מהו ריקוד הזבקיקו היווני?
האם ראיתם פעם מישהו רוקד לבד במועדון, כמעט תמיד גבר, הנראה כממציא את תנועותיו לפי השיר והאווירה?
זהו ריקוד הזבקיקו (Zeibekiko או Zempekiko), ריקוד סולו מסורתי ביוון. הגברים שותים כמה כוסות של אוזו או ראקי. ואז יהיה מי שמתמלא אומץ, קם ומתחיל לרקוד אותו.
הריקוד היווני הזה הוא פופולרי עד היום, ריקוד טיפוסי ואחד הריקודים היפים והמעוררים שיש. אבל יש בו פרט מעניין במיוחד - זהו ריקוד עירוני של אדם בודד, המאלתר, כלומר ממציא את תנועותיו בעצמו, באותו הרגע.
כן, הזבקיקו הוא ריקוד טריטוריאלי, אישי, פנימי וסגור של אדם יחיד, הממציא את צעדיו - בסגנונו האישי, המאולתר והייחודי.
וזה לא סתם ריקוד של בודדים. הרוקד זבקיקו אינו מעוניין שיצטרפו אליו. רקדני הזבקיקו היווני נעלבים אם יצטרף אליהם מישהו נוסף לריקוד הכל כך אישי. אם מישהו יקום לרקוד זבקיקו ביחד עם הרוקד, האחרון יראה בכך פגיעה בכבודו, מה שיכול להוביל לתגרה ובמקרים קיצוניים אף לרצח.
הכי קרוב שמותר להתקרב אל רוקד הזבקיקו זה לכרוע על הרצפה, עם ברך אחת מורמת, ולמחוא לו כפיים לפי הקצב.
מקור הריקוד הזה הוא מזייבק, ריקוד לוחמים שבטי באנטוליה, מהכפרים של איידין ומערב טורקיה של היום. הריקוד הגיע ליוון עם תושבי האיים היווניים הקרובים לאסיה הקטנה שבטורקיה, בזכות קשרי המסחר והקרבה החזקים שקיימו תושבי האיים עם אנשי אסיה הקטנה.
בעבר לנשים ואפילו לנשים בודדות אסור היה בעבר לרקוד את הזבקיקו, אלא אם היו נשים לא מוסריות או רוצות להיחשב לכאלה. בעשורים האחרונים זה השתנה וכיום נשים שולטות גם באמנות הריקוד בו ורוקדות כך לא פעם.
את הזבקיקו לעולם לא ירקדו בשמחה משפחתית או בחגיגה בבית. הריקוד הזה הוא רק לנשמה. הרוקד מתרגל את צעדיו בזמן הריקוד, עם כבוד לריקוד, לא בזרועות פתוחות, לעתים מתכופף כמו הוא קד אל מול גורלו, מכה בכף היד על הרצפה וסב במעגל, כמו משלים עם מעגלי החיים.
רקדני הזבקיקו מכבדים את המנגינה אבל לא רק אותה. לא פעם הם יניחו את כוס היין על הרצפה וירקדו סביבה, כאילו הייתה מרכז העולם שלהם, או בת הזוג היחידה שהם מרשים לה לבלות איתם בריקוד הזה, ברחבת המועדון.
גם מוסיקת הזבקיקו, האהובה מאוד בקרב אוהבי המוסיקה היוונית, היא מעניינת. זהו מקצב מוזיקלי במשקל תשע שמיניות (9/8), אחד המקצבים הבלקניים הידועים במורכבותם. הוא מיועד לשירי הזבקיקה שהם שירים כבדים ולא פעם אף עגמומיים.
האם ראיתם פעם מישהו רוקד לבד במועדון, כמעט תמיד גבר, הנראה כממציא את תנועותיו לפי השיר והאווירה?
זהו ריקוד הזבקיקו (Zeibekiko או Zempekiko), ריקוד סולו מסורתי ביוון. הגברים שותים כמה כוסות של אוזו או ראקי. ואז יהיה מי שמתמלא אומץ, קם ומתחיל לרקוד אותו.
הריקוד היווני הזה הוא פופולרי עד היום, ריקוד טיפוסי ואחד הריקודים היפים והמעוררים שיש. אבל יש בו פרט מעניין במיוחד - זהו ריקוד עירוני של אדם בודד, המאלתר, כלומר ממציא את תנועותיו בעצמו, באותו הרגע.
כן, הזבקיקו הוא ריקוד טריטוריאלי, אישי, פנימי וסגור של אדם יחיד, הממציא את צעדיו - בסגנונו האישי, המאולתר והייחודי.
וזה לא סתם ריקוד של בודדים. הרוקד זבקיקו אינו מעוניין שיצטרפו אליו. רקדני הזבקיקו היווני נעלבים אם יצטרף אליהם מישהו נוסף לריקוד הכל כך אישי. אם מישהו יקום לרקוד זבקיקו ביחד עם הרוקד, האחרון יראה בכך פגיעה בכבודו, מה שיכול להוביל לתגרה ובמקרים קיצוניים אף לרצח.
הכי קרוב שמותר להתקרב אל רוקד הזבקיקו זה לכרוע על הרצפה, עם ברך אחת מורמת, ולמחוא לו כפיים לפי הקצב.
מקור הריקוד הזה הוא מזייבק, ריקוד לוחמים שבטי באנטוליה, מהכפרים של איידין ומערב טורקיה של היום. הריקוד הגיע ליוון עם תושבי האיים היווניים הקרובים לאסיה הקטנה שבטורקיה, בזכות קשרי המסחר והקרבה החזקים שקיימו תושבי האיים עם אנשי אסיה הקטנה.
בעבר לנשים ואפילו לנשים בודדות אסור היה בעבר לרקוד את הזבקיקו, אלא אם היו נשים לא מוסריות או רוצות להיחשב לכאלה. בעשורים האחרונים זה השתנה וכיום נשים שולטות גם באמנות הריקוד בו ורוקדות כך לא פעם.
את הזבקיקו לעולם לא ירקדו בשמחה משפחתית או בחגיגה בבית. הריקוד הזה הוא רק לנשמה. הרוקד מתרגל את צעדיו בזמן הריקוד, עם כבוד לריקוד, לא בזרועות פתוחות, לעתים מתכופף כמו הוא קד אל מול גורלו, מכה בכף היד על הרצפה וסב במעגל, כמו משלים עם מעגלי החיים.
רקדני הזבקיקו מכבדים את המנגינה אבל לא רק אותה. לא פעם הם יניחו את כוס היין על הרצפה וירקדו סביבה, כאילו הייתה מרכז העולם שלהם, או בת הזוג היחידה שהם מרשים לה לבלות איתם בריקוד הזה, ברחבת המועדון.
גם מוסיקת הזבקיקו, האהובה מאוד בקרב אוהבי המוסיקה היוונית, היא מעניינת. זהו מקצב מוזיקלי במשקל תשע שמיניות (9/8), אחד המקצבים הבלקניים הידועים במורכבותם. הוא מיועד לשירי הזבקיקה שהם שירים כבדים ולא פעם אף עגמומיים.
