שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מתנהלות הבחירות הדמוקרטיות בישראל?
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
מהו הסכם עודפים ואיך הוא פועל?
בישראל יש דמוקרטיה ויש שיטת בחירות שמעוגנת בחוק. בשיטת הבחירות בישראל סופרים, החל מתום יום הבחירות, את כל הקולות.
לאחר שפוסלים את הקולות הפסולים, משלל הסיבות המוגדרות בחוק, נשארים כל הקולות הכשרים. הללו נספרים והמספר הזה מחולק ב-120. התוצאה שמתקבלת שווה לגודלו של מנדט, כלומר לכמות המצביעים שדרושים כדי לזכות מפלגה בעוד מושב בכנסת.
במקביל, תוצאות הבחירות הסופיות הללו מראות כיצד מתחלקים קולות המצביעים בין המפלגות השונות.
ועכשיו, כשיודעים כמה קולות קיבלה כל מפלגה בבחירות. אלה מחולקים במספר הקולות שדרושים לקבלת מנדטים. רק מנדטים שלמים ייספרו וייתנו למפלגה מנדטים. כל הקולות הנותרים יישארו בצד.
אבל עכשיו מגיע שלב העודפים. כאן יש אפשרות תיאורטית לכל מפלגה להשלים מנדט נוסף. בהנחה שהמפלגה חתמה על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת, ייספרו הקולות הנותרים של שתיהן. מי משתיהן שמחזיקה ביותר קולות עודפים שכאלה, היא שתזכה לקבל את הקולות הנותרים של חברתה להסכם העודפים.
ועכשיו, במידה וסכום הקולות הנותרים של שתי המפלגות יספיק למפלגה הזו למנדט נוסף - היא זו שתזכה בו.
באופן זה שיטת הבחירות מבטיחה שהקולות הנותרים לא ילכו לאיבוד. כי הסכמי העודפים הן ההבטחה הדמוקרטית למצביעים שייעשה הכל כדי שהצבעתם תיחשב במניין הקולות בבחירות ולא תרד לטמיון.
כך עובד הסכם עודפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/GTK1nxwufyE
וכך פרשן מסביר בצורה פשוטה את הסכם העודפים (עברית):
https://youtu.be/ytY4sKXKMfw
מהי כלכלת בחירות ומה רע בה?
כשיש בחירות דמוקרטיות, מנסות המפלגות השונות להראות את פניהן לבוחרים, כמשרתות ציבור. בנסיבות כאלה, לממשלה הרבה יותר קל להמטיר הטבות על הבוחרים, כדי לגרוף קולות בקלות יחסית.
וזו כלכלת בחירות, שהיא טריק פוליטי של המטרת הטבות על סקטורים מסוימים או על הציבור כולו, במטרה להגדיל את התמיכה הפוליטית בבחירות.
המקרה הקלאסי של כלכלת בחירות הייתה ב-1981, כשששר האוצר של ראש הממשלה מנחם בגין, ארידור, החליט לממש את חזונו של בגין ו"להיטיב עם העם". במדיניות שכינה "כלכלה נכונה" הוריד משרד האוצר את המיסים והמכס על מוצרי צריכה. הציבור יכול היה לקנות פתאום בזול טלוויזיות צבעוניות, מכשירי וידאו ואפילו מכוניות. הוא גם ביטל את ה"מחיקון" בשידורי הטלוויזיה הישראלית, טכנולוגיה שלפני כן הסירה את הצבע מהשידורים והותירה אותם בשחור לבן.
בימינו השיטות מגוונות אף יותר. יש המחלקים מענקים לנפגעי תכנית כלכלית או משבר כלכלי, יש המורידים מיסים, או מי שמקדמים או משלימים חקיקה המיטיבה עם סקטורים שחשובים למפלגה השלטת. יש מי שנוקטים פעולות "לרווחת התושבים", מי שמעניקים הטבות כספיות או מחלקים כסף לציבור בניסיון לזכות באהדתו. יש הנענים לתביעות שכר במגזר הציבורי, לדרישות הציבור להקלה על יבוא של מוצרי צריכה וכדומה.
כמובן שכלכלת בחירות תוצג תמיד כדבר הגיוני וחיובי שבמקרה, ממש במקרה, חל בתקופת בחירות. תכנית "להזנקת הכלכלה" היא הרי דבר רצוי תמיד...
#אז איך יודעים אם זו כלכלת בחירות או ניהול אחראי של הכלכלה?
אם רוצים לדעת האם זו כלכלת בחירות, כל שצריך לעשות זה לבדוק האם מוצו כל הדרכים היעילות יותר והשנויות פחות במחלוקת להשגת אותן תוצאות. כמו למשל, העברת תקציב מדינה.
רוצים עוד דרך לדעת? - נסו לברר וללמוד האם מדובר בתוכנית או צעדים שאין ברירה אלא לבצע אותם, או שממשלה אחראית הייתה יכולה לדחותם לאחרי הבחירות או לנהל אותם אחרת, בצורה פחות בוטה ושלא כרוכה בחלוקה של כסף לציבור.
על כלכלת בחירות משלמים תמיד אחרי הבחירות ובדרך כלל ביוקר (עברית):
https://youtu.be/baocqHmsuTI
"להיטיב עם העם" בבחירות 1981 (עברית):
https://youtu.be/DdOTXpqlp0U
וביקורת על כלכלת בחירות במערכת בחירות 2021 (עברית):
https://youtu.be/NUM8jPSTkEY
איך הביס מחשב יוניוואק את המומחים בתחזית בחירות?
זה היה בשנת 1952 כשמחשב ה-UNIVAC בחדש שפיתחו פרספר אקרט וג'ון מאושלי, ממציאיו של מחשב ה-ENIAC הצבאי, הובא לאולפן טלוויזיה.
זה ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית, בבחירות של 1952. המחשב הזה, שיהיה הראשון שיזכה לתפוצה מסחרית, שקל 8 טון. עד אז השתמשו בו בעיקר במוסדות אקדמיה ומחקר מובילים ובעלי ממון.
המחשב הזה הובא לאולפן, כי אנשי הטלוויזיה, בראשות המגיש המיתולוגי וולטר קרונקייט, ביקשו ממפתחיו שהוא ינסה לנבא בערב יום הבחירות את תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב.
כבר בהגיעו לאולפן רשם היוניווק לעצמו הישג מרשים באותו ערב. היסטורית, הוא היה למחשב הראשון שהגיע להשתתף בתכנית בטלוויזיה. אבל השיא היה עוד לפניו. כי המחשב הזה עתיד היה באותו ערב לנצח מומחים אנושיים, בתחום המומחיות שלהם ולהשאיר את הציבור הרחב עם לסת שמוטה מתדהמה.
איך זה קרה? - בערב, כשהגיעה שעת השידור, הצליח היוניווק לנבא במדגם הבחירות לנשיאות ארה"ב את נצחונו של המועמד דווייט אייזנהאואר. הניבוי של המחשב היה מנוגד לזה של הסוקרים המקצועיים והסברה הכללית באולפן הייתה שהוא טועה. לא היה מדובר בזוטי אחוזים.
יוניווק צפה ניצחון מוחץ, באנגלית "לנד סלייד" (Landslide) של אייזנהאואר, מי שאמנם היה מצביא דגול ומפקד בעלות הברית באירופה של מלחמת העולם השנייה, אבל התחרה מול סטיבנסון הדמוקרטי, פוליטיקאי מיומן שכל המומחים וגם הציבור ראו בו את המנצח הוודאי.
בשעת השיא ולשאלת המגיש, החליטו המפעילים שלו ואנשי המדגם לענות שאין לו עדיין תשובה. האמת הייתה שונה. הם פשוט לא האמינו לתוצאה ופחדו לבייש את רשת הטלוויזיה CBS ואת תכנית החדשות הסמכותית והמצליחה של קרונקייט.
אבל בסוף הערב, כשהסתבר שאייזנהאואר אכן ניצח, התגלה לראשונה לכולם שהמחשב היה היחיד שהעריך נכון וניתח היטב את הנתונים.
עיתונים הבוקר שאחרי השתוללו מהתפעלות. כותרות העמודים הראשיים סיפרו על "הגאדג'ט שניצח את האדם". זו הייתה ההוכחה המשמעותית הראשונה שהציבור הרחב קיבל, לכך שמחשב יכול לנצח מוחות אנושיים ועוד של מומחים. אז זה נראה סקופ נדיר ומפתיע, היום אנחנו יודעים שההישג חסר התקדים הזה רק רימז על העתיד לבוא.
הנה UNIVAC בשידור הרדיו המפורסם, בו הוא מביס את המומחים בניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות:
https://youtu.be/nHov1Atrjzk
והניצחון הזה ישנה לחלוטין את כיסוי הבחירות מאז 1952 ועד היום:
https://youtu.be/abibiFa3gj0
כמובן שגם בבחירות הבאות ב-1956 ה-UNIVAC מגיע לאולפן של קרונקייט:
https://youtu.be/v7K8MW8wQWs
והנה סרט תיעודי עם שלל סרטי שיווק שעשו יצרני המחשב למכירות שלו:
https://youtu.be/j2fURxbdIZs?long=yes
מהו תשדיר החרצית שניצח בחירות?
תשדיר החרצית (Daisy ad) הוא כינויו של אחד מתשדירי הבחירות המשפיעים בהיסטוריה של הבחירות הדמוקרטיות, על אף שהוא שודר פעם אחת בלבד. התשדיר הזה צולם בשביל תעמולת הבחירות של נשיא ארצות הברית המכהן לינדון ג'ונסון, שרץ בבחירות לקדנציה שנייה בשנת 1964.
בקמפיין החליטו היועצים האסטרטגיים לחזק את הדימוי הפזיז של המועמד המתחרה לג'ונסון, בארי גולדווטר. בנאומיו תמך גולדווטר בשימוש מסוים בנשק גרעיני במלחמת וייטנאם ומטרתו של התשדיר היה ליצור מצב של פחד מפני העמדות הללו. יוצרי התשדיר החליטו להתרכז בהצגתו של גולדווטר כמחרחר מלחמה. זאת על רקע הפחד מ"מלחמה קרה" והחשש הגדול לפריצת מלחמה גרעינית בין הגוש המערבי לגוש הקומוניסטי.
כך נוצר "תשדיר החרצית" הבוטה והמניפולטיבי ושודר ברשת NBC, רק פעם אחת, ב-7 בספטמבר 1964. בתשדיר הוצגה ילדה קטנה התולשת את עליו של פרח חרצית וסופרת אותם בסדר עולה. במהלך הספירה שלה המצלמה מתקרבת לעין הימנית של הילדה. קול גברי מאיים נשמע לפתע וסופר דווקא לאחור, כמו לפני שיגור. ואכן, לפתע המצלמה מציגה בתוך עינה של הילדה את השיגור של טיל גרעיני. פיצוץ חזק בתום הספירה ומופיעה פטרייה גרעינית מאיימת. בשלב הזה נשמעים המילים: "האפשרויות הן ליצור עולם שבו כל ילדי האלוהים יוכלו לחיות, או ללכת אל החשכה. עלינו לאהוב זה את זה, או שנגזר גורלנו למות". בסוף התשדיר הושמעה הדרישה המפורשת: "הצביעו לנשיא ג'ונסון. הסיכונים גדולים מדי מכדי להישאר בבית!"
בשל ביקורת הקשה על התשדיר וההד הציבורי השלילי שנוצר לג'ונסון בגללו, התשדיר שודר רק פעם אחת והורד מיד. אבל הנזק למתחרה של ג'ונסון, בארי גולדווטר, כבר נעשה.
כך, התשדיר יצר את נקודת המפנה במערכת הבחירות של 1964. לא מעט בזכותו הסתיימו הבחירות בניצחון מוחץ של ג'ונסון, שניצח בפער של יותר מ-20%, זאת בזמן שהתשדיר הופך לאבן דרך בעולם השיווק הטלוויזיוני ומשפיע על תרבות השיווק והתעמולה באמריקה.
זה היה מהקמפיינים הראשונים שהטלוויזיה תפסה בו מקום מרכזי והשפיעה באופן משמעותי על חברת ההמונים. כל כך משמעותי שהיא ניצחה את הבחירות הללו.
הנה תשדיר החרצית:
https://youtu.be/dDTBnsqxZ3k
מהו אוֹסְטְרָקוֹן וכיצד השתמשו בו לפוליטיקה בימי קדם?
אולי שמעתם פעם את ראש הממשלה נתניהו מזכיר בנאום את המונח "אוֹסְטְרָקוֹן" (Ostracon). אבל מה זה בדיוק?
האוסטרקון הוא מונח ביוונית המתיייחס לשבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.
את האוסטרקונים יצרו היוונים על ידי שימוש בשברי כדים וכלים שנשברו. החרסים הללו היו בעצם סוג של פתקים קדומים.
פתקים? מחרס?
כן. שברי החרס הללו שימשו בימי קדם כחומר כתיבה זול. נייר לא היה בשימוש באזור עדיין ובהיותם סוג של פסולת, קל היה להשיג את השברים הללו ופשוט לכתוב עליהם דברים קצרים, כמו שמות ורשימות.
אבל מי כתבו אוסטרקונים? - בימי קדם כתבו עליהם סוחרים, פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ופקידים.
בעולם הארכיאולוגיה אוהבים אותם, כי לדברי הארכיאולוגים, האוסטרקונים, כשברי כלי החרס ששימשו בימי קדם לכתיבה של מכתבים, פתקים ולעתים גם לציור, מסייעים ללמוד על העולם הקדום. הם מקור מידע מצוין על מנהגים, רעיונות ושימושים לאותם פתקים עתיקים.
היוונים, הבבלים, המצרים הקדומים ואפילו הישראלים של אותם ימים - כולם נהגו לכתוב מכתבים, רשימות, פתקים, תעודות ומסמכים על חרסים כאלו, או באמצעות חריטה עליהם או בעזרת דיו.
למעשה, משמעותה הכללית של המילה "אוֹסְטְרָקוֹן" היא חרס, שכן היא מתייחסת גם לכלי חרס ולא רק לשבר של כלי חרס, אבל בענייננו נוהגים להתייחס אליהם כשבר.
#אוסטרקונים בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו הרבה אוסטרקונים, שנכתבו בעברית מקראית. אחד הקדומים שבהם התגלה בחירבת עזבת צרעה, שליד ראש העין. שם היה כתוב עליו האלפבית העברי.
בלכיש העתיקה נמצאו שברי חרס כאלו מהמאה ה-7. הם באים מהתקופה של לפני חורבן בית ראשון. בארץ ידועים גם חרסי שומרון, שנוצרו במאה ה-8 לפני הספירה.
אבל האוסטרקונים הגורליים ביותר שמצאו בישראל הם אלה ששימשו להפלת הגורלות במצדה, בשעות שלפני ההתאבדות ההרואית, שנועדה למנוע מהמורדים וממשפחתם ליפול בידי חיילי הצבא הרומי.
#אוסטרקונים ביוון העתיקה
באתונה העתיקה השתמשו באוסטרקון כ"פתק הצבעה" בבחירות. במאה ה-5 לפני הספירה רווחה אצלם שיטת ה"אוסטרקה" או אוֹסְטְרָקִיזם. בשיטה זו שימשו חתיכות כלי חרס לגירוש אנשים מאתונה, על פי החלטה של אספת העם.
איך זה מתחבר? - ובכן, השיטה עבדה כך: ההצבעה נפתחה כשכל מי שביקשו להצביע על הגליית אזרח אתונאי מהעיר, כתבו את שמו על אוסטרקון. מי מאזרחי העיר, ששמו הופיע הכי הרבה על החרסים, הוא שהוגלה מהעיר. כך נהגו האתונאים אז להוביל לפסק הדין שנקרא "אוסטרקיזם" או "אוסטרקיסמוס". פסק הדין הזה נועד לגרום לאדם הזה לעזוב את אתונה, לגלות בת 10 שנים. משחזר לאתונה, בתום הגלות, כוחו הפוליטי היה נחות והוא כבר לא חזר לממש את יכולותיו.
אבל מה הקשר לכוח פוליטי? - כי די מהר השיטה יוצאת הדופן הזו שימשה לגינוי של אישים פוליטיים חשובים, שהמצביעים ראו בהם איום פוטנציאלי על הדמוקרטיה של אתונה. למעשה, נוצרו לא פעם בריתות בין פוליטיקאים באתונה, להרחקת מתנגדיהם הפוליטיים ממנה. מכאן נולד המונח ostracism, בעברית "נידוי". הוא בא, אתם כבר יודעים, מהמילה היוונית ostrakon (גם אוסטרקה), שהתייחסה לאותם חרסים.
אגב, האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה ומיעטו להשתמש בה. גם אם היום יש חוקרים שרואים בה פגיעה בדמוקרטיה האתונאית, היוונים עצמם לא ראו את הפגיעה הזו במי שמגלים אותו מהעיר, כחמורה. להיפך, מבחינתם זה היה מחיר סביר, השמור למקרים קיצוניים. הם שמרו את האמצעי הזה רק לצרכי הגנה על החוקה והדמוקרטיה. זו הייתה, אם תרצו, גרסה קדומה של דמוקרטיה מתגוננת.
הנה אוסטרקון היווני שבו מצביעים על השם דמיסטוקלס:
https://youtu.be/I9FABWRIpAI
האוסטרקונים של תל לכיש (עברית):
https://youtu.be/-UGKhbzKWPA
אוסטרקונים מצוירים ממצרים העתיקה:
https://youtu.be/W40nqSzA_-w
עוד אוסטרקון שנמצא בארץ:
https://youtu.be/k-affa0Q3vI
מהם סקרים ומה הבעיה בהם?
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו. דוגמאות לא חסרות, אבל המפורסמות שביניהן הן תוצאות הבחירות האחרונות בבריטניה, ההפעה המדהימה של הברקזיט (היפרדות מגוש היורו) במשאל העם האנגלי וכמובן - הניצחון הבלתי צפוי, של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם. מצד שני, משפיעות תוצאות הסקרים לא אחת על תוצאות הבחירות. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם לתוצאות הסקרים. כך לדוגמה הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם. מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל התעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט. בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך. בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו. בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי - המקצועיות שלהם, הופכת למרכיב קובע ביכולת להתגבר על מגוון בעיות הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
בארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
איך נבחר נשיא ארצות הברית ומה שיטת הבחירות הזו?
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מהם האלקטורים שבוחרים את נשיא ארצות הברית?
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
בישראל יש דמוקרטיה ויש שיטת בחירות שמעוגנת בחוק. בשיטת הבחירות בישראל סופרים, החל מתום יום הבחירות, את כל הקולות.
לאחר שפוסלים את הקולות הפסולים, משלל הסיבות המוגדרות בחוק, נשארים כל הקולות הכשרים. הללו נספרים והמספר הזה מחולק ב-120. התוצאה שמתקבלת שווה לגודלו של מנדט, כלומר לכמות המצביעים שדרושים כדי לזכות מפלגה בעוד מושב בכנסת.
במקביל, תוצאות הבחירות הסופיות הללו מראות כיצד מתחלקים קולות המצביעים בין המפלגות השונות.
ועכשיו, כשיודעים כמה קולות קיבלה כל מפלגה בבחירות. אלה מחולקים במספר הקולות שדרושים לקבלת מנדטים. רק מנדטים שלמים ייספרו וייתנו למפלגה מנדטים. כל הקולות הנותרים יישארו בצד.
אבל עכשיו מגיע שלב העודפים. כאן יש אפשרות תיאורטית לכל מפלגה להשלים מנדט נוסף. בהנחה שהמפלגה חתמה על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת, ייספרו הקולות הנותרים של שתיהן. מי משתיהן שמחזיקה ביותר קולות עודפים שכאלה, היא שתזכה לקבל את הקולות הנותרים של חברתה להסכם העודפים.
ועכשיו, במידה וסכום הקולות הנותרים של שתי המפלגות יספיק למפלגה הזו למנדט נוסף - היא זו שתזכה בו.
באופן זה שיטת הבחירות מבטיחה שהקולות הנותרים לא ילכו לאיבוד. כי הסכמי העודפים הן ההבטחה הדמוקרטית למצביעים שייעשה הכל כדי שהצבעתם תיחשב במניין הקולות בבחירות ולא תרד לטמיון.
כך עובד הסכם עודפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/GTK1nxwufyE
וכך פרשן מסביר בצורה פשוטה את הסכם העודפים (עברית):
https://youtu.be/ytY4sKXKMfw
כשיש בחירות דמוקרטיות, מנסות המפלגות השונות להראות את פניהן לבוחרים, כמשרתות ציבור. בנסיבות כאלה, לממשלה הרבה יותר קל להמטיר הטבות על הבוחרים, כדי לגרוף קולות בקלות יחסית.
וזו כלכלת בחירות, שהיא טריק פוליטי של המטרת הטבות על סקטורים מסוימים או על הציבור כולו, במטרה להגדיל את התמיכה הפוליטית בבחירות.
המקרה הקלאסי של כלכלת בחירות הייתה ב-1981, כשששר האוצר של ראש הממשלה מנחם בגין, ארידור, החליט לממש את חזונו של בגין ו"להיטיב עם העם". במדיניות שכינה "כלכלה נכונה" הוריד משרד האוצר את המיסים והמכס על מוצרי צריכה. הציבור יכול היה לקנות פתאום בזול טלוויזיות צבעוניות, מכשירי וידאו ואפילו מכוניות. הוא גם ביטל את ה"מחיקון" בשידורי הטלוויזיה הישראלית, טכנולוגיה שלפני כן הסירה את הצבע מהשידורים והותירה אותם בשחור לבן.
בימינו השיטות מגוונות אף יותר. יש המחלקים מענקים לנפגעי תכנית כלכלית או משבר כלכלי, יש המורידים מיסים, או מי שמקדמים או משלימים חקיקה המיטיבה עם סקטורים שחשובים למפלגה השלטת. יש מי שנוקטים פעולות "לרווחת התושבים", מי שמעניקים הטבות כספיות או מחלקים כסף לציבור בניסיון לזכות באהדתו. יש הנענים לתביעות שכר במגזר הציבורי, לדרישות הציבור להקלה על יבוא של מוצרי צריכה וכדומה.
כמובן שכלכלת בחירות תוצג תמיד כדבר הגיוני וחיובי שבמקרה, ממש במקרה, חל בתקופת בחירות. תכנית "להזנקת הכלכלה" היא הרי דבר רצוי תמיד...
#אז איך יודעים אם זו כלכלת בחירות או ניהול אחראי של הכלכלה?
אם רוצים לדעת האם זו כלכלת בחירות, כל שצריך לעשות זה לבדוק האם מוצו כל הדרכים היעילות יותר והשנויות פחות במחלוקת להשגת אותן תוצאות. כמו למשל, העברת תקציב מדינה.
רוצים עוד דרך לדעת? - נסו לברר וללמוד האם מדובר בתוכנית או צעדים שאין ברירה אלא לבצע אותם, או שממשלה אחראית הייתה יכולה לדחותם לאחרי הבחירות או לנהל אותם אחרת, בצורה פחות בוטה ושלא כרוכה בחלוקה של כסף לציבור.
על כלכלת בחירות משלמים תמיד אחרי הבחירות ובדרך כלל ביוקר (עברית):
https://youtu.be/baocqHmsuTI
"להיטיב עם העם" בבחירות 1981 (עברית):
https://youtu.be/DdOTXpqlp0U
וביקורת על כלכלת בחירות במערכת בחירות 2021 (עברית):
https://youtu.be/NUM8jPSTkEY
זה היה בשנת 1952 כשמחשב ה-UNIVAC בחדש שפיתחו פרספר אקרט וג'ון מאושלי, ממציאיו של מחשב ה-ENIAC הצבאי, הובא לאולפן טלוויזיה.
זה ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית, בבחירות של 1952. המחשב הזה, שיהיה הראשון שיזכה לתפוצה מסחרית, שקל 8 טון. עד אז השתמשו בו בעיקר במוסדות אקדמיה ומחקר מובילים ובעלי ממון.
המחשב הזה הובא לאולפן, כי אנשי הטלוויזיה, בראשות המגיש המיתולוגי וולטר קרונקייט, ביקשו ממפתחיו שהוא ינסה לנבא בערב יום הבחירות את תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב.
כבר בהגיעו לאולפן רשם היוניווק לעצמו הישג מרשים באותו ערב. היסטורית, הוא היה למחשב הראשון שהגיע להשתתף בתכנית בטלוויזיה. אבל השיא היה עוד לפניו. כי המחשב הזה עתיד היה באותו ערב לנצח מומחים אנושיים, בתחום המומחיות שלהם ולהשאיר את הציבור הרחב עם לסת שמוטה מתדהמה.
איך זה קרה? - בערב, כשהגיעה שעת השידור, הצליח היוניווק לנבא במדגם הבחירות לנשיאות ארה"ב את נצחונו של המועמד דווייט אייזנהאואר. הניבוי של המחשב היה מנוגד לזה של הסוקרים המקצועיים והסברה הכללית באולפן הייתה שהוא טועה. לא היה מדובר בזוטי אחוזים.
יוניווק צפה ניצחון מוחץ, באנגלית "לנד סלייד" (Landslide) של אייזנהאואר, מי שאמנם היה מצביא דגול ומפקד בעלות הברית באירופה של מלחמת העולם השנייה, אבל התחרה מול סטיבנסון הדמוקרטי, פוליטיקאי מיומן שכל המומחים וגם הציבור ראו בו את המנצח הוודאי.
בשעת השיא ולשאלת המגיש, החליטו המפעילים שלו ואנשי המדגם לענות שאין לו עדיין תשובה. האמת הייתה שונה. הם פשוט לא האמינו לתוצאה ופחדו לבייש את רשת הטלוויזיה CBS ואת תכנית החדשות הסמכותית והמצליחה של קרונקייט.
אבל בסוף הערב, כשהסתבר שאייזנהאואר אכן ניצח, התגלה לראשונה לכולם שהמחשב היה היחיד שהעריך נכון וניתח היטב את הנתונים.
עיתונים הבוקר שאחרי השתוללו מהתפעלות. כותרות העמודים הראשיים סיפרו על "הגאדג'ט שניצח את האדם". זו הייתה ההוכחה המשמעותית הראשונה שהציבור הרחב קיבל, לכך שמחשב יכול לנצח מוחות אנושיים ועוד של מומחים. אז זה נראה סקופ נדיר ומפתיע, היום אנחנו יודעים שההישג חסר התקדים הזה רק רימז על העתיד לבוא.
הנה UNIVAC בשידור הרדיו המפורסם, בו הוא מביס את המומחים בניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות:
https://youtu.be/nHov1Atrjzk
והניצחון הזה ישנה לחלוטין את כיסוי הבחירות מאז 1952 ועד היום:
https://youtu.be/abibiFa3gj0
כמובן שגם בבחירות הבאות ב-1956 ה-UNIVAC מגיע לאולפן של קרונקייט:
https://youtu.be/v7K8MW8wQWs
והנה סרט תיעודי עם שלל סרטי שיווק שעשו יצרני המחשב למכירות שלו:
https://youtu.be/j2fURxbdIZs?long=yes
בחירות
תשדיר החרצית (Daisy ad) הוא כינויו של אחד מתשדירי הבחירות המשפיעים בהיסטוריה של הבחירות הדמוקרטיות, על אף שהוא שודר פעם אחת בלבד. התשדיר הזה צולם בשביל תעמולת הבחירות של נשיא ארצות הברית המכהן לינדון ג'ונסון, שרץ בבחירות לקדנציה שנייה בשנת 1964.
בקמפיין החליטו היועצים האסטרטגיים לחזק את הדימוי הפזיז של המועמד המתחרה לג'ונסון, בארי גולדווטר. בנאומיו תמך גולדווטר בשימוש מסוים בנשק גרעיני במלחמת וייטנאם ומטרתו של התשדיר היה ליצור מצב של פחד מפני העמדות הללו. יוצרי התשדיר החליטו להתרכז בהצגתו של גולדווטר כמחרחר מלחמה. זאת על רקע הפחד מ"מלחמה קרה" והחשש הגדול לפריצת מלחמה גרעינית בין הגוש המערבי לגוש הקומוניסטי.
כך נוצר "תשדיר החרצית" הבוטה והמניפולטיבי ושודר ברשת NBC, רק פעם אחת, ב-7 בספטמבר 1964. בתשדיר הוצגה ילדה קטנה התולשת את עליו של פרח חרצית וסופרת אותם בסדר עולה. במהלך הספירה שלה המצלמה מתקרבת לעין הימנית של הילדה. קול גברי מאיים נשמע לפתע וסופר דווקא לאחור, כמו לפני שיגור. ואכן, לפתע המצלמה מציגה בתוך עינה של הילדה את השיגור של טיל גרעיני. פיצוץ חזק בתום הספירה ומופיעה פטרייה גרעינית מאיימת. בשלב הזה נשמעים המילים: "האפשרויות הן ליצור עולם שבו כל ילדי האלוהים יוכלו לחיות, או ללכת אל החשכה. עלינו לאהוב זה את זה, או שנגזר גורלנו למות". בסוף התשדיר הושמעה הדרישה המפורשת: "הצביעו לנשיא ג'ונסון. הסיכונים גדולים מדי מכדי להישאר בבית!"
בשל ביקורת הקשה על התשדיר וההד הציבורי השלילי שנוצר לג'ונסון בגללו, התשדיר שודר רק פעם אחת והורד מיד. אבל הנזק למתחרה של ג'ונסון, בארי גולדווטר, כבר נעשה.
כך, התשדיר יצר את נקודת המפנה במערכת הבחירות של 1964. לא מעט בזכותו הסתיימו הבחירות בניצחון מוחץ של ג'ונסון, שניצח בפער של יותר מ-20%, זאת בזמן שהתשדיר הופך לאבן דרך בעולם השיווק הטלוויזיוני ומשפיע על תרבות השיווק והתעמולה באמריקה.
זה היה מהקמפיינים הראשונים שהטלוויזיה תפסה בו מקום מרכזי והשפיעה באופן משמעותי על חברת ההמונים. כל כך משמעותי שהיא ניצחה את הבחירות הללו.
הנה תשדיר החרצית:
https://youtu.be/dDTBnsqxZ3k
אולי שמעתם פעם את ראש הממשלה נתניהו מזכיר בנאום את המונח "אוֹסְטְרָקוֹן" (Ostracon). אבל מה זה בדיוק?
האוסטרקון הוא מונח ביוונית המתיייחס לשבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.
את האוסטרקונים יצרו היוונים על ידי שימוש בשברי כדים וכלים שנשברו. החרסים הללו היו בעצם סוג של פתקים קדומים.
פתקים? מחרס?
כן. שברי החרס הללו שימשו בימי קדם כחומר כתיבה זול. נייר לא היה בשימוש באזור עדיין ובהיותם סוג של פסולת, קל היה להשיג את השברים הללו ופשוט לכתוב עליהם דברים קצרים, כמו שמות ורשימות.
אבל מי כתבו אוסטרקונים? - בימי קדם כתבו עליהם סוחרים, פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ופקידים.
בעולם הארכיאולוגיה אוהבים אותם, כי לדברי הארכיאולוגים, האוסטרקונים, כשברי כלי החרס ששימשו בימי קדם לכתיבה של מכתבים, פתקים ולעתים גם לציור, מסייעים ללמוד על העולם הקדום. הם מקור מידע מצוין על מנהגים, רעיונות ושימושים לאותם פתקים עתיקים.
היוונים, הבבלים, המצרים הקדומים ואפילו הישראלים של אותם ימים - כולם נהגו לכתוב מכתבים, רשימות, פתקים, תעודות ומסמכים על חרסים כאלו, או באמצעות חריטה עליהם או בעזרת דיו.
למעשה, משמעותה הכללית של המילה "אוֹסְטְרָקוֹן" היא חרס, שכן היא מתייחסת גם לכלי חרס ולא רק לשבר של כלי חרס, אבל בענייננו נוהגים להתייחס אליהם כשבר.
#אוסטרקונים בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו הרבה אוסטרקונים, שנכתבו בעברית מקראית. אחד הקדומים שבהם התגלה בחירבת עזבת צרעה, שליד ראש העין. שם היה כתוב עליו האלפבית העברי.
בלכיש העתיקה נמצאו שברי חרס כאלו מהמאה ה-7. הם באים מהתקופה של לפני חורבן בית ראשון. בארץ ידועים גם חרסי שומרון, שנוצרו במאה ה-8 לפני הספירה.
אבל האוסטרקונים הגורליים ביותר שמצאו בישראל הם אלה ששימשו להפלת הגורלות במצדה, בשעות שלפני ההתאבדות ההרואית, שנועדה למנוע מהמורדים וממשפחתם ליפול בידי חיילי הצבא הרומי.
#אוסטרקונים ביוון העתיקה
באתונה העתיקה השתמשו באוסטרקון כ"פתק הצבעה" בבחירות. במאה ה-5 לפני הספירה רווחה אצלם שיטת ה"אוסטרקה" או אוֹסְטְרָקִיזם. בשיטה זו שימשו חתיכות כלי חרס לגירוש אנשים מאתונה, על פי החלטה של אספת העם.
איך זה מתחבר? - ובכן, השיטה עבדה כך: ההצבעה נפתחה כשכל מי שביקשו להצביע על הגליית אזרח אתונאי מהעיר, כתבו את שמו על אוסטרקון. מי מאזרחי העיר, ששמו הופיע הכי הרבה על החרסים, הוא שהוגלה מהעיר. כך נהגו האתונאים אז להוביל לפסק הדין שנקרא "אוסטרקיזם" או "אוסטרקיסמוס". פסק הדין הזה נועד לגרום לאדם הזה לעזוב את אתונה, לגלות בת 10 שנים. משחזר לאתונה, בתום הגלות, כוחו הפוליטי היה נחות והוא כבר לא חזר לממש את יכולותיו.
אבל מה הקשר לכוח פוליטי? - כי די מהר השיטה יוצאת הדופן הזו שימשה לגינוי של אישים פוליטיים חשובים, שהמצביעים ראו בהם איום פוטנציאלי על הדמוקרטיה של אתונה. למעשה, נוצרו לא פעם בריתות בין פוליטיקאים באתונה, להרחקת מתנגדיהם הפוליטיים ממנה. מכאן נולד המונח ostracism, בעברית "נידוי". הוא בא, אתם כבר יודעים, מהמילה היוונית ostrakon (גם אוסטרקה), שהתייחסה לאותם חרסים.
אגב, האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה ומיעטו להשתמש בה. גם אם היום יש חוקרים שרואים בה פגיעה בדמוקרטיה האתונאית, היוונים עצמם לא ראו את הפגיעה הזו במי שמגלים אותו מהעיר, כחמורה. להיפך, מבחינתם זה היה מחיר סביר, השמור למקרים קיצוניים. הם שמרו את האמצעי הזה רק לצרכי הגנה על החוקה והדמוקרטיה. זו הייתה, אם תרצו, גרסה קדומה של דמוקרטיה מתגוננת.
הנה אוסטרקון היווני שבו מצביעים על השם דמיסטוקלס:
https://youtu.be/I9FABWRIpAI
האוסטרקונים של תל לכיש (עברית):
https://youtu.be/-UGKhbzKWPA
אוסטרקונים מצוירים ממצרים העתיקה:
https://youtu.be/W40nqSzA_-w
עוד אוסטרקון שנמצא בארץ:
https://youtu.be/k-affa0Q3vI
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו. דוגמאות לא חסרות, אבל המפורסמות שביניהן הן תוצאות הבחירות האחרונות בבריטניה, ההפעה המדהימה של הברקזיט (היפרדות מגוש היורו) במשאל העם האנגלי וכמובן - הניצחון הבלתי צפוי, של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם. מצד שני, משפיעות תוצאות הסקרים לא אחת על תוצאות הבחירות. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם לתוצאות הסקרים. כך לדוגמה הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם. מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל התעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט. בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך. בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו. בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי - המקצועיות שלהם, הופכת למרכיב קובע ביכולת להתגבר על מגוון בעיות הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
בארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מהי דמוקרטיה וכיצד בוחרים בה מנהיגות?
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
מהי הממשלה הדמוקרטית ואיך מקימים ממשלה?
ממשלה (Government) היא הגוף שמנהל את ענייני המדינה. שרי הממשלה מייצגים את הממשלה, כל אחד בתחום משרדו.
במדינות דמוקרטיות דוגמת ישראל יש "הפרדת רשויות". הממשלה היא "הרשות המבצעת" וסמכויותיה הן רק בניהול ענייני המדינה. אך היא אינה מעורבת בחקיקה, שזה תפקיד הפרלמנט או במשפט, תפקידה של מערכת המשפט.
הממשלה, למשל, שולטת בכוחות הצבא, המשטרה וכל כוח בטחוני וחמוש במדינה. היא גם הגוף שאחראי לגביית מיסים, לניהול נכסי המדינה, כלכלתה, התחייבויות שלה, קשרי החוץ ועוד.
שרי הממשלה במדינות דמוקרטיות הם נבחרי ציבור שמונים על משרדי ממשלה שונים. הם לא בהכרח אנשי מקצוע בתחומי המשרד שעליו הם מופקדים ובישראל כמעט תמיד הם לא מבינים בו. עובדי הציבור שבמשרד הם המומחים והיועצים לענייניו ומביאים בפני השרים את המלצותיהם, אבל החלטות משמעותיות מקבלים לרוב השרים.
ממשלות דמוקרטיות מתמנות בשני מודלים נפוצים. במודל הפרלמנטרי, דוגמת ישראל, הממשלה ממונה על ידי נשיא המדינה. רגע לאחר הבחירות מנסים לקבל ראשי המפלגות הגדולות תמיכה מהמפלגות השונות. אלה ממליצים לנשיא על מי להטיל את הקמת הממשלה. לרוב יהיה זה ראש או ראשת המפלגה הגדולה ביותר בכנסת.
במודל הנשיאותי, כמו זה שבארצות הברית, נבחר הנשיא בבחירות ישירות וממנה את חברי הממשלה כרצונו. הפרלמנט מפקח על הממשלה, אבל אין לו קשר או מעורבות בהרכבתה.
במדינות דמוקרטיות עם מדור פרלמנטרי צומחת הממשלה מהקואליציה שמוקמת בפרלמנט. כך היא גם עשויה לשנות את הרכבה, עם השינויים הפוליטיים ויחסי הכוחות המשתנים בציבור. אלו באים לידי ביטוי בבחירות ומשפיעים על הממשלה הבאה שתקום.
כך מרכיבים ממשלה בישראל (עברית):
https://youtu.be/kN4qS8YMYUA
על תהליך הקמת הממשלה (עברית):
https://youtu.be/5MfJI65Dn2Y
בזמן בחירות הממשלה נחשבת ממשלת מעבר (עברית):
https://youtu.be/pwO0SEkrG5w
ושיר מחאה משעשע על המפלגות והפוליטיקה בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
ממשלה (Government) היא הגוף שמנהל את ענייני המדינה. שרי הממשלה מייצגים את הממשלה, כל אחד בתחום משרדו.
במדינות דמוקרטיות דוגמת ישראל יש "הפרדת רשויות". הממשלה היא "הרשות המבצעת" וסמכויותיה הן רק בניהול ענייני המדינה. אך היא אינה מעורבת בחקיקה, שזה תפקיד הפרלמנט או במשפט, תפקידה של מערכת המשפט.
הממשלה, למשל, שולטת בכוחות הצבא, המשטרה וכל כוח בטחוני וחמוש במדינה. היא גם הגוף שאחראי לגביית מיסים, לניהול נכסי המדינה, כלכלתה, התחייבויות שלה, קשרי החוץ ועוד.
שרי הממשלה במדינות דמוקרטיות הם נבחרי ציבור שמונים על משרדי ממשלה שונים. הם לא בהכרח אנשי מקצוע בתחומי המשרד שעליו הם מופקדים ובישראל כמעט תמיד הם לא מבינים בו. עובדי הציבור שבמשרד הם המומחים והיועצים לענייניו ומביאים בפני השרים את המלצותיהם, אבל החלטות משמעותיות מקבלים לרוב השרים.
ממשלות דמוקרטיות מתמנות בשני מודלים נפוצים. במודל הפרלמנטרי, דוגמת ישראל, הממשלה ממונה על ידי נשיא המדינה. רגע לאחר הבחירות מנסים לקבל ראשי המפלגות הגדולות תמיכה מהמפלגות השונות. אלה ממליצים לנשיא על מי להטיל את הקמת הממשלה. לרוב יהיה זה ראש או ראשת המפלגה הגדולה ביותר בכנסת.
במודל הנשיאותי, כמו זה שבארצות הברית, נבחר הנשיא בבחירות ישירות וממנה את חברי הממשלה כרצונו. הפרלמנט מפקח על הממשלה, אבל אין לו קשר או מעורבות בהרכבתה.
במדינות דמוקרטיות עם מדור פרלמנטרי צומחת הממשלה מהקואליציה שמוקמת בפרלמנט. כך היא גם עשויה לשנות את הרכבה, עם השינויים הפוליטיים ויחסי הכוחות המשתנים בציבור. אלו באים לידי ביטוי בבחירות ומשפיעים על הממשלה הבאה שתקום.
כך מרכיבים ממשלה בישראל (עברית):
https://youtu.be/kN4qS8YMYUA
על תהליך הקמת הממשלה (עברית):
https://youtu.be/5MfJI65Dn2Y
בזמן בחירות הממשלה נחשבת ממשלת מעבר (עברית):
https://youtu.be/pwO0SEkrG5w
ושיר מחאה משעשע על המפלגות והפוליטיקה בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
מהן קואליציה ואופוזיציה?
קואליציה ואופוזיציה הם שני קצוות נוגדים של התארגנויות אנושיות. כשמפלגות פוליטיות, מדינות או ארגונים מתקשרים ביניהם כדי להגשים מטרה משותפת - זוהי קואליציה. אנו מכירים את הקואליציה בכנסת, כשמפלגות פוליטיות מתחברות ותומכות במדיניותם של ראש הממשלה ושל מפלגת השלטון. בתמורה לתמיכתם ולהצטרפותם לקואליציה, הן מקבלות מקומות בממשלה ובשלטון.
רגע לאחר שמסתיימות הבחירות ונספרים הקולות של הבוחרים, מכריזה ועדת הבחירות כמה חברי כנסת מקבלת כל מפלגה. כשמתברר מי תהיה המפלגה הגדולה בכנסת, חוברות חלק מהמפלגות אליה ומגיעות להסכמה עם מדיניותה ומקבלות הסכמה לדרישותיהן.
כך הן מצטרפות לקואליציה עימה ונעשות חלק מהשלטון, בעוד המפלגות שאינן בקואליציה מרכיבות את האופוזיציה.
אופוזיציה היא התקשרות הפוכה, שמתארגנת כדי להתנגד לקו השולט של הקואליציה.
האופוזיציה אכן מכילה את המפלגות שמתנגדות למדיניות הממשלה ובחברה דמוקרטית הן מנסות להפילה בהצעות חוק בכנסת. במלחמות אזרחים או כנגד קואליציה של אומות, מתנגדת האופוזיציה לעיתים במלחמה כנגד הקואליציה.
מהן קואליציה ואופוזיציה? (עברית לילדים)
https://youtu.be/BeT9partbZc?t=5s
שימו לב כמה קשה להרכיב קואליציה בישראל (עברית):
https://youtu.be/auDKaKEPjFw
קואליציה מורכבת בדרך כלל מאחד המחנות הפוליטיים (עברית):
https://youtu.be/nyrfyPa2uxI
וסרטון משעשע במקצת שמסביר מהי קואליציה (עברית):
http://youtu.be/Fd2E0cDnJbo
קואליציה ואופוזיציה הם שני קצוות נוגדים של התארגנויות אנושיות. כשמפלגות פוליטיות, מדינות או ארגונים מתקשרים ביניהם כדי להגשים מטרה משותפת - זוהי קואליציה. אנו מכירים את הקואליציה בכנסת, כשמפלגות פוליטיות מתחברות ותומכות במדיניותם של ראש הממשלה ושל מפלגת השלטון. בתמורה לתמיכתם ולהצטרפותם לקואליציה, הן מקבלות מקומות בממשלה ובשלטון.
רגע לאחר שמסתיימות הבחירות ונספרים הקולות של הבוחרים, מכריזה ועדת הבחירות כמה חברי כנסת מקבלת כל מפלגה. כשמתברר מי תהיה המפלגה הגדולה בכנסת, חוברות חלק מהמפלגות אליה ומגיעות להסכמה עם מדיניותה ומקבלות הסכמה לדרישותיהן.
כך הן מצטרפות לקואליציה עימה ונעשות חלק מהשלטון, בעוד המפלגות שאינן בקואליציה מרכיבות את האופוזיציה.
אופוזיציה היא התקשרות הפוכה, שמתארגנת כדי להתנגד לקו השולט של הקואליציה.
האופוזיציה אכן מכילה את המפלגות שמתנגדות למדיניות הממשלה ובחברה דמוקרטית הן מנסות להפילה בהצעות חוק בכנסת. במלחמות אזרחים או כנגד קואליציה של אומות, מתנגדת האופוזיציה לעיתים במלחמה כנגד הקואליציה.
מהן קואליציה ואופוזיציה? (עברית לילדים)
https://youtu.be/BeT9partbZc?t=5s
שימו לב כמה קשה להרכיב קואליציה בישראל (עברית):
https://youtu.be/auDKaKEPjFw
קואליציה מורכבת בדרך כלל מאחד המחנות הפוליטיים (עברית):
https://youtu.be/nyrfyPa2uxI
וסרטון משעשע במקצת שמסביר מהי קואליציה (עברית):
http://youtu.be/Fd2E0cDnJbo
מהי הפרדת רשויות ומה הכרחי בה לדמוקרטיה?
דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.
למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.
עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.
אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.
אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.
עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.
הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:
https://youtu.be/18FCmLqobmc
והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.
למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.
עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.
אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.
אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.
עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.
הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:
https://youtu.be/18FCmLqobmc
והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
