כסא טום ואק (Tom Vac) החייזרי עוצב בידי המעצב הישראלי רון ארד בשת 1997. את הכיסא המודרניסטי ומינימליסטי יצר המעצב המחונן היושב בלונדון כבר שנים רבות מיציקת פוליפרופילן, חומר מלאכותי פלסטי שהופך את הכיסא לעמיד בתנאי מזג האוויר ולישיבה ושימוש גם מחוץ לבית ועדיין לכיסא נוח מאד לישיבה.

בעיצוב כיסא זה הוכיח ארד לא בפעם הראשונה, את הבנתו בשימושיות של המוצר. הטום ואק הוא כיסא נערם, מה שאומר שניתן להערים כיסאות רבים זה מעל זה. עובדה זו הופכת אותו מתאים לאיחסון כשאין בו שימוש. משום כך הוא מתאים גם למקומות קטנים בהם אין מקום רב לאיחסון וגם למקומות הזקוקים לאירוח ויש בהם צורך בכיסאות רבים לאירוח מזדמן.

תכונה נוספת של הפוליפרופילן היא העמידות שלו כנגד דהייה. בכיסא הזה ניתן להשתמש בכל מזג אוויר וצבעו לא ידהה לעולם.


רון ארד מספר שהצלחת כיסא הטום ואק היא עניין של מזל:

https://youtu.be/SgoX03ZJErE


הכיסא בווריאציות שונות ומגוונות:

http://youtu.be/u3p18wPUNf8


הכיסא תופס מקום מכובד בסדנה של האמן:

http://youtu.be/I_EPya1tRKk


ויש מעצבים שיצרו כיסאות היברידיים, שהם שילוב של הטום ואק עם כסא מפורסם אחר:

http://youtu.be/RYq2dXLTg3Y

כיסא הדאו (DAW ABS Chair) או בשם החיבה שלו DAW, הוא כיסא שעוצב על ידי זוג המעצבים המודרניסטי הנודע צ'ארלס וריי איימס. הוא יועד לבית ולמשרד, לשלל שימושים אפשריים, מכיסא לישיבה סתמית ועד לכסא המשמש בפינת אוכל מרווחת. מטרתו של הכיסא, אחד מסדרת כיסאות מעולים שנבנו מפלסטיק משולב ברגלי עץ ומתכת, הייתה לאפשר נוחות ישיבה עם עיצוב מודרניסטי ואהוד.

כיסאות ה-DAW שילבו מינימליזם עם שימושיות ונוחות. מעצם היותם מפלסטיק, הכיסאות הללו עוצבו כבר במקור בצבעים רבים ומגוונים.


הנה כיסא DAW:

https://youtu.be/rFMKi0MipBI


כך מרכיבים אותו:

https://youtu.be/kDnkMB6qcMQ


כל המשפחה של כסאות הפלסטיק של איימס:

https://youtu.be/XWm8veLKho0


רוצים אחד? - כך מוכרים אותו:

https://youtu.be/x56FbyG9kYo

בין הכיסאות מודרניים, אנו מכירים לא מעט כיסאות בייצור המוני, המורכבים מצינורות פלדת אל-חלד חלולים ומכופפים, שעליהם מתוחות יריעות עור. אבל הראשון שבהם נולד בשנת 1925 ויצר מהפכה סגנונית של ממש.

קראו לו "כיסא ואסילי" (The Wassily Chair). זהו כיסא מרובע ממתכת (Tubular steel armchair) שתכנן ועיצב מרסל בּרוֹיֶיר (Marcel Breuer), שהושפע משלדת האופניים, שהפכו אז פופולריים מאוד.

מיד עם צאתו של הכיסא לשוק, הוא הפך לכיסא המוכר בעולם ולדוגמה המוכרת ביותר של כיסאות מודרניסטיים.

המהפכנות של "כיסא וסילי" נעוצה בכך שהוא היה הכיסא הראשון שלא התבסס על ארבע הרגליים המסורתיות, של כל הכיסאות אי-פעם. עליו אנו יושבים כשמשקלנו לא נתמך באמצעות רגלי הכיסא אלא בכוח ההתנגדות של צינור המתכת המכופף.

למעשה, ברוייר פירק וצמצם את הכורסה הקלאסית של אותה תקופה לאוסף של קווים עשויי מתכת חלולה ומשטחים עשויי רצועות בד, שנמתחים על שלד המתכת ויוצרים מושב ומשענת.

מיליוני החיקויים שנוצרו לו, רק הוכיחו עד כמה תפס כסא וסילי, שהפך עד מהרה לכיסא הפופולרי והמפורסם בעולם.

למעשה, נולד כיסא ואסילי, שנקרא גם "כיסא מועדון בי 3", בבית הספר באוהאוס. הוא היה כל כך מוצלח, עד שהפך כמעט מיידית לאייקון העיצובי הידוע ביותר של בית הספר המפורסם גם כך. כמובן שהכיסא הזה העניק מיידית גם לברוייר פרסום והכרה בינלאומית, כאחד מגדולי המעצבים בהיסטוריה.

מקור השם "כיסא ואסילי" הוא בשמו של הצייר ואסילי קאנדינסקי, שהיה מורה בבית הספר באוהאוס וחברו הטוב של ברוייר.


הנה כיסא וסילי כדוגמה לעיצובי זרם הבאוהאוס:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


כיסא ואסילי בשלל צבעים:

https://youtu.be/jpxscfYHUzs


וכך מזהים אם הוא אמיתי או לא:

https://youtu.be/oSBiJRvGKp0

המעצב והאדריכל הדני ארנה יאקובסן היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המאה ה-20 המאוחרת. הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי, המובחן ואהוד כיום על רבים.

ארנה יאקובסן עיצב ב-1952 את "כיסא הנמלה" (Ant chair), עבור חברת "פריץ הנסן". ההזמנה מיאקובסן הייתה לכיסא שישמש את הבניין החדש של חברת שירותי בריאות מקומית והוא כל כך הצליח, עד שהפך לאחד הסמלים המוכרים והמצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני במיוחד.

על ידי חיבור רגלי פלדה קלות עם גוף מעוגל ועשוי מעץ לבוד מכופף, הצליח יאקובסן ליצור את אחד מהכיסאות השימושיים והנוחים ובהמשך לאחד הכיסאות הפופולריים בעולם.


הנה סרטון על כיסא הנמלה:

http://youtu.be/w-5KaxbQN3U


על ארנה יאקובסן עצמו:

http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0


ועוד מהעיצובים של המעצב הסקנדינבי הנודע יאקובסן:

http://youtu.be/KG0h1HpIAWA

קאפיטלו (Capitello) הוא אחד מפריטי העיצוב שהוצגו במסגרת תערוכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שבה הוצגו העבודות הראשונות של חברי "סטודיו 65" מאיטליה.

זוהי כורסה מעוצבת שהוצגה בשנת 1971 בצורת כותרת של עמוד קלאסי, השקועה באדמה. כמו פריטי ריהוט נוספים של הקבוצה, גם היא נראתה יותר כפסל מאשר כפריט ריהוט לשימוש יומיומי. החומר שאיפשר את הפיסול השימושי הזה היה הפלסטיק, שגמישותו והיכולת לעצב אותו בצורה פשוטה יחסית, באמצעות תבניות ייצור, הייתה המפתח לעיצובה של כורסת הקאפיטלו.

באותה תערוכה הפכו העיצובים של קבוצת "סטודיו 65" לסנסציה. הם החזירו בבת אחת את תשומת הלב לעיצוב האיטלקי, שהלך ואיבד מזוהרו בעשורים הקודמים. פריטים כמו ספת השפתיים הנודעת "בוקה" ומתלה הבגדים "קקטוס" שעוצב בצורה של קקטוס ירוק משכו במהלך אותן שנים המון תשומת לב ואהדה בקרב חובבי העיצוב.


הנה כסא הקאפיטלו:

https://youtu.be/Qpf19cYlXac


מודל של הקפיטלו על מסך המחשב:

https://youtu.be/-PfdXJ3h5sE


והקמה של חנות חדשה של גופרם (Gufram) החברה שמפיצה את כיסא הקפיטלו:

http://youtu.be/jx-GO7SYULY

כסא הקוקוס (Coconut Lounge Chair) הוא כיסא שעוצב בידי האדריכל והמעצב ג'ורג' נלסון, מראשוני המודרניזם באמריקה. זהו כסא שצורתו כמו של פלח קוקוס, הפרי הטרופי המוכר. מטרתו של נלסון הייתה לשלב נוחות עם חופש תנועה מירבי. ואכן, הכיסא הזה חסר גבולות ואפשר לשבת או להשתרע עליו בכל צורה שרוצים, ללא מגבלות שמוכרות מכיסאות וכורסאות בני זמנו.

הכיסא הוצג ב-1955 על ידי חברת הרמן מילר, שבה הועסק נלסון כמעצב ראשי. הסיסמה של נלסון, אחד המעצבים היצירתיים ומי שהביא את המודרניזם בעיצוב לאמריקה, הייתה "עיצוב כולל הוא לא פחות ולא יותר, כי אם התהליך של שיוך כל דבר לכל דבר".

נלסון, הידוע כמי שעיצב עוד כמה "רהיטי מזון" משונים ומקסימים כאחד, ביניהם "ספת המרשמלו", ספה משעשעת ושונה מכל מה שהיה מוכר אז. בדיעבד היו שתי עבודותיו אלה מהמבשרות של זרם הפופ ארט, שיבוא שנים אחר-כך.


הנה כיסא הקוקוס:

https://youtu.be/55h8vD13W04


עיצובים נוספים של ג'ורג' נלסון, מעצב "כיסא הקוקוס":

http://youtu.be/FdH5f4lQxCM?t=1m40s


וכך משווקים את כסאות הקוקוס:

https://youtu.be/nePClb3CVR0

כיסא אדווה (Ripple Chair) המצליח של האדריכל והמעצב הנודע רון ארד, קיבל את שמו מהעיצוב שלו. הוא מזכיר את הסימנים שמותירים אדוות הגלים על החול, כשהן נסוגות מהחוף.

בסיסו עשוי פוליפרופילן בהזרקת פלסטיק. הוא בולט בקווים הרכים שלו ובקלילות שלו, המנוגדת לחוזק החומרים שמהם הוא עשוי.

הזרקת פלסטיק היא שיטה פופולרית מהירה ואיכותית, לייצור מוצרי פלסטיק. בשיטה זו מוזרק הפולימר כנוזל אל תבנית הרהיט, בה הוא מקבל את הצורה ומתקשה במהירות לפלסטיק מוצק. תהליך הזרקת הפלסטיק עובד מצוין גם כשהמוצר הוא מורכב ביותר, מה שמאפשר למעצבים לתכנן אותו במחשב, כמעט ללא מגבלות ואז להעבירו לייצור תעשייתי בכמויות.

הכיסא עוצב בשביל חברת "מורוסו" (Moroso) האיטלקית. הפיכתו למוצר מצליח מאוד נזקפת לעיצוב הנהדר שלו, אך גם ליכולת להערים אותו אחד על השני, מה שהופך אותו נוח מאוד לעסקים ולחצרות פרטיות גם יחד.

רון ארד הוא בעל סטודיו מצליח בלונדון לעיצוב עכשווי. הוא ידוע בניסוייו הרבים לאורך השנים ובשלל השימושים שהוא עושה בחומרים כמו אלומיניום, פוליאמיד ומתכת. תפיסתו החדשנית משלבת מבנה וצורה, עם עיצוב מהמם ושימושיות רבה.

כיסא אדווה ועוד רבות מיצירות העיצוב של ארד נמכרות בחנויות העיצוב הנחשבות ביותר ומוצגות במוזיאונים הידועים והחשובים בתבל.


הנה כיסא אדווה המפורסם:

https://youtu.be/m1C8EffcB_k

"כיסא ברצלונה" (Barcelona Chair) הוא כיסא ידוע במיוחד, שעוצב בידי לודוויג מיס ון דר רוהה ולילי רייך לביתן הגרמני בתערוכה העולמית של ברצלונה (בשנת 1929).

העיצוב התעשייתי מודרניסטי של הכיסא נחשב משמעותי בזרם העיצוב המודרניסטי בריהוט. הוא גם מהווה הדגמה נהדרת של גישת less is more, המפשטת ומסננת למינימום האפשרי, של ואן דה רוהה.

לודוויג מיס היה משכיל ורחב אופקים במיוחד ולתכנון הכיסא הוא שאב השראה מהכיסאות המתקפלים של התקופה הרומית העתיקה.

התוצאה ידועה: הכיסא הפך לאייקון והוא מהרהיטים הקלאסיים הכי אהובים ונערצים עד עצם היום הזה. ואגב, לכיסא ברצלונה עיצבו השניים גם הדום תואם.


הנה כסא ברצלונה:

https://youtu.be/2zOIQ8wweAc


כך הוא משווק כיום:

http://youtu.be/lMLOKc-p1M4


מצגת וידאו של הכסא האלמותי:

https://youtu.be/V6sOFg2F3Cs


כך מציגים אותו אנשי המכירות:

https://youtu.be/K64qbDAf0H0


וכך ניתן לצייר את כסא הברצלונה האייקוני:

https://youtu.be/VsSiOp1OUOU

כיסא במאי (Director's chair), או כיסא במאים, הוא כיסא מתקפל. הוא זכה לשמו מכיוון שבמאי קולנוע מרבים להשתמש בו בזמן הצילומים, בדרך כלל בשטח.

העובדה שהוא נוח לישיבה, מצד אחד, ומאידך גם מאפשר ניידות והעברה קלה לכל מקום, בעיקר תודות למשקלו הקל, היא שהפכה את הכיסא הזה לאהוב כל כך בתעשיית הקולנוע, כמו גם למטרות רבות שקשורות בצורך לשנע רהיטים ממקום למקום, כמו כיסאות לתערוכות בכנסים וכדומה. הוא גם נחשב לאחת הדוגמאות הטובות לעיצוב ותכנון שעונה באופן מושלם למטרה שלשמה הוא פותח.

את כיסא הבמאים ניתן לקפל בתנועת מספריים. גם המושב וגם משענת הגב שלו עשויים בדרך כלל מבד או מחומר פלסטי גמיש ומתקפל. רגליו של הכיסא והמשענות הצד שלו עשויים בדרך כלל מעץ, אם כי כיום עשויים חלק מהם גם ממתכת ומפלסטיק.

היסטורית, העיצוב של כיסא הבמאי מתבסס על עיצובי כסאות גנזך מימי הביניים ואם מביטים הרבה אחורה אפשר אף לראות שהוא שאב השראה מכיסא הקורול הרומי (Roman curule chair).

בסוף המאה ה-19 עיצבו בחברת "רהיטי גולד מדל קמפ" את הכיסא והחלו לייצרו בארצות הברית. שנה אחר כך, בשנת 1893, זכה הכיסא במדליית זהב ביריד העולמי שנערך בשיקגו ונכנס להיסטוריה.


הנה תולדות כיסא הבמאי:

https://youtu.be/RTENg4t7AKM


הוא שימושי להמון דברים:

https://youtu.be/aw_YwGoU6g0


כך מייצרים שלד במבוק לכסאות במאים בווייטנאם:

https://youtu.be/Ona6SpqFe0I


כך הוא נראה בסוף:

https://youtu.be/ZZ2Wa_-rbJQ


ויתרונותיו של כיסא הבמאי:

https://youtu.be/SNwJZLeJJYg

כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.

גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.

הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!

מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.

כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.

תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.


הנה סיפורו של כיסא 14:

https://youtu.be/eoy5QP3Jibg


כך מכופפים אותו במפעל:

https://youtu.be/8sUti5yG7iU


וכל הכיסאות שהוא נתן להם השראה:

https://youtu.be/Qhlo1UDHa-8

הכסא מדגם "מאסטרס" (Masters) הוא אחד הכסאות הנודעים של מעצב-העל פיליפ סטארק. למעשה, כיסא מאסטרס הוא מחווה לשלושה מאבות העיצוב המודרני. סטארק שילב בגב הכסא את מראה המסגרת של שלושה מהכסאות המפורסמים בעיצוב המודרני. בכך הוא יצר שלם שבו משתלבים השלושה באופן יחודי ומעניין לעין.

הכסא המודרני עשוי פוליפרופילן בצבעים שונים. החלק המעניין בו הם הקווים המעוקלים ומשתרגים של גבו, הנפגשים בשילוב ציורי של חומר והחללים שבתוכו.

המחווה שעשה כיסא מאסטרס משלבת בין שלושה כיסאות שהם אייקונים עיצוביים היסטוריים מהמאה ה-20. מהגב המפורסם של סדרת כסאות ה-7 של ארנה יאקובסן, דרך גב כורסת הטוליפ של אירו ארניו וגב הכסא הנודע "אייפל" של צ'ארלס וריי איימס - שלושת עיצובי-העל מצוטטים בעבודה אחת, במחיר סביר יחסית ובכסאות מודרניים וצבעוניים.

כסא המאסטרס משקף את תחושת הנוחות שאמור ה"אדון", המאסטר, לחוש בישיבה על הכסא המשולב. סטארק, כדרכו, יצר בו עיצוב מקורי ויצירתי וקרץ לדמויות שהוא מעריץ, כמו שעשה פעם למלך לואי ה-14 ולמלכה ויקטוריה, בכסאות הרוחות שלו, "לואי גוסט" ו"ויקטוריה גוסט".


הנה כיסא ה"מאסטרס" של מעצב-העל פיליפ סטארק:

http://youtu.be/tFREGm0kEK0


הסבר על כסא המאסטרס של פיליפ סטארק:

http://youtu.be/BE2_8uxAdgc


מבט נוסף על כסא Masters chair בעיצובו של פיליפ סטארק:

http://youtu.be/5snPELlZnNc

כיסא היל האוס (Hill house chair), שחובבי העיצוב מכירים בתור "כיסא מקינטוש", הוא כיסא עץ צר ושחור, בעל משענת גב בצורה של סולם גבוה ומרשים, כיסא שמעט מזכיר פסל מודרני.

את ה"מקינטוש צ'ר" יצר האדריכל הסקוטי צ'ארלס רני מקינטוש, מי שכמו אדריכלים גדולים אחרים עסק גם הוא בעיצוב של פריטי ריהוט ומוצרים ונודע בפרשנות יצירתית וייחודית לסגנון האר-נובו הפופולרי של תחילת המאה ה-20.

קצת כמו המוסיקאי שאומרים שההפסקות במוסיקה חשובות לא פחות מהצלילים, גם מקינטוש, שהיה גם צייר ומעצב פנים מדהים, ראה בחלל שבין רגלי הכיסא ומסביבו חלק חשוב לפחות כמו העץ והריפוד שלו.

את כיסא העץ השחור תכנן מקינטוש להזמנה של מוציא-לאור מסקוטלנד, בשנים 1902-1903. במקור הוא עוצב בצבע לבן ויש גם גרסאות חומות, אך הוא התפרסם דווקא בגרסה השחורה שלו.

אגב, שמו של הכיסא הגיע משם ביתו של רני מקינטוש, בית הילהאוס (Hill house). הוא נקרא כך על שום מיקומו בראש גבעה בהלנסבורו שבסקוטלנד.

המעניין הוא שכיסא המקינטוש תוכנן והיה מיועד לשמש כקישוט ולא כרהיט. במקור הוא גם עוצב בלבן ובתפיסתו של מקינטוש הוא היה אמור לשמש פחות כרהיט ויותר כקישוט.

זה, אגב, לכשעצמו מעט מוזר, לאור זה שהאיש גרס לא פעם ש"העיצוב חשוב יותר מהאמנות".

מכל מקום, הכיסא המקורי נמצא ומוצג עד היום בחדר השינה של בית מקינטוש, שהוא היום מוזיאון לזכרו.


הנה כיסא המקינטוש (ללא מילים):

https://youtu.be/YLFHCCdyQUQ


הסבר באנגלית:

https://youtu.be/gYiUrQ4xFU8


כסא מקינטוש (צרפתית):

https://youtu.be/jDKHjdJGQ_M


הבית על שמו נקרא הכיסא:

https://youtu.be/JmKX6FeOc7M


וכך מייצרים את המקינטוש צ'ייר (ללא מילים):

https://youtu.be/-mFEuJKu9-4?long=yes

כיסא הבועה, הבאבל צ'ייר (Bubble chair), הוא כיסא שבאופן מסוים הפך לסמל של העיצוב המודרני, שהפך בשנות ה-60 לצופה פני עתיד. בתקופה זו, כשסגנון החיים המעוצב, הקולנוע העתידני, חומרים וטכנולוגיות ייצור חדשות ותרבות הפופ ארט נפגשו, החלו רבים לרהט את בתיהם בפרטי עיצוב שנראו לקוחים מסרטים עתידניים.

בתוך הסצנה העיצובית הזו יצר המעצב הפיני אירו ארניו בשנת 196 את כסא הבועה. הוא היה סוג של התכתבות עם יצירת פאר עיצובית אחרת שלו, כיסא הכדור. אמנם כיסא הבועה היה קטן ממנו, אך יחודו לעומת הכדור הניצב היה בהיותו תלוי מהתקרה ושקוף לחלוטין. בצורה כזו איפשר המעצב לאור לחדור מכל הכיוונים ולמלא את הכסא.

החומר שבזכותו ניתן היה ליצור כסא שקוף שכזה היה אקריליק. בתהליך הייצור נהגו לחמם את האקריליק ולהביא אותו לטמפרטורות גבוהות ואז ניפחו אותו בתוך תבנית, עד שקיבל צורה של בועת סבון. את החמימות סיפק המושב המרופד בבד או עור.

לכיסא גם יתרון אקוסטי מסוים, בכך שהוא סוגר על היושב בו ומבודד אותו מעט מרעשים בסביבה.


שקוף, זוהר וחדשני - הנה כיסא הבועה:

https://youtu.be/S9Be5dy7JaE


לא חייבים דווקא לשבת על כיסא הבועה:

https://youtu.be/yZzeLFR6Xuk


כשכיסא הבועה מזמין גם תנועה:

https://youtu.be/XGZaX_STsbw


ועיצובים חדשים ברוח כיסא הבועה:

https://youtu.be/94BUCqlNykU

הכיסא האייקוני "La Chaise" של צמד המעצבים האגדי צ'ארלס וריי איימס, הוא כסא מוארך שעשוי יציקת פיברגלס אחת, המונחת על רגליים מתכתיות משולבות בעץ. הקלילות משועשעת שלו נובעת מצורתו החייזרית והלא-אופיינית לריהוט המקובל, אך לא פחות מהחור שבמרכזו, שנותן לו מראה קיקלופי קצת משונה ומהפנט. הכיסא הושפע בבירור מפיסול מודרני ובמיוחד מהפסל "דמות צפה" של האמן גסטון לה-שז.

ה"לה שז" הוא כיסא פרי תחרות עיצוב שנעשתה ב-1948 על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית, ליצירת "ריהוט מודרני לא יקר". זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה ובתחרות השתתפו כ-3000 מעצבים. זוג המעצבים השתמש בו לראשונה בטכנולוגיית הכיפוף של חומרים פלסטיים.

אבל הנוחות שלו והמראה הגלי וההרמוני שהיקנו לו המעצבים הפך אותו לכוכב עיצובי בבתי יוקרה רבים. כיום הוא לא זול בכלל ונחשב למבוקש דווקא אצל בעלי הממון.


הנה כיסא הלה-שז של הזוג איימס:

http://youtu.be/R3WpaZVacco


סקירה על כיסא הלשז של איימס:

http://youtu.be/bzoutc7mKgY


ההשראה מהפסל "דמות צפה" של גסטון לה שז:

https://youtu.be/Rh-MnZFZbNk


וכך מוכרים את הכיסא הנהדר הזה היום:

https://youtu.be/h6AqG_aWg5Q

הכיסא DSW הוא כיסא שאמנם תוכנן בשנות ה-40 על ידי צמד המעצבים המפורסם צ'ארלס וריי איימס, אך הוא שרד 70 שנים של עיצוב ונחשב גם יום ללהיט עיצובי היסטרי. העיצוב האיקוני של הכיסא הזה נשאר רלוונטי וגם כיום הכיסאות הללו הם מהמבוקשים שעיצוב פנים ברחבי העולם.

הכיסאות הללו שנקראו Dining Side Wooden, בקיצור DSW, עוצבו על ידי שני המעצבים בשנת 1948. בתחילה הם נבנו עם מושבי עץ, אבל כיום ניתן למצוא אותם עם מושבי פלסטיק, פיברגלאס ועוד.

רגלי העץ, לעומת זאת, שרדו עד היום במרבית הכיסאות הללו והעותקים המתחרים. בדגמים מסוימים הם הוחלפו בבסיס מניקל. רגלי עץ של כסא ה-DSW חוברו באמצעות קושרות מתכת, שבאותה תקופה מאד אהבו בני הזוג אימס לשלב ברהיטים שעיצבו. הם ראו בשילוב הזה פתרון מצוין לחוזק משולב באסתטיקה. אלמנטים כאלה שולבו בשולחנות הקטנים וביחידות האחסון שעיצבו בסוף שנות ה-40 ותחילת העשור שאחריו, כמו יחידות האחסון מסדרת ESU, שולחן הקפה Surfer והשולחן הקטן LTR.

הכיסאות הקלאסיים הללו של צמד המעצבים המפורסם, שכונה "הביטלס של העיצוב", כובשים גם את הבתים הישראלים. ב"יום הרווקים" של 2015 נרכשו מעל 750 מערכות של הכיסאות הללו, כשאחד הספקים הציע אותם למכירה במחיר טוב..


הנה כיסא הפלסטיק המקורי מדגם DSW המפורסם:

https://youtu.be/t8YpnC6zBEs


הרכבה:

http://youtu.be/Kj7P5iPq07U


גם כאן:

http://youtu.be/VWlQacQPDaI


והנה חיקויים שנראים לא פחות טוב:

http://youtu.be/b5_5RFYz8Qg


הנה קרוביהם המעוצבים לא פחות של ה-DSW:

http://youtu.be/aP201HQtFE0


הנה כיסאות האייפל:

http://youtu.be/ruvXDy1cTvQ

מי לא מכיר את כיסא הטוליפ (Tulip chair), בעל המראה העתידני משנות ה-50?

את הכיסא הזה עיצב המעצב הפיני שחי בארצות הברית אירו סארינן (Eero Saarinen). הוא עוצב אז כפריט מתוך סדרת רהיטים ברוח "עידן החלל" בעיצוב של הפיפטיז והסיקסטיז - שנות ה-50, 60 של המאה ה-20.

כיסא הטוליפ הוכרז בשנת 1956 והופץ על ידי חברת Knoll האמריקאית. המעצב הפיני-אמריקאי סארינן סיפר פעם בראיון ל"טיים מגזין", שיצר אותו כחלק מסדרת רהיטים שנועדה לדבריו לנקות את הבית האמריקאי מאינספור רגלי הרהיטים שבו.

ואכן, זהו כיסא קשיח, ללא רגליים, המעוצב בקווים נקיים, מחוסרי זוויות ובעלי מראה מעוגל. הוא עשוי מחומרים שהחלו אז את הזינוק שלהם לתעשיית הרהיטים, כולל בסיס מסתובב עשוי יציקת אלומיניום צבוע, שמעליו מושב פיברגלס לבן הממשיך אותו כיחידה אחת. מעל המושב מותקן ריפוד עור או בד.

הקווים החלקים והקלאסיים של כיסא הטוליפ, בצד הצבע הלבן הבוהק האופייני לו כל כך, הקנו ל"כיסא הצבעוני" מראה עתידני שהפך לסימן ההיכר שלו. אחד הביטויים הבולטים לכך היה המקום המרכזי שניתן לו בסדרה "מסע בין כוכבים", בה הוא בלט בתור הכיסא של העתיד.


הנה כיסא הטוליפ מ-1956:

https://youtu.be/F6h-ODKIV98


פרטים על הכיסא המפורסם של אירו סארינן:

https://youtu.be/54zB-cRUcqo


סיפורו של מעצב כיסא הטוליפ:

https://youtu.be/zQKO00uE2hM


כיסאות טוליפ למכירה:

https://youtu.be/Cx_tQTAB8fY


וסגרת הרהיטים שלו, כולל השולחן המשלים:

https://youtu.be/rdgitye7zXk

כיסא "לואי גוסט" (רוחו של לואי) שעיצב פיליפ סטארק בשנת 2002 עבור חברת "קרטל" הוא דוגמה ליצירתיות שלו. המעצב לקח כיסא בסגנון "לואי ה-15" ועיצב אותו בצורה מודרנית ושקופה, מפוליקרבונט שקוף. כך הוא חיבר בין הישן והחדש ויצר רהיט חדשני ויפה, שגם מתכתב עם העבר של עולם העיצוב.

אגב, כנראה שגם הציבור אהב את היצירה.. לואי גוסט הפך לכיסא המעצבים הנמכר בכל הזמנים ובתוך 10 שנים נמכרו מיליון וחצי ממנו, על אף המחיר הלא ממש נמוך..


הנה כסא לואי:

http://youtu.be/JrL2q4jrz6k


הנה סרטון על ההתמזגות המופלאה בסביבה של הכסא הפופולארי "לואי גוסט":

http://youtu.be/f8gFztBEl1o


והנה תמונות ששלחו ליצרנית לקוחות שקנו אותו מכל העולם:

http://youtu.be/DtdUGYUC5Fw?t=15s


ויש "רוחות" של מלכים נוספים, כמו המלכה ויקטוריה:

http://youtu.be/tbHzyFHnff4

את כיסא הזיג זג (Zigzag chair) האייקוני והבלתי נשכח, עיצב חריט ריטפלד בשנת 1932.

בעיצוב כמעט דו מימדי זה, של צורת האות Z, הוא נטש את צורת הכיסא המקובלת לטובת חיבור מדהים בפשטותו, של ארבעה משטחי עץ לכיסא שלם, כשהחיבורים ביניהם מתבצעים באמצעות מחברים מיוחדים ואלכסוניים בעלי מראה ציפורי, שזכו לכינוי "זנב-סנונית" (dovetail joint).

עיצוב הכסא המינימליסטי והמהודק, מסמן הדגשה של הצורה, הקומפוזיציה והנוכחות בחלל, תוך זניחה מסוימת של ריטוולד את נושא הצבע, שכל כך העסיק אותו בקבוצת ה"דה סטיל" בה היה חבר ובעיצוב "כסא אדום-כחול" המפורסם שלו.

כמו הכיסא הקודם שלו, גם כיסא הזיגזג מהווה שינוי מחשבתי ופורץ דרך של מהות המושג עיצוב וכיצד רהיט מתפקד ומשתלב בחלל בו הוא ממוקם.

ריטוולד, שהיה אדריכל, החליט לעצב מעין "כיסא תומכה", שהתבסס על עקרון ששאל מעולם האדריכלות ונקרא "קאנטילבר" (Cantilever). בשיטה זו מיוצבת כל הקונסטרוקציה של הכיסא על נקודת תמיכה אחת. לשם כך הוא השתמש בעקרונות שהביא מעולם הפיזיקה, המשלבים היטב גמישות וקשיחות, תוך חלוקה חכמה של המשקל בתוך המערכת.

כך יכול היה המעצב פורץ הדרך להיפרד בעיצוב הכיסא מהרגליים האחוריות, תוך שימוש בחומר אחד והמשכי. המעניין הוא שאם המושב האופקי שלו יושב על לוח אלכסוני ודינמי, התומכה האחורית בת 90 המעלות שלו מחייבת ישיבה זקופה ושמרנית משהו.

עיצוב כיסא הזיג זג השפיע על כסאות מפורסמים אחרים בתולדות העיצוב. הבולט שבהם הוא כמובן כיסא הפאנטון המפורסם. גם הוא עוצב בשאיפה מודרניסטית של ורנר פאנטון, לעיצוב כיסא שלם מיחידה אחת מינימליסטית. במקרה של הפאנטון זה נעשה לגמרי מחומר אחד, מיציקת פלסטיק בלבד, שהתאפשרה לראשונה בשנות ה-60 וה-70.


הנה כיסא הזיג זג מ-1932:

https://youtu.be/KIBoDlePjsA


כך מייצרים את כיסא הזיג זג היום:

https://youtu.be/EWF4RLAsciQ


כך תבנו אותו לבד:

https://youtu.be/wdZ3jBa6368

1. עמדו כולכם, על מעגל מכיסאות.

2. על כל הקבוצה להסתובב במעגל, מעל גבי הכסאות.

3. בכל 3 סיבובים הוציאו כסא מהמעגל.


מי שנופל, נפסל.

לפעמים כשאתה פוגש רעיון גדול, ההתרשמות היא כה גדולה עד שאתה עושה מאמצים גדולים להפוך אותו לחלק מהאמנות שלך ולנכס אותה באופן כלשהו לעצמך. זה בדיוק מה שקרה להולנדי חריט ריטפלד, מעצב מוכשר שב-1917 עיצב כיסא בסגנון תלת ממדי, ברוח קבוצת ה"דה סטיל", קבוצת מעצבים שבה היה חבר.

הכיסא הזה, שבמקור נבנה בצבעים שחור, לבן ואפור, עתיד היה להשתנות בצבעיו. זה קרה לאחר שחברי הדה-סטיל, שעליהם נמנה הצייר ההולנדי פיט מונדריאן, החליטו על עיצוב ויצירה בצבעי היסוד בלבד. מכאן ואילך, גם ריטפלד וגם מונדריאן עתידים לחולל מיני מהפכה בעיצוב ובציור המופשט. אצל הציירים ומונדריאן בראשם, ייקרא הסגנון בשם "מופשט גאומטרי".

ריטפלד, מעצב ואדריכל מוכשר, ישנה ברוח הרעיונות החדשים של הקבוצה את צבעיו של הכיסא שיצר, לצבעי היסוד. כך הפך הכיסא הכהה ל"כיסא אדום וכחול" (Red and Blue Chair) הנודע. מבלי משים יצר ריטפלד אייקון שייכנס לנצח לתולדות עיצוב הרהיטים ויהפוך לפריט הכי מוכר שעיצב.

אמנם הצבעים החדשים שיקבל "כיסא ריטפלד", היו זהים לצבעי היסוד, שבהם השתמש מונדריאן בציוריו. למעשה, הכיסא נבנה וכשריטפלד ראה ציור אופייני של מונדריאן הוא החליט לצבוע אותו בצבעי היסוד.

בניגוד לציור, את הכיסא יצר ריטפלד מקווים ומישורים שאין ביניהם חפיפה במרחב. זהו כיסא שנוצר מעץ צבוע, כשכל צורת קו בו צבועה שחור, כמו בציוריו של מונדריאן. הקודקודים שהם בעלי צורה חתוכה, זכו לצבע צהוב וממש כמו בציורי מונדריאן זכו המישורים לצבעי היסוד הנותרים: המושב כחול והמשענת אדומה.

אחת ההברקות של ריטפלד, שבזכותן נכנס להיכל התהילה, היא בכך שהצליח להסתיר את התלת-ממד, באמצעות צורות שיוצרות לכיסא תחושה של משטח גאומטרי טהור, בעל אופי ציורי, דו ממדי. וואו.

ריטפלד גם יצר רכיב לחיבור רכיבי העץ האורכיים שבכיסא. המחבר הזה מבוסס על מחברי עץ נסתרים והוא היה חדשני מאד לזמנו. הוא שימש כדי לחבר את החלקים הארוכים מבלי שיחתכו אחד את השני במישור זהה. המחבר פורץ הדרך זכה מאז לכינוי "מחבר ריטפלד".

על אף שאת "כיסא אדום כחול" המקורי, שיצר ריטפלד, שומרים ומציגים מעת לעת בתערוכות שונות, לא מייצרים אותו באופן מסחרי ותעשייתי. בשנת 2008 הוא כמעט ונעלם לעד, כשפרצה שריפה ענקית בעת שהוצג בתערוכה באוניברסיטת דלפט. הבניין שנשרף חרב כולו, אבל כבאי אמיץ הצליח לחלץ ממנו את הכיסא שהפך להיסטוריה, הכיסא היחידי והמקורי שיצר ריטפלד - "הכיסא אדום כחול".

כך היה "רד אנד בלו", כיסא בצבעי היסוד שיצר ריטפלד, לאחד הניסיונות הראשונים לעצב רהיטים ברוח התנועה ולכיסא פורץ דרך ואייקוני בתולדות העיצוב.


הנה כיסא אדום וכחול:

https://youtu.be/VocMPhETkdM


כך ריטפלד יצר אותו:

https://youtu.be/4OUH_hYaAy0


הוא מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:

http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ


קישוט לקיר בצורת כיסא אדום וכחול:

https://youtu.be/1f1-J41VH7k


מצגת וידאו על הכיסא המונדריאני:

https://youtu.be/HvtVHjLbUy4


תנועת הדה-סטיל:

https://youtu.be/UOSvUfbPHpY


וכך יוצרים לבד את הכיסא האדום וכחול:

https://youtu.be/YYSJUKKS-58

כסא הביבנדום (Bibendum Chair) הוא כיסא או כורסא בצורת האות U שקיבלה את השראתה מהדמות המצוירת, סמלה של חברת הצמיגים מישלן.

חלקו התחתון של "כיסא הביבנדום" מעוצב גם הוא בצורת האות U ועשוי מפלדת אל-חלד. הכיסא השמנמן מרופד כולו בעור והמשענת הרכה שלו מעוצבת בצורת שתי אותיות U, השוכבות זו על גבי זו.

את כורסת הביבנדום שעוצבה בשנת 1925, שילבה המעצבת איילין גריי בעיצוב הפנים של דירה שעיצבה גריי בשנת 1933, בשביל השחקנית סוזאן טלבוט.


כמו יצירות אמנות, נמכרים הכיסאות המקוריים שיצרה איילין גריי במחירי עתק:

https://youtu.be/qef4qg_dI3I


כיסא ביבנדום שיוצא לטייל ופוגש חברים:

http://youtu.be/eF71NIzDuho


הדמות של צמיגי מישלין, שהיוותה את ההשראה לכסא הנודע:

https://youtu.be/PFFNg8kAguc


ההשראה מהסמל של חברת מישלן:

https://youtu.be/tgTQKcSF71E


וכסא הביבנדום בין שאר עבודותיה הנודעות של איילין גריי:

https://youtu.be/P731qU3e1Ws