מה היו תחנות הרוחות של ברלין המזרחית?
האם ידעתם שבברלין היו פעם תחנות רוחות?
אל תיבהלו. "תחנות הרוחות" (Ghost Stations) של ברלין היו תחנות רכבת סגורות ומסוגרות, שהיו מלאות בחיילי מזרח גרמניה. הללו מנעו מאנשי מזרח העיר לעלות על הרכבות שבאו ממערב ברלין ולברוח אל הצד המערבי והחופשי של העיר הקרועה לשניים. קראו להן בגרמנית "Geisterbahnhöfe".
הכל התחיל כשהוקמה חומת ברלין ב-1961. השלטון הקומוניסטי לא רצה שאזרחיו יבואו במגע עם תושבי מערב ברלין. כל מגע ביניהם היה מסגיר את השקר הגדול של הקומוניסטים והיה מראה לתושבי מזרח העיר, עד כמה הם עניים ולא-חופשיים, ביחס לתושבי מערב העיר, אלו שנהנו מחופש וממצב כלכלי הולך ומשתפר.
במקביל לבניית חומת ברלין, החליט השלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה, על ניתוק מערכת הרכבות העירונית, מערכת רכבות שהייתה מחוברת עד אז, לשתי רשתות רכבות נפרדות - אחת למזרח העיר ואחת למערבה.
אבל הייתה בעיה - מסלולי הרכבות של מערב ברלין עברו, גם לאחר הפיצול, במזרח העיר החצויה. המצב החדש שנוצר היה של רכבת מערב ברלין שחצתה מתחת למזרחה, אך לא נעצרה בתחנות שבמזרח. אלו עתידות לקבל את הכינוי "תחנות הרוחות".
הסיבה היא שמבחינה היסטורית, המצב שבו חצו חלק מהרכבות העירוניות המערביות את מזרח ברלין, הכריח את השלטון הקומוניסטי להציב בכל תחנות הרוחות הללו חיילים ושומרים חמושים. תפקידם היה להשגיח עם רובים ולעשות הכל כדי למנוע מתושבי מזרח ברלין מלקפוץ על הרכבות העוברות של מערב העיר ולברוח אל המערב ואל החופש. למרבה האירוניה, מי שמימן את השמירה הזו היו שלטונות מערב ברלין. הם נאלצו לשלם מיליוני מרקים למזרח גרמניה על המעבר בשטחם...
בשנות ה-90, לאחר איחוד העיר, אוחדו הרכבות התחתיות של שני חלקי העיר ברלין. בהדרגה נפתחו התחנות הנטושות, שהיו סגורות קרוב ל-20 שנה, לשימוש הציבור. כיום, בברלין המאוחדת, תחנות הרוחות לשעבר, הן תחנות פעילות ושוקקות אדם. רק מוזיאון זעיר וחופשי לכולם, מוצג על קירות תחנת נורדבנהוף (Nordbahnhof) שבעיר ומזכיר לכולם עד כמה החופש אינו מובן מאליו.
האם ידעתם שבברלין היו פעם תחנות רוחות?
אל תיבהלו. "תחנות הרוחות" (Ghost Stations) של ברלין היו תחנות רכבת סגורות ומסוגרות, שהיו מלאות בחיילי מזרח גרמניה. הללו מנעו מאנשי מזרח העיר לעלות על הרכבות שבאו ממערב ברלין ולברוח אל הצד המערבי והחופשי של העיר הקרועה לשניים. קראו להן בגרמנית "Geisterbahnhöfe".
הכל התחיל כשהוקמה חומת ברלין ב-1961. השלטון הקומוניסטי לא רצה שאזרחיו יבואו במגע עם תושבי מערב ברלין. כל מגע ביניהם היה מסגיר את השקר הגדול של הקומוניסטים והיה מראה לתושבי מזרח העיר, עד כמה הם עניים ולא-חופשיים, ביחס לתושבי מערב העיר, אלו שנהנו מחופש וממצב כלכלי הולך ומשתפר.
במקביל לבניית חומת ברלין, החליט השלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה, על ניתוק מערכת הרכבות העירונית, מערכת רכבות שהייתה מחוברת עד אז, לשתי רשתות רכבות נפרדות - אחת למזרח העיר ואחת למערבה.
אבל הייתה בעיה - מסלולי הרכבות של מערב ברלין עברו, גם לאחר הפיצול, במזרח העיר החצויה. המצב החדש שנוצר היה של רכבת מערב ברלין שחצתה מתחת למזרחה, אך לא נעצרה בתחנות שבמזרח. אלו עתידות לקבל את הכינוי "תחנות הרוחות".
הסיבה היא שמבחינה היסטורית, המצב שבו חצו חלק מהרכבות העירוניות המערביות את מזרח ברלין, הכריח את השלטון הקומוניסטי להציב בכל תחנות הרוחות הללו חיילים ושומרים חמושים. תפקידם היה להשגיח עם רובים ולעשות הכל כדי למנוע מתושבי מזרח ברלין מלקפוץ על הרכבות העוברות של מערב העיר ולברוח אל המערב ואל החופש. למרבה האירוניה, מי שמימן את השמירה הזו היו שלטונות מערב ברלין. הם נאלצו לשלם מיליוני מרקים למזרח גרמניה על המעבר בשטחם...
בשנות ה-90, לאחר איחוד העיר, אוחדו הרכבות התחתיות של שני חלקי העיר ברלין. בהדרגה נפתחו התחנות הנטושות, שהיו סגורות קרוב ל-20 שנה, לשימוש הציבור. כיום, בברלין המאוחדת, תחנות הרוחות לשעבר, הן תחנות פעילות ושוקקות אדם. רק מוזיאון זעיר וחופשי לכולם, מוצג על קירות תחנת נורדבנהוף (Nordbahnhof) שבעיר ומזכיר לכולם עד כמה החופש אינו מובן מאליו.
