מהי הסירה המעופפת של מלחמת העולם השנייה?
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 התפרסמה חברת "קונסולידייטד איירקראפט" בתור יצרנית של סירות מעופפות לתעופה.
אלו שנים שהתעופה היא דבר חדש ובעיקר צבאי והחברה מתחילה לשווק להיט תעופתי מטורף - סירה מעופפת שיוצרה בארצות הברית וקנדה ונקראת "PBY קטלינה", שם שהמטוס קיבל בצי האמריקני.
המדהים באווירון הזה שהוא לא יהיה רק המצליח מבין מטוסי הסיור של קונסולידייטד, אלא גם זה שיש לו עתיד ושימושים מגוונים יותר אפילו מאולר שוויצרי - הוא יהיה מטוס קרב, מטוס חילוץ וגיבור מלחמה, יכטה מעופפת, מטוס למשלחות מחקר ומטוס לכיבוי שריפות.
הקטלינה הפך לאחת מספינות האוויר המפורסמות ביותר מבין הסירות המעופפות ובאופן מסוים הוא אף גילם סוג של סמל אווירי למלחמת העולם השנייה.
הייתה לקטלינה גם גרסת מטוס אמפיבי, שנחת והמריא גם על מי הים ושירת בצבאות רבים בעולם - מארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה וקנדה ועד ניו זילנד ואפילו בברית המועצות.
אחרי המלחמה הקטלינה יגיע לאינספור חילות אוויר, כולל חיל האוויר הישראלי והצעיר.
בעולם בו הטווחים של המטוסים היבשתיים מזנקים, לצד שיפור הולך וגובר ביעילות שלהם, הצורך במטוסים ימיים הלך וירד באופן כללי.
רק אנשים שהתגוררו במקומות שכוחי-אל, לצד אגם או חוף ים שליו, רק הם המשיכו להזדקק למטוסים ימיים, אך כמובן למטוסים קטנים בהרבה מהקטלינה.
הקטלינות בגרסאות האמפיביות שלהן עוד המשיכו לשרת בצי ארצות הברית למשך תקופה מסוימת, אבל יותר מאשר צורך צבאי אמיתי, זה היה סוג של דיסוננס קוגניטיבי, משהו כמו "השקענו כל כך הרבה, אז עכשיו נזרוק?!"
כך נותרו למטוס הקטלינה תפקידים אזרחיים שוליים יחסית. בין השאר הוא שימש בתור מטוס לכיבוי שריפות, מעין מיכל מים אווירי שיכול לנחות על פני מקור מים ולשאוב מים לכיבוי השריפה.
הסבה אחרת שזכתה לפרסום באותה תקופה הייתה ליאכטה ימית לעשירים. האחראי לה היה פאול מאנץ, מי שנודע אז כטייס מרוצים ופעלולן אווירי. בסוף שנות ה-40 הוא הסב מספר מטוסי קטלינה ליאכטות מעופפות כאלה. הן זכו להצלחה מסוימת, עד שהתיישנו ויצאו מכלל שימוש.
עוד הסבה מעניינת לקטלינה הייתה למטוס אמפיבי למשלחות מחקר ימיות. במטוסי קטלינה השתמש אז למשל החוקר ז'אק איב קוסטו. באמצעותם הוא נייד ותמך במשלחות צלילה ומחקר תת-ימי.
למרבה הכאב קוסטו אף איבד את בנו פיליפ בתאונת מטוס קטלינה כזה. מות הבן, שנהרג בהתרסקות קטלינה בפורטוגל, סימן באופן מסוים גם את מותם של המטוסים ההירואיים של המלחמה הגדולה מכולן, אלו שגם נחתו על המים וגם עשו זאת לא מעט על היבשה.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 התפרסמה חברת "קונסולידייטד איירקראפט" בתור יצרנית של סירות מעופפות לתעופה.
אלו שנים שהתעופה היא דבר חדש ובעיקר צבאי והחברה מתחילה לשווק להיט תעופתי מטורף - סירה מעופפת שיוצרה בארצות הברית וקנדה ונקראת "PBY קטלינה", שם שהמטוס קיבל בצי האמריקני.
המדהים באווירון הזה שהוא לא יהיה רק המצליח מבין מטוסי הסיור של קונסולידייטד, אלא גם זה שיש לו עתיד ושימושים מגוונים יותר אפילו מאולר שוויצרי - הוא יהיה מטוס קרב, מטוס חילוץ וגיבור מלחמה, יכטה מעופפת, מטוס למשלחות מחקר ומטוס לכיבוי שריפות.
הקטלינה הפך לאחת מספינות האוויר המפורסמות ביותר מבין הסירות המעופפות ובאופן מסוים הוא אף גילם סוג של סמל אווירי למלחמת העולם השנייה.
הייתה לקטלינה גם גרסת מטוס אמפיבי, שנחת והמריא גם על מי הים ושירת בצבאות רבים בעולם - מארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה וקנדה ועד ניו זילנד ואפילו בברית המועצות.
אחרי המלחמה הקטלינה יגיע לאינספור חילות אוויר, כולל חיל האוויר הישראלי והצעיר.
הקטלינה באזרחות
בתום מלחמת העולם השנייה, כשהצורך במטוסים ימיים צנח, הוציא הצי האמריקאי את מרבית מטוסי הקטלינה מהשירות.
בעולם בו הטווחים של המטוסים היבשתיים מזנקים, לצד שיפור הולך וגובר ביעילות שלהם, הצורך במטוסים ימיים הלך וירד באופן כללי.
רק אנשים שהתגוררו במקומות שכוחי-אל, לצד אגם או חוף ים שליו, רק הם המשיכו להזדקק למטוסים ימיים, אך כמובן למטוסים קטנים בהרבה מהקטלינה.
הקטלינות בגרסאות האמפיביות שלהן עוד המשיכו לשרת בצי ארצות הברית למשך תקופה מסוימת, אבל יותר מאשר צורך צבאי אמיתי, זה היה סוג של דיסוננס קוגניטיבי, משהו כמו "השקענו כל כך הרבה, אז עכשיו נזרוק?!"
כך נותרו למטוס הקטלינה תפקידים אזרחיים שוליים יחסית. בין השאר הוא שימש בתור מטוס לכיבוי שריפות, מעין מיכל מים אווירי שיכול לנחות על פני מקור מים ולשאוב מים לכיבוי השריפה.
הסבה אחרת שזכתה לפרסום באותה תקופה הייתה ליאכטה ימית לעשירים. האחראי לה היה פאול מאנץ, מי שנודע אז כטייס מרוצים ופעלולן אווירי. בסוף שנות ה-40 הוא הסב מספר מטוסי קטלינה ליאכטות מעופפות כאלה. הן זכו להצלחה מסוימת, עד שהתיישנו ויצאו מכלל שימוש.
עוד הסבה מעניינת לקטלינה הייתה למטוס אמפיבי למשלחות מחקר ימיות. במטוסי קטלינה השתמש אז למשל החוקר ז'אק איב קוסטו. באמצעותם הוא נייד ותמך במשלחות צלילה ומחקר תת-ימי.
למרבה הכאב קוסטו אף איבד את בנו פיליפ בתאונת מטוס קטלינה כזה. מות הבן, שנהרג בהתרסקות קטלינה בפורטוגל, סימן באופן מסוים גם את מותם של המטוסים ההירואיים של המלחמה הגדולה מכולן, אלו שגם נחתו על המים וגם עשו זאת לא מעט על היבשה.
