מהו הבוסה נובה הברזילאי?
בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.
הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.
את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.
במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.
השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית הנערה מאיפנמה.
אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.
הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.
נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.
הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.
השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.
המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".
כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.
ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.
בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.
הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.
את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.
במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.
השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית הנערה מאיפנמה.
אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.
הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.
נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.
הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.
השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.
המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".
כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.
מקצב הבוסה נובה
חשוב לזכור שהמקור של המקצב הבסיסי של הבוסה נובה הוא במקצב הסמבה, שהוא עצמו משלב תבניות קצב שהמקור שלהן בעבדים שהובאו מאפריקה עם מרכיבים שהגיעו ממוסיקת מארש שמקורה באירופה.
ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.
