מהו עניין הקעקועים שעל ידם של ניצולים מהשואה?
כולנו מכירים את המספרים שעל זרועם של ניצולי שואה. את קעקועי השואה (Holocaust Tattoos) הללו קעקעו הנאצים על זרועותיהם של אסירים, כולל שבויים סובייטים, צוענים ויהודים, במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית.
רבים מאמינים שהמספרים קועקעו במחנות הריכוז השונים, אך העובדות ההיסטוריות הן שהמספרים על זרועות האסירים קועקעו רק במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
ההחלטה לקעקע את המספר הכחול על גוף האסירים היהודים החל באושוויץ בשנת 1942. זה היה המחנה היחיד שבו קועקעו עוד לפני כן אסירים וקעקוע של היהודים היה המשך ישיר לאכזריות ולשיטתיות של המשטר הנאצי כולו ושל מפקדי אושוויץ בפרט.
נאמנים לאידאולוגיה של הרייך השלישי, יישמו חיילי ה-SS את הטבעת המספר המקוקע על ידם של ניצולי אושוויץ, ממש כמו שעושים לפרות ובקר בגידולם ובתהליך שבדרך לשחיטה.
כך קועקע כל יהודי שהגיע למחנה, במספר האסיר שלו. בתחילה, הטביעו את המספר על בגדיהם של האסירים. בהמשך שינו הנאצים את נוהלי הסימון לקעקוע על הגוף, עקב ההתפוררות של בגדי האסירים. גם הדרישה לזיהוי גופות הנרצחים, לאחר שהופשטו מבגדיהם לפני הרצח, הביא לשינוי האכזרי של קעקוע על הבשר החי.
בכדי לקעקע את המספרים על גופם של האסירים היהודים באושוויץ, השתמשו חיילי ה-SS בלוחות עץ, שעליהם חיברו מחטים אל תבנית שבה יצרו את הספרות המשתנות מאסיר לאסיר, אותיות שגודלן כסנטימטר.
לאחר שחוברו המסמרים בתבנית הספרות הייחודית לכל אסיר, נהגו להצמיד אל לוח העץ את הזרוע או החזה של האסיר ובכך ליצור פצע טרי ומדמם בצורת המספר. עליו מרחו הנאצים דיו, שיצר את הקעקוע לתמיד.
אגב, 70 שנה לאחר שחרור מחנה ההשמדה נמצאו חלק מתבניות המתכת שחוברו ללוח העץ ההוא.
הנכדים והנינים שמקעקעים את מספרי אושוויץ של סביהם או סבותיהם על זרועותיהם, רוצים להנציח כך את זכר השואה שעברו אבותיהם. בימים שדור ניצולי השואה הולך לעולמו, חשוב להם שהשואה לא תרד בעתיד מסדר היום היהודי.
קעקוע המספר, שהיו ניצולים שהעדיפו בעבר למחוק באמצעות ניתוחי לייזר, היא דרך הנצחה היוצרת עניין וסקרנות אצל אחרים. היא מאפשרת לשתף עם חברים וסקרנים את הסיפורים האישיים של ניצולי השואה הללו, סיפורים שהפכו לסיפור משפחתי, שרוצה להמשיך ולהיות מסופר.
כולנו מכירים את המספרים שעל זרועם של ניצולי שואה. את קעקועי השואה (Holocaust Tattoos) הללו קעקעו הנאצים על זרועותיהם של אסירים, כולל שבויים סובייטים, צוענים ויהודים, במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית.
רבים מאמינים שהמספרים קועקעו במחנות הריכוז השונים, אך העובדות ההיסטוריות הן שהמספרים על זרועות האסירים קועקעו רק במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
ההחלטה לקעקע את המספר הכחול על גוף האסירים היהודים החל באושוויץ בשנת 1942. זה היה המחנה היחיד שבו קועקעו עוד לפני כן אסירים וקעקוע של היהודים היה המשך ישיר לאכזריות ולשיטתיות של המשטר הנאצי כולו ושל מפקדי אושוויץ בפרט.
נאמנים לאידאולוגיה של הרייך השלישי, יישמו חיילי ה-SS את הטבעת המספר המקוקע על ידם של ניצולי אושוויץ, ממש כמו שעושים לפרות ובקר בגידולם ובתהליך שבדרך לשחיטה.
כך קועקע כל יהודי שהגיע למחנה, במספר האסיר שלו. בתחילה, הטביעו את המספר על בגדיהם של האסירים. בהמשך שינו הנאצים את נוהלי הסימון לקעקוע על הגוף, עקב ההתפוררות של בגדי האסירים. גם הדרישה לזיהוי גופות הנרצחים, לאחר שהופשטו מבגדיהם לפני הרצח, הביא לשינוי האכזרי של קעקוע על הבשר החי.
איך קעקעו באושוויץ?
במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו אכזריות הקעקוע של המספרים על גוף היהודים שנכלאו בו הייתה כמובן כאין וכאפס לתאי הגזים והמשרפות.
בכדי לקעקע את המספרים על גופם של האסירים היהודים באושוויץ, השתמשו חיילי ה-SS בלוחות עץ, שעליהם חיברו מחטים אל תבנית שבה יצרו את הספרות המשתנות מאסיר לאסיר, אותיות שגודלן כסנטימטר.
לאחר שחוברו המסמרים בתבנית הספרות הייחודית לכל אסיר, נהגו להצמיד אל לוח העץ את הזרוע או החזה של האסיר ובכך ליצור פצע טרי ומדמם בצורת המספר. עליו מרחו הנאצים דיו, שיצר את הקעקוע לתמיד.
אגב, 70 שנה לאחר שחרור מחנה ההשמדה נמצאו חלק מתבניות המתכת שחוברו ללוח העץ ההוא.
קעקועי שואה - הדור הבא
בעשורים האחרונים בלטה תופעה ייחודית ומרתקת, של נכדים ונינים המקעקעים מספרי שואה על הזרוע. מדובר בבני הדור השלישי והרביעי לשואה, שראו את מספרם ההולך וקטן של הניצולים ודאגו להמשך והנכחת אסון השואה בעתיד.
הנכדים והנינים שמקעקעים את מספרי אושוויץ של סביהם או סבותיהם על זרועותיהם, רוצים להנציח כך את זכר השואה שעברו אבותיהם. בימים שדור ניצולי השואה הולך לעולמו, חשוב להם שהשואה לא תרד בעתיד מסדר היום היהודי.
קעקוע המספר, שהיו ניצולים שהעדיפו בעבר למחוק באמצעות ניתוחי לייזר, היא דרך הנצחה היוצרת עניין וסקרנות אצל אחרים. היא מאפשרת לשתף עם חברים וסקרנים את הסיפורים האישיים של ניצולי השואה הללו, סיפורים שהפכו לסיפור משפחתי, שרוצה להמשיך ולהיות מסופר.
