מהו הפינג'אן?

הפִינְגָ'אן (Fincan) הוא כלי טורקי לקפה. פעם ספלון קפה ואצלנו, הכלי להכנת הקפה, הפינג'אן התאזרח אצלנו לגמרי והוא חלק מטקס ישראלי של שתיית קפה. אין סיור במילואים, טיול בשביל ישראל, או ישיבה בזולה שבחצר, שהוא לא יהפוך למרכז העניינים ולמרכז טקס הכנת הקפה.

כי גם בעידן האספרסו הנלגם בשקיקה, הקפה השחור בפינג'אן הוא מקור לערגה לכל ישראלי, במיוחד אם הוא גבר שהיה קרבי או טייל הרבה בארץ.

את הישראלים "מאשימים" שוב ושוב בשיבוש המילה פינג'אן. הרי פינג'אן במקור הערבי או הטורקי הוא בכלל הספלון הקטן בו שותים את הקפה. אצלנו בישראל הוא שוייך לכלי להכנת קפה. המחשבה הזו, שפינג'אן הוא שם הכלי בו מבשלים את הקפה, נובעת ככל הנראה מכך שבעליות הראשונות, הוזמנו ראשוני החלוצים על ידי ערביי הסביבה לשתות קפה. המשפט שחזר על עצמו שוב ושוב היה "תעאל תשרב פינג'אן קהווה" ופירושו היה "בוא לשתות כוס קפה", אבל הם פירשו אותו כהזמנה לשתות קנקן קפה...

כך או כך, אצל הטורקים הפינג'אן עשוי נחושת. אצלנו בארץ קוראים כך לכל הכלים שמכינים בהם קפה. אצלנו פינג'אן הוא הפונקציה ולא החומר או הצורה, בין אם הם עשויים נחושת, נירוסטה או אפילו הפינג'אנים החשמליים שאפשר לקנות היום באלי אקספרס ואיביי.

אז בין אם יש לכם פינג'אן אסלי מנחושת ובין אם אתם משוחרי הנירוסטה, קפה אתם ודאי אוהבים. אבל פעם, בפלמ"ח שלפני קום המדינה, הכנת הקפה הייתה ממש טקס. המומחה להכנת קפה כונה אצל הפלמ"חניקים "קהוו'אנג'י". השם הזה בא מערבית. כשהקפה היה מוכן היו נוהגים להעביר ספלון ספלון אל מי שאליו הקפה מכוון, הראשון היה תמיד המפקד, הוא היה לוגם ברעש ומשבח את מכין הקפה והטקס נמשך.

אצל הערבים הקפה נקרא קחוויה (kahvia או kahve), קַהְוַה או קהווא (qahwah). אצלם גם מוסיפים לקפה משובח הל, שזה הטעם, הארומה וכמובן הריח של קפה ערבי.

כך תכינו קפה בפינג'אן (עברית):

באנגלית:

פינג'אן חשמלי:

המומחית של קפה בפינג'אן בשביל ישראל (עברית):

שיר הפינג'אן - היישר מהפלמ"ח (עברית):

ומשקאות נוספים שניתן להכין בפינג'אן (עברית):

סרט באורך מלא

צפו בנחת כדי ללמוד לעומק את הנושא: