יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.

בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.

כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.


הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:

https://youtu.be/y3Y4J-7THDA


פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:

http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s


ועוד פריחות עם בוקר:

https://youtu.be/RZkX1k1UldQ

כשהעץ או הצמח צריך לגדל את פירותיו, הפרחים שלו נובלים. האנרגיה והמזון שלהם זקוקים הפירות כדי לגדול, הם רבים. הפניית המזון לפירות מונעת מהפרחים את המזון שלו הם זקוקים והם מזדקנים במהירות ונובלים. אבל הפרי שיגדל ויבשיל, יפזר את גרעיניו על הקרקע. גרעינים אלו יצמיחו צמחים חדשים רבים וכך מפיץ הצמח את עצמו שוב ושוב.


הנה סרטון שמראה פרחים שנשמרו בלא שינבלו על ידי קיצוץ אלכסוני של הגבעולים והחלפת מים כל יומיים עם חצי כפית כלור, נגד חיידקים:

http://youtu.be/ospP_lnIyMU

מטרת ריח הפרחים היא למשוך פרפרים, ציפורים ועוד חרקים, כדי שיאביקו את הצמח. כל צמח "רוצה" לייצר פירות וכך להתרבות. גרעיני הפרי הם הזרעים שמהם יגדלו צמחים חדשים.

לשם כך צריך הצמח לגדל פרחים. השמן הריחני שמצוי בכל פרח מתאדה לאט לאוויר ויוצר ריח נעים. הריח הזה הוא שמושך אל הפרח ציפורים וחרקים שונים.

החרקים והציפורים הללו, כשהם עוברים בין הפרחים, מעבירים אבקה מפרח לפרח. כשהאבקה עוברת מפרח לפרח היא מפרה את הפרחים ומכל פרח מופרה נוצרים הפירות. גרעיני הפירות הללו נופלים לאדמה ומאפשרים לצמחים ועצים חדשים לגדול. מזל טוב!


כך מושכים הפרחים בעזרת הריח את בעלי החיים שיעבירו את האבקנים לפרחים אחרים:

https://youtu.be/WAG_2FZMuGc


הפרחים בעלי הריחות הטובים ביותר:

https://youtu.be/HXfk3UVw0Q4


שדות הצבעונים של הולנד:

http://youtu.be/QlOiaptS428

בעולם יש אינספור מיני פרחים, מכל מין, סוג וצבע. אבל כיצד כל פרח יש לו צבע או צבעים משלו?

ובכן, בכל פרח יש "צבען" שצובע אותו בצבע או גוון משלו. הצבענים הללו אופייניים, כל אחד לסוג או זן אחר של פרחי בר.

הצבענים, שנקראים בשפה המדעית "פיגמנטים", הם אחרים במיני הפרחים או בסוגיהם השונים. לכן גם צבעיהם של הפרחים מגוונים ושונים זה מזה.


הנה צבעי הפרחים בהולנד, ממלכת פרחים עולמית:

http://youtu.be/qKQRcy0CgQw?t=2s


ומתערוכת הפרחים השנתית של הולנד, קוקנהוף:

http://youtu.be/44k4d3JeKBE

מַקּוֹר החֲסִידָה (Erodium) הוא סוג של צמח, בעל 90 מינים, שלפרחיו, הוורודים בדרך כלל, יש מצעית פרי ארוכה ומחודדת, שמזכירה מקור של חסידה. המעניין בו נעוץ בעובדה שהוא משתמש בשיטת הפצה מיוחדת של זרעיו.

כשמבשיל הפרי של מקור החסידה, מתנתקים אותם "מקורי-חסידה" ומסתלסלים, בדומה למחוגי שעון. לכל מקור צמודה קפסולה שהיא למעשה עלה שחלה שעוטף את הזרע. הם מתנתקים מהצמח ונופלים אל האדמה. עכשיו מתחיל הקסם. הסלסול של מקור החסידה המדומה, מביא לטמינתה של הקפסולה הזעירה באדמה או בחריצים בקרקע. כך הולכים הזרעים ונשתלים באדמה. הם עוד יפרחו. הפצת הזרעים הצליחה!

נסו למצוא מקורי-חסידה כאלה באביב ולתקוע אותם על דש החולצה או על הסווטשירט שלכם. שימו לב כיצד המקור מסתובב כמו מחוג של שעון, ומטמין את עצמו בחולצה שלכם. יחידת ההפצה של צמח מקור החסידה כל כך יעילה, שהיא מסתלסלת אפילו על חולצות ומנסה לטמון בהן את זרעיה.


הנה מקור החסידה:

https://youtu.be/VSFquH4QpF0?t=30s


כמו על האדמה, כך מסתלסל המקור של החסידה ומתברג על הבגדים:

https://youtu.be/qoo8yFVrtKM


ראו כמה דומה מקור החסידה למקור החסידה:

https://youtu.be/FUXrYBAiOcs

רקפת (Cyclamen) היא אחד הצמחים החינניים שפורחים באזורנו. לפרח שלה יש צבע ורוד-סגול, יפה להפליא ויש לה עלים מקסימים בצורת לב, מה שהופך אותה למתנה רומנטית להפליא.

הרקפת ידועה כפרח המרכין את ראשו, כשעלי הכותרת שלה פונים כלפי מעלה. על שום הפרח שלה, הרוכן כלפי מטה, הרקפת נדמית לא פעם לסמל של ענווה.

הרקפת פורחת בחורף. בטבע גדלה הרקפת בעיקר בצל סלעים, נחבאת מתחת להם, תופעה שאין לה הסבר מלא. יש חוקרים הסבורים שזהו אמצעי הסתגלות של הרקפות, כנגד נזקים מבעלי חיים כמו החולד או הדרבן.

מה שמזכיר את השיר שמתחיל במילים "מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד". כתב אותו המשורר לוין קיפניס, לאחר ששהה במטולה בשנות ה-20. הוא זכה אז שבת-שבע גרודניאנסקי, אחת הנערות המקומיות, תיקח אותו בשבילים ותראה לו את הדרך הנסתרת אל מפל התנור. בדרך היא הראתה לו גם פרחים רבים, כולל הפרח הקסום. לנערה הוא הקדיש את השיר ואת השורות:

"יצאה עם הרוח, בת שבע לשוח
היה אז הבוקר בהיר.
כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר."

בתום עונת הפריחה של הרקפות, הן מתייבשות. הזרעים נופלים מהגבעול וכך נטמנים הזרעים באדמה, לרקפות שיפרחו בשנה הבאה.


הנה הרקפת:

https://youtu.be/JTT728A4U40


השיר היפה כמו הפרח:

https://youtu.be/jSyIEPBUsZo


ויש מי שמגדלים אותן בבית:

https://youtu.be/KtdQGVD5gT8

נַעלוֹן גְּבֶרֶת (Cypripedium Calceolus), או ליידי סליפרס, הוא שמו של צמח נוי ממשפחת הסחלביים, שמוצאו מצפון אירופה ואסיה.

זן אחד של הצמח, שפעם היה נפוץ ביבשת אירופה, הפך להיות צמח כמעט נכחד. בשלב מסוים דווח שהסחלב הזה נשאר לגדול רק במקום אחד באיים הבריטיים, במגרש גולף. מאז 1917 הוא נשמר תחת השגחה קפדנית של המשטרה, ששמרה עליו מהכחדה שיגרמו אנשים, או כדורי גולף תועים במשחק.

גם שוויו של ליידי סליפרס מהזן הזה הרקיע שחקים. מחירו של פרח אחד, אם היו מוכרים כזה אז, הוערך אז בכ-5,000 דולר.

זן אחר של "נעלון הגברת" הוא זה עם הצבע הסגול עז, כמעט חום-אדום בחלקו. צבעו בחלקו האחר הוא צהוב. גם זן זה סבל מקשיים בהתרבות. זרעיו של הצמח לא הצליחו לספק לו מזון וכדי למלא את צרכי התזונה שלו, הוא היה תלוי בפטרייה מסוימת שתעשה זאת. איך זה קורה? - הפטרייה חיה על הצמח הבוגר וניזונה ממנו.

אגב, על קשיי ההתרבות של הפרח הזה תעיד ההיסטוריה, המעידה על כך שאפילו החוקר הנודע צ'ארלס דארווין לא הצליח לתרבת אותו.


הנה נעלון הגברת הנדיר במלוא הדרו:

https://youtu.be/4TmVtDxA684


כך תאתרו אותו בטבע:

https://youtu.be/lRHF7yICGEg


מישהו שיש לו זן של נעלון הגברת בחצר:

https://youtu.be/okAcEtDdwR8


החיפוש אחרי הליידי'ז סליפר:

https://youtu.be/QdgdtdKzIfk


ובפארק צמחים באיטליה:

https://youtu.be/pjFYvv3v65M

פסטיבל פוג'י שיבָּזאקוּרָה (Fuji Shibakakura Festival) מתקיים בכל שנה ביפאן, לרגלי הר פוג'י, באזור חמשת האגמים שלרגליו.

מוקד הפסטיבל הם המרבדים העצומים של פרחי השיבָּזאקוּרָה, כמעט מיליון פרחים, במרבדים עתירי פריחות מרשימות, בצבעי לבן, ורוד וסגול.

מאות אלפי פרחי שיבָּזאקוּרָה מכסים את כל אחד מחמשת הפארקים שמסביב להר הגבוה והמרשים ואין יפה מלהסתובב ביניהם ברחבי הפארקים הגדולים.

שיא הפריחה של הפרחים הללו הוא בחודשים אפריל-מאי. אז מגיעים המוני תיירים ותושבי יפאן הבאים מרחוק אל האזור, רק כדי לחזות ביופי הפרוש למולם, כשברקע שלו ניצב הר הפוג'י הגדול ועטור השלג בפסגתו


הנה פסטיבל פוג'י שיבאזאקורה:

https://youtu.be/nxF6ciqDbIg


הסבר על הפסטיבל היפהפה הזה:

https://youtu.be/W0hdXNKftBc


ועוד ממראות פסטיבל הפוג'י ביפאן:

https://youtu.be/PKbhQv8avu8

מה בין החיילים הבריטים לפרח הכלנית?


הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.

הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.

מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.


#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.

ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.

ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.

שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.

מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...

באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.

כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".

המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.

בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.

וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".

בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.

השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".

אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.

ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.

מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.

כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.


הנה הכלנית (עברית):

https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs


היא ואחיותיה (עברית):

https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g


"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):

https://youtu.be/3-ttXz_IbRo


וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes

נר הלילה (Evening primroses) לסוגיו הוא צמח פשוט, עם עלים וגבעולים שעירים וכסופים, המשתרע על הקרקע. יש לו פרח שנפתח דווקא לקראת בוא הערב, עת השמש עושה את דרכה אל מאחורי האופק.

מחזה יפה הוא לפנות ערב, כשפרחי נר הלילה נראים למחוק כשהם הולכים ונפתחים לצהוב מרהיב, של פרחים גדולים ומרשימים המתעוררים לפריחה דווקא כשכולם מתכוננים לשנת הלילה, מחיות ועד בני אדם.

מכאן בא שמם בעברית "נר הלילה".

צפייה לפנות ערב בפרח, הנפתח מהר יחסית, היא מראה מרתק. נר הלילה הוא אחד הפרחים הנדירים שבהם ניתן לראות את שלבי פתיחת הפרח בתוך חצי שעה בלבד וליהנות מסוג של "הילוך מהיר" אבל בעצם טבעי של פתיחת הפרחים.

נר הלילה, הצמח "הבליין" שפעיל דווקא בלילה, הוא עולה חדש לארץ. בתנ"ך, במשנה ובתלמוד אין לו זכר. כך גם לא במחקרים ורשימות של חוקרים ומטיילים קדומים שטיילו בארץ ישראל בעבר ודיווחו על רבים מהפרחים כאן.

יש סברה שנר הלילה הגיע לכאן מארצות-הברית בסביבות המאה ה-19. אולי היו אלה ספנים שהביאו אותו, ייתכן אף שלא בכוונה. מכל מקום, הצמח השתרש באדמת הארץ והאבולוציה הביאה אותו אל קרבת הים, לאזורים שמעל חופי הים התיכון.


#אבולוציה
נר הלילה גדל על קרקעות החול, הכורכר והחמרה הסמוכים לים. המעניין הוא שהאבולוציה סייעה לו להפוך עמיד מאוד בפני הרסס המלוח של מי הים והרוחות החזקות הנושבות ממנו. כך הוא השתלט עם הזמן על הגבעות הסמוכות לים, בית גידול קשוח שמעט מאוד צמחים יכולים להתקיים בו.

אבל איך זה קרה בעצם? איך האבולוציה משנה צמח?

לא צמח אחד אלא דורות של הצמחים הולכים ומסתגלים. כי כמו בעולם בעלי החיים, גם בעולם הצמחים מתקיימת כל הזמן תחרות. במקרה של הצמחים זו תחרות על מאביקים.

כל צמח נאלץ להתחרות עם שאר הצמחים על הציפורים, הדבורים או החרקים שיהיו המאביקים שלו. אם לא יאביקו אותו, הוא לא יתרבה ובמשך הזמן הוא ייכחד.

אז נר הלילה החופי, במקום להתחרות עם המוני צמחים על חרקי היום בתור המאביקים שלו, הוא "בחר" לפרוח דווקא בלילה.

אור הלילה, שנובע מאורם העמום של הירח והכוכבים, מסייע בתאורה שמראה לרפרפים את הדרך אל הפרח. הם נהנים מהצוף והצמח מופרה "בתמורה".

אבולוציונית זה קרה כשבמשך הזמן נכחדו הצמחים מסוג זה שפרחו ביום, בעוד אלו שאור הלילה הספיק להם והביא אליהם מאביקי לילה, המשיכו ופרחו דווקא בלילה ועם הזמן התרבו ושרדו.

אגב, זה יכול היה להיות נהדר לעוד הרבה דורות, אלמלא האדם. כי בעשורים האחרונים יש הרבה בנייה, תאורה מלאכותית וגורמים מודרניים נוספים שהשתלטו על אזור חופי הים. בכך הביא הפיתוח המואץ והשימוש הרב שעושה האדם בחופי הים וסביבתם להקטנה של כמות המאביקים בסביבות החוף ולעצירה של ההתרבות הטבעית של נר הלילה החופי.


הנה נר הלילה (עברית):

https://youtu.be/Yr1ZPGQaWsI


נר הלילה נפתח - בהילוך מהיר:

https://youtu.be/_OHdfJQF5ss


הסבר על נר הלילה באנגלית:

https://youtu.be/VHFM9n4UZOE

האם חשבתם פעם מהו נוזל הצוף (nectar) שכל כך הרבה פרפרים וחרקים מגיעים כדי לאסוף אותו מהפרחים? - הצוף הוא תמיסה מתוקה, שמכילה סוכרים רבים. הצמח מייצר את הצוף ובאמצעותו הוא מושך בעלי חיים שונים, כולל פרפרים, דבורים ומיני ציפורים שונים.

חשיבותו של הצוף היא בעיקר לצורך האבקה. בזמן שהם אוכלים את הצוף, בעלי החיים שנמשכים אל הצמח כדי לשתות את הצוף שלו, נוגעים בגרגרי האבקה של פרחי הצמח. הגרגרים הללו נדבקים לבעל-החיים והוא מעביר אותם ממקום למקום. כשהוא מגיע לפרחים אחרים חלקם מגרגרי האבקה מגיעים אל צלקות הפרחים הללו ומפרים אותם.

הצוף גם משמש לשימושים נוספים אצל הצמח. למשל צמחים שמייצרים צוף כדי למשוך נמלים והרי נמלים מונעים מבעלי חיים לטרוף את הצמחים הללו. זה לא שהצמח יודע שהנמלים מרתיעות טורפים, זו האבולוציה הביאה לכך שאותם צמחים שיצרו את הצוף ומשכו נמלים, התרבו ושרדו במהלך מיליוני שנים, לעומת אלו שלא יצרו צוף ובהדרגה נעלמו כי ההתרבות שלהם הייתה מוגבלת.

הצוף הוא גם חומר הגלם שממנו יוצרות הדבורים את הדבש. דבורת הדבש משתמשת בצוף כדי ליצור את הדבש. באמצעות אנזים בגופן מפורק בתהליך יצירת הדבש הסוכרוז שבצוף לגלוקוז ופרוקטוז.


הנה כל החרקים שבאים אל הפרחים כדי למצוץ את הצוף:

http://youtu.be/G57Lb0N9HVw


פרפר שותה צוף מפרח:

http://youtu.be/u9iWUtU7g7o


דבורה שותה צוף מפרח:

http://youtu.be/OXLc7ZXnUlU

שעון פרחים (Flower clock) הוא שעון גדול הבנוי על ערוגת פרחים. הוא משמש לנוי ולהוראת השעה גם יחד

אחד משעוני הפרחים המפורסמים בעולם הוא שעון הפרחים בז'נבה שבשווייץ. הוא והגן שבתוכו הוא נמצא מהווים את האתר המצולם ביותר בעיר. שעון הפרחים הזה מורכב מלא פחות מ-6,500 פרחים השתולים בסדר מופתי.

הוא נמצא בקצה "הגן האנגלי" שבעיר ומחוג הדקות שלו הוא המחוג הגדול בעולם. בשעון 8 מעגלים שיש להם מרכז משותף ושצבעיהם מתחלפים לאורך השנה, בהתאם לעונה.

שעון פרחים מרשים נוסף הוא זה שבמפלי הניאגרה. הוא נבנה בשנת 1950 והקוטר שלו מעל 12 מטרים. פעמיים בשנה מחליפים בו את 15 אלף הפרחים שבו, כשבאביב למשל אלו סיגליות.


הנה שעון הפרחים בג'נבה:

https://youtu.be/V_eT62s_EHM


הגן שמסביבו:

https://youtu.be/7uC0sJJ-jrk


ושעון הפרחים שליד מפלי הניאגרה:

https://youtu.be/XwjhE3aZ2Rg

הוא גדול, הוא מסריח, הוא מגרה כמו בשר רקוב והוא מלא חיים כמו גופה של מת... ועדיין הוא נחשב למושא התשוקה של הכבדים שבחובבי הפרחים בעולם, מי שחוסכים כדי לטוס ליערות הגשם של בורנאו או סומטרה ולראותו מקרוב קרוב...

ספרי הבוטניקה, מדע הצמחים, יודעים לספר שביערות הגשם של דרום מזרח אסיה פורח הפרח הענק בעולם. קוראים לו רפלסיה (Rafflesia) והוא מין הפרחים בעל הפרח הגדול ביותר בעולם. קוטרו של פרח הרפלסיה הוא בסביבות מטר שלם ומשקלו של פרח רפלסיה אחד יכול להגיע עד 11 קילוגרם!

הפרח הענקי ובעל הצבע האדום-חום מפיץ ריח רע במיוחד של בשר רקוב. בזכות הריח הזה הוצמדו לו שלל כינויים, כמו "פרח הגופה" (Corpse flower), "צמח הגופה", "חבצלת הגופה" ו"פרח הבשר". אבל שווה לו קצת סירחון, כי כך הוא מושך אליו זבובים שמאביקים אותו.

מרתק לדעת שהרפלסיה הוא צמח שאינו גדל בעצמו. אין לו שורשים, גזע, גבעול או עלים משלו. הרפלסיה הוא למעשה צמח טפיל, שמתיישב על צמח ששמו "טטרסטיגמה" וניזון מעורקיו. הוא שולח אברי מציצה דמויי שורשים ישירות לתאים של הצמח שאליו הוא נצמד. כך הרפלסיה שואבת ממנו נוזלים ומזון.

פרחי הרפלסיה בעולם נמצאים בסכנת הכחדה.


הנה הפרח הכי גדול בעולם וכמה שהוא מיוחד (מתורגם):

https://youtu.be/4dPV9UnDEFY


סיפורו באנגלית של פרח הענק רפלסיה:

https://youtu.be/0cGRujABwuQ


מפגש אמיתי עם פרח הרפלסיה הענקי:

https://youtu.be/cm36-UKx5EY


מבט מקרוב קרוב:

https://youtu.be/J0Yw5tWVrYA


הזבובים שנמשכים אליו ומאביקים אותו, בזכות ריח הבשר הרקוב:

https://youtu.be/0EZtJz8Y4VU


ובואו למצוא את הרפלסיה הגדולה:

https://youtu.be/SKoTKeRJc4E

הפרפר הבוגר אינו זקוק להרבה מזון, אך כדי שיהיה לו כוח, הוא זקוק לסוכרים. את הסוכר הוא מקבל מהנוזל של הפרחים הבהירים, שנקרא צוף. בלשונם הארוכה יונקים הפרפרים את הצוף מהפרחים.

כך גם מסייעים הפרפרים להפיץ את הזרעים של הפרחים. זה קורה משום שהזרעים נדבקים אליהם ונופלים בהמשך המעוף, במקומות אחרים. אותם זרעים נופלים אל האדמה וגדלים כצמחים חדשים.


הנה פרפרים על הפרחים:

https://youtu.be/tIoip2yFyVs


פרפרים יונקים צוף מפרחים, בגן הפרפרים של ויקטוריה:

http://youtu.be/q1OcRvtq6r8


פרפרים בישראל במהלך הנדידה ניזונים מהפרחים:

https://youtu.be/SQS6E_JzqIY


כך הם מגיעים בהמוניהם גם לארץ (עברית):

https://youtu.be/SlNUM3qyptk

אחת התופעות היפות בטבע היא פריחה (Blooming) של הצמח. כשהפרחים פורחים הם נפתחים, כדי למשוך אליהם בעלי-חיים שיאביקו אותם. זה תהליך יפהפה ומרהיב עין.

אך מטרת הפריחה היא לא יופי בלבד, אלא הפצת זרעים, כדי להתרבות. זו שיטת הפצה של זרעי הצמח שפרחיו נפתחים. כל פרח הוא איבר רבייה, המכיל איברי רבייה זכריים או נקביים. אלה משמשים לרבייה, באמצעות הזרעים העוברים ביניהם. מי שמעבירים את הזרעים הם אותם פרפרים או ציפורים הנמשכים אל הפרחים.

איך הצמחים מושכים את המאביקים? - למעשה, הפרח הפורח הוא סוג של פרסומת טבעית. ממש כמו שלט ענק או מנצנץ ובולט לצד הדרך או מעל חנות. באמצעות צבעי הפרחים, צורתם והריחות שהם מפיצים, יוצר הצמח פרסומת המזוהה ממרחק ומושכת "לקוחות", כלומר מאביקים.

השיטה המשלימה למשיכת אותם מאביקים היא התגמול שהם מקבלים. צוף או אבקה מהווים אוכל בשביל אותם בעלי חיים. פרפרים וציפורים למשל, נמשכים לאותם מעדנים טבעיים שהפרח מכיל, כי כשהם מקבלים אותם הם זוכרים את החוויה הטובה הזו. כך נוצרת אצלם התניה חיובית, שתחזיר אותם בעתיד לביקורים נוספים ולהאבקה שוב ושוב של הצמחים. זה סוג של סיטואציית Win-win, בה המאביק מקבל צוף או אבקה טעימים והצמח זוכה להפצת זרעיו אל הפרחים הבאים שבהם יבקר המאביק.


הנה הפריחה:

https://youtu.be/J2eXF4jNh_I


פרחים פורחים בהילוך מהיר:

https://youtu.be/LjCzPp-MK48


הדְבוֹרָה הַמְזַמֶרֶת (bumblebee) היא רק אחד המאביקים שבאים אל הפרחים להאביק אותם:

https://youtu.be/J7q9Kn1rhRc


והסקורה ביפאן, פריחת הדובדבן:

http://youtu.be/cfxZAZmC3lo

הצייר האמפרסיוניסטי קלוד מונה הוקסם מחבצלות מים. בחייו הוא צייר יותר מ-250 ציורי שמן של "נימפאות", חבצלות המים שהקסימו אותו כל כך. כל הציורים צוירו בגן הפרחים שהיה שיצר מונה בביתו שבז'יברני, מרחק של שעה מפאריס.

בשנת 1927, זמן קצר לאחר מותו של קלוד מונה, נפתח חלל ייעודי בחממת גני הטווילרי שבפאריס להצגת שמונה מציורי חבצלות המים מהסדרה החשובה הזו.

מחירי התמונות הללו כבר הגיעו לשיאים, כשלאחרונה נמכרה אחת התמונות מהסדרה ב-41 מיליון לירות שטרלינג.


הנה סרטון על חבצלות המים של קלוד מונה:

http://youtu.be/ehlGxB_v_0w?t=13s


גן הפרחים בביתו של מונה בז'יברני, המקום בו הוא חי וצייר את חבצלות המים:

http://youtu.be/rVNakLfaimw


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/fd-Me3EBGYY?long=yes

מחזור חיי הצמח מתחיל מהזרע הנשתל באדמה. אחרי זמן מה שבו הוא מקבל מים ומינרלים מהאדמה, הזרע מוציא שורשים, נובט מהאדמה ומתחיל להוציא עלים מהגבעול. לאיטם מתפתחים הפרחים והזרע הפך לצמח של ממש. הוא מוציא זרעים משלו, בפרחים או בפירות ומתחיל התהליך של הפצת הזרעים.

הפצת זרעים נועדה להביא את הזרעים החדשים אל האדמה, כדי שינבטו וייצרו צמחים חדשים. הפצת זרעים כזו יכולה להיות על ידי הרוח, על ידי מים, בהפצה עצמית של צמחים המפוצצים פרי והזרעים נזרקים ונורים למרחק.

אבל ההפצה הכי מעניינת היא זו שבה הצמח מושך אליו בעלי חיים וחרקים, כדי להפיץ את זרעיו. בעלי חיים שאוכלים את הפירות, מפילים את גרעיני הפרי וכך הם מפיצים את הזרעים שבהם. גם ציפורים וחרקים, כמו דבורים למשל, מאביקים את הפרחים ומעבירים את הזרעים לפרחים הבאים. כך הזרעים נפוצים מפרח לפרח ומעץ לאדמה ויוצרים פרחים, עצים וצמחים חדשים.


הנה הסבר לילדים צעירים:

http://youtu.be/dJjNh2pMSB8


הסבר לילדים (עברית):

https://youtu.be/nvknwF3a0HM


הסבר לילדים על מחזור חיי הצמח:

http://youtu.be/zPqnYYI2Uq8


ושיעור על מחזור חיי הצמח (עברית):

https://youtu.be/eE-2rc7eeUs?long=yes

רוב הפרפרים מוצצים צוף מתוק ומזין מהפרחים וכך הם ניזונים. הפרפר אוכל על ידי תעופה מפרח לפרח ומציצה של הצוף מכל פרח. כך, תודות לתזונת הפרפר הוא גם מאפשר לגרגרי האבקה של פרח אחד, להגיע אל צלקת העלי בפרח הבא שאליו יעוף.

אבל יש כאן יותר מסתם ארוחה לפרפרים. זהו שיתוף אמיתי, כי בזמן שהפרפר ניזון מהפרחים, הוא גם מאביק אותם. כשהוא עף מפרח לפרח כדי לאכול, הפרפר גם מעביר ביניהם את גרגרי האבקה שנדבקים אליו ובכך הוא מסייע לפרחים להפרות את עצמם ולהתרבות.

בהאבקה של הפרחים הפרפר נושא עימו בלי לדעת, גרגרי אבקה מהאיבר הזכרי של הצמח אל האיבר הנקבי של אותו צמח או של צמח אחר שהוא יעוף אליו וכך מאפשר לו להתרבות.


הנה הפרפר מאביק פרח אחרי פרח:

https://youtu.be/06Q0yBLPfsk


פרפרים על פרחים:

https://youtu.be/aBfJtTm_XD4


והפרפרים לא לבד - גם דבורים הן מאביקות מצטיינות:

https://youtu.be/ggAVxD6apZE

החמנית (Sunflower) היא פרח שיצא אל העולם לאחר שגילו את אמריקה. לראשונה גודלה החמנית על ידי האינדיאנים שבצפון אמריקה. הם השתמשו בחמניות להפקת שמן ולצורכי מאכל. אי שם במאה ה־17, לאחר שהקונקיסטדורים השתלטו על "העולם החדש", אמריקה, הם הביאו את החמניות לאירופה והן הופצו ביבשת הישנה כצמחי נוי ומאכל.

בעולם מגדלים חמניות בשביל גרעינים ושמן. לשמן מגדלים אותן בין השאר בדרום וצפון אמריקה, בספרד, מזרח אירופה, בדרום אפריקה, באוסטרליה ובטורקיה.

לגרעינים מגדלים את החמניות גם בישראל ובאזור הים התיכון, בטורקיה ובספרד. הגרעינים השחורים, גרעיני החמניה, הפכו ממש להיט בישראל.


הנה החמנית ותולדותיה:

http://youtu.be/cmL4ExTuVSE?t=30s


גרעיני החמניה הם לוהטים בארץ, במיוחד גרעיני עפולה הנודעים:

https://youtu.be/zRXRdRvz-3U


חמניות בשמש:

http://youtu.be/g8mr0R3ibPU


הנה שדה עם כמעט חצי מיליון חמניות:

http://youtu.be/Rbnd0pRSlCA


וסיפור קל באנגלית על החמנית הגדלה והולכת:

http://youtu.be/-_9cET_o3a8

הַאֲבָקָה (Pollination) היא תהליך שמתקיים בשלב הפריחה ובו מתרחשת העברת גרגרי האבקה של הצמחים מאחד לשני, כלומר מהאבקנים של פרח אחד, אל הצלקת של פרח מאותו המין.

זהו תהליך שבלעדיו לא היו צמחים בעולם. כי מי שאחראים להאבקה הם הפרחים הצבעוניים שכולנו אוהבים. תפקיד הפרחים הוא לאפשר את הרבייה הזוויגית, הרבייה המינית של הצמחים. לצמחים יש תאי רבייה ובהם מתרחש תהליך ההפריה.

בעלי-החיים שמאביקים לא מתכוונים להאביק את הפרחים. הם באים אל הפרחים, כדי למצוא צוף ואבקה שמהם הם ניזונים. אבל בזמן שהם אוספים את המזון, נדבקים גרגרי האבקה לגופם, וכך הם מועברים מפרח לפרח.

יש שיטות שונות להאבקה ומאביקים שונים לפרחים. האבקה מתבצעת בעיקר על-ידי דבורים, חיפושיות, פרפרים, ציפורים ובאמצעות הרוח. בנוסף להם, יש גם זבובים, חיפושיות ואפילו עטלפים ויונקים שמאביקים, אבל הם מאביקים פחות מרכזיים.

כיצד זה קורה? - לפרחים מסוימים יש גרגרי אבקה מחוספסים, שנדבקים בקלות לגוף הדבורים. פרחים אחרים הם בעלי צוף נוזלי, כדי שהפרפרים יוכלו למצוץ אותו בעזרת החדק הארוך והדק שלהם. יש שמזמינים ציפורים מאביקות, שהן מלקקות את הצוף במקורן הדק והארוך, עם לשון ארוכה ומחוספסת. ויש שמשתמשים בהאבקה הפחות יעילה, באמצעות הרוח. החיסרון שלה הוא שבניגוד להאבקה המדויקת של בעלי החיים והחרקים, הרוח לא מדייקת ומעיפה את האבקה לכל עבר ורק חלק קטן מהאבקה מאביק פרחים אחרים. אם להיות רגע פילוסופיים, זה המחיר של ה"סולו"... שתפו פעולה, האמינו בפעילות משותפת, ב-win win, בעבודת צוות!


הנה יופיה של ההאבקה:

http://youtu.be/1ZnOvqzu3Zc


הסבר באנגלית על תהליך ההאבקה:

https://youtu.be/L-kuvnCMZEk


הדבורה המאביקה פרח בעברית:

https://youtu.be/Nj2gWUe3Ml8


האבקה נוספת:

http://youtu.be/tNqDWQ7OCe0


שיטות שונות של האבקה:

https://youtu.be/RuYrFwDuYn0


ועוד על שיטות ההאבקה של הצמח:

https://youtu.be/2ycl2E9r-_o

פריחתו של החצב מבשרת את בוא הסתיו. החצב, ליתר דיוק החצב המצוי (Maritime squill), הוא צמח רב-שנתי ובעל עמוד תפרחת גבוה ויפה. החצב פורח בסוף הקיץ, לגובה העולה על מטר. סוד היכולת לפרוח בקיץ הלוהט נעוץ בבצלו הגדול. הבצל שלו מאפשר לחצב לגבור על היובש והחום, בעזרת מים וחומרי מזון שנאגרו בו בשנה הקודמת. פריחתו מתרחשת בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר

מקור שמו של החצב הוא מיכולתו "לחצוב" בסלע בגדילתו. יש ביהדות הדורשים שמקור השם הוא מבקיעת החצבים מבצליהם בסביבות ט"ו באב, אמצע חודש אב, ומכאן הצירוף "חצי-אב", חצב.

החצב מקשה על מי שמנסים לעקור אותו. בימי קדם השתמשו בו לסימון של גבולות בין שדות ונחלאות. יהושע בן נון, אומר מדרש יהודי, סימן באמצעות חצבים את הגבול בין נחלות השבטים. הרעיון היה שלא יוכלו בני שבט אחד לנסות ולקחת שטחים השייכים לשבט אחר, על ידי עקירת או הזזת צמחי הגבול. בניגוד לצמחים אחרים, החצב לא מאפשר זאת, או לפחות מערים קושי רב.

החצב מגן על עצמו מאכילת העלים החורפיים והבצל שלו, בעזרת חומרי רעל צורבים. הוא גדל לבדו, שכן אינו דורש דישון או השקייה.


הנה חצב מצוי מקרוב:

https://youtu.be/EvD24CRffcg


פעם הוא סימן גבולות, כסוג של גדר נראית לחלקות אדמה:

https://youtu.be/uOUEJR8k5hk


קסם החצב בשיר:

https://youtu.be/1SJ45ErJOgM


ומצגת וידאו של החצבים:

https://youtu.be/zskeoxSU5K8