מהו סיפורו של השיר "Le freak"?
"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."
נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.
רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".
מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.
זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.
פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.
וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.
בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.
"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."
נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.
רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".
מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.
זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.
פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.
וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.
בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.
