מי ניצח בסטמפורד ברידג'?
קרב סטמפורד ברידג' (Battle of Stamford Bridge) הוא קרב בו נלחמו שני מלכים זה בזה ואחד שחשב שהוא ראוי לה, אבל הוכיח שהוא לא.
לאחר מותו של מלך אנגליה אדוארד המוודה (Edward the Confessor), הסתבר שהוא מינה כיורשו את רוזן ווסקס, הרולד גודווינסון (Harold Godwinson, Earl of Wessex).
אחיו של הרולד, הנסיך טוסטיג גודווינסון, שחשב שהוא זכאי וראוי לרשת את המלך, גילה עוינות למלך הרולד היורש. האח הנקמן כרת ברית עם מלך נורבגיה, האראלד הדרדה. הוא הבטיח למלך הנורבגי לסייע לו לכבוש את אנגליה, בתמורה להחזרתו למלוכה.
עם צי של 300 ספינות עמוסות ב-11 אלף לוחמים ויקינגים, חצו שני המלכים את הים הצפוני והפליגו במעלה נהר ההמבר.
על החוף, הביס הצבא הוויקינגי את הצבא שהוביל נגדם הרוזן החדש מנורת'ומבריה ביחד עם הרוזן מרסיה. כך הוויקינגים כבשו את יורק. זה היה קרב פאלפורד.
למלך אנגליה החדש, הרולד, ברור היה שמדובר ברגע מכריע בהיסטוריה של מלכותו הקצרה. כדי להדוף את הפלישה, הוא יצא מלונדון צפונה עם הצבא האנגלו-סקסי. תוך ימים בודדים הוא הגיע עם צבאו לסטמפורד ברידג' והתמקם כמה קילומטרים מזרחית ליורק.
למחרת, בתאריך 25 לספטמבר 1066, הוביל המלך האנגלי מתקפה בהפתעה. די מהר היא התחלפה במתקפת נגד ויקינגית שהוביל האראלד הנורבגי. מתקפת הנגד הזו כמעט הפכה את הקרב לטובת הוויקינגים, אבל אז חטף מלך נורבגיה חץ בגרון ונהרג.
הניצחון האנגלי היה כמעט מובטח, אבל במקום להשמיד את הפולשים נהג הרולד בחוכמה והציע לאחיו שלום. אבל טוסטיג הגאה לא הסכים לוותר ונלחם באחיו המלך, כשהוא שואב עידוד מתגבורת ויקינגית שזה עתה הגיעה לכוחותיו.
אבל התשישות של חיילי התגבורת הוויקינגית הייתה בשלב הזה מכרעת. די מהר הם הובסו בקרב שבמהלכו נהרג גם הנסיך טוסטיג המורד.
וכך, תם הקרב מרובה הנפגעים, שכלל מתים רבים מהכוח הוויקינגי הנורווגי, כולל הרלד המלך הנורבגי והנסיך האנגלי המורד טוסטיג.
הפלישה הנורווגית נבלמה. הרולד לא רצה לחסל את הנותרים מהכוח התוקף וחתם איתם הסכם לפיו הם שוחררו לשוב למולדתם והתחייבו שלא לתקוף שוב את אנגליה.
ואכן, יותר לא יפלשו הוויקינגים לאי האנגלי. זו הייתה גמילה של ממש, כי הפשיטות הוויקינגיות אל האי היו עניין שכיח ותדיר מדי. הרולד עצר את הפשיטות האלה לתמיד.
למרבה הצער של הרולד, הניצחון הזה יביא תוך זמן קצר לתבוסה איומה ומכיוון אחר לחלוטין. השמחה על הצלת מלכותו לא ארכה אפילו חודש, כי שלושה שבועות לאחר הקרב על הגשר הובס צבאו המותש של הרולד בידי צבאו הנורמני של וויליאם הכובש, בקרב היסטינגס המפורסם.
הוויקינגים אולי לא ישובו לפשוט עליה, אבל אנגליה נכבשה בידי צבא הנורמנים.
קרב סטמפורד ברידג' (Battle of Stamford Bridge) הוא קרב בו נלחמו שני מלכים זה בזה ואחד שחשב שהוא ראוי לה, אבל הוכיח שהוא לא.
לאחר מותו של מלך אנגליה אדוארד המוודה (Edward the Confessor), הסתבר שהוא מינה כיורשו את רוזן ווסקס, הרולד גודווינסון (Harold Godwinson, Earl of Wessex).
אחיו של הרולד, הנסיך טוסטיג גודווינסון, שחשב שהוא זכאי וראוי לרשת את המלך, גילה עוינות למלך הרולד היורש. האח הנקמן כרת ברית עם מלך נורבגיה, האראלד הדרדה. הוא הבטיח למלך הנורבגי לסייע לו לכבוש את אנגליה, בתמורה להחזרתו למלוכה.
עם צי של 300 ספינות עמוסות ב-11 אלף לוחמים ויקינגים, חצו שני המלכים את הים הצפוני והפליגו במעלה נהר ההמבר.
על החוף, הביס הצבא הוויקינגי את הצבא שהוביל נגדם הרוזן החדש מנורת'ומבריה ביחד עם הרוזן מרסיה. כך הוויקינגים כבשו את יורק. זה היה קרב פאלפורד.
למלך אנגליה החדש, הרולד, ברור היה שמדובר ברגע מכריע בהיסטוריה של מלכותו הקצרה. כדי להדוף את הפלישה, הוא יצא מלונדון צפונה עם הצבא האנגלו-סקסי. תוך ימים בודדים הוא הגיע עם צבאו לסטמפורד ברידג' והתמקם כמה קילומטרים מזרחית ליורק.
למחרת, בתאריך 25 לספטמבר 1066, הוביל המלך האנגלי מתקפה בהפתעה. די מהר היא התחלפה במתקפת נגד ויקינגית שהוביל האראלד הנורבגי. מתקפת הנגד הזו כמעט הפכה את הקרב לטובת הוויקינגים, אבל אז חטף מלך נורבגיה חץ בגרון ונהרג.
הניצחון האנגלי היה כמעט מובטח, אבל במקום להשמיד את הפולשים נהג הרולד בחוכמה והציע לאחיו שלום. אבל טוסטיג הגאה לא הסכים לוותר ונלחם באחיו המלך, כשהוא שואב עידוד מתגבורת ויקינגית שזה עתה הגיעה לכוחותיו.
אבל התשישות של חיילי התגבורת הוויקינגית הייתה בשלב הזה מכרעת. די מהר הם הובסו בקרב שבמהלכו נהרג גם הנסיך טוסטיג המורד.
וכך, תם הקרב מרובה הנפגעים, שכלל מתים רבים מהכוח הוויקינגי הנורווגי, כולל הרלד המלך הנורבגי והנסיך האנגלי המורד טוסטיג.
הפלישה הנורווגית נבלמה. הרולד לא רצה לחסל את הנותרים מהכוח התוקף וחתם איתם הסכם לפיו הם שוחררו לשוב למולדתם והתחייבו שלא לתקוף שוב את אנגליה.
ואכן, יותר לא יפלשו הוויקינגים לאי האנגלי. זו הייתה גמילה של ממש, כי הפשיטות הוויקינגיות אל האי היו עניין שכיח ותדיר מדי. הרולד עצר את הפשיטות האלה לתמיד.
למרבה הצער של הרולד, הניצחון הזה יביא תוך זמן קצר לתבוסה איומה ומכיוון אחר לחלוטין. השמחה על הצלת מלכותו לא ארכה אפילו חודש, כי שלושה שבועות לאחר הקרב על הגשר הובס צבאו המותש של הרולד בידי צבאו הנורמני של וויליאם הכובש, בקרב היסטינגס המפורסם.
הוויקינגים אולי לא ישובו לפשוט עליה, אבל אנגליה נכבשה בידי צבא הנורמנים.
