמנים.
בעיר ההרוסה עצמה טמן צ'ויקוב פח לחיילים הגרמנים ויצר שטח הריגה אכזרי. צלפים והמון נשים שהיו צלפיות מצטיינות עשו מלאכה מדויקת ומכאיבה לגרמנים. במקביל הוא הורה לארטילריה שלו להפגיז, מהגדה המזרחית של הוולגה, את ריכוזי הכוחות של הגרמנים היוצאים להתקפה. תוך זמן קצר מצא עצמו הצבא החזק בעולם נכתש בסטלינגרד, על ידי 20 אלף חיילים, שהונהגו על ידי שועל ערבות רוסי, חסר עכבות, אכזרי ובעל משמעת ברזל, שלא הסכים לזוז בסנטימטר ממקומו.
ואז לקרב האחרון.
בנובמבר הגיעה מתקפת הנגד הסובייטית, ב"מבצע אורנוס". הגרמנים היו המומים. זו הייתה הונאה מתוחכמת של ז'וקוב, הסגן של סטלין וראש הצבא הסובייטי. האיש תכנן ומימש את המתקפה הזו כבר חודשים, כולל מבצע חימוש מחדש, עם טנקים, ארטילריה ומטוסים חדשים בפס יצור חדש. בנוסף, הצבא הרוסי תקף בתנועת מלקחיים שהובילה אותו לתקיפה מתוחכמת מאחור של הגרמנים. כל זאת נעשה מבלי לעורר חשד בקרב המטה הגרמני או אצל פאולוס, המפקד הגרמני בחזית סטלינגרד.
וכך, מופתעים לחלוטין, ללא ציוד מספק או תזונה מספיקה, קפואים ומשותקים מהקור, הנאצים חוו בסטלינגרד ההרוסה צבא רוסי של מיליון איש ואישה, מצויד במיטב הנשק והציוד וכולו מוקדש לחיסולם. הצבא הרוסי הנחית מכת מוות איומה על הצבא הגרמני השחצן, שזילזל בו תמיד והחזיק בשלב הזה ב-90% מסטלינגרד.
עתה היטלר איבד את הכל.
העיר ניצלה. הפסד המערכה על סטלינגרד יעצור לגמרי את המומנטום הגרמני. אם עד כאן לא הפסיד היטלר כמעט באף קרב, מעתה הוא כמעט ולא ינצח עוד. ההיסטוריה מעתה תפנה לעברו וכנגדו.
הנה סיפורו של קרב סטלינגרד:
https://youtu.be/gHkELWFqGKQ
מהלכי הקרב (עברית):
https://youtu.be/hLcmaCWM-AE
על הקרב:
https://youtu.be/bCQBSf1rb7o
וסרטים אמיתיים מהקרב הגדול על סטלינגרד:
https://youtu.be/iPrHDQ85Blk
מהי הסתערות הבריגדה הקלה?
הכשלון הצבאי הראשון שתועד בתקשורת אי-פעם היה כנראה הסתערות הבריגדה הקלה. זו הייתה מתקפת חיל פרשים כושלת שדווחה במהלך מלחמת קרים לתקשורת האנגלית, באמצעות הטלגרף.
כתב הטיימס הלונדוני שדיווח על המתקפה, שהה בחזית עם החיילים. ההסתערות הפכה לפרשה מדוברת ומעוררת מחלוקת, בעיקר משום שמפקד הכוח, הלורד קרליגן, לא שילם מחיר על התבוסה בקרב.
ההסתערות התרחשה בקרב בלקלווה בשנת 1854. פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, יצאו להילחם בצבא הרוסי. ההסתערות נמשכה רק כ-20 דקות, אבל במהלכה נשארו פחות מ-200 מחיילי הכוח על סוסיהם.
זה היה פחות משליש הבריגדה הקלה ומאות ההרוגים והפצועים גרמו לוויכוחים רבים באנגליה של אותם הימים.
מילותיו של המשורר טניסון "לעמק המוות רכבו ה-600" הפכו לקריאה נגד המלחמות באשר הן.
איך ניצח צלאח א-דין את הצלבנים בקרב קרני חיטין?
חודש יולי, שנת 1187. קרב קרני חיטין (Battle of Hattin), או חיטים, עומד להתחיל. זהו אחד הקרבות החשובים והידועים שהתקיימו על אדמת ישראל אי-פעם. זה עומד להיות קרב ההכרעה בין שתי דתות, שכל אחת רואה בירושלים ובארץ ישראל את המקומות הקדושים לה. מצד אחד עומדים המוסלמים, כוח חזק ועולה שהולך ומשתלט על המזרח התיכון. מנגד - הצלבנים, ששלטו עד עתה בארץ, כבר 88 שנה ורוצים להמשיך לשלוט בארצו של ישו. הם לא יוותרו.
בראש המוסלמים עומד צלאח א-דין. הוא מנהיג צבאי חכם, כריזמטי ואפילו הוגן. בקרב הזה הוא עתיד להשמיד את הצבא הצלבני, לשבות ולהרוג את רנו הצרפתי ואת מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן. בקרוב, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית בה, הוא יכבוש גם את ירושלים. המוסלמים יטהרו את כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מכל הסממנים הנוצריים שהוסיפו אליהם הצלבנים ותתחיל תקופה ארוכה מאד של שלטון מוסלמי.
זה היה חודש יולי, חם וצורב, בשיא הקיץ. הצבא הצלבני מגיע אל הקרב המכריע כנגד צבאו של צלאח א-דין. הצלבנים חמושים ועטופים בשריונים לוהטים. גם סוסיהם עטופים מפני פגיעת החִצים של המוסלמים. אבל הם לא יודעים היכן הבארות והמעיינות באזור והם צמאים. מאד. מזג האוויר הלוהט והמחסור במים היו אולי הגורמים העיקריים לתבוסתם. נוספה לכך אש שהוצתה בקוצים ובשדות שמסביב לקרני חיטין והקשו עוד יותר על הנוצרים. במיוחד בהשוואה למוסלמים, ששפעו מים טובים וזמינים והשתמשו במיגון קל יחסית לשריוני האבירים ומרבית חיילי הרגלים של הצבא הצלבני.
צלאח א-דין לא פראייר. הוא פוקד להבעיר את השדות היבשים, תחת רגליהם של הצלבנים. תרגיל מבריק, רושמת לעצמה ההיסטוריה. בעוד הצלבנים, החלשים מצמא ומהחום שבשריוניהם, בעוד הם נאבקים עם סוסיהם באש שתחת רגליהם, המוסלמים קלים ונחושים. הם מנוסים ומכירים את האקלים של המזרח התיכון. הם נחושים להגיע אל סוף הקרב בקרני חיטים, כשהניצחון שלהם.
ואכן, עוד באותו ערב מנצח צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים וארץ הקודש. ממלכת ירושלים הצלבנית עומדת ליפול. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. המוסלמים הביסו את שומרי הארץ הצלבנים, הראו את שליטתם בארץ הקודש ויהפכו מכאן לכוח עולמי.
תוצאותיו של הקרב היו מרחיקות לכת בכל הטווחים. בטווח הקצר הושמד למעשה הצבא הצלבני בקרב. בחודשים הקרובים ינצל צלאח א-דין את ההצלחה ויכבוש כמעט את כל הממלכה הצלבנית, חסרת ההגנה, זו שרוב לוחמיה נהרגו בקרב.
גם בטווח הארוך, נפגעו הצלבנים ומעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם. הם שבו אמנם וכבשו מידי צלאח א-דין כעבור שנים אחדות שטחים חשובים, בעיקר החופים המערביים, אבל למרות שהם נשארו באזור עד 1291, זה כבר לא היה אותו שלטון חזק כמו זה שהם התרגלו לו, לפני אותו קרב מכריע.
בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, הטמפלרים, "הקומנדו הנוצרי" של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד קרני חיטין נחשבו בלתי-מובסים.
אגב, אם צלאח א-דין חיסל וגירש את נוסעי ונושאי הצלב, ליהודים הוא היה דווקא טוב והתיר להם לשוב לארץ הקודש.
כך או כך, הניצחון בקרב הדרמטי עתיד גם להפוך לאירוע מכונן בלאומיות הערבית עד ימינו. כי מסאדם חוסיין, מי שגדל במקום ממנו יצא גם צלאח א-דין, דרך חאפז אל-אסד, גמאל עבד אל-נאצר ואפילו אנשי חטיבת "חיטין" בצבא השחרור הפלשתיני - כולם ראו את עצמם יורשיו המודרניים של צלאח א-דין.
הרי הוא שניצח את צבא הכופרים במוחמד והפך לשליט כל-יכול, אייקון מוסלמי שדורות ידברו עליו בכבוד ומנהיגים ערביים ינסו להשתוות לו וממש, לא יצליחו.
הנה ההקשר ההיסטורי של קרב קרני חיטים (עברית):
https://youtu.be/TOcwx4SErSw
אתר הקרב בימינו (עברית):
https://youtu.be/9HNnHrdW_Bg
מראות הקרב בקולנוע:
https://youtu.be/ClWM3dTrB58
שחזור הקרב הגדול בקרני חיטין:
https://youtu.be/WUrRA_6SsaU?t=22s?long=yes
הקרב, כחלק מסיפור הצלבנים בארץ ישראל של אותה תקופה (עברית):
https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes
וסיור מודרך וארוך באתר הקרב עצמו (עברית):
https://youtu.be/WfhA1lZzP3o?long=yes
מה קרה בקרב על ברלין?
"הקרב על ברלין" (Battle of Berlin) נחשב לאחד הרגעים הדרמטיים ביותר במלחמת העולם השנייה ואחד הקרבות המכריעים של המאה ה-20.
הקרב הארוך והמתיש התקיים באביב של שנת 1945, עת הצבא האדום מתקדם וכובש בהדרגה את ברלין, בירת גרמניה הנאצית ומקום מושבם של היטלר והנהגת המשטר הנאצי.
רשמית מתחיל הקרב ב-16 באפריל. את הצד הסובייטי מובילים שניים מהטובים במפקדי הצבא האדום, המרשלים ז'וקוב וקונייב. על העיר מסתערים כוחות סובייטיים עצומים, המונים מיליון וחצי חיילים. ז'וקוב וקונייב מובילים מתקפה חזקה במיוחד, כשמהצד הגרמני מנסים למנוע את כיבוש הבירה הגרמנית כוחות גרמנים דלילים, עייפים ובציוד חסר.
בשל ההרג העצום שחווה הוורמכט, צבא גרמניה, מורכב הכוח המגן ממעט חיילים ותיקים, כשלצידם קשישים ונערים. הללו גויסו בחופזה להגנת הבירה, כשהיכולת הצבאית של רובם היא אפסית.
הקרב בברלין היה מהאכזריים והעקובים מדם שידעה מלחמת העולם השנייה. הלחימה נוהלה מרחוב לרחוב, מבית לבית ובתוך הבניינים, קומה קומה, דירה וחדר. לחיילים הגרמנים לא היה סיכוי. הם היו מותשים ולא מקצועיים והם לחמו נגד חיילים מנוסים, שחוו שנים של לחימה ונקמו את ההתקפה הבוגדנית על ארצם.
יום אחרי יום, נמשכת הסגירה המתמדת של הצבא האדום על הבונקר התת-קרקעי של מנהיג גרמניה הנאצית, אדולף היטלר. בעיניים כלות הוא רואה כיצד מתפוצץ החזון של הרייך בן אלף השנים שהוא הבטיח לגרמניה.
ב-30 באפריל, כשהוא מבין שהקרב אבוד וגרמניה הובסה במלחמה, שם הצורר קץ לחייו, בחדרו שבבונקר ביחד עם אשתו אווה בראון. חייליו של היטלר שורפים את גופותיהם בחצר.
את ברלין, בירת הרייך השלישי הבוערת והחרבה, הוא מותיר לגורלה שכבר נחרץ. הקרב יימשך עוד כמה ימים, כי לחיילים לא הייתה ברירה. הפקודה של הפיהרר המת הייתה להמשיך ולהילחם עד מוות וזה אכן היה הגורל של רובם.
ב-2 למאי 1945, נכנעים ללא תנאי מפקדי הצבא הגרמני שנותרו אחרי מותו של היטלר. מעל בניין הרייכסטאג מונף הדגל האדום של ברית המועצות ומבהיר סופית את התבוסה הגרמנית ואת סיומה של המלחמה באירופה.
המחיר האנושי של הניצחון בקרב על ברלין היה בלתי נתפס. במהלכו נהרגו ונפצעו מאות אלפי חיילים ואזרחים. רק מתושבי ברלין האזרחים נהרגים 125 אלף איש. גם העיר ברלין עצמה נהאסה ברובה. מהבירה הגרמנית המפוארת ורבת השנים נותרו בסופו עיי חורבות ואינספור תילי תילים של הריסות. ברלין מסמלת היטב ובצורה קיצונית את החורבן שהביאה המלחמה בה פתחה גרמניה הנאצית, על אירופה ולמעשה על העולם כולו.
כשקרב ברלין התנהל, דומה שעצר העולם כולו את נשימתו. מעבר להיותו הקרב שיביא לקץ שלטונו של היטלר ואת סוף הפרק האירופי במלחמה האיומה מכולן, קרב ברלין מסמל את סופה של אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית.
מנגד, סיומו של קרב ברלין ישיק סדר עולמי חדש שילווה את העולם שנים רבות. הכיבוש הסובייטי יוביל לחלוקת גרמניה, מצד אחד מזרח גרמניה שתהיה קומוניסטית ובשליטת הסובייטים בברית המועצות. מנגד, מערב גרמניה תישאר בשליטת המערב ותהפוך דמוקרטית וקפיטליסטית.
הפיצול הזה יביא שנים ספורות אח"כ לבניית חומת ברלין ולתחילת המלחמה הקרה. שלא ברצונה תהפוך ברלין שוב לסמל של העימות הבין-גושי בין מזרח אירופה למערבה ולמוקד של מתח מתמיד, שיתפוגג רק עם קריסת החומה ואיחוד גרמניה, בסוף שנות ה-80.
הנה סיפור הקרב על ברלין (עברית):
https://youtu.be/-xg4T9_5i5A
סרטונים אותנטיים שנצבעו, מהקרב על ברלין:
https://youtu.be/SgHWSJBlnas
הבית שממנו החל קרב על ברלין (עברית):
https://youtu.be/0apUfS9cbbU
הקרבות האחרונים על ברלין (ללא מילים):
https://youtu.be/KIRWbaba7pk
כך נראתה ברלין בסוף הקרב הקשה:
https://youtu.be/ZeMPCFt9K8k
וסרט תיעודי באנימתיה על הקרב הנורא של ברלין:
https://youtu.be/1--FQTBdN9s?long=yes
איך נכנעה ירושלים לצמד טבחים ובסוף לאלנבי?
הסיפור הלא-יאומן של כיבוש ירושלים במלחמת העולם הראשונה נשמע כבדייה מגוחכת, אבל הוא כולו אמת. ההיסטוריה, המעט מביכה לצבא הבריטי המנצח, יודעת לספר שירושלים נכנעה לא פחות מ-4 פעמים לבריטים, שאפילו לא ירה בדרך להשגת השליוה בה.
בפעם הראשונה הכניעה הייתה לצמד עובדי מטבח נבוכים, שמצאו עצמם מקבלים את השליטה על עיר הקודש, זו שעליה נלחמו צבאות רבים במהלך ההיסטוריה. זהו הסיפור כולו וגם אם הוא נשמע לכם כאגדה, כל פרט בו מתועד ומוכח.
הכל החל כשעוד בלילה של ה-8 בדצמבר נס הצבא העותמאני מהעיר הקדושה. כשעלה השחר של ה-9 לחודש ומחשש להרס והרג, אסף ראש העיר את מכובדי העיר וכולם צעדו אל עבר המחנה הבריטי, כשבידיהם דגל לבן לכניעה.
באיזור שכונת רוממה של היום, בסביבות כיכר אלנבי, פגשה המשלחת בשני חיילים שנשלחו על ידי מפקדם לחפש ביצים. הם ניסו להיכנע להם, אבל תורני המטבח משכו בכתפיהם כלא מאמינים והמשיכו בציד החביתות שלהם.
לפי הסיפור (שלגביו אין בהירות אם לא מדובר היה בשני הטבחים הקודמים) המשיכו חברי משלחת הכניעה לחפש למי להכנע ופגשו בשני סמלי סיור ונכנעו להם. הסמלים הצטלמו עם המכובדים וברישומי ההיסטוריה הצבאית זה נחשב לטקס הכניעה הרשמי הראשון.
כשדיווחו הסמלים למפקדם, הגנרל ווטסון, הוא חשב שלא מכובד שעיר כה חשובה תיכנע למפקדים זוטרים. הוא הזדרז לקיים טקס כניעה נוסף ו"מכובד", בו הוא עצמו יקבל רשמית את כתב הכניעה.
אבל אז קיבל הודעה על הכניעה המייגו'ר הגנרל ג'ון שיי, סגנו של אלנבי, המפקד העליון של הצבא הבריטי במערכה על פלשתינה. מתוך דאגה שיוודע בלונדון שמפקד זוטר הכניע את עיר הקודש, הוא ביטל את שתי הכניעות הקודמות וקיים טקס נוסף, רשמי, שבו העיר ירושלים נכנעה לו עצמו, בתור קצין גבוה.
יומיים חולפים ולחזית הירושלמית מגיע מפקד המערכה כולה, הגנרל אלנבי האגדי. הוא ממהר לקיים... אתם כבר מבינים - טקס כניעה נוסף, רביעי במספר. הרי לא יאה שירושלים תיכנע לסגן של המפקד...
טקס הכניעה לאלנבי התקיים מיד עם כניסת הגנרל לעיר, בבוקר ה-11 בדצמבר, דרך שער יפו.
כמובן שבתמונות שפורסמו בלונדון ובדיווחי העיתונות צוין רק שהעיר נכנעה לאלנבי.
הערבים ראו באלנבי את "אל-נאבי", הנביא והמשחרר של ירושלים מעול הקלגס התורכי. אבל ההיסטוריונים תיעדו כל פרט בכניעה הסדרתית של העיר הקדושה בעולם, כניעה שהתבצעה כמעט בכל דרג אפשרי בצבא הבריטי, שמצדו לא ירה אפילו כדור אחד כדי לכבוש את העיר הקדושה בעולם.
הנה סיפור סאגת הכניעות ועל המפקד העות'מני הקודם חוסייני, ששילם בחייו על יוהרה וריבוי הטקסים של הבריטים (עברית):
https://youtu.be/qWcGc7DAMgQ
שחזור הטקס וסיפור שני הטקסים האחרונים - של סגנו של אלנבי ואלנבי עצמו (עברית):
https://youtu.be/eFoCF5Xlz3Y
אלנבי נכנס לירושלים ב-11 לדצמבר 1917 (עברית):
https://youtu.be/zw-d07p_FTw
והעיר ירושלים בשנת 1918:
http://youtu.be/8k82FgJ8VZk
כשאומרים לפעמים "עוד ניצחון כזה ואבדנו", לא כולם יודעים שהביטוי נאמר על ידי דמות היסטורית. קראו לו פירוס והוא ניצח את צבא רומי העצום והחזק וגרם לו נזקים קשים.
אך בקרב הזה הותש לחלוטין גם צבאו שלו. הוא ידע שהצלחתו ונצחונו בו הם סוג של כישלון צופה פני עתיד, כלומר ניצחון שכרוך בכישלון, גם אם לא כולם מזהים זאת.
מאז ממשיך המושג "ניצחון פירוס" לציין ניצחון שעלה במחיר כה רב עד שהמנצח הוא המפסיד הגדול. או כפי שענה פירוס עצמו לאחד מידידיו שמיהר לברך אותו על ניצחונו, שעוד ניצחון כזה יחסל אותו לחלוטין.
היסטורית, ניצחון פירוס (Pyrrhic victory) התרחש בשנת 279 לפני הספירה, כשפירוס מלך אפירוס נלחם ברומאים. אפירוס הייתה ממלכה הלניסטית קטנה עם צבא נועז וחזק.
פירוס עצמו היה מצביא גדול, שצבר כוח וכבוד במלחמות שונות שבהן הנהיג את צבאו. הוא התגייס להשתתף במלחמות כנגד רומא וקרתגו החזקות, לצד החלשים והתפרסם בנצחונותיו וביכולתו הצבאית המרשימה.
חניבעל אמר על פירוס שאחרי אלכסנדר הגדול, הוא המפקד הטוב ביותר עלי אדמות.
לקרב המפורסם באסקולום הוא הגיע לבקשת הטרנטינים החלשים. שוב הוא נלחם ברומאים. פירוס ניצח אותם בעבר ועתה ינצח אותם שוב, אבל הניצחון הזה יעלה לו כאמור במחיר כבד של הרוגים ופצועים ואובדן של רבים ממפקדיו.
לאחר הניצחון הזה על רומי, פירוס יאמר את המשפט הידוע "עוד ניצחון כזה ואבדנו". מאז, יציינו דורות של מנצחים-מפסידים, גם בתחומים שרחוקים משדה הקרב הצבאי, כמי שניצחו ניצחון הפסד, כלומר "ניצחון פירוס".
הנה סרטון קצר על פירוס ונצחונותיו העצובים:
http://youtu.be/012IopWxXlw
עם לא פחות מ-6,200 טנקים שנלחמו בו, נחשב קרב קורסק (Battle of Kursk), שהתקיים בחודש יולי 1943, לעימות ענקים שלא היה כמותו בהיסטוריה. נלחמו בו שני כוחות שריון עצומים בגודלם ונחושים באידיאולוגיה שלהם לנצח.
לפני הכל מדגים קרב קורסק את חשיבותו של מודיעין טוב. הגנרל הרוסי גאורגי ז'וקוב, מפקד הכוחות הרוסים, מקבל מידע חם על כך שהצבא הגרמני מרכז כוחות עצומים ומתכונן למתקפה על המובלעת הרוסית שעליה הוא מפקד. הוא מצליח לרכז למול הגרמנים כוח גדול יותר, בן יותר ממיליון חיילי רגלים, 3,500 טנקים ו-20 אלף תותחים.
הצבא הרוסי ישב והמתין למתקפה. הגרמנים לא ידעו שממתינים להם וחשבו שכמו במבצע ברברוסה, שנתיים לפני כן, שבו תקף הצבא הגרמני את רוסיה בהפתעה, גם הפעם יעבדו ההפתעה והעוצמה האדירה שלהם וינצחו את הקרב.
וכך נפתחה המתקפה הגרמנית, כשהצבא הגרמני מנסה לסגור על הכוחות הסובייטיים בתנועת מלקחיים קלאסית מדרום ומצפון. אבל הגרמנים הסתבכו קשות בשדות מוקשים ובמכשולים שהוכנו על ידי כוחותיו של ז'וקוב לקראת המתקפה. הגרמנים הסתבכו בכמות אבדות עצומה ועד שהצליחו לעבור את שכבת ההגנה הראשונה, הם הותשו לחלוטין. כשהגיעו אל שכבת ההגנה השנייה הם גילו שהרוסים יצאו מולם להתקפת נגד ענקית ואלימה, לכל אורך החזית ובכוחות עדיפים ולא עייפים כמוהם. בקרב הגדול בהיסטוריה בלמו ז'וקוב וחייליו את ההתקדמות הגרמנית והחלו דוחקים את הגרמנים קילומטרים רבים לאחור.
זו הפכה לתבוסה גרמנית הגדולה ביותר של הצבא הגרמני עד אז. היא תהפוך את היוצרות ומכאן המלחמה תשתנה. התבוסה בקורסק הפכה את הצבא הגרמני לניצוד והוא ימשיך לסגת עוד ועוד, עד שיובס סופית ולמעשה יושמד בפאתי הבירה הנאצית ברלין.
כמות האבדות בקרב קורסק הייתה עצומה. ביחד איבדו שני הצדדים רבע מיליון חיילים ו-2000 טנקים בקרב הזה. במספרים היבשים הרוסים אמנם איבדו חלק גדול יותר מהגרמנים, אבל הגרמנים איבדו הרבה יותר. רוח הלחימה והמורל שלהם, שגם כך לא היו בשיאם, ימשיכו לצנוח מכאן ועד לתבוסה ב-1945. האבדות הכבדות יותר שספגו הרוסים שוקמו במהירות, בעוד שהגרמנים הפסידו כוחות חשובים ובלתי ניתנים להחלפה. מספרים, הסתבר שוב, הם לא הכל...
הנה סיפורו של קרב קורסק:
https://youtu.be/YWKfpOtFtBc
הקרב הזה היה אחד משרשרת קרבות בין הצבא האדום לצבא הגרמני:
https://youtu.be/JjfINkPLC8Y
וסרט תיעודי על תולדות קרב קורסק שעתיד להירשם כקרב השריון הגדול בהיסטוריה:
https://youtu.be/gR4KgzLCFK4?long=yes
זה היה במהלך מלחמת יום הכיפורים. דן לנר, מפקד האוגדה הנערץ בצפון, החליט להכין קבלת פנים מיוחדת לחיל המשלוח העיראקי, שבא לסייע לסורים ברמת הגולן. הוא התכוון לעשות לעיראקים מארב שריון קלאסי, שיבהיר להם שהם לא באו לקייטנה מהירה ופשוטה, גם אם צה"ל הופתע במלחמה.
לנר המתוחכם פרס את הטנקים של החטיבות שבפיקודו כריבוע עם צלע פתוחה לכיוון סוריה, כך שיתאפשר לשריון העיראקי "להיכנס" פנימה. מבחינת הקרבות זה היה הימור של ממש, כיוון שחלק מהחטיבות נאלצו לעזוב שטחים שכבשו מידי הסורים בימים שלפני כן והיה חשש שהסורים ישתלטו עליהם שוב.
אבל המארב הקלאסי שהכין דן לנר פעל בדיוק לפי התכנית - כוחות השריון העיראקי נכנסו לתוך הריבוע הפתוח, שנראה כמו שטח שנטש צה"ל ואז הופתעו לגלות שהם מוקפים בטנקים שארבו להם. מעל 60 טנקים עיראקים הושמדו מיד, בעוד שצה"ל איבד רק 4 טנקים.
לנר הוכיח בקרב הזה שהידע והיצירתיות שלו עבדו מצוין. בצבאות שונים בעולם משננים את מארב השריון המבריק שלו עד היום.
הנה משחק מחשב שמאפשר ליצור מארבי שריון מדומים משלכם:
http://youtu.be/RMYwNo0UfvE?t=21s
קרב ווטרלו היה הקרב האחרון של נפוליאון בונפרטה. זה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם באותה תקופה, עם מעל 50 אלף הרוגים. האם יחזור נפוליאון להביא את צרפת לימיה הגדולים באירופה?
קרב ווטרלו הוא קרב היסטורי, שבו נחל המצביא הצרפתי נפוליאון תבוסה מוחצת וסופית, לאחר שנמלט מכלאו באי אלבה והקים מחדש את שלטונו בצרפת, שלטון שהחזיק מאה ימים, עד לקרב ולתבוסה הזו.
הסיפור מתחיל כשחזר נפוליאון לשלטון מהאי אלבה. הוא שב לפקד על כוחות הצבא הצרפתי ומחליט לצאת למערכה שבה ינחית מכה ניצחת על אויביו, שחששו ממנו וסרבו להשלים עם שובו לשלטון. אלה גיבשו נגדו ברית של מעצמות אירופה. אחרי שני קרבות מוקדמים שבהם ניצח אותם, אך הפסיד כוחות חשובים, ההכרעה הגיעה בקרב ווטרלו.
הקרב בווטרלו נערך בין כוחות צבא נפוליאון הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, לחלק מכוחות הקואליציה הגדולה שהוקמה נגדו - צבא הקואליציה האנטי-נפוליאונית בקרב ווטרלו.
הקואליציה האנטי-נפוליאונית, בפיקודו העליון של הדוכס מוולינגטון, כללה את האנגלים והפרוסים (הגרמנים). הכוחות האוסטרים והרוסים היו עדיין רחוקים מהזירה ולא הגיעו בזמן כדי להשתתף בתחילת הקרב.
במהלך הקרב התגלה דווקא וולינגטון האנגלי כטקטיקן מעולה. הוא בחר מיקום מצוין לקרב, עם מחסה לחייליו היורים וחומה לחיסול המטפסים הצרפתים, הוא ניצל את מזג האוויר, שיצר בוץ שהיקשה על הצרפתים את הכיבוש וניצל בתבונה את הכוחות שעמדו לרשותו, תוך שהוא בולם את נפוליאון בנקודות החלשות שלו.
גם הפרוסים שהובסו קודם לכן בקרב אחר, התגברו על יצר ההישרדות ולא ברחו, אלא הגיעו, גם אם מעט מאוחר, לקרב ווטרלו וסייעו לאנגלים לנצח את נפוליאון.
בתום יום הקרב, ב-18 ביוני 1815, הובס נפוליאון בקרב האחרון שלו, קרב ווטרלו שבבלגיה. הוא ברח משדה הקרב ומלחמותיו באירופה הסתיימו. זה היה הקץ הסופי לקיסרות הצבאית, האלימה והמרשימה שהקים, הפסיד והקים בחזרה. מעתה ועד מותו הוא ייכלא באי המרוחק סנט הלנה ולא יאיים יותר על אירופה.
הנה יום השנה ה-200 לקרב התבוסה הסופי של נפוליאון בונפרטה (עברית):
https://youtu.be/-0_2GpfyMPU?t=2
סרטון מפורט על מהלכי קרב ווטרלו המפורסם:
https://youtu.be/nDZGL1xsqzs
אנימציית מהלכי הקרב הטקטיים:
https://youtu.be/fhuPbXJ9wVc
שחזור קרב ווטרלו בשנת 2015:
https://youtu.be/WrEJMOBBR9g
השיר "ווטרלו" שאיתו כבשה להקת אבבא השוודית את העולם:
https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4
סרט תיעודי על הקרב המפורסם של ווטרלו:
https://youtu.be/RsLpS4atvLc?long=yes
וקרב ווטרלו במציאות מדומה:
https://youtu.be/Bj1aVW3LuVo?qr=yes
קרבות
במלחמת העולם השנייה לא היה עוד קרב כמו קרב סטלינגרד (Battle of Stalingrad). לא היה קרב שיכול להיחשב כנקודת התפנית של המלחמה. בקרב העקוב מדם במלחמה, עם אבידות של כמיליון הרוגים, זהו הקרב הקשה ביותר שנוהל במלחמה הזו, שחיי אדם בה לא נחשבו יותר מדי, בטח לא חיי החיילים.
קרב סטלינגרד, שהתנהל בין השנים 1942 ל-1943, היה ההימור הגדול של היטלר. למקורביו נראה היה שבהיטלר נכנס שיגעון של ממש, לכבוש את סטלינגרד. האובססיה הזו, שחלקה נבע מעצם העובדה שהעיר נשאה את שמו של סטלין, הדיקטטור הרוסי שהצליח לראשונה במלחמה, לעצור את צבא היטלר בכיבושיו.
האמת היא שכמעט איש בעולם לא האמין שדווקא בסטלינגרד ייעצר הצבא הגרמני. אבל היטלר, במקום לרכז את כוחותיו ולהלום זירה אחרי זירה באויביו, נהג בטפשות. מונע בשגעון גדלות מטורף ונגוע בחוסר הבנה טוטאלי באסטרטגיה צבאית, הוא פרס את הוורמאכט, הצבא הגרמני, ברחבי העולם, בצורה מוגזמת ולא חכמה.
איפה לא היו הגרמנים באותו שלב - מחופי צרפת שעל האוקיינוס האטלנטי, דרך צפון אירופה, על נהר הוולגה וברחבי מדבר סהרה - בכל חזית ניסה היטלר, בו-זמנית, לייצר נצחונות. אבל הפריסה הזו רידדה את הכוח הגרמני ופוררה אותו. במקום אגרוף ברזל מוצק, הוא נעשה חלש יחסית, במוקדי הקרבות המרובים.
בסטלינגרד עמד מולו הצבא האדום. אמנם חבול ומוכה, אבל צבא פטריוטי שיודע דבר או שניים על החורף המתקרב, על חיסול של כובשים מהמערב בכפור ובשלג הטובעני. צבא שקיבל מסטלין פקודה לא לסגת בשום מחיר. הצבא הזה השיב בסטלינגרד מלחמה ועמד על מקומו, עד שניצח.
זה לא היה פשוט. העיר הסובייטית נכתשה עד דק בהפצצות של טייסות הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, בפיקודו של ריכטהופן. מפציצי הצלילה מדגם שטוקה הותירו את העיר שוב ושוב עם אינספור תימרות עשן שעולים מבנייניה החרבים וממכלי הנפט וחומרי הבעירה, הנשרפים במחסני המפעלים ובנייני התעשייה הרבים שבה.
אבל אל מול הגרמנים העמיד סטאלין גנרל פראי וחסר-מעצורים, בדיוק כמו שהגיע להיטלר לפגוש. קראו לו צ'ויקוב. החיילים העריצו אותו והוא ידע להיות בשדה הקרב בשבילם. המורל עלה מרגע שהוא הגיע לזירה.
צ'ויקוב היה רוסי עם מנטליות של איכר קשוח, חסר-רחמים וערמומי במיוחד. הוא לא היה אסטרטג גדול, אבל היה חריף והבין שעליו להתיש את הגרמנים ולהחזיק מעמד בכל מחיר.
צ'ויקוב הוציא פקודה להוציא להורג את העריקים הרוסים, שברחו בהמוניהם משדה הקרב ועצר באחת את העריקה. הוא קרב את חייליו בקבוצות קטנות אל הגדודים הגרמניים. בכך הוא מנע הפצצות של חיל האוויר הגרמני עליהם, מחשש לפגיעה בחיילים הגרמנים.
בעיר ההרוסה עצמה טמן צ'ויקוב פח לחיילים הגרמנים ויצר שטח הריגה אכזרי. צלפים והמון נשים שהיו צלפיות מצטיינות עשו מלאכה מדויקת ומכאיבה לגרמנים. במקביל הוא הורה לארטילריה שלו להפגיז, מהגדה המזרחית של הוולגה, את ריכוזי הכוחות של הגרמנים היוצאים להתקפה. תוך זמן קצר מצא עצמו הצבא החזק בעולם נכתש בסטלינגרד, על ידי 20 אלף חיילים, שהונהגו על ידי שועל ערבות רוסי, חסר עכבות, אכזרי ובעל משמעת ברזל, שלא הסכים לזוז בסנטימטר ממקומו.
ואז לקרב האחרון.
בנובמבר הגיעה מתקפת הנגד הסובייטית, ב"מבצע אורנוס". הגרמנים היו המומים. זו הייתה הונאה מתוחכמת של ז'וקוב, הסגן של סטלין וראש הצבא הסובייטי. האיש תכנן ומימש את המתקפה הזו כבר חודשים, כולל מבצע חימוש מחדש, עם טנקים, ארטילריה ומטוסים חדשים בפס יצור חדש. בנוסף, הצבא הרוסי תקף בתנועת מלקחיים שהובילה אותו לתקיפה מתוחכמת מאחור של הגרמנים. כל זאת נעשה מבלי לעורר חשד בקרב המטה הגרמני או אצל פאולוס, המפקד הגרמני בחזית סטלינגרד.
וכך, מופתעים לחלוטין, ללא ציוד מספק או תזונה מספיקה, קפואים ומשותקים מהקור, הנאצים חוו בסטלינגרד ההרוסה צבא רוסי של מיליון איש ואישה, מצויד במיטב הנשק והציוד וכולו מוקדש לחיסולם. הצבא הרוסי הנחית מכת מוות איומה על הצבא הגרמני השחצן, שזילזל בו תמיד והחזיק בשלב הזה ב-90% מסטלינגרד.
עתה היטלר איבד את הכל.
העיר ניצלה. הפסד המערכה על סטלינגרד יעצור לגמרי את המומנטום הגרמני. אם עד כאן לא הפסיד היטלר כמעט באף קרב, מעתה הוא כמעט ולא ינצח עוד. ההיסטוריה מעתה תפנה לעברו וכנגדו.
הנה סיפורו של קרב סטלינגרד:
https://youtu.be/gHkELWFqGKQ
מהלכי הקרב (עברית):
https://youtu.be/hLcmaCWM-AE
על הקרב:
https://youtu.be/bCQBSf1rb7o
וסרטים אמיתיים מהקרב הגדול על סטלינגרד:
https://youtu.be/iPrHDQ85Blk
הכשלון הצבאי הראשון שתועד בתקשורת אי-פעם היה כנראה הסתערות הבריגדה הקלה. זו הייתה מתקפת חיל פרשים כושלת שדווחה במהלך מלחמת קרים לתקשורת האנגלית, באמצעות הטלגרף.
כתב הטיימס הלונדוני שדיווח על המתקפה, שהה בחזית עם החיילים. ההסתערות הפכה לפרשה מדוברת ומעוררת מחלוקת, בעיקר משום שמפקד הכוח, הלורד קרליגן, לא שילם מחיר על התבוסה בקרב.
ההסתערות התרחשה בקרב בלקלווה בשנת 1854. פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, יצאו להילחם בצבא הרוסי. ההסתערות נמשכה רק כ-20 דקות, אבל במהלכה נשארו פחות מ-200 מחיילי הכוח על סוסיהם.
זה היה פחות משליש הבריגדה הקלה ומאות ההרוגים והפצועים גרמו לוויכוחים רבים באנגליה של אותם הימים.
מילותיו של המשורר טניסון "לעמק המוות רכבו ה-600" הפכו לקריאה נגד המלחמות באשר הן.
חודש יולי, שנת 1187. קרב קרני חיטין (Battle of Hattin), או חיטים, עומד להתחיל. זהו אחד הקרבות החשובים והידועים שהתקיימו על אדמת ישראל אי-פעם. זה עומד להיות קרב ההכרעה בין שתי דתות, שכל אחת רואה בירושלים ובארץ ישראל את המקומות הקדושים לה. מצד אחד עומדים המוסלמים, כוח חזק ועולה שהולך ומשתלט על המזרח התיכון. מנגד - הצלבנים, ששלטו עד עתה בארץ, כבר 88 שנה ורוצים להמשיך לשלוט בארצו של ישו. הם לא יוותרו.
בראש המוסלמים עומד צלאח א-דין. הוא מנהיג צבאי חכם, כריזמטי ואפילו הוגן. בקרב הזה הוא עתיד להשמיד את הצבא הצלבני, לשבות ולהרוג את רנו הצרפתי ואת מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן. בקרוב, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית בה, הוא יכבוש גם את ירושלים. המוסלמים יטהרו את כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מכל הסממנים הנוצריים שהוסיפו אליהם הצלבנים ותתחיל תקופה ארוכה מאד של שלטון מוסלמי.
זה היה חודש יולי, חם וצורב, בשיא הקיץ. הצבא הצלבני מגיע אל הקרב המכריע כנגד צבאו של צלאח א-דין. הצלבנים חמושים ועטופים בשריונים לוהטים. גם סוסיהם עטופים מפני פגיעת החִצים של המוסלמים. אבל הם לא יודעים היכן הבארות והמעיינות באזור והם צמאים. מאד. מזג האוויר הלוהט והמחסור במים היו אולי הגורמים העיקריים לתבוסתם. נוספה לכך אש שהוצתה בקוצים ובשדות שמסביב לקרני חיטין והקשו עוד יותר על הנוצרים. במיוחד בהשוואה למוסלמים, ששפעו מים טובים וזמינים והשתמשו במיגון קל יחסית לשריוני האבירים ומרבית חיילי הרגלים של הצבא הצלבני.
צלאח א-דין לא פראייר. הוא פוקד להבעיר את השדות היבשים, תחת רגליהם של הצלבנים. תרגיל מבריק, רושמת לעצמה ההיסטוריה. בעוד הצלבנים, החלשים מצמא ומהחום שבשריוניהם, בעוד הם נאבקים עם סוסיהם באש שתחת רגליהם, המוסלמים קלים ונחושים. הם מנוסים ומכירים את האקלים של המזרח התיכון. הם נחושים להגיע אל סוף הקרב בקרני חיטים, כשהניצחון שלהם.
ואכן, עוד באותו ערב מנצח צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים וארץ הקודש. ממלכת ירושלים הצלבנית עומדת ליפול. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. המוסלמים הביסו את שומרי הארץ הצלבנים, הראו את שליטתם בארץ הקודש ויהפכו מכאן לכוח עולמי.
תוצאותיו של הקרב היו מרחיקות לכת בכל הטווחים. בטווח הקצר הושמד למעשה הצבא הצלבני בקרב. בחודשים הקרובים ינצל צלאח א-דין את ההצלחה ויכבוש כמעט את כל הממלכה הצלבנית, חסרת ההגנה, זו שרוב לוחמיה נהרגו בקרב.
גם בטווח הארוך, נפגעו הצלבנים ומעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם. הם שבו אמנם וכבשו מידי צלאח א-דין כעבור שנים אחדות שטחים חשובים, בעיקר החופים המערביים, אבל למרות שהם נשארו באזור עד 1291, זה כבר לא היה אותו שלטון חזק כמו זה שהם התרגלו לו, לפני אותו קרב מכריע.
בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, הטמפלרים, "הקומנדו הנוצרי" של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד קרני חיטין נחשבו בלתי-מובסים.
אגב, אם צלאח א-דין חיסל וגירש את נוסעי ונושאי הצלב, ליהודים הוא היה דווקא טוב והתיר להם לשוב לארץ הקודש.
כך או כך, הניצחון בקרב הדרמטי עתיד גם להפוך לאירוע מכונן בלאומיות הערבית עד ימינו. כי מסאדם חוסיין, מי שגדל במקום ממנו יצא גם צלאח א-דין, דרך חאפז אל-אסד, גמאל עבד אל-נאצר ואפילו אנשי חטיבת "חיטין" בצבא השחרור הפלשתיני - כולם ראו את עצמם יורשיו המודרניים של צלאח א-דין.
הרי הוא שניצח את צבא הכופרים במוחמד והפך לשליט כל-יכול, אייקון מוסלמי שדורות ידברו עליו בכבוד ומנהיגים ערביים ינסו להשתוות לו וממש, לא יצליחו.
הנה ההקשר ההיסטורי של קרב קרני חיטים (עברית):
https://youtu.be/TOcwx4SErSw
אתר הקרב בימינו (עברית):
https://youtu.be/9HNnHrdW_Bg
מראות הקרב בקולנוע:
https://youtu.be/ClWM3dTrB58
שחזור הקרב הגדול בקרני חיטין:
https://youtu.be/WUrRA_6SsaU?t=22s?long=yes
הקרב, כחלק מסיפור הצלבנים בארץ ישראל של אותה תקופה (עברית):
https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes
וסיור מודרך וארוך באתר הקרב עצמו (עברית):
https://youtu.be/WfhA1lZzP3o?long=yes
"הקרב על ברלין" (Battle of Berlin) נחשב לאחד הרגעים הדרמטיים ביותר במלחמת העולם השנייה ואחד הקרבות המכריעים של המאה ה-20.
הקרב הארוך והמתיש התקיים באביב של שנת 1945, עת הצבא האדום מתקדם וכובש בהדרגה את ברלין, בירת גרמניה הנאצית ומקום מושבם של היטלר והנהגת המשטר הנאצי.
רשמית מתחיל הקרב ב-16 באפריל. את הצד הסובייטי מובילים שניים מהטובים במפקדי הצבא האדום, המרשלים ז'וקוב וקונייב. על העיר מסתערים כוחות סובייטיים עצומים, המונים מיליון וחצי חיילים. ז'וקוב וקונייב מובילים מתקפה חזקה במיוחד, כשמהצד הגרמני מנסים למנוע את כיבוש הבירה הגרמנית כוחות גרמנים דלילים, עייפים ובציוד חסר.
בשל ההרג העצום שחווה הוורמכט, צבא גרמניה, מורכב הכוח המגן ממעט חיילים ותיקים, כשלצידם קשישים ונערים. הללו גויסו בחופזה להגנת הבירה, כשהיכולת הצבאית של רובם היא אפסית.
הקרב בברלין היה מהאכזריים והעקובים מדם שידעה מלחמת העולם השנייה. הלחימה נוהלה מרחוב לרחוב, מבית לבית ובתוך הבניינים, קומה קומה, דירה וחדר. לחיילים הגרמנים לא היה סיכוי. הם היו מותשים ולא מקצועיים והם לחמו נגד חיילים מנוסים, שחוו שנים של לחימה ונקמו את ההתקפה הבוגדנית על ארצם.
יום אחרי יום, נמשכת הסגירה המתמדת של הצבא האדום על הבונקר התת-קרקעי של מנהיג גרמניה הנאצית, אדולף היטלר. בעיניים כלות הוא רואה כיצד מתפוצץ החזון של הרייך בן אלף השנים שהוא הבטיח לגרמניה.
ב-30 באפריל, כשהוא מבין שהקרב אבוד וגרמניה הובסה במלחמה, שם הצורר קץ לחייו, בחדרו שבבונקר ביחד עם אשתו אווה בראון. חייליו של היטלר שורפים את גופותיהם בחצר.
את ברלין, בירת הרייך השלישי הבוערת והחרבה, הוא מותיר לגורלה שכבר נחרץ. הקרב יימשך עוד כמה ימים, כי לחיילים לא הייתה ברירה. הפקודה של הפיהרר המת הייתה להמשיך ולהילחם עד מוות וזה אכן היה הגורל של רובם.
ב-2 למאי 1945, נכנעים ללא תנאי מפקדי הצבא הגרמני שנותרו אחרי מותו של היטלר. מעל בניין הרייכסטאג מונף הדגל האדום של ברית המועצות ומבהיר סופית את התבוסה הגרמנית ואת סיומה של המלחמה באירופה.
המחיר האנושי של הניצחון בקרב על ברלין היה בלתי נתפס. במהלכו נהרגו ונפצעו מאות אלפי חיילים ואזרחים. רק מתושבי ברלין האזרחים נהרגים 125 אלף איש. גם העיר ברלין עצמה נהאסה ברובה. מהבירה הגרמנית המפוארת ורבת השנים נותרו בסופו עיי חורבות ואינספור תילי תילים של הריסות. ברלין מסמלת היטב ובצורה קיצונית את החורבן שהביאה המלחמה בה פתחה גרמניה הנאצית, על אירופה ולמעשה על העולם כולו.
כשקרב ברלין התנהל, דומה שעצר העולם כולו את נשימתו. מעבר להיותו הקרב שיביא לקץ שלטונו של היטלר ואת סוף הפרק האירופי במלחמה האיומה מכולן, קרב ברלין מסמל את סופה של אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית.
מנגד, סיומו של קרב ברלין ישיק סדר עולמי חדש שילווה את העולם שנים רבות. הכיבוש הסובייטי יוביל לחלוקת גרמניה, מצד אחד מזרח גרמניה שתהיה קומוניסטית ובשליטת הסובייטים בברית המועצות. מנגד, מערב גרמניה תישאר בשליטת המערב ותהפוך דמוקרטית וקפיטליסטית.
הפיצול הזה יביא שנים ספורות אח"כ לבניית חומת ברלין ולתחילת המלחמה הקרה. שלא ברצונה תהפוך ברלין שוב לסמל של העימות הבין-גושי בין מזרח אירופה למערבה ולמוקד של מתח מתמיד, שיתפוגג רק עם קריסת החומה ואיחוד גרמניה, בסוף שנות ה-80.
הנה סיפור הקרב על ברלין (עברית):
https://youtu.be/-xg4T9_5i5A
סרטונים אותנטיים שנצבעו, מהקרב על ברלין:
https://youtu.be/SgHWSJBlnas
הבית שממנו החל קרב על ברלין (עברית):
https://youtu.be/0apUfS9cbbU
הקרבות האחרונים על ברלין (ללא מילים):
https://youtu.be/KIRWbaba7pk
כך נראתה ברלין בסוף הקרב הקשה:
https://youtu.be/ZeMPCFt9K8k
וסרט תיעודי באנימתיה על הקרב הנורא של ברלין:
https://youtu.be/1--FQTBdN9s?long=yes
הסיפור הלא-יאומן של כיבוש ירושלים במלחמת העולם הראשונה נשמע כבדייה מגוחכת, אבל הוא כולו אמת. ההיסטוריה, המעט מביכה לצבא הבריטי המנצח, יודעת לספר שירושלים נכנעה לא פחות מ-4 פעמים לבריטים, שאפילו לא ירה בדרך להשגת השליוה בה.
בפעם הראשונה הכניעה הייתה לצמד עובדי מטבח נבוכים, שמצאו עצמם מקבלים את השליטה על עיר הקודש, זו שעליה נלחמו צבאות רבים במהלך ההיסטוריה. זהו הסיפור כולו וגם אם הוא נשמע לכם כאגדה, כל פרט בו מתועד ומוכח.
הכל החל כשעוד בלילה של ה-8 בדצמבר נס הצבא העותמאני מהעיר הקדושה. כשעלה השחר של ה-9 לחודש ומחשש להרס והרג, אסף ראש העיר את מכובדי העיר וכולם צעדו אל עבר המחנה הבריטי, כשבידיהם דגל לבן לכניעה.
באיזור שכונת רוממה של היום, בסביבות כיכר אלנבי, פגשה המשלחת בשני חיילים שנשלחו על ידי מפקדם לחפש ביצים. הם ניסו להיכנע להם, אבל תורני המטבח משכו בכתפיהם כלא מאמינים והמשיכו בציד החביתות שלהם.
לפי הסיפור (שלגביו אין בהירות אם לא מדובר היה בשני הטבחים הקודמים) המשיכו חברי משלחת הכניעה לחפש למי להכנע ופגשו בשני סמלי סיור ונכנעו להם. הסמלים הצטלמו עם המכובדים וברישומי ההיסטוריה הצבאית זה נחשב לטקס הכניעה הרשמי הראשון.
כשדיווחו הסמלים למפקדם, הגנרל ווטסון, הוא חשב שלא מכובד שעיר כה חשובה תיכנע למפקדים זוטרים. הוא הזדרז לקיים טקס כניעה נוסף ו"מכובד", בו הוא עצמו יקבל רשמית את כתב הכניעה.
אבל אז קיבל הודעה על הכניעה המייגו'ר הגנרל ג'ון שיי, סגנו של אלנבי, המפקד העליון של הצבא הבריטי במערכה על פלשתינה. מתוך דאגה שיוודע בלונדון שמפקד זוטר הכניע את עיר הקודש, הוא ביטל את שתי הכניעות הקודמות וקיים טקס נוסף, רשמי, שבו העיר ירושלים נכנעה לו עצמו, בתור קצין גבוה.
יומיים חולפים ולחזית הירושלמית מגיע מפקד המערכה כולה, הגנרל אלנבי האגדי. הוא ממהר לקיים... אתם כבר מבינים - טקס כניעה נוסף, רביעי במספר. הרי לא יאה שירושלים תיכנע לסגן של המפקד...
טקס הכניעה לאלנבי התקיים מיד עם כניסת הגנרל לעיר, בבוקר ה-11 בדצמבר, דרך שער יפו.
כמובן שבתמונות שפורסמו בלונדון ובדיווחי העיתונות צוין רק שהעיר נכנעה לאלנבי.
הערבים ראו באלנבי את "אל-נאבי", הנביא והמשחרר של ירושלים מעול הקלגס התורכי. אבל ההיסטוריונים תיעדו כל פרט בכניעה הסדרתית של העיר הקדושה בעולם, כניעה שהתבצעה כמעט בכל דרג אפשרי בצבא הבריטי, שמצדו לא ירה אפילו כדור אחד כדי לכבוש את העיר הקדושה בעולם.
הנה סיפור סאגת הכניעות ועל המפקד העות'מני הקודם חוסייני, ששילם בחייו על יוהרה וריבוי הטקסים של הבריטים (עברית):
https://youtu.be/qWcGc7DAMgQ
שחזור הטקס וסיפור שני הטקסים האחרונים - של סגנו של אלנבי ואלנבי עצמו (עברית):
https://youtu.be/eFoCF5Xlz3Y
אלנבי נכנס לירושלים ב-11 לדצמבר 1917 (עברית):
https://youtu.be/zw-d07p_FTw
והעיר ירושלים בשנת 1918:
http://youtu.be/8k82FgJ8VZk
איך ניצח חניבעל בקרב קאנאי?
זו הייתה אחת התבוסות הרומיות הגדולות בתולדות האימפריה והמשך המשבר שגרם מצביא מבריק ואכזרי בשם חניבעל לצבא החזק בעולם העתיק.
קרב קאנאי (Battle of Cannae), ובתעתיק השגוי קרב קני או קרב קנה, נערך בתנאים של יתרון רומאי מובהק, הן בכמות החיילים והן בציודם. לקרב הזה התייצבו ב-2 באוגוסט 216 לפני הספירה, צבא רומאי של 80 אלף חיילים אל מול צבא קרתגי קטן משמעותית, בן 50 אלף חיילים בלבד.
קיסר רומי ידע כבר שאם הוא רוצה לשמור על האימפריה שלו, הוא לא יוכל להמשיך ולספוג תבוסות מקרתגו. היה לו ברור שלאחר 3 שנות המלחמה הפונית ה-2 נגד קרתגו הקטנה ולמול עליונות מוחלטת של המצביא שלה חניבעל, היה צבא רומי חייב לנצח. לכן גייסו הרומאים לקרב הזה כוח חסר תקדים בגודלו ובציודו. הכוח העצום הזה התייצב באותו בוקר ליד העיירה הרומית קאנאי שבדרום מזרח איטליה ויצא לתקוף.
אבל בעוד שבצד הרומי השתמשו ביתרון המספרי ובכל השיטות המוכרות שלהם ללחימה, בראש הקרתגים עמד המצביא הטוב ביותר של התקופה, הטקטיקן המבריק חניבעל. הלה הבין שיוכל להתמודד עם עדיפותם המספרית של הרומים רק בתחבולות והוא ידע מה הוא צריך לעשות. התרגיל שלו היה יעיל להפליא - לפקודתו נמתח צבא קרתגו הקטן לקו לוחמים דק וארוך, חזית קרב רחבה מאד. כשצבא רומי תקף, כצפוי, במרכזו של הקו, נסוגו חיילי קרתגו שבמרכז ומהאגפים לכדו את חיילי רומי הקרתגים במרכז וסגרו עליהם מהאגפים.
זו הייתה מלכודת מוות לחיילים הרומאים. יש המעריכים, דווקא מקרב ההיסטוריונים הרומיים, שלא פחות מ-50 אלף חיילי צבא רומי אבדו בקרב הזה. ביניהם היו קונסולים פוליטיקאים, סנאטורים רומיים רבים ושורת מפקדים מהצבא הרומאי שעד לא מזמן נחשב צבא בלתי מנוצח.
בקרב הזה זכה חניבעל סופית במעמדו המיתולוגי כאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה. הניצחון המכריע שלו בקרב קאנאי, למרות שצבאו סבל מנחיתות מספרית ברורה, הדגים את היתרונות של המפקד הטקטי, זה שקורא נכון את תנאי הקרב ומתכנן מהלכים מקוריים ויצירתיים, עד כדי הנחלת תבוסה גם לצבאות ענקיים וחזקים מאד.
התמרון הצבאי המכריע של חניבעל הכניס את קרב קאנאי להיסטוריה. בזכות אותו איגוף כפול שעשה צבא קרתגו לצבא הרומאי הענקי, ובכך שהצליח להביא לכיתור והשמדה שלו, בעזרת כוחות שנעו במהירות וביעילות, הפך הקרב הזה למטבע לשון ולמודל חיקוי לדורות של מפקדים.
מנגד, לאחר הקרב לא ניצל חניבעל את ההישג הצבאי הנדיר שלו ולא עלה על העיר רומא. מפקד הפרשים שלו, מהרבעל שמו, אמר לו אז את המשפט שיהפוך למשפט מהדהד על ניצול הצלחה צבאית: "אתה יודע לנצח בקרב, אך אינך יודע לנצל את הניצחון". לצערו של חניבעל התהפכה הכף בשנים הבאות. רומי ניצחה לבסוף את קרתגו והלכה והגבילה אותה ואת ההשפעה שלה. כ-50 שנה לאחר מכן היא תצא למלחמה הפונית ה-3 ותמחה את קרתגו לתמיד מעל פני האדמה.
הנה סיפור הקרב בקאנאי:
https://youtu.be/H8V2SfRPG5M
וסרט תיעודי על הקרב של קאנאי:
https://youtu.be/VHmC4ZFCNCQ?long=yes
זו הייתה אחת התבוסות הרומיות הגדולות בתולדות האימפריה והמשך המשבר שגרם מצביא מבריק ואכזרי בשם חניבעל לצבא החזק בעולם העתיק.
קרב קאנאי (Battle of Cannae), ובתעתיק השגוי קרב קני או קרב קנה, נערך בתנאים של יתרון רומאי מובהק, הן בכמות החיילים והן בציודם. לקרב הזה התייצבו ב-2 באוגוסט 216 לפני הספירה, צבא רומאי של 80 אלף חיילים אל מול צבא קרתגי קטן משמעותית, בן 50 אלף חיילים בלבד.
קיסר רומי ידע כבר שאם הוא רוצה לשמור על האימפריה שלו, הוא לא יוכל להמשיך ולספוג תבוסות מקרתגו. היה לו ברור שלאחר 3 שנות המלחמה הפונית ה-2 נגד קרתגו הקטנה ולמול עליונות מוחלטת של המצביא שלה חניבעל, היה צבא רומי חייב לנצח. לכן גייסו הרומאים לקרב הזה כוח חסר תקדים בגודלו ובציודו. הכוח העצום הזה התייצב באותו בוקר ליד העיירה הרומית קאנאי שבדרום מזרח איטליה ויצא לתקוף.
אבל בעוד שבצד הרומי השתמשו ביתרון המספרי ובכל השיטות המוכרות שלהם ללחימה, בראש הקרתגים עמד המצביא הטוב ביותר של התקופה, הטקטיקן המבריק חניבעל. הלה הבין שיוכל להתמודד עם עדיפותם המספרית של הרומים רק בתחבולות והוא ידע מה הוא צריך לעשות. התרגיל שלו היה יעיל להפליא - לפקודתו נמתח צבא קרתגו הקטן לקו לוחמים דק וארוך, חזית קרב רחבה מאד. כשצבא רומי תקף, כצפוי, במרכזו של הקו, נסוגו חיילי קרתגו שבמרכז ומהאגפים לכדו את חיילי רומי הקרתגים במרכז וסגרו עליהם מהאגפים.
זו הייתה מלכודת מוות לחיילים הרומאים. יש המעריכים, דווקא מקרב ההיסטוריונים הרומיים, שלא פחות מ-50 אלף חיילי צבא רומי אבדו בקרב הזה. ביניהם היו קונסולים פוליטיקאים, סנאטורים רומיים רבים ושורת מפקדים מהצבא הרומאי שעד לא מזמן נחשב צבא בלתי מנוצח.
בקרב הזה זכה חניבעל סופית במעמדו המיתולוגי כאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה. הניצחון המכריע שלו בקרב קאנאי, למרות שצבאו סבל מנחיתות מספרית ברורה, הדגים את היתרונות של המפקד הטקטי, זה שקורא נכון את תנאי הקרב ומתכנן מהלכים מקוריים ויצירתיים, עד כדי הנחלת תבוסה גם לצבאות ענקיים וחזקים מאד.
התמרון הצבאי המכריע של חניבעל הכניס את קרב קאנאי להיסטוריה. בזכות אותו איגוף כפול שעשה צבא קרתגו לצבא הרומאי הענקי, ובכך שהצליח להביא לכיתור והשמדה שלו, בעזרת כוחות שנעו במהירות וביעילות, הפך הקרב הזה למטבע לשון ולמודל חיקוי לדורות של מפקדים.
מנגד, לאחר הקרב לא ניצל חניבעל את ההישג הצבאי הנדיר שלו ולא עלה על העיר רומא. מפקד הפרשים שלו, מהרבעל שמו, אמר לו אז את המשפט שיהפוך למשפט מהדהד על ניצול הצלחה צבאית: "אתה יודע לנצח בקרב, אך אינך יודע לנצל את הניצחון". לצערו של חניבעל התהפכה הכף בשנים הבאות. רומי ניצחה לבסוף את קרתגו והלכה והגבילה אותה ואת ההשפעה שלה. כ-50 שנה לאחר מכן היא תצא למלחמה הפונית ה-3 ותמחה את קרתגו לתמיד מעל פני האדמה.
הנה סיפור הקרב בקאנאי:
https://youtu.be/H8V2SfRPG5M
וסרט תיעודי על הקרב של קאנאי:
https://youtu.be/VHmC4ZFCNCQ?long=yes
איך נכבשה העיר אילת?
הקרב האחרון של מלחמת השחרור היה כיבוש אילת. הוא יצא לדרך בפברואר 1949, כשהסתבר שהירדנים דורשים בהסכם עימם את הנגב הדרומי ואת אילת. ראש הממשלה בן גוריון החליט על מבצע שיתפוס נקודות חדשות בנגב ובהמשך יגיע לאילת ויאפשר לכוחות צה"ל להתבסס בה.
אילת הייתה אז נקודת משמר דרומית בשם "אום רשרש", בקצה מפרץ עקבה שיוצא מים-סוף. היו בה רק שוטרים ששמרו על המקום. בתחילה יצא דרומה סיור של צה"ל, שעשה מיפוי של הדרכים והתחמק מהסיורים הממונעים של הצבא הירדני.
אחרי שהצליח בכך, יצאו שתי חטיבות למבצע: חטיבת גולני וחטיבת הנגב. כל אחת מהן נעה במסלול אחר לכיוון אילת. בין שתי החטיבות התפתחה תחרות מי תגיע ראשונה לאילת ותכבוש אותה.
חטיבת הנגב הגיעה ראשונה לאום-רשרש וגילתה שנקודת המשמר ריקה. כל השוטרים הירדנים נמלטו ממנה עוד לפני שהחיילים של צה"ל הגיעו. אחריה הצטרפה חטיבת גולני.
השיא הסמלי של "כיבוש אילת", התרחש כשמפקד הכוח מחטיבת הנגב, אברהם אדן "ברן", טיפס על התורן הנטוש שבחצר המשטרה והניף עליו דגל.
את הדגל, אגב, יצרו הלוחמים באופן ספונטני ובאילתור של הרגע. יש ויכוחים אם הבד היה מתחתונים של אחת הלוחמות או מסדין שעליו הם ציירו בדיו, אבל הם יצרו דגל ישראל והניפו אותו על ראש התורן המאולתר.
כך קבעו הלוחמים, מבלי שנדרשו לירות כדור אחד, את היות אילת חלק ממדינת ישראל. "דגל הדיו" הפך מאז סמל לכיבוש אילת ולסיומה הסופי בהחלט של מלחמת השחרור.
הנה סרטון אמיתי מהכיבוש של אום רשרש, שתהפוך לאילת:
http://youtu.be/bqqlbXrcKyc?t=5s
וכיבוש אילת נחשב לסיום מלחמת העצמאות והקמת המדינה (עברית):
https://youtu.be/_YvbzN18gME
הקרב האחרון של מלחמת השחרור היה כיבוש אילת. הוא יצא לדרך בפברואר 1949, כשהסתבר שהירדנים דורשים בהסכם עימם את הנגב הדרומי ואת אילת. ראש הממשלה בן גוריון החליט על מבצע שיתפוס נקודות חדשות בנגב ובהמשך יגיע לאילת ויאפשר לכוחות צה"ל להתבסס בה.
אילת הייתה אז נקודת משמר דרומית בשם "אום רשרש", בקצה מפרץ עקבה שיוצא מים-סוף. היו בה רק שוטרים ששמרו על המקום. בתחילה יצא דרומה סיור של צה"ל, שעשה מיפוי של הדרכים והתחמק מהסיורים הממונעים של הצבא הירדני.
אחרי שהצליח בכך, יצאו שתי חטיבות למבצע: חטיבת גולני וחטיבת הנגב. כל אחת מהן נעה במסלול אחר לכיוון אילת. בין שתי החטיבות התפתחה תחרות מי תגיע ראשונה לאילת ותכבוש אותה.
חטיבת הנגב הגיעה ראשונה לאום-רשרש וגילתה שנקודת המשמר ריקה. כל השוטרים הירדנים נמלטו ממנה עוד לפני שהחיילים של צה"ל הגיעו. אחריה הצטרפה חטיבת גולני.
השיא הסמלי של "כיבוש אילת", התרחש כשמפקד הכוח מחטיבת הנגב, אברהם אדן "ברן", טיפס על התורן הנטוש שבחצר המשטרה והניף עליו דגל.
את הדגל, אגב, יצרו הלוחמים באופן ספונטני ובאילתור של הרגע. יש ויכוחים אם הבד היה מתחתונים של אחת הלוחמות או מסדין שעליו הם ציירו בדיו, אבל הם יצרו דגל ישראל והניפו אותו על ראש התורן המאולתר.
כך קבעו הלוחמים, מבלי שנדרשו לירות כדור אחד, את היות אילת חלק ממדינת ישראל. "דגל הדיו" הפך מאז סמל לכיבוש אילת ולסיומה הסופי בהחלט של מלחמת השחרור.
הנה סרטון אמיתי מהכיבוש של אום רשרש, שתהפוך לאילת:
http://youtu.be/bqqlbXrcKyc?t=5s
וכיבוש אילת נחשב לסיום מלחמת העצמאות והקמת המדינה (עברית):
https://youtu.be/_YvbzN18gME
מה היה קרב מידוויי ששינה את פני המלחמה באוקיינוס השקט?
זה היה קרב אימתני שבו הכל עמד להשתנות במערכה על השליטה באוקיינוס השקט. בו למד העולם על עוצמת, אך גם על פגיעותן של נושאות המטוסים, נשק חדש ומהפכני שלא היה מוכר לפני כן.
קרב מידוויי (The Battle of Midway) היה אחד הקרבות החשובים וללא ספק הקרב הימי המכריע במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, המערכה בין יפן הקיסרית לבין ארצות הברית של אמריקה.
היפנים המשיכו בו בתכניתם להשתלט על אמריקה ולשלוט בשני צידיו של האוקיינוס השקט. האמריקאים רצו לנקום את מתקפת ההפתעה האכזרית שביצעו המטוסים היפנים בנמל שלהם בפרל הרבור שבהוואיי ולנצח את יפן האימפריאליסטית.
אלה היו כוחות ענק של שתי אימפריות עוצמתיות. הראשונה בהן לא הובסה כבר 350 שנה ותכננה מסע כיבושים עוצמתי. השנייה הופתעה ונקלעה למלחמת עולם שלא תכננה להיות מעורבת בה.
היה זה קרב מידוויי שעתיד לשנות את יחסי הכוחות, תמונת המלחמה אחריו ובעיקר - את המורל של שני הצדדים.
בשעת בוקר תקפה יפן הקיסרית את מידוויי בכוח הימי הגדול ביותר בהיסטוריה. על האי מידוויי פשטו 200 ספינות מלחמה, 8 נושאות מטוסים ענקיות ו-800 מטוסי קרב יפניים. רוב המטוסים הללו הם מטוסי זירו חדישים, עם טייסים יפנים מאומנים ולהוטים לקרב.
מתקפה של המוני מטוסים יפניים שפשטו על המידוויי בבוקר עברה בהצלחה מבחינתם. מה שיפן לא יודעת הוא שצופן שלהם פוענח בחלקו והמודיעין האמריקאי ידע על התכנית מראש. הם לא ידעו שהאמריקאים טמנו להם מלכודת.
כשהגיעו נושאות המטוסים שלהם לסביבה הן הותקפו במטוסי טורפדו קטנים, שמטוסי הזירו היפניים חיסלו די מהר. אבל אז נכנסו מטוסי הדונטלס החדישים של האמריקאים והטביעו בתוך זמן קצר 4 נושאות מטוסים, על מאות המטוסים שבהן.
בקרב הקצר הזה התהפכה על היפנים המכה המכרעת שתכננו על אמריקה. יפן הקיסרית איבדה בו לא רק את נושאות המטוסים שלה. מרבית הכוח האווירי היפני ומיטב הטייסים של יפן אבדו. אחרי המידוויי היפנים לא ינצחו שוב בקרבות ויתמקדו במגננה מתמשכת. מכאן ואילך הם יתחילו בנסיגות, תבוסות ואבדן שטחים, עד להפסד הסופי במלחמה כולה.
הנה סיפורו של קרב מידוויי (עברית):
https://youtu.be/_dML-P7cPxA
המתקפה האווירית על נושאות המטוסים (עברית):
https://youtu.be/nX2vTiTgwa8
קדימון לסרט על קרב המידוויי (מתורגם):
https://youtu.be/IVhK1CjZlO4
וסרט תיעודי על הניצחון האמריקאי בקרב המידוויי:
https://youtu.be/wyFZ3cJRrcg?long=yes
זה היה קרב אימתני שבו הכל עמד להשתנות במערכה על השליטה באוקיינוס השקט. בו למד העולם על עוצמת, אך גם על פגיעותן של נושאות המטוסים, נשק חדש ומהפכני שלא היה מוכר לפני כן.
קרב מידוויי (The Battle of Midway) היה אחד הקרבות החשובים וללא ספק הקרב הימי המכריע במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, המערכה בין יפן הקיסרית לבין ארצות הברית של אמריקה.
היפנים המשיכו בו בתכניתם להשתלט על אמריקה ולשלוט בשני צידיו של האוקיינוס השקט. האמריקאים רצו לנקום את מתקפת ההפתעה האכזרית שביצעו המטוסים היפנים בנמל שלהם בפרל הרבור שבהוואיי ולנצח את יפן האימפריאליסטית.
אלה היו כוחות ענק של שתי אימפריות עוצמתיות. הראשונה בהן לא הובסה כבר 350 שנה ותכננה מסע כיבושים עוצמתי. השנייה הופתעה ונקלעה למלחמת עולם שלא תכננה להיות מעורבת בה.
היה זה קרב מידוויי שעתיד לשנות את יחסי הכוחות, תמונת המלחמה אחריו ובעיקר - את המורל של שני הצדדים.
בשעת בוקר תקפה יפן הקיסרית את מידוויי בכוח הימי הגדול ביותר בהיסטוריה. על האי מידוויי פשטו 200 ספינות מלחמה, 8 נושאות מטוסים ענקיות ו-800 מטוסי קרב יפניים. רוב המטוסים הללו הם מטוסי זירו חדישים, עם טייסים יפנים מאומנים ולהוטים לקרב.
מתקפה של המוני מטוסים יפניים שפשטו על המידוויי בבוקר עברה בהצלחה מבחינתם. מה שיפן לא יודעת הוא שצופן שלהם פוענח בחלקו והמודיעין האמריקאי ידע על התכנית מראש. הם לא ידעו שהאמריקאים טמנו להם מלכודת.
כשהגיעו נושאות המטוסים שלהם לסביבה הן הותקפו במטוסי טורפדו קטנים, שמטוסי הזירו היפניים חיסלו די מהר. אבל אז נכנסו מטוסי הדונטלס החדישים של האמריקאים והטביעו בתוך זמן קצר 4 נושאות מטוסים, על מאות המטוסים שבהן.
בקרב הקצר הזה התהפכה על היפנים המכה המכרעת שתכננו על אמריקה. יפן הקיסרית איבדה בו לא רק את נושאות המטוסים שלה. מרבית הכוח האווירי היפני ומיטב הטייסים של יפן אבדו. אחרי המידוויי היפנים לא ינצחו שוב בקרבות ויתמקדו במגננה מתמשכת. מכאן ואילך הם יתחילו בנסיגות, תבוסות ואבדן שטחים, עד להפסד הסופי במלחמה כולה.
הנה סיפורו של קרב מידוויי (עברית):
https://youtu.be/_dML-P7cPxA
המתקפה האווירית על נושאות המטוסים (עברית):
https://youtu.be/nX2vTiTgwa8
קדימון לסרט על קרב המידוויי (מתורגם):
https://youtu.be/IVhK1CjZlO4
וסרט תיעודי על הניצחון האמריקאי בקרב המידוויי:
https://youtu.be/wyFZ3cJRrcg?long=yes
איך הובסו הוויקינגים לתמיד בקרב גשר סטמפורד?
קרב סטמפורד ברידג' (Battle of Stamford Bridge) הוא קרב בו נלחמו שני מלכים זה בזה ואחד שחשב שהוא ראוי לה, אבל הוכיח שהוא לא.
לאחר מותו של מלך אנגליה אדוארד המוודה (Edward the Confessor), הסתבר שהוא מינה כיורשו את רוזן ווסקס, הרולד גודווינסון (Harold Godwinson, Earl of Wessex).
אחיו של הרולד, הנסיך טוסטיג גודווינסון, שחשב שהוא זכאי וראוי לרשת את המלך, גילה עוינות למלך הרולד היורש. האח הנקמן כרת ברית עם מלך נורבגיה, האראלד הדרדה. הוא הבטיח למלך הנורבגי לסייע לו לכבוש את אנגליה, בתמורה להחזרתו למלוכה.
עם צי של 300 ספינות עמוסות ב-11 אלף לוחמים ויקינגים, חצו שני המלכים את הים הצפוני והפליגו במעלה נהר ההמבר.
על החוף, הביס הצבא הוויקינגי את הצבא שהוביל נגדם הרוזן החדש מנורת'ומבריה ביחד עם הרוזן מרסיה. כך הוויקינגים כבשו את יורק. זה היה קרב פאלפורד.
למלך אנגליה החדש, הרולד, ברור היה שמדובר ברגע מכריע בהיסטוריה של מלכותו הקצרה. כדי להדוף את הפלישה, הוא יצא מלונדון צפונה עם הצבא האנגלו-סקסי. תוך ימים בודדים הוא הגיע עם צבאו לסטמפורד ברידג' והתמקם כמה קילומטרים מזרחית ליורק.
למחרת, בתאריך 25 לספטמבר 1066, הוביל המלך האנגלי מתקפה בהפתעה. די מהר היא התחלפה במתקפת נגד ויקינגית שהוביל האראלד הנורבגי. מתקפת הנגד הזו כמעט הפכה את הקרב לטובת הוויקינגים, אבל אז חטף מלך נורבגיה חץ בגרון ונהרג.
הניצחון האנגלי היה כמעט מובטח, אבל במקום להשמיד את הפולשים נהג הרולד בחוכמה והציע לאחיו שלום. אבל טוסטיג הגאה לא הסכים לוותר ונלחם באחיו המלך, כשהוא שואב עידוד מתגבורת ויקינגית שזה עתה הגיעה לכוחותיו.
אבל התשישות של חיילי התגבורת הוויקינגית הייתה בשלב הזה מכרעת. די מהר הם הובסו בקרב שבמהלכו נהרג גם הנסיך טוסטיג המורד.
וכך, תם הקרב מרובה הנפגעים, שכלל מתים רבים מהכוח הוויקינגי הנורווגי, כולל הרלד המלך הנורבגי והנסיך האנגלי המורד טוסטיג.
הפלישה הנורווגית נבלמה. הרולד לא רצה לחסל את הנותרים מהכוח התוקף וחתם איתם הסכם לפיו הם שוחררו לשוב למולדתם והתחייבו שלא לתקוף שוב את אנגליה.
ואכן, יותר לא יפלשו הוויקינגים לאי האנגלי. זו הייתה גמילה של ממש, כי הפשיטות הוויקינגיות אל האי היו עניין שכיח ותדיר מדי. הרולד עצר את הפשיטות האלה לתמיד.
למרבה הצער של הרולד, הניצחון הזה יביא תוך זמן קצר לתבוסה איומה ומכיוון אחר לחלוטין. השמחה על הצלת מלכותו לא ארכה אפילו חודש, כי שלושה שבועות לאחר הקרב על הגשר הובס צבאו המותש של הרולד בידי צבאו הנורמני של וויליאם הכובש, בקרב היסטינגס המפורסם.
הוויקינגים אולי לא ישובו לפשוט עליה, אבל אנגליה נכבשה בידי צבא הנורמנים.
הנה סיפורו של קרב סטמפורד ברידג':
https://youtu.be/DXJOnyrHL3w
שחזור הקרב בסטמפורד ברידג':
https://youtu.be/87xXEdhXlL0
וסרט תיעודי על קרב סטמפורד ברידג':
https://youtu.be/iVjWEk_SLGM?long=yes
קרב סטמפורד ברידג' (Battle of Stamford Bridge) הוא קרב בו נלחמו שני מלכים זה בזה ואחד שחשב שהוא ראוי לה, אבל הוכיח שהוא לא.
לאחר מותו של מלך אנגליה אדוארד המוודה (Edward the Confessor), הסתבר שהוא מינה כיורשו את רוזן ווסקס, הרולד גודווינסון (Harold Godwinson, Earl of Wessex).
אחיו של הרולד, הנסיך טוסטיג גודווינסון, שחשב שהוא זכאי וראוי לרשת את המלך, גילה עוינות למלך הרולד היורש. האח הנקמן כרת ברית עם מלך נורבגיה, האראלד הדרדה. הוא הבטיח למלך הנורבגי לסייע לו לכבוש את אנגליה, בתמורה להחזרתו למלוכה.
עם צי של 300 ספינות עמוסות ב-11 אלף לוחמים ויקינגים, חצו שני המלכים את הים הצפוני והפליגו במעלה נהר ההמבר.
על החוף, הביס הצבא הוויקינגי את הצבא שהוביל נגדם הרוזן החדש מנורת'ומבריה ביחד עם הרוזן מרסיה. כך הוויקינגים כבשו את יורק. זה היה קרב פאלפורד.
למלך אנגליה החדש, הרולד, ברור היה שמדובר ברגע מכריע בהיסטוריה של מלכותו הקצרה. כדי להדוף את הפלישה, הוא יצא מלונדון צפונה עם הצבא האנגלו-סקסי. תוך ימים בודדים הוא הגיע עם צבאו לסטמפורד ברידג' והתמקם כמה קילומטרים מזרחית ליורק.
למחרת, בתאריך 25 לספטמבר 1066, הוביל המלך האנגלי מתקפה בהפתעה. די מהר היא התחלפה במתקפת נגד ויקינגית שהוביל האראלד הנורבגי. מתקפת הנגד הזו כמעט הפכה את הקרב לטובת הוויקינגים, אבל אז חטף מלך נורבגיה חץ בגרון ונהרג.
הניצחון האנגלי היה כמעט מובטח, אבל במקום להשמיד את הפולשים נהג הרולד בחוכמה והציע לאחיו שלום. אבל טוסטיג הגאה לא הסכים לוותר ונלחם באחיו המלך, כשהוא שואב עידוד מתגבורת ויקינגית שזה עתה הגיעה לכוחותיו.
אבל התשישות של חיילי התגבורת הוויקינגית הייתה בשלב הזה מכרעת. די מהר הם הובסו בקרב שבמהלכו נהרג גם הנסיך טוסטיג המורד.
וכך, תם הקרב מרובה הנפגעים, שכלל מתים רבים מהכוח הוויקינגי הנורווגי, כולל הרלד המלך הנורבגי והנסיך האנגלי המורד טוסטיג.
הפלישה הנורווגית נבלמה. הרולד לא רצה לחסל את הנותרים מהכוח התוקף וחתם איתם הסכם לפיו הם שוחררו לשוב למולדתם והתחייבו שלא לתקוף שוב את אנגליה.
ואכן, יותר לא יפלשו הוויקינגים לאי האנגלי. זו הייתה גמילה של ממש, כי הפשיטות הוויקינגיות אל האי היו עניין שכיח ותדיר מדי. הרולד עצר את הפשיטות האלה לתמיד.
למרבה הצער של הרולד, הניצחון הזה יביא תוך זמן קצר לתבוסה איומה ומכיוון אחר לחלוטין. השמחה על הצלת מלכותו לא ארכה אפילו חודש, כי שלושה שבועות לאחר הקרב על הגשר הובס צבאו המותש של הרולד בידי צבאו הנורמני של וויליאם הכובש, בקרב היסטינגס המפורסם.
הוויקינגים אולי לא ישובו לפשוט עליה, אבל אנגליה נכבשה בידי צבא הנורמנים.
הנה סיפורו של קרב סטמפורד ברידג':
https://youtu.be/DXJOnyrHL3w
שחזור הקרב בסטמפורד ברידג':
https://youtu.be/87xXEdhXlL0
וסרט תיעודי על קרב סטמפורד ברידג':
https://youtu.be/iVjWEk_SLGM?long=yes
איך נפגעו מיליון איש בקרב ורדן?
קרב ורדן (Battle Of Verdun) היה הקרב הארוך ביותר במלחמת העולם הראשונה והקרב הקטלני והקשה ביותר בה. אין קרב שמייצג יותר את הטבח הנורא וחסר הטעם של מלחמת העולם הראשונה. הקרב שנערך בשנת 1916 הפך לסמל למוות המיותר והאינסופי של המלחמה הגדולה והאכזרית הזו.
הוא החל במתקפה של הצבא הגרמני על המבצרים הצרפתיים שהגנו על העיר ורדן. בתחילה נראה שהקרב יהיה נצחון גרמני מהיר, אבל תוך זמן קצר הסתברה האמת. הקרב שבו תכננו הגנרלים הגרמנים להתיש את הצרפתים ולגרום להם אבידות רבות, עד שייכנעו, הפך למלחמת התשה ארוכה ומדממת, שמשכה עוד ועוד גדודים מכוחות הצבא הצרפתי, אך גם מהצבא הגרמני המותש והפגוע לא פחות. שני הצדדים סבלו אבידות כבדות, כשאין ספור חיילים מתו אל מול כלי נשק חדישים, שקצרו בהם בכמות ובמהירות חסרות תקדים.
שום מלחמה קודמת לא התקרבה בכמות ההרס והמוות שיצרה, למה שחולל קרב אחד מעין זה ב"מלחמה הגדולה".
הגרמנים עשו טעויות חמורות בכניסה אל הקרב בוורדן. היו להם אפשרויות אחרות וחכמות הרבה יותר, אבל ברצונם להרוג באוייב הצרפתי, הם איבדו המוני חיילים בעצמם. נראה שאין כמו הקרב הזה לסמל את הטעויות הגרמניות בכל המלחמה כולה.
מי שיהפוך לאגדה בקרב ורדן הוא המרשל פטן, מי שיהיה לימים מנהיג צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. פטן שקיבל את הפיקוד הצרפתי בקרב ורדן, הטמיע את הקריאה האנטי-פשיסטית "הם לא יעברו!" והלהיב את חיילי צרפת לנצחון. הוא גם היטיב להפעיל את תותחי הארטילריה אל מול הגרמנים ובכך הוא חסך, בניגוד לקודמו, בחיי אדם רבים.
הפגנת התבונה הצבאית וההומניות שלו בלטו גם בכך שהוא הורה להחליף בקביעות את החיילים הלוחמים, נוכח הזוועות שחוו במערכה. פטן קנה אז את עולמו כמפקד דגול והיה לגיבור האומה הצרפתית. שנים אחר-כך יישפט המנצח האגדי של קרב ורדן כבוגד, על שיתוף הפעולה עם היטלר בתור מנהיג צרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה.
במשך 10 חודשים שבהם נמשך קרב ורדן נהרגו, נעדרו או נפצעו כמיליון לוחמים!
הנה סיפורו של הקרב הקטלני בהיסטוריה:
https://youtu.be/RG3sH5e4ROg
כך החל "קרב בית המטבחיים" בוורדון:
https://youtu.be/t7qS_rpv_cA
סיפורו של קרב ורדן:
https://youtu.be/4oabxoP_jVM
וסרט תיעודי על קרב ורדן האכזרי:
https://youtu.be/y79-PJt-YzE?long=yes
קרב ורדן (Battle Of Verdun) היה הקרב הארוך ביותר במלחמת העולם הראשונה והקרב הקטלני והקשה ביותר בה. אין קרב שמייצג יותר את הטבח הנורא וחסר הטעם של מלחמת העולם הראשונה. הקרב שנערך בשנת 1916 הפך לסמל למוות המיותר והאינסופי של המלחמה הגדולה והאכזרית הזו.
הוא החל במתקפה של הצבא הגרמני על המבצרים הצרפתיים שהגנו על העיר ורדן. בתחילה נראה שהקרב יהיה נצחון גרמני מהיר, אבל תוך זמן קצר הסתברה האמת. הקרב שבו תכננו הגנרלים הגרמנים להתיש את הצרפתים ולגרום להם אבידות רבות, עד שייכנעו, הפך למלחמת התשה ארוכה ומדממת, שמשכה עוד ועוד גדודים מכוחות הצבא הצרפתי, אך גם מהצבא הגרמני המותש והפגוע לא פחות. שני הצדדים סבלו אבידות כבדות, כשאין ספור חיילים מתו אל מול כלי נשק חדישים, שקצרו בהם בכמות ובמהירות חסרות תקדים.
שום מלחמה קודמת לא התקרבה בכמות ההרס והמוות שיצרה, למה שחולל קרב אחד מעין זה ב"מלחמה הגדולה".
הגרמנים עשו טעויות חמורות בכניסה אל הקרב בוורדן. היו להם אפשרויות אחרות וחכמות הרבה יותר, אבל ברצונם להרוג באוייב הצרפתי, הם איבדו המוני חיילים בעצמם. נראה שאין כמו הקרב הזה לסמל את הטעויות הגרמניות בכל המלחמה כולה.
מי שיהפוך לאגדה בקרב ורדן הוא המרשל פטן, מי שיהיה לימים מנהיג צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. פטן שקיבל את הפיקוד הצרפתי בקרב ורדן, הטמיע את הקריאה האנטי-פשיסטית "הם לא יעברו!" והלהיב את חיילי צרפת לנצחון. הוא גם היטיב להפעיל את תותחי הארטילריה אל מול הגרמנים ובכך הוא חסך, בניגוד לקודמו, בחיי אדם רבים.
הפגנת התבונה הצבאית וההומניות שלו בלטו גם בכך שהוא הורה להחליף בקביעות את החיילים הלוחמים, נוכח הזוועות שחוו במערכה. פטן קנה אז את עולמו כמפקד דגול והיה לגיבור האומה הצרפתית. שנים אחר-כך יישפט המנצח האגדי של קרב ורדן כבוגד, על שיתוף הפעולה עם היטלר בתור מנהיג צרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה.
במשך 10 חודשים שבהם נמשך קרב ורדן נהרגו, נעדרו או נפצעו כמיליון לוחמים!
הנה סיפורו של הקרב הקטלני בהיסטוריה:
https://youtu.be/RG3sH5e4ROg
כך החל "קרב בית המטבחיים" בוורדון:
https://youtu.be/t7qS_rpv_cA
סיפורו של קרב ורדן:
https://youtu.be/4oabxoP_jVM
וסרט תיעודי על קרב ורדן האכזרי:
https://youtu.be/y79-PJt-YzE?long=yes
כיצד ניצח וויליאם הכובש בקרב הייסטינגס?
קרב הייסטינגס (Battle of Hastings) הוא הקרב המפורסם ביותר בתולדות אנגליה. מדובר בקרב המשמעותי ביותר בעיצוב ההיסטוריה של האי הבריטי.
ב-14 באוקטובר, שנת 1066, התייצבו זה מול זה, כוחותיו של "ויליאם הכובש", אל מול אלה של הארולד, המלך האנגלו-סקסוני ששלט באי האנגלי. ויליאם הוא דוכס נורמנדי באותה תקופה והוא מנהיג הוויקינגים שחיים בצפון צרפת. הם זכו לכינוי נורמנים, שפירושו "אנשי הצפון", ומשם גם נגזר שמו של חבל הארץ שבו ישבו, חבל נורמנדי.
זה קרה ליד העיירה הייסטינגס (Hastings), בחוף הדרומי של אנגליה. צבאו של המלך האנגלו-סקסוני הרולד ניסה לבלום את כוח הפלישה בגודל 7,000 חיילים שהוביל דוכס נורמנדי, ויליאם.
העילה של ויליאם לקרב הייתה טענתו שהוא היורש הלגיטימי של הכתר האנגלי. הסיפור הוא שלאחר מות המלך אדוארד המוודה, הסתבר שהוא בחר להוריש את המלוכה לקרוב משפחה רחוק שלו, להרולד.
האחרון נתמך בידי האצילים האנגלו-סקסוניים, אבל לא צפה את נחישותו של ויליאם, דוכס נורמנדי. הלה השכיל לתקוף אותו 8 ימים בלבד לאחר קרב גשר סטמפורד, קרב שבו הביס הרולד עוד טוען לכתר, אחיו טוסטיג, שנלחם בו, ביחד עם הראלד השלישי מלך נורווגיה. טוסטיג והראלד הובסו ונהרגו, אבל ויליאם הפיקח הבין שזו שעת כושר לתקוף. הוא הפליג בראש הצי שלו, על 700 ספינותיו, לעבר האי הבריטי. מצויד בתמיכתו של שליח האפיפיור, שהיה "במקרה" גם אחיו, ויליאם חש שהזכות על המלוכה באנגליה היא שלו.
ויליאם, שההיסטוריה עוד תצמיד לשמו בעתיד את הכינוי “ויליאם הכובש”, היה נחוש לנצח. לאחר 28 שעות וקרב הפכפך ועקוב מדם, ניצחו הנורמנים. בשלב מסוים נפוצה השמועה בשדה הקרב שויליאם נהרג והפולשים כמעט והובסו. אבל אז צעק ויליאם "אני חי", והסיר את כובע האביר שלו. פניו שנגלו לחייליו, הפיחו בהם רוח קרב והם המשיכו להילחם וביתר שאת, עד שניצחו.
הקרב גבה קורבנות רבים, אבל הוכרע בזכות המנהיגות של ויליאם והכוח העדיף של פרשיו, שגברו על חיילי הרגלים של הרולד. הרולד עצמו לא רק הובס אלא גם נהרג. ההכרעה סללה את דרכו של ויליאם ללונדון, כמנצח הגדול של קרב הייסטינגס.
בחג המולד של אותה שנה הוכתר ויליאם הנורמני למלכה של אנגליה. הטקס, שהתקיים בכנסיית ווסטמינסטר אבי, סימן את העברת הכתר לשושלת הנורמנית, שושלת עם שורשים ויקינגיים.
מכאן השתנה באופן משמעותי הכיוון של תולדות האי הבריטי. די מהר החרימו הכובשים את נחלות האצילים המנוצחים ומי שזכו בנחלות הללו היו תומכיו של ויליאם, המלך החדש. ויליאם שינה גם חוקי הממלכה, ביטל את העבדות בה ובין השאר גם הפך את השפה הצרפתית לשפה הרשמית של חצר המלוכה. ערבוב הלשונות הזה, אגב, עתיד ליצור את האנגלית שאנו מכירים היום.
קרב הייסטינגס הוא אבן דרך ביחסים שבין אנגליה וצרפת. עם ויליאם עשתה אנגליה את הצעדים הראשונים ליציאה מהחושך של ימי הביניים. מצד שני, המלך האנגלי ימשיך להחזיק גם בתואר הדוכס מנורמנדי. הצרפתים, שחבל הארץ ינותק משליטתם, יתקשו להשלים עם כך.
מכאן עתידה ההיסטוריה לזמן שלל מלחמות, בין מלכי אנגליה למלכי צרפת. מכאן תצמח האיבה רבת השנים בין שני העמים ומלחמות שונות ביניהם, כולל מלחמת מאה השנים. רק במאה העשרים יצליחו העם האנגלי והעם הצרפתי להתאחד ולהילחם זה לצד זה, בשתי מלחמות העולם, כנגד היטלר וכוחות הרשע שלו.
ואגב, קראו בתגית "שטיח באייה" כיצד דאג "ויליאם הכובש" שנצחונו בקרב הייסטינגס, יונצח וייכנס להיסטוריה. שהשתלט על עברו של מלך אנגליה הוא מימן את יצירת השטיח המפורסם, שתיאר ב-58 תמונות את הניצחון שלו והקנה לו תהילת עולם ככובש גדול.
הנה תקציר קרב הייסטינגס:
https://youtu.be/wiaCId6pANI
הקרב בהייסטינגס:
https://youtu.be/oLy1LskT6Y8
הטקטיקות של קרב הייסטינגס:
https://youtu.be/t1igADZpHek
וסרט תיעודי על קרב הייסטינגס:
https://youtu.be/shWoih4QKSU?long=yes
קרב הייסטינגס (Battle of Hastings) הוא הקרב המפורסם ביותר בתולדות אנגליה. מדובר בקרב המשמעותי ביותר בעיצוב ההיסטוריה של האי הבריטי.
ב-14 באוקטובר, שנת 1066, התייצבו זה מול זה, כוחותיו של "ויליאם הכובש", אל מול אלה של הארולד, המלך האנגלו-סקסוני ששלט באי האנגלי. ויליאם הוא דוכס נורמנדי באותה תקופה והוא מנהיג הוויקינגים שחיים בצפון צרפת. הם זכו לכינוי נורמנים, שפירושו "אנשי הצפון", ומשם גם נגזר שמו של חבל הארץ שבו ישבו, חבל נורמנדי.
זה קרה ליד העיירה הייסטינגס (Hastings), בחוף הדרומי של אנגליה. צבאו של המלך האנגלו-סקסוני הרולד ניסה לבלום את כוח הפלישה בגודל 7,000 חיילים שהוביל דוכס נורמנדי, ויליאם.
העילה של ויליאם לקרב הייתה טענתו שהוא היורש הלגיטימי של הכתר האנגלי. הסיפור הוא שלאחר מות המלך אדוארד המוודה, הסתבר שהוא בחר להוריש את המלוכה לקרוב משפחה רחוק שלו, להרולד.
האחרון נתמך בידי האצילים האנגלו-סקסוניים, אבל לא צפה את נחישותו של ויליאם, דוכס נורמנדי. הלה השכיל לתקוף אותו 8 ימים בלבד לאחר קרב גשר סטמפורד, קרב שבו הביס הרולד עוד טוען לכתר, אחיו טוסטיג, שנלחם בו, ביחד עם הראלד השלישי מלך נורווגיה. טוסטיג והראלד הובסו ונהרגו, אבל ויליאם הפיקח הבין שזו שעת כושר לתקוף. הוא הפליג בראש הצי שלו, על 700 ספינותיו, לעבר האי הבריטי. מצויד בתמיכתו של שליח האפיפיור, שהיה "במקרה" גם אחיו, ויליאם חש שהזכות על המלוכה באנגליה היא שלו.
ויליאם, שההיסטוריה עוד תצמיד לשמו בעתיד את הכינוי “ויליאם הכובש”, היה נחוש לנצח. לאחר 28 שעות וקרב הפכפך ועקוב מדם, ניצחו הנורמנים. בשלב מסוים נפוצה השמועה בשדה הקרב שויליאם נהרג והפולשים כמעט והובסו. אבל אז צעק ויליאם "אני חי", והסיר את כובע האביר שלו. פניו שנגלו לחייליו, הפיחו בהם רוח קרב והם המשיכו להילחם וביתר שאת, עד שניצחו.
הקרב גבה קורבנות רבים, אבל הוכרע בזכות המנהיגות של ויליאם והכוח העדיף של פרשיו, שגברו על חיילי הרגלים של הרולד. הרולד עצמו לא רק הובס אלא גם נהרג. ההכרעה סללה את דרכו של ויליאם ללונדון, כמנצח הגדול של קרב הייסטינגס.
בחג המולד של אותה שנה הוכתר ויליאם הנורמני למלכה של אנגליה. הטקס, שהתקיים בכנסיית ווסטמינסטר אבי, סימן את העברת הכתר לשושלת הנורמנית, שושלת עם שורשים ויקינגיים.
מכאן השתנה באופן משמעותי הכיוון של תולדות האי הבריטי. די מהר החרימו הכובשים את נחלות האצילים המנוצחים ומי שזכו בנחלות הללו היו תומכיו של ויליאם, המלך החדש. ויליאם שינה גם חוקי הממלכה, ביטל את העבדות בה ובין השאר גם הפך את השפה הצרפתית לשפה הרשמית של חצר המלוכה. ערבוב הלשונות הזה, אגב, עתיד ליצור את האנגלית שאנו מכירים היום.
קרב הייסטינגס הוא אבן דרך ביחסים שבין אנגליה וצרפת. עם ויליאם עשתה אנגליה את הצעדים הראשונים ליציאה מהחושך של ימי הביניים. מצד שני, המלך האנגלי ימשיך להחזיק גם בתואר הדוכס מנורמנדי. הצרפתים, שחבל הארץ ינותק משליטתם, יתקשו להשלים עם כך.
מכאן עתידה ההיסטוריה לזמן שלל מלחמות, בין מלכי אנגליה למלכי צרפת. מכאן תצמח האיבה רבת השנים בין שני העמים ומלחמות שונות ביניהם, כולל מלחמת מאה השנים. רק במאה העשרים יצליחו העם האנגלי והעם הצרפתי להתאחד ולהילחם זה לצד זה, בשתי מלחמות העולם, כנגד היטלר וכוחות הרשע שלו.
ואגב, קראו בתגית "שטיח באייה" כיצד דאג "ויליאם הכובש" שנצחונו בקרב הייסטינגס, יונצח וייכנס להיסטוריה. שהשתלט על עברו של מלך אנגליה הוא מימן את יצירת השטיח המפורסם, שתיאר ב-58 תמונות את הניצחון שלו והקנה לו תהילת עולם ככובש גדול.
הנה תקציר קרב הייסטינגס:
https://youtu.be/wiaCId6pANI
הקרב בהייסטינגס:
https://youtu.be/oLy1LskT6Y8
הטקטיקות של קרב הייסטינגס:
https://youtu.be/t1igADZpHek
וסרט תיעודי על קרב הייסטינגס:
https://youtu.be/shWoih4QKSU?long=yes
מה המורשת של לאונידס מקרב הגבורה בתרמופילאי?
#מהו קרב תרמופילאי?
קרב תרמופילאי (Battle of Thermopylae) הוא אחד הקרבות מעוררי ההשראה בצבאות העולם, קרב של אומץ ונחישות עד הסוף.
הסוף היה מר, יש לציין, שכן הקרב בתרמופילאי היה קרב ביחסי כוחות לא שווים, שניהלו כוחות יווניים מצבא ספרטה, כנגד האימפריה הפרסית בעת העתיקה. הקרב היה קרב של מעטים כנגד רבים. במהלכו הצליחו לבלום צבא פרסי עצום של רבע מיליון לוחמים, במשך שבוע ימים, 7,000 לוחמים ספרטנים בלבד.
אך אז השתנתה התמונה כשהסגיר בוגד יווני לפרסים את סודו של מעבר נסתר אל מעבר לקווי הכוח הספרטני המגן. מהמעבר הזה עברו חיילי הצבא הפרסי ואגפו את צבא ספרטה, בדרך להשמידו כמעט לחלוטין.
כשראה המפקד לאונידס את המצב הקשה, הוא שחרר רבים מהלוחמים והורה להם לסגת כדי להיערך להגנה בפני הפרסים. הוא עצמו נותר עם 300 הלוחמים הספרטנים האחרונים ועוד 700 טספיאנים, בידיעה שסיכוייהם לשרוד הם אפס. ביחד הם המשיכו להילחם בצבא הפרסי קרב אמיץ ומלא השראה עד מוות.
בקרב, שהיה לסמל האומץ וההקרבה, עמדו הלוחמים על משמרתם ולא ברחו או נכנעו, גם כשלא היה להם כל סיכוי לנצח.
עמידתם של הלוחמים הספרטנים בקרב תרמופילאי הייתה לסמל לדורות של מפקדים מכל צבאות העולם. במותם הם נתנו השראה לדורות של מפקדים ולוחמים - לעמידה ולא לבריחה, למיצוי כל סיכוי אל מול האויב, למשמעת ברזל והקרבה אישית ואומץ לב, לנוכח כוחו של האויב.
גם צה"ל, כצבא צעיר בהתהוות, למד רבות והנחיל ללוחמיו הרבה מהערכים שהתגלו כבר אז אצל ליאונידס ולוחמיו האמיצים. את רוח הלוחמה של "מעטים כנגד רבים" קיבלו בצה"ל מסיפור הקרב המפורסם ומדורות של אירועי קרב דומים. בהמשך טופח גם הרעיון של "אחרי!", שפוקד המפקד הצה"לי, בעת שהוא פורץ בראש חייליו אל הקרב ובידיעה שהוא הראשון שייפגע ברגע הסכנה.
כך התנהל הקרב:
http://youtu.be/wyBHMW11nSU
והנה אזור הקרב היום:
http://youtu.be/cl6oEeTeHbw
מבט אווירי על זירת הקרב המפורסם:
http://youtu.be/3cdcSDHJlP8
נאום ליאונידס המפקד של 300 הלוחמים בסרט על הקרב:
http://youtu.be/Qsma7OGcp6A
וכך הוא לוחם בפרסים במשחק מחשב:
http://youtu.be/YqqLyiKwUsI
הנה סרט תיעודי על קרב תרמופילאי:
http://youtu.be/NX62Jizz4LE?long=yes
קרב תרמופילאי (Battle of Thermopylae) הוא אחד הקרבות מעוררי ההשראה בצבאות העולם, קרב של אומץ ונחישות עד הסוף.
הסוף היה מר, יש לציין, שכן הקרב בתרמופילאי היה קרב ביחסי כוחות לא שווים, שניהלו כוחות יווניים מצבא ספרטה, כנגד האימפריה הפרסית בעת העתיקה. הקרב היה קרב של מעטים כנגד רבים. במהלכו הצליחו לבלום צבא פרסי עצום של רבע מיליון לוחמים, במשך שבוע ימים, 7,000 לוחמים ספרטנים בלבד.
אך אז השתנתה התמונה כשהסגיר בוגד יווני לפרסים את סודו של מעבר נסתר אל מעבר לקווי הכוח הספרטני המגן. מהמעבר הזה עברו חיילי הצבא הפרסי ואגפו את צבא ספרטה, בדרך להשמידו כמעט לחלוטין.
כשראה המפקד לאונידס את המצב הקשה, הוא שחרר רבים מהלוחמים והורה להם לסגת כדי להיערך להגנה בפני הפרסים. הוא עצמו נותר עם 300 הלוחמים הספרטנים האחרונים ועוד 700 טספיאנים, בידיעה שסיכוייהם לשרוד הם אפס. ביחד הם המשיכו להילחם בצבא הפרסי קרב אמיץ ומלא השראה עד מוות.
בקרב, שהיה לסמל האומץ וההקרבה, עמדו הלוחמים על משמרתם ולא ברחו או נכנעו, גם כשלא היה להם כל סיכוי לנצח.
עמידתם של הלוחמים הספרטנים בקרב תרמופילאי הייתה לסמל לדורות של מפקדים מכל צבאות העולם. במותם הם נתנו השראה לדורות של מפקדים ולוחמים - לעמידה ולא לבריחה, למיצוי כל סיכוי אל מול האויב, למשמעת ברזל והקרבה אישית ואומץ לב, לנוכח כוחו של האויב.
גם צה"ל, כצבא צעיר בהתהוות, למד רבות והנחיל ללוחמיו הרבה מהערכים שהתגלו כבר אז אצל ליאונידס ולוחמיו האמיצים. את רוח הלוחמה של "מעטים כנגד רבים" קיבלו בצה"ל מסיפור הקרב המפורסם ומדורות של אירועי קרב דומים. בהמשך טופח גם הרעיון של "אחרי!", שפוקד המפקד הצה"לי, בעת שהוא פורץ בראש חייליו אל הקרב ובידיעה שהוא הראשון שייפגע ברגע הסכנה.
כך התנהל הקרב:
http://youtu.be/wyBHMW11nSU
והנה אזור הקרב היום:
http://youtu.be/cl6oEeTeHbw
מבט אווירי על זירת הקרב המפורסם:
http://youtu.be/3cdcSDHJlP8
נאום ליאונידס המפקד של 300 הלוחמים בסרט על הקרב:
http://youtu.be/Qsma7OGcp6A
וכך הוא לוחם בפרסים במשחק מחשב:
http://youtu.be/YqqLyiKwUsI
הנה סרט תיעודי על קרב תרמופילאי:
http://youtu.be/NX62Jizz4LE?long=yes
מה היה קרב קדש של המרכבות?
דמיינו רגע קרב קדום, שבו חלק גדול מהלוחמים בשני הצבאות רכובים על אלפי מרכבות ונלחמים זה בזה בקשיחות, כשהם נעים במהירות, יורים חצים ומתנגשים זה בזה. אל מול חיל המרכבות המצרי ניצב כוח מרכבות חיתי חזק גם הוא והם נלחמים בעוצמה בשדה הקרב, נעים במהירות, מאגפים ומפתיעים. אתם מדמיינים את קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה, או לפחות את אחד מקרבות המרכבות הגדולים מכולם.
קרב קדש (Battle of Kadesh) היה התנגשות אדירים בין שתיים מהמעצמות החזקות של העולם העתיק. הוא היה אחד האירועים הצבאיים החשובים והמשמעותיים ביותר של העולם העתיק והקרב הראשון בהיסטוריה שנותר תיעוד מסודר ומפורט שלו בשני הצדדים הלוחמים.
לא סתם גויסו כוחות כה גדולים של החיתים לקרב קדש. הם נועדו לבלום את מסע המלחמה המצרי באיזור. זה היה קרב על השליטה בקדש, עיר חוֹרית שניצבה במיקום אסטרטגי (חשוב) ושלטה על דרכי המסחר המרכזיות באזור דרום לבנון וסוריה. אגב, העם החורי לא מוזכר במקרא בתור אחד מהעמים שישבו בכנען אך הם הוזכרו בו בתור יושבי ארץ שֵׂעִיר.
נחזור לקרב.
למעשה היה הקרב שיאו של מאבק בין צבאות של שתי אימפריות עתיקות שנלחמו על השליטה במזרח התיכון הקדום. מצד אחד צבא מצרים העתיקה, מונהג בידי המלך רעמסס השני, זה שהיהודים מכירים כל כך טוב מסיפור יציאת מצרים. מצד שני ניצב צבא האימפריה החיתית, אימפריה בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות באותם זמנים.
בקרב השריון הגדול ביותר של אותם זמנים, השתתפו לראשונה בהיסטוריה אלפי מרכבות משני הצדדים. זה נגד זה לחמו שני צבאות טכנולוגיים, של מעצמות אזוריות, צבאות המצוידים במרכבות רבות ובטקטיקות מודרניות לזמנן, של ניהול קרב רכוב.
בקרב הענקי לא ניצח שום צד באופן ברור, והוא גרר אחריו מלחמת התשה מתמשכת שארכה כ-16 שנה ובסופה נחתם הסכם השלום החתי-מצרי. הסכם שלום זה הוא ככל הנראה הסכם השלום הקדום ביותר המתועד בהיסטוריה והוא נחתם בין רעמסס השני מלך מצרים לבין חתושיליש השלישי מלך החיתים.
סעיפיו המרכזיים של הסכם השלום היו שהחיתים והמצרים מתחייבים לא לתקוף זה את זה, ושהחיתים זכאים לשמור על השליטה בקדש. צדדי הסכם גם מתחייבים לעזור זה לזה במידה והם יותקפו על ידי צד שלישי. בנוסף סוכם כי רעמסס השני ישא לאשה את בתו של חתושיליש השלישי (בעולם העתיק קשרי נישואים בין מנהיגי ממלכות היו נורמה מקובלת לכינון והסדרת יחסים בין ממלכות). למרות שתוצאות הקרב היו תיקו, מבחינה אסטרטגית ניתן לומר שהחיתים ניצחו, מכיוון שרעמסס חזר לביתו ללא הישגים משמעותיים, והשליטה בקדש נשארה בידהם.
הקרב הגדול הזה התקיים אי שם בסוף המאה ה-13 לפני הספירה ונקרא כך כיוון שהתקיים בסמוך לעיר קדש, הנמצאת בסוריה של ימינו. על השנה המדוייקת שבה התרחש קרב קדש יש ויכוח בין החוקרים.
סיפורו של קרב קדש:
http://youtu.be/lKbEc6Ox6CY
ציורי הקיר המצריים מקרוב:
http://youtu.be/vRnMDBhCpXc
סרט תיעודי על הקרב המפורסם:
http://youtu.be/gLCfuegwnx0?long=yes
וסיפורו של הקרב הראשון שתועד בהיסטוריה:
http://youtu.be/d8f1FUwTv8Q?long=yes
דמיינו רגע קרב קדום, שבו חלק גדול מהלוחמים בשני הצבאות רכובים על אלפי מרכבות ונלחמים זה בזה בקשיחות, כשהם נעים במהירות, יורים חצים ומתנגשים זה בזה. אל מול חיל המרכבות המצרי ניצב כוח מרכבות חיתי חזק גם הוא והם נלחמים בעוצמה בשדה הקרב, נעים במהירות, מאגפים ומפתיעים. אתם מדמיינים את קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה, או לפחות את אחד מקרבות המרכבות הגדולים מכולם.
קרב קדש (Battle of Kadesh) היה התנגשות אדירים בין שתיים מהמעצמות החזקות של העולם העתיק. הוא היה אחד האירועים הצבאיים החשובים והמשמעותיים ביותר של העולם העתיק והקרב הראשון בהיסטוריה שנותר תיעוד מסודר ומפורט שלו בשני הצדדים הלוחמים.
לא סתם גויסו כוחות כה גדולים של החיתים לקרב קדש. הם נועדו לבלום את מסע המלחמה המצרי באיזור. זה היה קרב על השליטה בקדש, עיר חוֹרית שניצבה במיקום אסטרטגי (חשוב) ושלטה על דרכי המסחר המרכזיות באזור דרום לבנון וסוריה. אגב, העם החורי לא מוזכר במקרא בתור אחד מהעמים שישבו בכנען אך הם הוזכרו בו בתור יושבי ארץ שֵׂעִיר.
נחזור לקרב.
למעשה היה הקרב שיאו של מאבק בין צבאות של שתי אימפריות עתיקות שנלחמו על השליטה במזרח התיכון הקדום. מצד אחד צבא מצרים העתיקה, מונהג בידי המלך רעמסס השני, זה שהיהודים מכירים כל כך טוב מסיפור יציאת מצרים. מצד שני ניצב צבא האימפריה החיתית, אימפריה בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות באותם זמנים.
בקרב השריון הגדול ביותר של אותם זמנים, השתתפו לראשונה בהיסטוריה אלפי מרכבות משני הצדדים. זה נגד זה לחמו שני צבאות טכנולוגיים, של מעצמות אזוריות, צבאות המצוידים במרכבות רבות ובטקטיקות מודרניות לזמנן, של ניהול קרב רכוב.
בקרב הענקי לא ניצח שום צד באופן ברור, והוא גרר אחריו מלחמת התשה מתמשכת שארכה כ-16 שנה ובסופה נחתם הסכם השלום החתי-מצרי. הסכם שלום זה הוא ככל הנראה הסכם השלום הקדום ביותר המתועד בהיסטוריה והוא נחתם בין רעמסס השני מלך מצרים לבין חתושיליש השלישי מלך החיתים.
סעיפיו המרכזיים של הסכם השלום היו שהחיתים והמצרים מתחייבים לא לתקוף זה את זה, ושהחיתים זכאים לשמור על השליטה בקדש. צדדי הסכם גם מתחייבים לעזור זה לזה במידה והם יותקפו על ידי צד שלישי. בנוסף סוכם כי רעמסס השני ישא לאשה את בתו של חתושיליש השלישי (בעולם העתיק קשרי נישואים בין מנהיגי ממלכות היו נורמה מקובלת לכינון והסדרת יחסים בין ממלכות). למרות שתוצאות הקרב היו תיקו, מבחינה אסטרטגית ניתן לומר שהחיתים ניצחו, מכיוון שרעמסס חזר לביתו ללא הישגים משמעותיים, והשליטה בקדש נשארה בידהם.
הקרב הגדול הזה התקיים אי שם בסוף המאה ה-13 לפני הספירה ונקרא כך כיוון שהתקיים בסמוך לעיר קדש, הנמצאת בסוריה של ימינו. על השנה המדוייקת שבה התרחש קרב קדש יש ויכוח בין החוקרים.
סיפורו של קרב קדש:
http://youtu.be/lKbEc6Ox6CY
ציורי הקיר המצריים מקרוב:
http://youtu.be/vRnMDBhCpXc
סרט תיעודי על הקרב המפורסם:
http://youtu.be/gLCfuegwnx0?long=yes
וסיפורו של הקרב הראשון שתועד בהיסטוריה:
http://youtu.be/d8f1FUwTv8Q?long=yes
