כיצד נוצרים מחגבים רגילים נחילי ארבה?
נחילי ארבה (Locust Swarm), נחילים של חרקים מעופפים, הם מהרעות החולות הגדולות שיש. זה במיוחד נכון כשמאות מיליונים מהם מכסים את השמיים ונעים כענן שחור וכשהם רעבים, הם פושטים על הגידולים החקלאיים ומשמידים שטחים עצומים של גידולים.
אבל בטח יפתיע אתכם לגלות שהחרקים האוויריים הללו, שפושטים על שדות ומחסלים בתוך דקות תנובה בכמות אדירה, הם בעצם... חגבים.
אבל איך חגבים תמימים ואפילו חמודים הופכים לנחיל עצום של ארבה?
אז כן, זה מתחיל מחגבים. ממש כמו אלה שאנו רואים לא פעם כשהם מנתרים בעשב. ברגיל עם קטנים וחלשים. אבל אחת לתקופה, לאחר כמה שנים מאוד גשומות, נוטים החגבים, אולי בשל הגשמים, להטיל המון ביצים, יותר מהרגיל. זה מוביל לכך שנולד בעצם דור עם המוני חגבים, פי כמה וכמה מהכמות שנולדת בשנה רגילה.
בעונה כזו, המסיימת מספר שנים גשומות, גם מזג האוויר משתנה. הוא חוזר להיות יבש, מה שגורם חגבים להצטופף סביב הצמחייה שנותרה.
זו בדיוק הצפיפות שגורמת לחגבים להשתנות. כי החיכוך והמגע הרב עם השכנים הצמודים והצפופים, משחררים במערכת העצבים שלהם, יותר מהמוליך העצבי הידוע בתור "סרוטונין". הסרוטונין הזה, בין היתר, גורם אצל החגבים לשינויים רבים, הן פיזיים והן התנהגותיים. בגללו הם יגדלו הרבה יותר, צבעם ישתנה לכהה ושריריהם יפותחו ויתחזקו מאוד.
גם חברתית החגבים ישתנו לחלוטין.
אם לפני כל השינויים החגבים היו בעלי חיים יחידאים, ומנסים להימנע מחגבים אחרים, אחריו הם נמשכים זה לזה ויוצרים נחילים של ארבה כהה, שעפים יחד ופושטים על השדות.
וכך, מחגבים תמימים ובודדים, נוצר נחיל הארבה הענקי, שיכול להגיע לגודל בלתי נתפס של 250 מיליארד חגבים כאלה וגורם נזקים עצומים לחקלאות בכל מקום שאליו הוא מגיע.
ביום אחד מחסלים הנחילים השחורים הללו גידולים חקלאיים בכמות בלתי נתפסת, שניתן להאכיל בה לפחות 35 אלף בני אדם.
נחילי ארבה (Locust Swarm), נחילים של חרקים מעופפים, הם מהרעות החולות הגדולות שיש. זה במיוחד נכון כשמאות מיליונים מהם מכסים את השמיים ונעים כענן שחור וכשהם רעבים, הם פושטים על הגידולים החקלאיים ומשמידים שטחים עצומים של גידולים.
אבל בטח יפתיע אתכם לגלות שהחרקים האוויריים הללו, שפושטים על שדות ומחסלים בתוך דקות תנובה בכמות אדירה, הם בעצם... חגבים.
אבל איך חגבים תמימים ואפילו חמודים הופכים לנחיל עצום של ארבה?
אז כן, זה מתחיל מחגבים. ממש כמו אלה שאנו רואים לא פעם כשהם מנתרים בעשב. ברגיל עם קטנים וחלשים. אבל אחת לתקופה, לאחר כמה שנים מאוד גשומות, נוטים החגבים, אולי בשל הגשמים, להטיל המון ביצים, יותר מהרגיל. זה מוביל לכך שנולד בעצם דור עם המוני חגבים, פי כמה וכמה מהכמות שנולדת בשנה רגילה.
בעונה כזו, המסיימת מספר שנים גשומות, גם מזג האוויר משתנה. הוא חוזר להיות יבש, מה שגורם חגבים להצטופף סביב הצמחייה שנותרה.
זו בדיוק הצפיפות שגורמת לחגבים להשתנות. כי החיכוך והמגע הרב עם השכנים הצמודים והצפופים, משחררים במערכת העצבים שלהם, יותר מהמוליך העצבי הידוע בתור "סרוטונין". הסרוטונין הזה, בין היתר, גורם אצל החגבים לשינויים רבים, הן פיזיים והן התנהגותיים. בגללו הם יגדלו הרבה יותר, צבעם ישתנה לכהה ושריריהם יפותחו ויתחזקו מאוד.
גם חברתית החגבים ישתנו לחלוטין.
אם לפני כל השינויים החגבים היו בעלי חיים יחידאים, ומנסים להימנע מחגבים אחרים, אחריו הם נמשכים זה לזה ויוצרים נחילים של ארבה כהה, שעפים יחד ופושטים על השדות.
וכך, מחגבים תמימים ובודדים, נוצר נחיל הארבה הענקי, שיכול להגיע לגודל בלתי נתפס של 250 מיליארד חגבים כאלה וגורם נזקים עצומים לחקלאות בכל מקום שאליו הוא מגיע.
ביום אחד מחסלים הנחילים השחורים הללו גידולים חקלאיים בכמות בלתי נתפסת, שניתן להאכיל בה לפחות 35 אלף בני אדם.
