מהם רדיקלים חופשיים?
עם שם שמזכיר קבוצת מהפכנים לטינית או להקת רוק מרמת אביב, "רדיקלים חופשיים" (Free Radicals) הוא כינוי עתיר דמיון ואפילו מרגש לחומרים שהמדע מצא שמזיקים לגופנו ופוגעים בבריאות שלנו.
בואו נמשיך רגע עם הדמיון - דמיינו שהרדיקלים החופשיים הם מעין שבטים ברברים, לוחמים אלימים, חסרי רחמים, צמאי דם וביזה, הפושטים על עיר שלווה בימי הביניים. הם נכנסים לתוכה, מחסלים את מגיניה, בוזזים את הרכוש ומרעילים את הבארות לזמן רב.
כל שנותר למי שנשארו בחיים לאחר מכן הוא חיים של עוני, חולשה ואובדן.
כך בדיוק חשבו מדענים שקורה בגופנו, הגוף האנושי החשוף לפשיטות חוזרות ובאות של רדיקלים חופשיים שכאלו. הוא מותקף שוב ושוב, הולך ונחלש, מזדקן ולא יכול לצבור כוח מחדש. ככל שהם באים יותר הוא ייחלש מהר יותר ויהפוך פחות ופחות בריא.
אז ההנחה הייתה שהגורם להזדקנות או לפחות המנגנון העיקרי שאחראי לה הוא הצטברות של נזק בתאי הגוף שגורם לנו החמצון. והחמצון הזה, אמרו לנו שנים רבות, הוא תגובה כימית ותוצאה של פעילות תרכובות דוגמת רדיקלים חופשיים.
החִמצוּן יום-יומי ושולף לפי המדענים אלקטרונים מהמולקולות שבגופנו, הופך אותן עצמן לרדיקלים חדשים ובסופו של דבר מסַכן והורס בהדרגה את רקמות ואיברי הגוף ופוגע קשות בתפקודו הכללי.
אבל אילו מולקולות החימצון הורס? - מדובר בין השאר בחלבונים, פחמימות, שומנים, כמו גם במרכיבים חיוניים אחרים בתאים שבגוף ואפילו, החזיקו חזק - אפילו פוגע ישירות בדנ"א שלנו.
רק כוח אחד יכול לעצור אותם. נוגדי החמצון (Antioxidant), "צבא ההגנה לגוף", החומרים שנלחמים בתוך גופנו ב"רדיקלים החופשיים".
נוגדי החמצון מהווים את המרכיב המשמעותי ביותר כנגד השפעת החִמצוּן שיוצרים הרדיקלים החופשיים ורק הם יכולים לתת להם "פייט" הולם ומענה הגנתי ובריא של גופנו לנזקי הרדיקלים החופשיים והלא חיוביים הללו. רכובים על גב מזון בריא וכמוסות מולאי ויטמינים יוקרתית - ככל שיהיו יותר מהם בגופנו, הרדיקלים ייבלמו.
מסתבר שחוקר משנות ה-40 של המאה ה-20 בשם דֶנהַם הֶרמן הוא שאחראי לתיאוריית ההזדקנות כתוצאה מנזקי הרדיקלים החופשיים והחִמצוּן שהם יוצרים. הוא, לפי הטענה, בכלל לא מהתחום והגיע אליו אחרי קריאה אקראית של מגזין של אשתו... חקר, פרסם והקהילה המדעית התרשמה.
מסתבר שעם השנים לא הצליחו מדענים אחרים לשחזר בניסויים חוזרים את ממצאי הניסויים שהרמן ערך. יותר מזה - עד שנות ה-70 לא נמצאה הוכחה של ממש להשפעת הזנה של בעלי חיים בנוגדי חִמצוּן על הארכת תוחלת חייהם.
מסוכן יהיה מצידנו לטעון שתיאוריית הרדיקלים החופשיים היא מופרכת מהיסוד. אבל נראה שרדיקלים חופשיים הם לא תמיד מזיקים כמו שסיפרו לנו, ועוד יותר מזה שנוגדי החִמצוּן ה"נלחמים" בהם אינם טובים תמיד, או לפחות מספיקים.
מה שבטוח הוא שלחברות ותאגידי ענק היה אינטרס להדהד את התיאוריה המוכרת. מעל חצי מאוכלוסיית ארה"ב נוטלת נוגדי חימצון בכל יום, במסגרת צריכת תוספי המזון של המולטי ויטמינים היקרים. הסכומים שהם מרוויחים מזה הם אדירים
במקומה שווה אולי להקפיד על תזונה נכונה וצריכה של פחות קלוריות ובעיקר פחות קלוריות ממזון מטוגן, רווי בשמן, של מזון מעובד או מתועש. אלה בבירור גורמים לנו לירידה משמעותית בבריאות, בין אם ביצירת רדיקליים חופשיים ובין אם באופן אחר שעדיין לא מובן לחלוטין.
עם שם שמזכיר קבוצת מהפכנים לטינית או להקת רוק מרמת אביב, "רדיקלים חופשיים" (Free Radicals) הוא כינוי עתיר דמיון ואפילו מרגש לחומרים שהמדע מצא שמזיקים לגופנו ופוגעים בבריאות שלנו.
בואו נמשיך רגע עם הדמיון - דמיינו שהרדיקלים החופשיים הם מעין שבטים ברברים, לוחמים אלימים, חסרי רחמים, צמאי דם וביזה, הפושטים על עיר שלווה בימי הביניים. הם נכנסים לתוכה, מחסלים את מגיניה, בוזזים את הרכוש ומרעילים את הבארות לזמן רב.
כל שנותר למי שנשארו בחיים לאחר מכן הוא חיים של עוני, חולשה ואובדן.
כך בדיוק חשבו מדענים שקורה בגופנו, הגוף האנושי החשוף לפשיטות חוזרות ובאות של רדיקלים חופשיים שכאלו. הוא מותקף שוב ושוב, הולך ונחלש, מזדקן ולא יכול לצבור כוח מחדש. ככל שהם באים יותר הוא ייחלש מהר יותר ויהפוך פחות ופחות בריא.
אז ההנחה הייתה שהגורם להזדקנות או לפחות המנגנון העיקרי שאחראי לה הוא הצטברות של נזק בתאי הגוף שגורם לנו החמצון. והחמצון הזה, אמרו לנו שנים רבות, הוא תגובה כימית ותוצאה של פעילות תרכובות דוגמת רדיקלים חופשיים.
החִמצוּן יום-יומי ושולף לפי המדענים אלקטרונים מהמולקולות שבגופנו, הופך אותן עצמן לרדיקלים חדשים ובסופו של דבר מסַכן והורס בהדרגה את רקמות ואיברי הגוף ופוגע קשות בתפקודו הכללי.
אבל אילו מולקולות החימצון הורס? - מדובר בין השאר בחלבונים, פחמימות, שומנים, כמו גם במרכיבים חיוניים אחרים בתאים שבגוף ואפילו, החזיקו חזק - אפילו פוגע ישירות בדנ"א שלנו.
רק כוח אחד יכול לעצור אותם. נוגדי החמצון (Antioxidant), "צבא ההגנה לגוף", החומרים שנלחמים בתוך גופנו ב"רדיקלים החופשיים".
נוגדי החמצון מהווים את המרכיב המשמעותי ביותר כנגד השפעת החִמצוּן שיוצרים הרדיקלים החופשיים ורק הם יכולים לתת להם "פייט" הולם ומענה הגנתי ובריא של גופנו לנזקי הרדיקלים החופשיים והלא חיוביים הללו. רכובים על גב מזון בריא וכמוסות מולאי ויטמינים יוקרתית - ככל שיהיו יותר מהם בגופנו, הרדיקלים ייבלמו.
טוויסט בעלילה
אבל הפתעה... יש סיכוי שהאמת היא לא בדיוק ואולי אפילו כלל לא כזו.
מסתבר שחוקר משנות ה-40 של המאה ה-20 בשם דֶנהַם הֶרמן הוא שאחראי לתיאוריית ההזדקנות כתוצאה מנזקי הרדיקלים החופשיים והחִמצוּן שהם יוצרים. הוא, לפי הטענה, בכלל לא מהתחום והגיע אליו אחרי קריאה אקראית של מגזין של אשתו... חקר, פרסם והקהילה המדעית התרשמה.
מסתבר שעם השנים לא הצליחו מדענים אחרים לשחזר בניסויים חוזרים את ממצאי הניסויים שהרמן ערך. יותר מזה - עד שנות ה-70 לא נמצאה הוכחה של ממש להשפעת הזנה של בעלי חיים בנוגדי חִמצוּן על הארכת תוחלת חייהם.
מסוכן יהיה מצידנו לטעון שתיאוריית הרדיקלים החופשיים היא מופרכת מהיסוד. אבל נראה שרדיקלים חופשיים הם לא תמיד מזיקים כמו שסיפרו לנו, ועוד יותר מזה שנוגדי החִמצוּן ה"נלחמים" בהם אינם טובים תמיד, או לפחות מספיקים.
מה שבטוח הוא שלחברות ותאגידי ענק היה אינטרס להדהד את התיאוריה המוכרת. מעל חצי מאוכלוסיית ארה"ב נוטלת נוגדי חימצון בכל יום, במסגרת צריכת תוספי המזון של המולטי ויטמינים היקרים. הסכומים שהם מרוויחים מזה הם אדירים
לסיכום
אאוריקה לא מנסה להיכנס לוויכוחים בין מדענים או לפצח תרמיות מדעיות, אם היו כאן כאלה. ברור הוא שנוגדי חימצון אינם מזיקים לגוף ולכן אתם המשיכו בתזונה ככל האפשר עשירה בהם. לא בטוח, עם זאת, שקנייה של תוספי מזון וקפסולות של נוגדי חימצון שווה את ההוצאה הגדולה.
במקומה שווה אולי להקפיד על תזונה נכונה וצריכה של פחות קלוריות ובעיקר פחות קלוריות ממזון מטוגן, רווי בשמן, של מזון מעובד או מתועש. אלה בבירור גורמים לנו לירידה משמעותית בבריאות, בין אם ביצירת רדיקליים חופשיים ובין אם באופן אחר שעדיין לא מובן לחלוטין.
