מי היה החבר הנוסף בלהקת הביטלס?
אחת השאלות שמעריצי הביטלס דנים עליה מזה עשרות שנים היא מי יכול היה להיחשב לביטל החמישי. אנשים שונים קיבלו במשך השנים את הכינוי המחמיא והיו גם כאלו שנטלו אותו לעצמם. המשמעות של להיות גלגל חמישי לארבעה כל כך מופלאים היא עצומה ושנייה רק ללהיות ממש אחד מהם..
הראשון שעולה על הדעת הוא ג'ורג' מרטין (George Martin) כמובן. המפיק והמנהל המוסיקלי שהפך את שירי הצמד לנון ומקרטני ליצירות מוסיקליות על-זמניות, נחשב מאז למורה הגדול ומי שתרם נהרות של ידע מוסיקלי, יכולת תזמור, עיבוד, הפקה מוסיקלית ובעיקר גישה אנושית שידעה להכיל את המתח העצום שנוצר בקרב הלהקה בתקופות הלא-קלות שלה, במיוחד לקראת סוף דרכה. קשה להבין עד כמה תרומתו הייתה משמעותית, אלא אם מנסים לדמיין שירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי בלי רביעיית המיתרים שליוותה בליווי שכתב לה מרטין ועד הניסויים המוסיקליים והפסיכדליה שהכניס מרטין לאלבומיהם האחרונים והגאוניים ביותר של הביטלס.
אולי ג'ון לנון צחק מזה, אבל ממה לנון לא צחק?
ואולי היה זה בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה שגילה אותו ומי שאחראי לכך שארבעת הבחורים הצעירים מליברפול הפכו ללהקה הכי מפורסמת בעולם. הוא הפך לחבר נפש וחלק כל כך חשוב מהביטלס, שעל אף שלא נגע בצד המוסיקלי של יצירתם, קשה היה לדמיין את התהליך שהלהקה עברה בלי הניהול החכם, גם אם לא מושלם שלו. הוא היה הדבק שהחזיק את הכור האטומי של המוסיקליות שקראו לו ביטלס והתקשה לסבול את החלטתם להפסיק להופיע. לאחר מותו של "אֵפִּי" החל תהליך מהיר של התפרקות והלהקה לא שרדה זמן רב. בסוף שנות ה-90 אמר פול מקרטני בראיון את מה שחושבים רבים ממעריצי הלהקה האדוקים: "אם מישהו היה הביטל החמישי, זה היה בריאן".
הקלישאה אומרת ש"מתופף טוב לא יציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יהרוס בקלות להקה טובה." ואכן, יש מי שמנסים בתואר "החיפושית החמישית" לעשות צדק היסטורי ולתת מקום ליד "ארבעת המופלאים" לפיט בסט. הוא היה המתופף המקורי של הביטלס, שהודח לדרישתו של ג'ורג' מרטין והוחלף ברינגו סטאר. זו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה בעולם, אבל היא נעשתה בצורה כה אכזרית שיש רבים המעוניינים לעשות קצת צדק ולפחות להעניק לבסט מקום לצד הארבעה בהיכל התהילה.
ומה עם סטיוארט סאטקליף, נגן הבאס המקורי של הלהקה, שעזב עוד כשהיו בהמבורג, לפני הפרסום, כי רצה להתרכז באמנות דווקא? ואולי החמישי הוא שניים, כמו צמד ה"רודיז", צוות הדרך של הלהקה ומי שהניעו אותה לכל מקום, ניל אַספינַל ומָל אִבַנס. הם היו חברים כל כך טובים של ארבעת המופלאים, כבר מנעוריהם בליברפול, שהיו מי שראו בהם חלק מהלהקה, על אף שלא ניגנו אקורד אחד...
אחת השאלות שמעריצי הביטלס דנים עליה מזה עשרות שנים היא מי יכול היה להיחשב לביטל החמישי. אנשים שונים קיבלו במשך השנים את הכינוי המחמיא והיו גם כאלו שנטלו אותו לעצמם. המשמעות של להיות גלגל חמישי לארבעה כל כך מופלאים היא עצומה ושנייה רק ללהיות ממש אחד מהם..
הראשון שעולה על הדעת הוא ג'ורג' מרטין (George Martin) כמובן. המפיק והמנהל המוסיקלי שהפך את שירי הצמד לנון ומקרטני ליצירות מוסיקליות על-זמניות, נחשב מאז למורה הגדול ומי שתרם נהרות של ידע מוסיקלי, יכולת תזמור, עיבוד, הפקה מוסיקלית ובעיקר גישה אנושית שידעה להכיל את המתח העצום שנוצר בקרב הלהקה בתקופות הלא-קלות שלה, במיוחד לקראת סוף דרכה. קשה להבין עד כמה תרומתו הייתה משמעותית, אלא אם מנסים לדמיין שירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי בלי רביעיית המיתרים שליוותה בליווי שכתב לה מרטין ועד הניסויים המוסיקליים והפסיכדליה שהכניס מרטין לאלבומיהם האחרונים והגאוניים ביותר של הביטלס.
אולי ג'ון לנון צחק מזה, אבל ממה לנון לא צחק?
ואולי היה זה בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה שגילה אותו ומי שאחראי לכך שארבעת הבחורים הצעירים מליברפול הפכו ללהקה הכי מפורסמת בעולם. הוא הפך לחבר נפש וחלק כל כך חשוב מהביטלס, שעל אף שלא נגע בצד המוסיקלי של יצירתם, קשה היה לדמיין את התהליך שהלהקה עברה בלי הניהול החכם, גם אם לא מושלם שלו. הוא היה הדבק שהחזיק את הכור האטומי של המוסיקליות שקראו לו ביטלס והתקשה לסבול את החלטתם להפסיק להופיע. לאחר מותו של "אֵפִּי" החל תהליך מהיר של התפרקות והלהקה לא שרדה זמן רב. בסוף שנות ה-90 אמר פול מקרטני בראיון את מה שחושבים רבים ממעריצי הלהקה האדוקים: "אם מישהו היה הביטל החמישי, זה היה בריאן".
הקלישאה אומרת ש"מתופף טוב לא יציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יהרוס בקלות להקה טובה." ואכן, יש מי שמנסים בתואר "החיפושית החמישית" לעשות צדק היסטורי ולתת מקום ליד "ארבעת המופלאים" לפיט בסט. הוא היה המתופף המקורי של הביטלס, שהודח לדרישתו של ג'ורג' מרטין והוחלף ברינגו סטאר. זו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה בעולם, אבל היא נעשתה בצורה כה אכזרית שיש רבים המעוניינים לעשות קצת צדק ולפחות להעניק לבסט מקום לצד הארבעה בהיכל התהילה.
ומה עם סטיוארט סאטקליף, נגן הבאס המקורי של הלהקה, שעזב עוד כשהיו בהמבורג, לפני הפרסום, כי רצה להתרכז באמנות דווקא? ואולי החמישי הוא שניים, כמו צמד ה"רודיז", צוות הדרך של הלהקה ומי שהניעו אותה לכל מקום, ניל אַספינַל ומָל אִבַנס. הם היו חברים כל כך טובים של ארבעת המופלאים, כבר מנעוריהם בליברפול, שהיו מי שראו בהם חלק מהלהקה, על אף שלא ניגנו אקורד אחד...
