שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הממשלה הדמוקרטית ואיך מקימים ממשלה?
ממשלה (Government) היא הגוף שמנהל את ענייני המדינה. שרי הממשלה מייצגים את הממשלה, כל אחד בתחום משרדו.
במדינות דמוקרטיות דוגמת ישראל יש "הפרדת רשויות". הממשלה היא "הרשות המבצעת" וסמכויותיה הן רק בניהול ענייני המדינה. אך היא אינה מעורבת בחקיקה, שזה תפקיד הפרלמנט או במשפט, תפקידה של מערכת המשפט.
הממשלה, למשל, שולטת בכוחות הצבא, המשטרה וכל כוח בטחוני וחמוש במדינה. היא גם הגוף שאחראי לגביית מיסים, לניהול נכסי המדינה, כלכלתה, התחייבויות שלה, קשרי החוץ ועוד.
שרי הממשלה במדינות דמוקרטיות הם נבחרי ציבור שמונים על משרדי ממשלה שונים. הם לא בהכרח אנשי מקצוע בתחומי המשרד שעליו הם מופקדים ובישראל כמעט תמיד הם לא מבינים בו. עובדי הציבור שבמשרד הם המומחים והיועצים לענייניו ומביאים בפני השרים את המלצותיהם, אבל החלטות משמעותיות מקבלים לרוב השרים.
ממשלות דמוקרטיות מתמנות בשני מודלים נפוצים. במודל הפרלמנטרי, דוגמת ישראל, הממשלה ממונה על ידי נשיא המדינה. רגע לאחר הבחירות מנסים לקבל ראשי המפלגות הגדולות תמיכה מהמפלגות השונות. אלה ממליצים לנשיא על מי להטיל את הקמת הממשלה. לרוב יהיה זה ראש או ראשת המפלגה הגדולה ביותר בכנסת.
במודל הנשיאותי, כמו זה שבארצות הברית, נבחר הנשיא בבחירות ישירות וממנה את חברי הממשלה כרצונו. הפרלמנט מפקח על הממשלה, אבל אין לו קשר או מעורבות בהרכבתה.
במדינות דמוקרטיות עם מדור פרלמנטרי צומחת הממשלה מהקואליציה שמוקמת בפרלמנט. כך היא גם עשויה לשנות את הרכבה, עם השינויים הפוליטיים ויחסי הכוחות המשתנים בציבור. אלו באים לידי ביטוי בבחירות ומשפיעים על הממשלה הבאה שתקום.
כך מרכיבים ממשלה בישראל (עברית):
https://youtu.be/kN4qS8YMYUA
על תהליך הקמת הממשלה (עברית):
https://youtu.be/5MfJI65Dn2Y
בזמן בחירות הממשלה נחשבת ממשלת מעבר (עברית):
https://youtu.be/pwO0SEkrG5w
ושיר מחאה משעשע על המפלגות והפוליטיקה בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
מאין שמו של הבית הלבן שבו מתגורר ופועל נשיא ארצות הברית?
הבית הלבן (White House) הוא ביתו של נשיא ארצות הברית ומרכז הממשל שלו. על אף מראהו הצנוע יחסית ואולי אף בזכותו, זה הדבר הכי קרוב לארמון שיש לאמריקאים. האבות המייסדים של ארצות הברית ניסו וגם הצליחו להתרחק מכל סממני המלוכה שמהם התנתקו, בעיקר באימפריה הבריטית, אבל גם באירופה כולה.
הבית הלבן שוכן בעיר וושינגטון, הבירה של ארצות הברית מאז הקמת ברית. ממנו מנוהלת האימפריה הגדולה של זמננו. על פי המקובל לומר, מכאן פועל ומנהל מי שנחשב למנהיג העולם החופשי ואולי אף העולם כולו - נשיא ארצות הברית.
על מקור השם של המבנה "הבית הלבן" יש ויכוח. האגדה מספרת שהבית זכה לשם זה בשל השימוש בצבע לבן, כשנבנה מחדש לאחר השריפה ב-1814. הצבע נדרש אז בעיקר כדי לכסות את נזקי השריפה שגרמו בו הבריטים, במהלך מלחמת העצמאות של אמריקה מהאימפריה הבריטית.
האמת היא מעט שונה. כי הבית, שבמהלך המאה ה-19 נקרא "בית הנשיא", "ארמון הנשיא" ואפילו "אחוזת הנשיא", נצבע לבן מהבנייה הראשונה שלו בשנת 1798. במסמכים רשמיים הוא הוגדר אז בשם "האחוזה הביצועית" (Executive Mansion).
היה זה רק ב-1901, כשהנשיא תאודור רוזוולט קיבע את השם החדש "הבית הלבן". זה היה כשרוזוולט הוסיף לנייר המכתבים הרשמי שלו את השם "הבית הלבן-וושינגטון". מאז ועד היום זכה המבנה להתפרסם בכל העולם, הן בצבעו והן בכוח האדיר הפועל ממנו.
הנה הבית הלבן (עברית):
https://youtu.be/sJkyJzMvTnI
זה מה שקורה בתוכו (מתורגם):
https://youtu.be/BW6hxlThB_o
תולדות הבית הלבן:
https://youtu.be/L8W22w3ujGY
עד היום אפשר לראות במבנה את סימני השריפה שגרמו הבריטים במלחמת העצמאות האמריקנית:
https://youtu.be/j1Jhpesv1JQ
ובחיוך - לבדוק את החמישייה הקאמרית (עברית):
https://youtu.be/BCvAme42Tg8
מהו משטר נשיאותי כמו זה של ארה"ב?
משטר נשיאותי (A Presidential Government) הוא שיטת משטר שבה הנשיא הוא העומד בראש המדינה. את הנשיא בוחר העם במישרין, בנפרד מהבחירות לרשות המחוקקת (הפרלמנט או הקונגרס, הנקרא גם "בית הנבחרים"), שחבריה נבחרים בנפרד.
המשטר הנשיאותי המוכר והיציב ביותר בעולם הוא הדמוקרטיה האמריקנית. נשיא ארצות הברית נבחר בבחירות אישיות, לאחר מסע בחירות ארוך, שבו הוא או היא נבחרים לייצג את מפלגתם. המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הן הבולטות והחזקות באמריקה.
שאר הדמוקרטיות הנשיאותיות הן צעירות יותר וגם פחות יציבות מבחינה פוליטית. ביניהן נמצאות חלק מארצות אמריקה הלטינית והפיליפינים.
אחד מסודות היציבות של המשטר הנשיאותי האמריקאי הוא כנראה בחלוקת העוצמה הפוליטית בארצות-הברית, בין הנשיא לקונגרס והסנאט, הפרלמנט של ארצות הברית. הסנאט והקונגרס לא יכולים להדיח את הנשיא, אלא במקרים קיצוניים ביותר וגם הנשיא אינו יכול לפזר את הקונגרס והסנאט.
מעניין שלא פעם קורה במשטר הנשיאותי בארצות הברית שהבחירות הנפרדות לרשות המחוקקת מביאות דווקא את המפלגה המתנגדת לנשיא לרוב בפרלמנט. במקרה כזה הנשיא נחלש וצריך להגיע להסכמות עם חבריה ולנהל משא ומתן על כל חוק.
הסיבה היא שלקונגרס האמריקני, למשל, העניקה החוקה סמכויות רבות. חלקן מגביל את הנשיא, במיוחד במקרה של בית נבחרים לעומתי, כלומר כזה הנשלט על ידי המפלגה הנגדית למפלגת הנשיא. על הנשיא לגייס רוב בקונגרס כדי להעביר חוקים שהוא מציע, להעביר תקציב או להכריז מלחמה. הנשיא גם צריך לקבל את אישור הקונגרס כדי למנות שרים ושופטים בבית המשפט העליון ולמנות שגרירים.
הנה שיטת המשטר הנשיאותי:
https://youtu.be/wkHrJDal-es
השוואה בין מספר סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
ובחיוך מסבירה מנהיגת גרמניה אנגלה מרקל את ההבדל המהותי שבין נשיא מדינת ישראל ובינה:
https://youtu.be/OoWNfYnkA1Q
איך נבחר נשיא ארצות הברית ומה שיטת הבחירות הזו?
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מהם האלקטורים שבוחרים את נשיא ארצות הברית?
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
ממשלה (Government) היא הגוף שמנהל את ענייני המדינה. שרי הממשלה מייצגים את הממשלה, כל אחד בתחום משרדו.
במדינות דמוקרטיות דוגמת ישראל יש "הפרדת רשויות". הממשלה היא "הרשות המבצעת" וסמכויותיה הן רק בניהול ענייני המדינה. אך היא אינה מעורבת בחקיקה, שזה תפקיד הפרלמנט או במשפט, תפקידה של מערכת המשפט.
הממשלה, למשל, שולטת בכוחות הצבא, המשטרה וכל כוח בטחוני וחמוש במדינה. היא גם הגוף שאחראי לגביית מיסים, לניהול נכסי המדינה, כלכלתה, התחייבויות שלה, קשרי החוץ ועוד.
שרי הממשלה במדינות דמוקרטיות הם נבחרי ציבור שמונים על משרדי ממשלה שונים. הם לא בהכרח אנשי מקצוע בתחומי המשרד שעליו הם מופקדים ובישראל כמעט תמיד הם לא מבינים בו. עובדי הציבור שבמשרד הם המומחים והיועצים לענייניו ומביאים בפני השרים את המלצותיהם, אבל החלטות משמעותיות מקבלים לרוב השרים.
ממשלות דמוקרטיות מתמנות בשני מודלים נפוצים. במודל הפרלמנטרי, דוגמת ישראל, הממשלה ממונה על ידי נשיא המדינה. רגע לאחר הבחירות מנסים לקבל ראשי המפלגות הגדולות תמיכה מהמפלגות השונות. אלה ממליצים לנשיא על מי להטיל את הקמת הממשלה. לרוב יהיה זה ראש או ראשת המפלגה הגדולה ביותר בכנסת.
במודל הנשיאותי, כמו זה שבארצות הברית, נבחר הנשיא בבחירות ישירות וממנה את חברי הממשלה כרצונו. הפרלמנט מפקח על הממשלה, אבל אין לו קשר או מעורבות בהרכבתה.
במדינות דמוקרטיות עם מדור פרלמנטרי צומחת הממשלה מהקואליציה שמוקמת בפרלמנט. כך היא גם עשויה לשנות את הרכבה, עם השינויים הפוליטיים ויחסי הכוחות המשתנים בציבור. אלו באים לידי ביטוי בבחירות ומשפיעים על הממשלה הבאה שתקום.
כך מרכיבים ממשלה בישראל (עברית):
https://youtu.be/kN4qS8YMYUA
על תהליך הקמת הממשלה (עברית):
https://youtu.be/5MfJI65Dn2Y
בזמן בחירות הממשלה נחשבת ממשלת מעבר (עברית):
https://youtu.be/pwO0SEkrG5w
ושיר מחאה משעשע על המפלגות והפוליטיקה בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
הבית הלבן (White House) הוא ביתו של נשיא ארצות הברית ומרכז הממשל שלו. על אף מראהו הצנוע יחסית ואולי אף בזכותו, זה הדבר הכי קרוב לארמון שיש לאמריקאים. האבות המייסדים של ארצות הברית ניסו וגם הצליחו להתרחק מכל סממני המלוכה שמהם התנתקו, בעיקר באימפריה הבריטית, אבל גם באירופה כולה.
הבית הלבן שוכן בעיר וושינגטון, הבירה של ארצות הברית מאז הקמת ברית. ממנו מנוהלת האימפריה הגדולה של זמננו. על פי המקובל לומר, מכאן פועל ומנהל מי שנחשב למנהיג העולם החופשי ואולי אף העולם כולו - נשיא ארצות הברית.
על מקור השם של המבנה "הבית הלבן" יש ויכוח. האגדה מספרת שהבית זכה לשם זה בשל השימוש בצבע לבן, כשנבנה מחדש לאחר השריפה ב-1814. הצבע נדרש אז בעיקר כדי לכסות את נזקי השריפה שגרמו בו הבריטים, במהלך מלחמת העצמאות של אמריקה מהאימפריה הבריטית.
האמת היא מעט שונה. כי הבית, שבמהלך המאה ה-19 נקרא "בית הנשיא", "ארמון הנשיא" ואפילו "אחוזת הנשיא", נצבע לבן מהבנייה הראשונה שלו בשנת 1798. במסמכים רשמיים הוא הוגדר אז בשם "האחוזה הביצועית" (Executive Mansion).
היה זה רק ב-1901, כשהנשיא תאודור רוזוולט קיבע את השם החדש "הבית הלבן". זה היה כשרוזוולט הוסיף לנייר המכתבים הרשמי שלו את השם "הבית הלבן-וושינגטון". מאז ועד היום זכה המבנה להתפרסם בכל העולם, הן בצבעו והן בכוח האדיר הפועל ממנו.
הנה הבית הלבן (עברית):
https://youtu.be/sJkyJzMvTnI
זה מה שקורה בתוכו (מתורגם):
https://youtu.be/BW6hxlThB_o
תולדות הבית הלבן:
https://youtu.be/L8W22w3ujGY
עד היום אפשר לראות במבנה את סימני השריפה שגרמו הבריטים במלחמת העצמאות האמריקנית:
https://youtu.be/j1Jhpesv1JQ
ובחיוך - לבדוק את החמישייה הקאמרית (עברית):
https://youtu.be/BCvAme42Tg8
משטר נשיאותי (A Presidential Government) הוא שיטת משטר שבה הנשיא הוא העומד בראש המדינה. את הנשיא בוחר העם במישרין, בנפרד מהבחירות לרשות המחוקקת (הפרלמנט או הקונגרס, הנקרא גם "בית הנבחרים"), שחבריה נבחרים בנפרד.
המשטר הנשיאותי המוכר והיציב ביותר בעולם הוא הדמוקרטיה האמריקנית. נשיא ארצות הברית נבחר בבחירות אישיות, לאחר מסע בחירות ארוך, שבו הוא או היא נבחרים לייצג את מפלגתם. המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הן הבולטות והחזקות באמריקה.
שאר הדמוקרטיות הנשיאותיות הן צעירות יותר וגם פחות יציבות מבחינה פוליטית. ביניהן נמצאות חלק מארצות אמריקה הלטינית והפיליפינים.
אחד מסודות היציבות של המשטר הנשיאותי האמריקאי הוא כנראה בחלוקת העוצמה הפוליטית בארצות-הברית, בין הנשיא לקונגרס והסנאט, הפרלמנט של ארצות הברית. הסנאט והקונגרס לא יכולים להדיח את הנשיא, אלא במקרים קיצוניים ביותר וגם הנשיא אינו יכול לפזר את הקונגרס והסנאט.
מעניין שלא פעם קורה במשטר הנשיאותי בארצות הברית שהבחירות הנפרדות לרשות המחוקקת מביאות דווקא את המפלגה המתנגדת לנשיא לרוב בפרלמנט. במקרה כזה הנשיא נחלש וצריך להגיע להסכמות עם חבריה ולנהל משא ומתן על כל חוק.
הסיבה היא שלקונגרס האמריקני, למשל, העניקה החוקה סמכויות רבות. חלקן מגביל את הנשיא, במיוחד במקרה של בית נבחרים לעומתי, כלומר כזה הנשלט על ידי המפלגה הנגדית למפלגת הנשיא. על הנשיא לגייס רוב בקונגרס כדי להעביר חוקים שהוא מציע, להעביר תקציב או להכריז מלחמה. הנשיא גם צריך לקבל את אישור הקונגרס כדי למנות שרים ושופטים בבית המשפט העליון ולמנות שגרירים.
הנה שיטת המשטר הנשיאותי:
https://youtu.be/wkHrJDal-es
השוואה בין מספר סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
ובחיוך מסבירה מנהיגת גרמניה אנגלה מרקל את ההבדל המהותי שבין נשיא מדינת ישראל ובינה:
https://youtu.be/OoWNfYnkA1Q
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
הרשות המבצעת
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
