מיהו המלחין החדשן של התקופה הקלאסית?
המלחין פרנץ יוזף היידן (Joseph Haydn) הוא מהמלחינים החשובים בתולדות המוסיקה, מלחין שהקריירה שלו נמשכה כמעט לכל אורכה של המאה ה-18.
בחייו הוא זכה לכינוי החיבה "פאפא היידן", מה שנראה הגיוני למלחין שנחשב כאחד מאבות הסגנון הקלאסי כולו.
מי שנחשב "אבי הסימפוניה" היה אביהם של שני ז'אנרים מהחשובים במוסיקה הקלאסית - הסימפוניה, סוג של יצירה לתזמורת הגדולה ביותר במוסיקה הקלסית, והקוורטט - היא רביעית המיתרים.
היידן היה הגאון שהכשיר גאונים. האיש שבטהובן עבר לווינה במיוחד כדי ללמוד אצלו ומי שמוצרט קיבל ממנו את האישור לגאוניותו ולמד גם הוא אצלו.
מי שהפך למופת של מלחין חרוץ לא המתין להשראה כדי לכתוב, אלא פשוט כותב מוסיקה ונוהג כמו פועל של יצירה - יושב בבוקר ומתחיל לכתוב ובשעה קבועה מניח את העט ויוצא לביתו.
היידן הוא המלחין הגדול האחרון ששירת את הרוזנים והנסיכים - כמוסיקאי ומלחין. הוא הלחין בשבילם מוסיקה בכמות ובאיכות חסרת תקדים. אופרות, סימפוניות, מוסיקה קולית וכלית, מוסיקה קאמרית ומוזיקה לתזמורות גדולות - הכל סופק לדרישת האדונים.
הקריירה המוסיקלית שלו נשאה אותו ממקום למקום. הוא החל כחבר מקהלה בקתדרלת סיינט-סטפן שבוינה ומאוחר יותר התמנה למנהל המוסיקלי של ארמון אסטרהאזי, שם שירת את הנסיך. מותו של האחרון ב-1790 אפשר להיידן לעזוב ולנסוע ללונדון, משם עבר לאייזנשטט ואז חזר להתגורר בווינה.
בעיר וינה מת היידן ב-1809, ממש בזמן שחיילי נפוליאון כבשו ונכנסו אליה בכיבוש וינה המפורסם. הוא חי 77 שנים שלמות, שבתקופתו זה המון, משהו כמו לחיות היום עד גיל 100.
תלמידו מוצרט הקדיש להיידן סדרת רביעיות שכתב. הרי היידן נחשב לאבי רביעיית המיתרים, כצורה מוסיקלית מרכזית במוסיקה הקאמרית. הוא גם יצר צורה נוספת ומקסימה של מוסיקה קאמרית - שלישיית הפסנתר.
בתקופה מסויימת היידן גם כתב מיסות רבות, לדרישת אחד מנסיכי אוסטריה שאצלו עבד ושלא אהב מוסיקה כלית. אז הוא גם כתב את האורטוריה המפורסמת שלו "בריאת העולם".
האורטוריות שכתב, יצירות דתיות בסגנון שמזכיר אופרה, הושפעו מהאורטוריה "משיח" של הנדל, שהיידן שמע בכנסיית ווסטמינסטר, בעת ביקורו בלונדון.
היידן כתב יותר מ-100 סימפוניות, שהמוכרות ביניהן "סימפוניית לונדון" מספר 104 ו"סימפוניית ההפתעה", בה הפתיע והכניס בהלה במאזינים הנרדמים בפרק השני, הפרק האיטי של הסימפוניות שלו.
את הקונצ'רטו לחצוצרה הוא הקדיש לפיתוח החדשני באותה תקופה, של חצוצרה עם לחצנים. היידן גם חיבר את "המנון הקיסר", שהפך להמנון האוסטרים ומאוחר יותר אומץ להמנון הגרמני.
המלחין פרנץ יוזף היידן (Joseph Haydn) הוא מהמלחינים החשובים בתולדות המוסיקה, מלחין שהקריירה שלו נמשכה כמעט לכל אורכה של המאה ה-18.
בחייו הוא זכה לכינוי החיבה "פאפא היידן", מה שנראה הגיוני למלחין שנחשב כאחד מאבות הסגנון הקלאסי כולו.
מי שנחשב "אבי הסימפוניה" היה אביהם של שני ז'אנרים מהחשובים במוסיקה הקלאסית - הסימפוניה, סוג של יצירה לתזמורת הגדולה ביותר במוסיקה הקלסית, והקוורטט - היא רביעית המיתרים.
היידן היה הגאון שהכשיר גאונים. האיש שבטהובן עבר לווינה במיוחד כדי ללמוד אצלו ומי שמוצרט קיבל ממנו את האישור לגאוניותו ולמד גם הוא אצלו.
מי שהפך למופת של מלחין חרוץ לא המתין להשראה כדי לכתוב, אלא פשוט כותב מוסיקה ונוהג כמו פועל של יצירה - יושב בבוקר ומתחיל לכתוב ובשעה קבועה מניח את העט ויוצא לביתו.
היידן הוא המלחין הגדול האחרון ששירת את הרוזנים והנסיכים - כמוסיקאי ומלחין. הוא הלחין בשבילם מוסיקה בכמות ובאיכות חסרת תקדים. אופרות, סימפוניות, מוסיקה קולית וכלית, מוסיקה קאמרית ומוזיקה לתזמורות גדולות - הכל סופק לדרישת האדונים.
הקריירה המוסיקלית שלו נשאה אותו ממקום למקום. הוא החל כחבר מקהלה בקתדרלת סיינט-סטפן שבוינה ומאוחר יותר התמנה למנהל המוסיקלי של ארמון אסטרהאזי, שם שירת את הנסיך. מותו של האחרון ב-1790 אפשר להיידן לעזוב ולנסוע ללונדון, משם עבר לאייזנשטט ואז חזר להתגורר בווינה.
בעיר וינה מת היידן ב-1809, ממש בזמן שחיילי נפוליאון כבשו ונכנסו אליה בכיבוש וינה המפורסם. הוא חי 77 שנים שלמות, שבתקופתו זה המון, משהו כמו לחיות היום עד גיל 100.
תלמידו מוצרט הקדיש להיידן סדרת רביעיות שכתב. הרי היידן נחשב לאבי רביעיית המיתרים, כצורה מוסיקלית מרכזית במוסיקה הקאמרית. הוא גם יצר צורה נוספת ומקסימה של מוסיקה קאמרית - שלישיית הפסנתר.
בתקופה מסויימת היידן גם כתב מיסות רבות, לדרישת אחד מנסיכי אוסטריה שאצלו עבד ושלא אהב מוסיקה כלית. אז הוא גם כתב את האורטוריה המפורסמת שלו "בריאת העולם".
האורטוריות שכתב, יצירות דתיות בסגנון שמזכיר אופרה, הושפעו מהאורטוריה "משיח" של הנדל, שהיידן שמע בכנסיית ווסטמינסטר, בעת ביקורו בלונדון.
היידן כתב יותר מ-100 סימפוניות, שהמוכרות ביניהן "סימפוניית לונדון" מספר 104 ו"סימפוניית ההפתעה", בה הפתיע והכניס בהלה במאזינים הנרדמים בפרק השני, הפרק האיטי של הסימפוניות שלו.
את הקונצ'רטו לחצוצרה הוא הקדיש לפיתוח החדשני באותה תקופה, של חצוצרה עם לחצנים. היידן גם חיבר את "המנון הקיסר", שהפך להמנון האוסטרים ומאוחר יותר אומץ להמנון הגרמני.
