איך בוחרים את הנשיא האמריקאי?
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
