מהו כיסא מספר 14?
כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.
גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.
הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!
מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.
כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.
תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.
כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.
גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.
הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!
מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.
כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.
תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.
