שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהי הנערה מאיפנמה?
השיר הברזילאי "הנערה מאיפנמה" (Girl from Ipanema) הוא להיט ענק ועולמי שנולד בריו דה ז'ניירו בברזיל. זהו שיר שיצמיח ז'אנר חדש של ג'אז, סגנון ה"בוסה נובה" הרגוע, שיגדל מברזיל ויזכה להצלחה עולמית ולטרנד מוסיקלי בולט בג'אז של שנות ה-60.
אבל לא רבים יודעים ש"הנערה מאיפנמה", בפורטוגזית "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema restaurant), נכתב על מישהי מסוימת, צעירה יפה, איך לא, שחיה שנים רבות בשכונת איפנמה.
"גבוהה ושזופה וצעירה ויפה, הולכת הנערה מאיפנמה. וכשהיא עוברת כל אחד נאנח אהההה"
מושא השיר היא הנערה הגבוהה והיפהפייה בת ה-17 אֶלוֹ פיניירו (Helô Pinheiro). ב-1962 היא נהגה לעבור יום יום ליד בית קפה בשכונה ולא ידעה שיושבים שם שני ענקי תרבות לעתיד שמאוהבים בה. היא היוותה השראה למשורר וינישיוס דה מוראס ולידידו, המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (חלק כותבים את שמו ג'ובים).
השניים נהגו לשבת בבית קפה סמוך ולהביט בנערה היפה כל כך. יום אחד הם פשוט כתבו עליה שיר. השיר הזה עתיד להפוך לאחד השירים המפורסמים בכל הזמנים ולסמל עולמי של איפנמה ושל ריו דה ז'ניירו.
בית הקפה שבו כתבו ג'ובים ודה מוראס את "הנערה מאיפנמה" הוא קפה ולוזו (Veloso). כיום הוא כבר לא קיים ובמקום בו הוא היה נמצאת מסעדה.
השיר מאוד הצליח ולא רק בפורטוגזית. הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", הוקלטה ב-1964 והגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי. אלו פיניירו, "הנערה מאיפנמה", זכתה שהשיר שנכתב עליה יהפוך לשיר השני בעולם במספר ה"קאברים" שעשו לו. אגב, השיר המוביל ברשימה והיחיד שעבר את "הנערה מאיפנמה", הוא "Yesterday" של הביטלס...
פיניירו עצמה, שהעיר ריו מלאה באתרי תיירות על שמה, התחתנה עם השנים והזמינה את היוצרים לאירוסין שלה. ג'ובים הגיע, אמר לה שהוא מאוהב בה ובניסיון נואש הציע לה נישואין. היא סירבה.
בהמשך היא הפכה לדוגמנית ולמומחית אופנה ואף הנחתה תכניות בטלוויזיה הברזילאית. היא אף פתחה חנות אופנה שנקראה "הנערה מאיפנמה" והיורשים של מחברי השיר תבעו אותה, אבל החנות פועלת בריו עד היום בשם זה.
עד היום שכונת איפנמה נחשבת בעיר לאזור של שופינג וחיים טובים. חוף איפנמה (Ipanema Beach) הסמוך הוא חוף פופולרי, מתוייר ומפורסם מאוד בעיר. בעיני רבים בעיר זהו חוף הצעירים האופנתיים של ריו.
מכל מקום, "הנערה מאיפנמה" הייתה עם השנים לסמל ולפנים של העיר ריו דה ז'נירו ובאופן מסוים של ברזיל כולה. בלי להתכוון ואפילו לדעת על כך, היא הפכה לסמל היופי של נשות ברזיל ולסמל עולמי של ארכיטיפ האהבה האפלטונית האולטימטיבית.
הנה השיר "הנערה מאיפנמה":
https://youtu.be/_1uEy-n4IsU
סיפורה של הנערה שעליה נכתב השיר:
https://youtu.be/UuvmRHdu5vA
הנה ראיון עם הנערה האמיתית מאיפנמה:
https://youtu.be/ct0kxfEsIqU
וביצוע עכשווי יפה של אליס:
https://youtu.be/09gJX0Cc6p0
מהו סגנון הבוסה נובה מברזיל?
בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.
הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.
את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.
במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.
השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית "הנערה מאיפנמה".
אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.
הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.
נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.
הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.
השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.
המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".
כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.
#מקצב הבוסה נובה
חשוב לזכור שהמקור של המקצב הבסיסי של הבוסה נובה הוא במקצב הסמבה, שהוא עצמו משלב תבניות קצב שהמקור שלהן בעבדים שהובאו מאפריקה עם מרכיבים שהגיעו ממוסיקת מארש שמקורה באירופה.
ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.
הנה סגנון הבוסה נובה:
https://youtu.be/FCExhhi2BbQ
"ג'אז סמבה" של סטן גץ בסקסופון, עם צ'ארלי בירד הגיטריסט:
https://youtu.be/d1OxyUaw2nA
ה"גל" של סטן גץ:
https://youtu.be/WctZJcPwnOQ
השיר "הנערה מאיפנמה" - Garota de Ipanema:
https://youtu.be/_1uEy-n4IsU
אירית דקל ב-"No more blues" (גרסה אנגלית ל-Chega de Saudade):
https://youtu.be/xJux_seSIsc
ה"גל" (Wave) האינסטרומנטלי שפותח תכניות רדיו:
https://youtu.be/T_X99ghM1Ag
דספינדו (Desafinado) בביצוע ז'ואאו ז'ילברטו:
https://youtu.be/g6w3a2v_50U
קורקובדו (Corcovado) הוא עוד שיר ג'אז-בוסה מעולה:
https://youtu.be/ReE4jDvJVLw
ומוסיקת בוסה נובה לליווי רקע של 3 שעות:
https://youtu.be/jOVHfuJA1OI?long=yes
וינישיוס דה מוראס
השיר הברזילאי "הנערה מאיפנמה" (Girl from Ipanema) הוא להיט ענק ועולמי שנולד בריו דה ז'ניירו בברזיל. זהו שיר שיצמיח ז'אנר חדש של ג'אז, סגנון ה"בוסה נובה" הרגוע, שיגדל מברזיל ויזכה להצלחה עולמית ולטרנד מוסיקלי בולט בג'אז של שנות ה-60.
אבל לא רבים יודעים ש"הנערה מאיפנמה", בפורטוגזית "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema restaurant), נכתב על מישהי מסוימת, צעירה יפה, איך לא, שחיה שנים רבות בשכונת איפנמה.
"גבוהה ושזופה וצעירה ויפה, הולכת הנערה מאיפנמה. וכשהיא עוברת כל אחד נאנח אהההה"
מושא השיר היא הנערה הגבוהה והיפהפייה בת ה-17 אֶלוֹ פיניירו (Helô Pinheiro). ב-1962 היא נהגה לעבור יום יום ליד בית קפה בשכונה ולא ידעה שיושבים שם שני ענקי תרבות לעתיד שמאוהבים בה. היא היוותה השראה למשורר וינישיוס דה מוראס ולידידו, המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (חלק כותבים את שמו ג'ובים).
השניים נהגו לשבת בבית קפה סמוך ולהביט בנערה היפה כל כך. יום אחד הם פשוט כתבו עליה שיר. השיר הזה עתיד להפוך לאחד השירים המפורסמים בכל הזמנים ולסמל עולמי של איפנמה ושל ריו דה ז'ניירו.
בית הקפה שבו כתבו ג'ובים ודה מוראס את "הנערה מאיפנמה" הוא קפה ולוזו (Veloso). כיום הוא כבר לא קיים ובמקום בו הוא היה נמצאת מסעדה.
השיר מאוד הצליח ולא רק בפורטוגזית. הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", הוקלטה ב-1964 והגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי. אלו פיניירו, "הנערה מאיפנמה", זכתה שהשיר שנכתב עליה יהפוך לשיר השני בעולם במספר ה"קאברים" שעשו לו. אגב, השיר המוביל ברשימה והיחיד שעבר את "הנערה מאיפנמה", הוא "Yesterday" של הביטלס...
פיניירו עצמה, שהעיר ריו מלאה באתרי תיירות על שמה, התחתנה עם השנים והזמינה את היוצרים לאירוסין שלה. ג'ובים הגיע, אמר לה שהוא מאוהב בה ובניסיון נואש הציע לה נישואין. היא סירבה.
בהמשך היא הפכה לדוגמנית ולמומחית אופנה ואף הנחתה תכניות בטלוויזיה הברזילאית. היא אף פתחה חנות אופנה שנקראה "הנערה מאיפנמה" והיורשים של מחברי השיר תבעו אותה, אבל החנות פועלת בריו עד היום בשם זה.
עד היום שכונת איפנמה נחשבת בעיר לאזור של שופינג וחיים טובים. חוף איפנמה (Ipanema Beach) הסמוך הוא חוף פופולרי, מתוייר ומפורסם מאוד בעיר. בעיני רבים בעיר זהו חוף הצעירים האופנתיים של ריו.
מכל מקום, "הנערה מאיפנמה" הייתה עם השנים לסמל ולפנים של העיר ריו דה ז'נירו ובאופן מסוים של ברזיל כולה. בלי להתכוון ואפילו לדעת על כך, היא הפכה לסמל היופי של נשות ברזיל ולסמל עולמי של ארכיטיפ האהבה האפלטונית האולטימטיבית.
הנה השיר "הנערה מאיפנמה":
https://youtu.be/_1uEy-n4IsU
סיפורה של הנערה שעליה נכתב השיר:
https://youtu.be/UuvmRHdu5vA
הנה ראיון עם הנערה האמיתית מאיפנמה:
https://youtu.be/ct0kxfEsIqU
וביצוע עכשווי יפה של אליס:
https://youtu.be/09gJX0Cc6p0
בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.
הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.
את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.
במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.
השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית "הנערה מאיפנמה".
אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.
הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.
נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.
הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.
השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.
המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".
כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.
#מקצב הבוסה נובה
חשוב לזכור שהמקור של המקצב הבסיסי של הבוסה נובה הוא במקצב הסמבה, שהוא עצמו משלב תבניות קצב שהמקור שלהן בעבדים שהובאו מאפריקה עם מרכיבים שהגיעו ממוסיקת מארש שמקורה באירופה.
ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.
הנה סגנון הבוסה נובה:
https://youtu.be/FCExhhi2BbQ
"ג'אז סמבה" של סטן גץ בסקסופון, עם צ'ארלי בירד הגיטריסט:
https://youtu.be/d1OxyUaw2nA
ה"גל" של סטן גץ:
https://youtu.be/WctZJcPwnOQ
השיר "הנערה מאיפנמה" - Garota de Ipanema:
https://youtu.be/_1uEy-n4IsU
אירית דקל ב-"No more blues" (גרסה אנגלית ל-Chega de Saudade):
https://youtu.be/xJux_seSIsc
ה"גל" (Wave) האינסטרומנטלי שפותח תכניות רדיו:
https://youtu.be/T_X99ghM1Ag
דספינדו (Desafinado) בביצוע ז'ואאו ז'ילברטו:
https://youtu.be/g6w3a2v_50U
קורקובדו (Corcovado) הוא עוד שיר ג'אז-בוסה מעולה:
https://youtu.be/ReE4jDvJVLw
ומוסיקת בוסה נובה לליווי רקע של 3 שעות:
https://youtu.be/jOVHfuJA1OI?long=yes
