שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הוקמה מדינת ישראל?
לאחר שבתאריך כ"ט בנובמבר התקבלה החלטה של ארגון האומות המאוחדות על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית, התנגדו הערבים לכך.
כמעט מיד החלו פעולות כנגד יהודי ארץ ישראל והאווירה בארץ הייתה של כמעט מלחמה.
דויד בן גוריון, מנהיג היישוב היהודי בארץ ישראל, הכריז על הקמתה של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח ובתגובה ערבית מיידית החלו כוחותיה להילחם במדינה הצעירה.
במלחמת העצמאות של מדינת ישראל הצעירה, כנגד המדינות והכנופיות הערביות שהתנגדו לה, ניצחה המדינה הקטנה וחסרת האמצעים ומאז הפכה לאחד הפלאים המדיניים הגדולים בתבל.
הנה קצת על נפלאות מדינת ישראל (עברית):
https://youtu.be/9G7lKaa5UNo
על סיפור הקמתה של מדינת ישראל (עברית):
http://youtu.be/_YvbzN18gME
סרטון על הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר (עברית):
http://youtu.be/SoZ0RTdWTDo
הכרזת מדינת ישראל (עברית):
http://youtu.be/VlOGvqSSekc
התוצאה המופלאה - מדינת ישראל:
https://youtu.be/AoizSL-TEJQ
וקפיצות הזמן של התפתחות ישראל:
https://youtu.be/uKQqExx8wsk
מתי הוכנסו אמריקאים ממוצא יפני למחנות מעצר?
מחנות המעצר ליפנים-אמריקאים בארצות הברית אכן היו והתקיימו. הם נועדו לרכז את מי שהממשל האמריקאי תפס כסיכון אפשרי לבטחון האומה.
הסיבה? - זה היה במהלך מלחמת העולם השנייה, מיד לאחר ובעקבות ההתקפה הקטלנית של יפן על פרל הרבור, בחודש דצמבר 1941.
בהוראת הממשל האמריקאי נאספו אז 120 אלף אמריקאים שאבותיהם היו יפנים ונשלחו למחנות המעצר שהוקמו עבורם. כל זאת תוך שהמעשה רומס באופן ברור ובוטה את זכויותיהם של העצורים הללו.
האם ניתן לכנות את המחנות הללו "מחנות ריכוז"? - באופן מסוים כן. כי הם הוקפו בחוטי תיל, בשומרים חמושים והתאפיינו באובדן החופש של הכלואים בהם. אך כמובן שללא האכזריות שאפיינה את מחנות הריכוז של הנאצים.
הסיבות ההיסטוריות להקמת המחנות הללו היו מורכבות ונבעו ממספר גורמים. ראשית, הממשל האמריקאי טען שהמעצר נדרש לצורך הגנה על הביטחון הלאומי. היה אז חשש אמיתי מריגול של האוכלוסיה הזו ומהיותם סוג של "גיס חמישי", שישמש כמרגלים או סייענים ליפן, מתוך ארצות הברית.
המעצרים גם נבעו מלחץ רב של הציבור והפוליטיקאים על הנשיא פרנקלין רוזוולט לנקוט פעולה נגד יפנים-אמריקאים, מה שהוביל אותו לחתום על צו מנהלי 9066, שאיפשר את הקמת המחנות. המעצר הזה גם הסתדר עם הדעות הקדומות והגזענות באמריקה, כלפי היפנים-אמריקאים, תופעות שהתגברו מאוד לאחר ההתקפה על פרל הארבור והובילו להיסטריה ציבורית של ממש.
כיום הצעד ההיסטורי ההוא נחשב בארצות הברית כהפרה חמורה של זכויות אדם וכתם על ההיסטוריה האמריקאית. בשנת 1988 התנצל הממשל האמריקני רשמית בפני המשפחות שנאסרו במחנות והעניק פיצויים לניצולים מהמחנות הללו.
זה סיפורם של מחנות המעצר ליפנים אמריקאים במלחמת העולם השנייה (עברית):
https://youtu.be/tA5oAYUHGdU
כך הוקמו מחנות המעצר ליפאנים (מתורגם):
https://youtu.be/hI4NoVWq87M
עדויות על הכליאה במחנה המשפיל לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור:
https://youtu.be/XXp178BNIKA
והצצה למחנה מעצר של יפנים-אמריקאים מאותם ימים:
https://youtu.be/KVMm3r2mCZQ?long=yes
מהו הסיפור של כ"ט בנובמבר?
כ"ט בנובמבר הוא השם החגיגי שניתן לתאריך 29 בנובמבר 1947, היום שבו אישרה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, שגובשה בוועדת אונסקו"פ של האו"ם. הצבעת העצרת היא שסללה את הדרך להקמת מדינת ישראל.
תכנית החלוקה לא עברה בקלות. מרבית הערבים סירבו לקבל את הפתרון שהציעה הוועדה והתנגדו לחלוקת ארץ ישראל ולהקמת מדינה יהודית. גם חלק בציבור היהודי בארץ ובעולם ביקר את ההחלטה בשל השטח הצר שהוצע בתכנית למדינה היהודית ומשום שנזגר על ישובים יהודיים להיוותר מחוץ לגבולות המדינה היהודית. אך היו רבים שראו את הצד המלא של הכוס ושמחו על התקווה למדינה יהודית עצמאית אחרי 2000 שנות גלות.
החלטת עצרת האו"ם נועדה להוביל לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והקמה של שתי מדינות עצמאיות בה, מדינה יהודית ליהודים ומדינה ערבית ליושבי הארץ הערבים. בהחלטה נקבע גם שירושלים וסביבתה יהיו שטח שיישאר תחת פיקוח בינלאומי.
במהלך ההצבעה ישב הציבור היהודי בארץ, כשהוא צמוד למקלטי הרדיו. כולם עקבו בדריכות אחרי מהלך ההצבעה, כשבני המשפחה סופרים את הקולות בעד ונגד. משהסתבר שיש רוב, פרצה שמחה אדירה. בעד תכנית החלוקה הצביעו 33 מדינות, בעוד שנגדה הצביעו רק 13 מדינות. 10 מדינות נמנעו ומדינה אחת נעדרה מההצבעה.
מיד לאחר גמר ההצבעה התמלאו רחובות הארץ בחוגגים יהודיים. הם רקדו ברחובות במעגלים גדולים ובשמחה אין קץ, על המדינה היהודית שסוף סוף אכן תקום. המנהיגות אמנם ידעה שמלחמה היא עניין של זמן ושעוד מבחנים גדולים צפויים למדינה שבדרך, אבל היום ההיסטורי קידם במעט את בואה. כבר למחרת בבוקר החלו פרעות ומאורעות דמים כנגד יהודי הארץ.
השילוב הלשוני כ"ט בנובמבר משלב אותיות עבריות לציון של תאריך לועזי. זה נעשה כדי להקנות לתאריך נופך חגיגי וללמד על חשיבותו לעם היהודי. הרי באותיות משתמשים לרוב בתאריכים עבריים, כמו ה' באייר או י"א באדר, בעוד שתאריכים לועזיים מצוינים בסְפָרוֹת, דוגמת 4 ביולי, 1 באפריל וכדומה. דווקא השילוב הנדיר של הלועזי עם העברי מצביע על חשיבותו ההיסטורית של האירוע, כבעל חשיבות רבה לעם היהודי ועדיין קשור קשר חזק לאומות העולם האחרות. דבר דומה התרחש ביום הצהרת בלפור, המכונה לא פעם "ב' בנובמבר".
כ"ט בנובמבר בקצרה (עברית):
https://youtu.be/Dv-Ms-hXHJ8
סיפורה של ההחלטה החשובה (עברית):
https://youtu.be/ISuiKJfgjtQ
הנה מה שהוביל להצבעה החשובה של כ"ט בנובמבר (עברית):
http://youtu.be/vsBiFTc89PU
ההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר (מתורגם):
http://youtu.be/SoZ0RTdWTDo
דבריו של דוד בן גוריון על חוויותיו האישיות מהיום המיוחד הזה (עברית):
http://youtu.be/IHoc-Sl7jAA
ובחיוך - על מסע השכנועים ה"משכנע" שעשתה ישראל כדי לשכנע את האומות להצביע (עברית):
https://youtu.be/sAI7OiWnSwQ
מהו סגנון הביבופ בג'אז?
זה קרה במועדון מינטונ'ז שבמנהטן, בתחילת שנות ה-40. כאן נפגשו מספר נגני ג'אז מצוינים, כמו הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר והחצוצרן דיזי גילספי, שביחד עם אמנים כמו ארט טייטום, תלוניוס מונק וצ'ארלי כריסטיאן, עמדו ליצור סגנון ג'אז חדש.
זה היה סגנון ה"בִּיבּוֹפּ" (BeBop), ז'אנר חדשני, מסעיר והרפתקני, משהו אחר מכל מה שחובבי הג'אז הכירו עד אז.
איש מהם לא חשב אז שזו תהיה תחילת המהפכה שתשנה את עולם הג'אז לחלוטין. שבמקום הג'אז ה"מסורתי", שעסק עד אז ב"לבדר" את הקהל, עתיד הבי בופ להפוך לז'אנר מרכזי בג'אז ולקחת את הג'אז לעולם של אמנות ויצירה.
הביבופ התבסס על הרכבים הקטנים שכונו "קומבו" וכללו מ-2 ועד 5 נגנים, בדגש על ארבעה. הוא הציג שפה מלודית והרמונית חדשה בג'אז.
אמנם מייסדיו המשיכו לאלתר על אותם סטנדרטים, שירי הג'אז והקטעים שכל ג'אזיסט מנגן ושהם עצמם ניגנו בתזמורות הביג-בנד שבהן היו חברים, אבל הם הירבו לכתוב גם קטעים מקוריים ואילתרו בצורה חופשית, מהירה ומתקדמת הרבה יותר מקודמיהם.
האילתור התבסס בביבופ על ההרמוניות ולא על המנגינה כבעבר. בביבופ נולדו אקורדים עשירים מאי-פעם, עם דרגות זרות לסולם, פיתוחים של הדרגות הבסיסיות (שנייה ורביעית) והרכבי אקורדים חדשים, כמו 9, 11 ו-13.
גם באילתורים וגם במנגינות שחיברו, פרצו אמני הביבופ את הסולמות לטובת הרבה צלילים זרים לסולם, עם מוסיקה מופשטת יותר, כרומטית ומפותלת מאד. המקצבים אופיינו בסווינג מהיר, כשתוף הבאס מנגן בסינקופות ופחות "מסודר" מתוף הבאס של הסווינג והביג בנד. המתופף גם מרבה להקיש בתוף הסנייר בחופשיות. חוץ מהתופים והבאס, שנשארו יחידים ב"החזקת הקצב", מלווים הכלים האחרים את הסולן בהדגשות ותגובות חופשיות וסינקופטיות ביותר.
סגנון "הביבופ" היה גם מוסיקלי וגם חברתי. שכן הייתה בו גם התרסה וגאווה. נוצרה שם מעין תת-תרבות שחורה, כשבצד המוסיקה החדשה של פארקר, גילספי וחבריהם, הם החלו גם לבדל את עצמם מבחינה חברתית מהנגנים הלבנים ומסגנון הנגינה שלהם. היה להם סגנון חברתי חדש, עם לבוש אופייני שכלל כובעי ברט, משקפי קרן וסלנג מיוחד. אפילו שמות היצירות שלהם נשמעו שונים מהרגיל.
מלכתחילה נתקל סגנון הביבופ בהתנגדות רבה. רבים ראו בו איום על הסדר שנוצר בג'אז, שכן בביבופ ניגנו והופיעו השחורים על הבמות ובהרכבים, ממש כמו הלבנים. זאת בניגוד לעשורים הקודמים שבהם הם הופלו לרעה לעומת נגני הג'אז הלבנים. אבל בהדרגה הלכה ההתנגדות וירדה. עד תחילת שנות ה-50, היה הביבופ לסגנון מצליח ואהוד על המוסיקאים. בהדרגה הפך מה שנולד כתנועת ג'אז מחתרתית בניו-יורק, לסגנון הג'אז המועדף על מרבית אמני הג'אז הצעירים. הוא הפך את הג'אז מעולם של בידור להמונים ומוסיקה לריקודים, לאמנות של ממש. בעשורים הבאים עתיד הביבופ להפוך לבסיס שממנו יצמחו מרבית סגנונות הג'אז המודרני.
כיום נחשב הביבופ ל"מיינסטרים" של הג'אז, הסגנון שאותו מנגנים רוב נגני הג'אז. הוא גם היווה השראה לתרבות נגד נוספת, כשגיבורי הביבופ, דוגמת צ'ארלי פרקר, מיילס דיוויס ותלוניוס מונק, הפכו בעשורים הבאים לגיבוריהם של משוררי הביט והשפיעו בכך על ה"ביטניקים" של דור הביט.
כך שינה הביבופ את הג'אז והפך אותו מורכב ואינטלקטואלי מבעבר (עברית):
https://youtu.be/Os9XkxybCrs
הנה הביבופ:
https://youtu.be/NlfLBdKtemY?t=16s
אבות הביבופ, הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר והחצוצרן האגדי דיזי גילספי:
https://youtu.be/4PiKHAEcEvM
צ'ארלי פארקר בסקסופון אלט עם אורניתולוג'י:
https://youtu.be/H00oDcOs4kM?t=6s
דיזי גילספי מספר על הולדת הביבופ:
https://youtu.be/30LDSn5uioA
ורשימה של כמה קטעים מומלצים להאזנה מהטובים של זרם הביבופ:
https://youtu.be/DPRoGqITZZw?t=3s
איך הציל וינסטון צ'רצ'יל את העולם?
וינסטון צ'רצ'יל היה מגדולי המדינאים במאה ה-20. הוא היה ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם השניה. למעשה, הוא היה האיש שהציל את העולם הדמוקרטי מניצחון של היטלר והנאציזם.
בזכות הנחישות והמנהיגות, אך גם התבונה שגילה במהלך מלחמת העולם השניה, הצליחה אנגליה לעמוד, כמעט לבדה, מול האויב הנאצי. בזכות אותה נחישות היא הגיעה ליום בו הצטרפו אליה האמריקאים והרוסים וביחד שילבו כוחות, כדי לנצח את הגרמנים.
צ'רצ'יל הוכר בהיסטוריה כאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית וכמי שידע לתכנן את מהלכי המלחמה, להפיח אומץ בקרב עמו ולגלות מנהיגות נדירה, בשעות הקשות ביותר לאומה הבריטית.
בהמשך חייו כתב צ'רצ'יל גם ספרי היסטוריה שתיעדו את מהלכי המלחמה ועליהם אף הוענק לו פרס נובל לספרות.
הנה סרטון על התקופה בה הוא הנהיג את המעוז האחרון מול היטלר (עברית):
https://youtu.be/SCd6R23_YrA
חייו של צ'רצ'יל:
http://youtu.be/cFUSLK2z6qI
סרטונים היסטוריים של צ'רצ'יל, לאורך שנות מלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/o-ubeP-nFUI
צ'רצ'יל הצעיר מבקר בירושלים:
http://youtu.be/C0RyRwc4XqA
שחקן שמגלם אותו וכלל לא דומה לא לו, אך מיטיב לחקות את צורת הדיבור שלו:
https://youtu.be/CyxGN0Jb8WM
הלווייתו הלאומית של צ'רצ'יל:
https://youtu.be/I5T6xfZVPLQ
ותכנית חינוכית על המנהיג שעמד מול כמעט לבדו מול היטלר (עברית):
https://youtu.be/yZaDcrdq7Ks?long=yes
איך הפך השפם לסמל גברי?
רבים תוהים מה סוד פיסת השיער הזו שעל הפנים שנקראת שפם (Mustache). מה בדיוק מוסיפה לנו קווצת השיער הזו שמעל הפה?
פעם כולם התהדרו בה, משחקני קולנוע כמו צ'אפלין וטום סלק ועד לדיקטטורים כמו היטלר וסטאלין. יש תרבויות שבהן גבר עם כבוד לא יוצא גם היום מהבית ללא שפם. נשים בכל הדורות נפלו לרגליהם של משופמים מסוקסים, שנראו כאילו הם הגברים היחידים בסביבה. האם השפם הוא יותר ממה שאנו רואים?
אצל בעלי החיים השונים השפם הוא איבר חשוב ביותר. ללא שפם תצנח יכולת ההישרדות של חיות רבות באופן משמעותי. השפם הוא אמצעי חישה ואבחנה בסכנה, באיכות המזון, ברוחב החלל שבו ניתן לעבור ועוד. אצלנו, לעומת זאת, האבולוציה הפחיתה את הצורך בשפם והאדם לא זקוק לו לצורך הישרדות. בכל זאת, במבט מהיר על גברי העולם נראה שבתרבויות רבות נבנתה במשך דורות רבים חשיבותו של השפם הגברי, עד כדי הפיכתו לפריט חובה אצל הגבר שמכבד ומבדיל את עצמו מהילדים והנשים.
בין התרבויות שבהן השפם הוא סימן לכבוד גברי בולטות כמובן חברות מסורתיות יותר. אם פעם בחברות כאלה גברים לא העיזו שלא לגדל שפם, כיום הגבר שמסיר את השפם מצהיר על עצמו שהוא מודרני וחילוני. המסורת הדרוזית למשל, מחייבת את הגבר לגדל שפם שמכבד אותו. בכלל בתרבות הערבית מחברים בין השפם לכבוד. אצל הגברים הערבים, שקוראים לשפם 'שרפ', בערבית "כבוד", יש זהות כמעט מוחלטת בין השניים - השפם והכבוד. עד כדי כך הם מחשיבים את הזהות בין השניים, עד שהם נשבעים בחיי שפמם...
גם במערב הפך השפם פופולרי מאד. במאה ה-19 הוא סימן מנהיגות ומיליטריזם וגידלו אותו מנהיגים ומפקדי צבא, בתור סימן ליכולותיהם הצבאיות. במאה ה-20 הוא הפך אופנתי ואהוד על גברים רבים. תרמו לכך כוכבי הקולנוע הרבים ששפמיהם הפכו לאגדה ופיארו לאחר מכן את פרצופיהם של מיליוני גברים בעולם.
בשנות ה-40 של המאה הקודמת גם בני דור הפלמ"ח של ארץ ישראל טיפחו בהשראת הכוכבים של הוליווד שפמים לתפארת, במיוחד קלארק גייבל הנערץ. עד היום מזהים את הפלמ"חניקים המשופמים, לוחמים אמיצים והשראה לחיילי צה"ל.
במחצית השנייה של שנות ה-60 הביטלס היו אלה שהכניסו לאופנה של הצעירים את השפם. היו אלה התחפושות שלהם על עטיפת האלבום האייקוני סרג'נט פפר והופעות הטלוויזיה שאחריו. עכשיו השפם היה בכל מקום. כל היפי גידל שפם וכל דבר מסוקס טיפח את שפמו.
בסוונטיז זה קצת ירד אבל עדיין כוכבי קולנוע כמו ברט ריינולדס וזמרים כמו ג'יימס טיילור התפארו בשפמים לתפארת.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת הרים סולן קווין פרדי מרקורי לשפם ורמז בכך על נטיותיו המיניות. קהילת הגייז הפכה את השפמים לסמל גברי גאה, תרתי משמע.
גם על הגבריות הישראלית ניתן היה לומר עד שנות ה-90 שהיא משופמת למדי. שירי ניינטיז כמו "ארץ קטנה עם שפם" ו"ציירי לך שפם" הגדירו מחדש את הישראליות, שפוגשת את הקהילה הגאה, שפוגשת בחזרה את הישראליות ועומדת להתקבל ולפרוח בה.
הצד האופנתי של השפם יצר במהלך השנים סגנונות שונים ומשונים של שפמים. הללו משתנים לפי המקצוע של הגבר, המעמד החברתי שלו או התקופה שהוא אוהב. יש המתקשטים ב"שפם העיפרון" בסגנון רט באטלר מהסרט "חלף עם הרוח". היה גם "שפם מברשת השיניים" הפופולרי של צ'ארלי צ'אפלין וגם של היטלר הנערץ, עד שהובהר שיחד עם שפמו באה גם מלחמה איומה ואידיאולוגיה שטנית והוא נעלם.
רבים אהדו פעם את שפם הרס"ר המוגזם, שבאמריקה מכונה "שפם נעל הסוס" ואפיין בדרך כלל מתאבקים וכוכבי סרטים גרועים. אבל היו גם שפמי מקצועות כמו "שפם המלצר הצרפתי", "שפם הדיפלומט" ו"שפם נהג המשאית". תמיד היו גם פריקים שמגדלים "שפמי פריסטייל" משונים ואחרים.
בקיצור, לכל שפם הייחודיות שלו והסיפור שלו. לא פעם קרה שדמות היסטורית הפכה אותו לפופולארי או קברה אותו לעד. אם סטאלין המנצח הנחיל לתומכיו את סגנון שפמו ועד היום גברים מבוגרים מטפחים כזה בגאווה, אז היטלר קבר את השפם שלו לתמיד ואיש לא יעז לגדל כזה.
הנה תולדות השפם:
https://youtu.be/YWBZ7Uqd2mY
התפתחות סגנונות השפם של אמריקה:
https://youtu.be/UHj1tm5xz6k
תחרות שפמים וזקנים בין היפסטרים בניו-יורק:
https://youtu.be/CS5qyD4r_bc
40 סגנונות שפם ברצף מרהיב:
https://youtu.be/1i0jq-k9zjA
סולן "פרוקול הארום" מהסיקסטיז עם שפם אופייני:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
ציירי לך שפם:
https://youtu.be/bUB_XV4X7_E
שיחה על שפם המתלה, או שפם הוו:
https://youtu.be/o6v1123wOQ4
בהומור קליל - הנה מה שקורה כשבדרן מגיע בימינו עם שפם לאולפן:
https://youtu.be/RowqF7MgbOQ
ובהומור משובח עוד יותר - הנה השפמים המצחיקים בעולם:
https://youtu.be/Q_I2_QtnqO0
איך היה צ'ארלי פארקר לאבי הביבופ?
פעם נשאל מיילס דייוויס מהי תמצית הג'אז? - הוא לא חשב אפילו שניה וענה מיידית תשובה בת 4 מחלום: "לואי ארמסטרונג וצ'ארלי פרקר!".
אז כן. את סקסופוניסט הג'אז צ'ארלי פארקר (Charlie Parker) מכנים לעיתים "האלוהים של הביבופ" וההערצה אליו בעולם הג'אז היא עצומה, אבל בצד המוסיקה האלוהית שלו, התנהלו חייו של פארקר כרכבת הרים שכללה סמים קשים וסכנות ובדיעבד הביאה רכבת ההרים הזו גם למותו.
מגיל צעיר פארקר ניגן בתזמורות הג'אז המפורסמות של עירו, קנזס סיטי. כבר אז הוא זכה לכינוי "בירד", קיצור של "יארד בירד" - הכינוי המקורי שלו.
היו לפארקר חלומות גדולים וכדי להגשימם אותם הוא הגיע בסוף שנות ה-30 לניו יורק. עוד לא בן 20 וכבר היה לו ניסיון חיים עשיר והתמכרות קשה ובת 3 שנים לסמים קשים.
אך לא הגיל ולא הסמים הפריעו לו להתחבר לג'אזיסטים הכי מוכרים בניו-יורק. אלה התמלאו הערכה לצעיר המוכשר, עם הקצב המושלם והמוסיקליות המופלאה. הם לא שמו לב שהוא במסלול של הרס עצמי.
הוא עצמו החליט לשנות את הג'אז מהקצה אל הקצה ועשה בדיוק את זה. בהדרגה החל פארקר להתרחק מהסווינג ומהג'אז הנעים ששימש באולמות הריקודים. הוא החל לנגן ג'אז שנשמע אחרת מכל מה שהיה קיים. ב-1945 הוא החל את שיתוף הפעולה ההיסטורי שלו, עם החצוצרן דיזי גילספי. בשרשרת הופעות שהסעירו את עולם הג'אז לחלוטין, יתחילו השניים ליצור מוסיקה חדשה, בסגנון שדי מהר יקבל את הכינוי "ביבופ".
הביבופ היה ג'אז מהיר, קצבי, לא סימטרי ותזזיתי, שהתבסס על חילופי אקורדים וסולמות מהירים ומפתיעים מאד. פארקר ודיזי גם אפשרו ואפילו עודדו את המתופפים והבאסיסטים שלהם להפסיק ללוות ברקע באופן שמרני ולהתחיל לנגן בצורה מושקעת ויצירתית, בחזית ההופעה, שלא כמו שנהוג בג'אז ה"רגיל".
חובבי ג'אז רבים ונגנים הסתייגו אז מהסגנון החדש הזה. מנגד, היו מי שהבינו את האפשרויות החדשות שהביא הביבופ והצטרפו לשינוי. בהדרגה הפך הביבופ שלהם למיינסטרים של הג'אז, דבר שלא השתנה עד היום.
אבל המישור האישי "בירד" היה תקוע והלך וגלש במורד. הצלחת הביבופ לא גרמה לו לשנות את הרגלי הסמים שלו. הוא ניסה אמנם להיגמל ולהתנקות מהם, אבל ההתמכרות שלו רק הלכה והחמירה. היו לו כמה ההתמוטטויות והוא המשיך לצרוך סמים, תוך שהוא מתמכר לסמים קשים וצורך מנות הולכות וגדלות מהם, צולל במורד חייו.
חייבים להודות שחלק מהמוזיקה הטובה ביותר של פארקר הוקלטה ברגעים הקשים של המכור לסמים שהוא היה. ניסיונות שעשה שוב ושוב להיגמל ולהתנקות מהם, לא עזרו. מצבו של צ'ארלי פארקר החמיר לאחר שאיבד את בתו הקטנה והוא שקע עוד יותר בסמים. בגיל 31 הוא הפסיק להופיע ו-3 שנים אחר-כך הלך גאון הג'אז הצעיר לעולמו.
על אף שרשמית הייתה סיבת המוות כיב קיבה מדמם ודלקת ריאות, ברור היה שהתמכרותו להרואין גרמה לבסוף למותו. גופו היה זקן ועייף ובגיל 34 הוא מת מסמים.
מספרים שחוקר מקרי המוות העריך את גילו של פארקר המת כמצב של אדם בגילאי בין 50 ל-60.
אבל מורשתו של צ'רלי פרקר נשארה אחריו ולתמיד. כיום נחשב הביבופ ל"מיינסטרים" של הג'אז, הסגנון שאותו מנגנים מרבית נגני הג'אז. צ'ארלי פארקר, מצידו, נחשב לאבי הג'אז המודרני ולאגדת ג'אז ענקית.
על פרקר עשה קלינט איסטווד את סרטו האיכותי הראשון, "בירד". בעיני רבים זה נחשב לסרט הג'אז הטוב ביותר אי-פעם והוא שהקנה לאיסטווד את תג האיכות של במאי שהמבקרים מעריכים.
הנה חייו של צ'ארלי פארקר:
https://youtu.be/q6_kbDGIBdc
קדימון הסרט "Bird" על צ'ארלי פארקר:
https://youtu.be/2qaSYknbapk
קטע מהסרט של קלינט איסטווד עליו:
https://youtu.be/ART5pmT6zro
סיפור חייו במצגת וידאו מצוינת שערכה ילדה:
https://youtu.be/CQjmZnl9Ciw
והביבופ הפך לאחד המנועים של תנועת הביט והביטניקים:
https://youtu.be/RfRJq0l5OTc
מה קרה בפרל הארבור?
זה קרה קצת אחרי עלות השחר ב-7 בדצמבר 1941, במפרץ פרל-הארבור שבהוואי. זוהי תחילתה של התקפת פתע של כוחות יפן על אחד מנמלי הצבא האמריקאי הגדולים שבהוואי. בתוך רגעים הפך המפרץ השקט לשדה קרב שכמותו לא הכיר הצי האמריקאי מעולם.
מאות מטוסים יפאניים הגיעו מ-6 נושאות מטוסים יפאניות, שעגנו כ-300 קילומטרים מפרל-הארבור. הטייס היפני המוביל, קרא בקשר את האות למתקפה "טורה, טורה, טורה" והמטוסים החלו להמטיר פצצות על ספינות המלחמה, מאות מטוסים ואלפי חיילים ואזרחים.
המתקפה הזו הייתה כשלון מודיעיני קשה של צבא ארה"ב, שלא העלה על דעתו את המתקפה הזו. האובדן העצום של אלפי חיילים, 12 ספינות קרב וכמעט 200 מטוסים אמריקניים היה רק חלק מהתמונה.
אבל היפנים לא שברו את אמריקה. להיפך - פרך הקבור יצרה התגייסות מטורפת למלחמה ביפנים והנשיא האמריקאי שרצה זמן רב להיכנס למלחמה ולהכריע אותה קיבל בעקבותיה את רשות העם לעשות זאת בקלות.
וכך הצטרפה יפן למצעד האיוולת של ההחלטות המטומטמות בהיסטוריה, לפי ההיסטוריונית ברברה טוכמן. בעקבות ההתקפה על פרל הרבור הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה והצטרפותה הפכה את המלחמה למלחמת עולם.
בזכות השתתפותה של אמריקה במלחמה גברו בנות הברית על הנאצים ובנות בריתם, כולל יפן הקיסרית. את יפן הכריעה ארה"ב בפצצות אטום הרסניות והורידה אותה על ברכיה, כשהיא שמה סוף למחשבות האימפריאליות של הקיסר היפני וחבורתו, שרצו להכניע את אמריקה ויצאו מובסים והרוסים.
הנה סיפור המתקפה היפנית שהכניסה את. ארה"ב למלחמת העולם ולחיסול האימפריה היפנית (עברית):
https://youtu.be/CiEsymncJuQ
על המתקפה על פרל הארבור באנגלית:
https://youtu.be/QG6jooK3Jxs
סצנת המתקפה על פרל הרבור מהסרט:
https://youtu.be/jU3kvXOI5B8
קדימון הסרט על פרל הארבור:
https://youtu.be/oGYcxjywx0o
עוד מאותה התקפה קשה:
http://youtu.be/jbF0cjl8yB8?t=6s
הנקמה שלא תאחר לבוא ב"מבצע דוליטל" (עברית):
https://youtu.be/QeNDrRqIV1c
אחת התוצאות הקשות של ההתקפה היפנית היא מחנות הבידוד האמריקאים (מתורגם):
https://youtu.be/hI4NoVWq87M
הפיוס אחרי 70 שנה (עברית):
https://youtu.be/6hQdRJIOKiY
תכנית חינוכית על המתקפה על פרל הארבור (עברית):
https://youtu.be/lSdMhuI44No?long=yes
וסרט תיעודי על פרל הרבור, המתקפה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית:
https://youtu.be/XxilMWYBFDk?long=yes
מהי מוסיקת הסווינג?
סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.
את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.
על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.
רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.
אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...
כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.
הנה הסבר על הסווינג:
https://youtu.be/31JgwfP15kw
תולדות מוסיקת הסווינג:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
תזמורות הסווינג הגדולות:
http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s
גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:
https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU
ובעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:
https://youtu.be/pKGSOAqvmUw
לאחר שבתאריך כ"ט בנובמבר התקבלה החלטה של ארגון האומות המאוחדות על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית, התנגדו הערבים לכך.
כמעט מיד החלו פעולות כנגד יהודי ארץ ישראל והאווירה בארץ הייתה של כמעט מלחמה.
דויד בן גוריון, מנהיג היישוב היהודי בארץ ישראל, הכריז על הקמתה של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח ובתגובה ערבית מיידית החלו כוחותיה להילחם במדינה הצעירה.
במלחמת העצמאות של מדינת ישראל הצעירה, כנגד המדינות והכנופיות הערביות שהתנגדו לה, ניצחה המדינה הקטנה וחסרת האמצעים ומאז הפכה לאחד הפלאים המדיניים הגדולים בתבל.
הנה קצת על נפלאות מדינת ישראל (עברית):
https://youtu.be/9G7lKaa5UNo
על סיפור הקמתה של מדינת ישראל (עברית):
http://youtu.be/_YvbzN18gME
סרטון על הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר (עברית):
http://youtu.be/SoZ0RTdWTDo
הכרזת מדינת ישראל (עברית):
http://youtu.be/VlOGvqSSekc
התוצאה המופלאה - מדינת ישראל:
https://youtu.be/AoizSL-TEJQ
וקפיצות הזמן של התפתחות ישראל:
https://youtu.be/uKQqExx8wsk
מחנות המעצר ליפנים-אמריקאים בארצות הברית אכן היו והתקיימו. הם נועדו לרכז את מי שהממשל האמריקאי תפס כסיכון אפשרי לבטחון האומה.
הסיבה? - זה היה במהלך מלחמת העולם השנייה, מיד לאחר ובעקבות ההתקפה הקטלנית של יפן על פרל הרבור, בחודש דצמבר 1941.
בהוראת הממשל האמריקאי נאספו אז 120 אלף אמריקאים שאבותיהם היו יפנים ונשלחו למחנות המעצר שהוקמו עבורם. כל זאת תוך שהמעשה רומס באופן ברור ובוטה את זכויותיהם של העצורים הללו.
האם ניתן לכנות את המחנות הללו "מחנות ריכוז"? - באופן מסוים כן. כי הם הוקפו בחוטי תיל, בשומרים חמושים והתאפיינו באובדן החופש של הכלואים בהם. אך כמובן שללא האכזריות שאפיינה את מחנות הריכוז של הנאצים.
הסיבות ההיסטוריות להקמת המחנות הללו היו מורכבות ונבעו ממספר גורמים. ראשית, הממשל האמריקאי טען שהמעצר נדרש לצורך הגנה על הביטחון הלאומי. היה אז חשש אמיתי מריגול של האוכלוסיה הזו ומהיותם סוג של "גיס חמישי", שישמש כמרגלים או סייענים ליפן, מתוך ארצות הברית.
המעצרים גם נבעו מלחץ רב של הציבור והפוליטיקאים על הנשיא פרנקלין רוזוולט לנקוט פעולה נגד יפנים-אמריקאים, מה שהוביל אותו לחתום על צו מנהלי 9066, שאיפשר את הקמת המחנות. המעצר הזה גם הסתדר עם הדעות הקדומות והגזענות באמריקה, כלפי היפנים-אמריקאים, תופעות שהתגברו מאוד לאחר ההתקפה על פרל הארבור והובילו להיסטריה ציבורית של ממש.
כיום הצעד ההיסטורי ההוא נחשב בארצות הברית כהפרה חמורה של זכויות אדם וכתם על ההיסטוריה האמריקאית. בשנת 1988 התנצל הממשל האמריקני רשמית בפני המשפחות שנאסרו במחנות והעניק פיצויים לניצולים מהמחנות הללו.
זה סיפורם של מחנות המעצר ליפנים אמריקאים במלחמת העולם השנייה (עברית):
https://youtu.be/tA5oAYUHGdU
כך הוקמו מחנות המעצר ליפאנים (מתורגם):
https://youtu.be/hI4NoVWq87M
עדויות על הכליאה במחנה המשפיל לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור:
https://youtu.be/XXp178BNIKA
והצצה למחנה מעצר של יפנים-אמריקאים מאותם ימים:
https://youtu.be/KVMm3r2mCZQ?long=yes
כ"ט בנובמבר הוא השם החגיגי שניתן לתאריך 29 בנובמבר 1947, היום שבו אישרה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, שגובשה בוועדת אונסקו"פ של האו"ם. הצבעת העצרת היא שסללה את הדרך להקמת מדינת ישראל.
תכנית החלוקה לא עברה בקלות. מרבית הערבים סירבו לקבל את הפתרון שהציעה הוועדה והתנגדו לחלוקת ארץ ישראל ולהקמת מדינה יהודית. גם חלק בציבור היהודי בארץ ובעולם ביקר את ההחלטה בשל השטח הצר שהוצע בתכנית למדינה היהודית ומשום שנזגר על ישובים יהודיים להיוותר מחוץ לגבולות המדינה היהודית. אך היו רבים שראו את הצד המלא של הכוס ושמחו על התקווה למדינה יהודית עצמאית אחרי 2000 שנות גלות.
החלטת עצרת האו"ם נועדה להוביל לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והקמה של שתי מדינות עצמאיות בה, מדינה יהודית ליהודים ומדינה ערבית ליושבי הארץ הערבים. בהחלטה נקבע גם שירושלים וסביבתה יהיו שטח שיישאר תחת פיקוח בינלאומי.
במהלך ההצבעה ישב הציבור היהודי בארץ, כשהוא צמוד למקלטי הרדיו. כולם עקבו בדריכות אחרי מהלך ההצבעה, כשבני המשפחה סופרים את הקולות בעד ונגד. משהסתבר שיש רוב, פרצה שמחה אדירה. בעד תכנית החלוקה הצביעו 33 מדינות, בעוד שנגדה הצביעו רק 13 מדינות. 10 מדינות נמנעו ומדינה אחת נעדרה מההצבעה.
מיד לאחר גמר ההצבעה התמלאו רחובות הארץ בחוגגים יהודיים. הם רקדו ברחובות במעגלים גדולים ובשמחה אין קץ, על המדינה היהודית שסוף סוף אכן תקום. המנהיגות אמנם ידעה שמלחמה היא עניין של זמן ושעוד מבחנים גדולים צפויים למדינה שבדרך, אבל היום ההיסטורי קידם במעט את בואה. כבר למחרת בבוקר החלו פרעות ומאורעות דמים כנגד יהודי הארץ.
השילוב הלשוני כ"ט בנובמבר משלב אותיות עבריות לציון של תאריך לועזי. זה נעשה כדי להקנות לתאריך נופך חגיגי וללמד על חשיבותו לעם היהודי. הרי באותיות משתמשים לרוב בתאריכים עבריים, כמו ה' באייר או י"א באדר, בעוד שתאריכים לועזיים מצוינים בסְפָרוֹת, דוגמת 4 ביולי, 1 באפריל וכדומה. דווקא השילוב הנדיר של הלועזי עם העברי מצביע על חשיבותו ההיסטורית של האירוע, כבעל חשיבות רבה לעם היהודי ועדיין קשור קשר חזק לאומות העולם האחרות. דבר דומה התרחש ביום הצהרת בלפור, המכונה לא פעם "ב' בנובמבר".
כ"ט בנובמבר בקצרה (עברית):
https://youtu.be/Dv-Ms-hXHJ8
סיפורה של ההחלטה החשובה (עברית):
https://youtu.be/ISuiKJfgjtQ
הנה מה שהוביל להצבעה החשובה של כ"ט בנובמבר (עברית):
http://youtu.be/vsBiFTc89PU
ההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר (מתורגם):
http://youtu.be/SoZ0RTdWTDo
דבריו של דוד בן גוריון על חוויותיו האישיות מהיום המיוחד הזה (עברית):
http://youtu.be/IHoc-Sl7jAA
ובחיוך - על מסע השכנועים ה"משכנע" שעשתה ישראל כדי לשכנע את האומות להצביע (עברית):
https://youtu.be/sAI7OiWnSwQ
זה קרה במועדון מינטונ'ז שבמנהטן, בתחילת שנות ה-40. כאן נפגשו מספר נגני ג'אז מצוינים, כמו הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר והחצוצרן דיזי גילספי, שביחד עם אמנים כמו ארט טייטום, תלוניוס מונק וצ'ארלי כריסטיאן, עמדו ליצור סגנון ג'אז חדש.
זה היה סגנון ה"בִּיבּוֹפּ" (BeBop), ז'אנר חדשני, מסעיר והרפתקני, משהו אחר מכל מה שחובבי הג'אז הכירו עד אז.
איש מהם לא חשב אז שזו תהיה תחילת המהפכה שתשנה את עולם הג'אז לחלוטין. שבמקום הג'אז ה"מסורתי", שעסק עד אז ב"לבדר" את הקהל, עתיד הבי בופ להפוך לז'אנר מרכזי בג'אז ולקחת את הג'אז לעולם של אמנות ויצירה.
הביבופ התבסס על הרכבים הקטנים שכונו "קומבו" וכללו מ-2 ועד 5 נגנים, בדגש על ארבעה. הוא הציג שפה מלודית והרמונית חדשה בג'אז.
אמנם מייסדיו המשיכו לאלתר על אותם סטנדרטים, שירי הג'אז והקטעים שכל ג'אזיסט מנגן ושהם עצמם ניגנו בתזמורות הביג-בנד שבהן היו חברים, אבל הם הירבו לכתוב גם קטעים מקוריים ואילתרו בצורה חופשית, מהירה ומתקדמת הרבה יותר מקודמיהם.
האילתור התבסס בביבופ על ההרמוניות ולא על המנגינה כבעבר. בביבופ נולדו אקורדים עשירים מאי-פעם, עם דרגות זרות לסולם, פיתוחים של הדרגות הבסיסיות (שנייה ורביעית) והרכבי אקורדים חדשים, כמו 9, 11 ו-13.
גם באילתורים וגם במנגינות שחיברו, פרצו אמני הביבופ את הסולמות לטובת הרבה צלילים זרים לסולם, עם מוסיקה מופשטת יותר, כרומטית ומפותלת מאד. המקצבים אופיינו בסווינג מהיר, כשתוף הבאס מנגן בסינקופות ופחות "מסודר" מתוף הבאס של הסווינג והביג בנד. המתופף גם מרבה להקיש בתוף הסנייר בחופשיות. חוץ מהתופים והבאס, שנשארו יחידים ב"החזקת הקצב", מלווים הכלים האחרים את הסולן בהדגשות ותגובות חופשיות וסינקופטיות ביותר.
סגנון "הביבופ" היה גם מוסיקלי וגם חברתי. שכן הייתה בו גם התרסה וגאווה. נוצרה שם מעין תת-תרבות שחורה, כשבצד המוסיקה החדשה של פארקר, גילספי וחבריהם, הם החלו גם לבדל את עצמם מבחינה חברתית מהנגנים הלבנים ומסגנון הנגינה שלהם. היה להם סגנון חברתי חדש, עם לבוש אופייני שכלל כובעי ברט, משקפי קרן וסלנג מיוחד. אפילו שמות היצירות שלהם נשמעו שונים מהרגיל.
מלכתחילה נתקל סגנון הביבופ בהתנגדות רבה. רבים ראו בו איום על הסדר שנוצר בג'אז, שכן בביבופ ניגנו והופיעו השחורים על הבמות ובהרכבים, ממש כמו הלבנים. זאת בניגוד לעשורים הקודמים שבהם הם הופלו לרעה לעומת נגני הג'אז הלבנים. אבל בהדרגה הלכה ההתנגדות וירדה. עד תחילת שנות ה-50, היה הביבופ לסגנון מצליח ואהוד על המוסיקאים. בהדרגה הפך מה שנולד כתנועת ג'אז מחתרתית בניו-יורק, לסגנון הג'אז המועדף על מרבית אמני הג'אז הצעירים. הוא הפך את הג'אז מעולם של בידור להמונים ומוסיקה לריקודים, לאמנות של ממש. בעשורים הבאים עתיד הביבופ להפוך לבסיס שממנו יצמחו מרבית סגנונות הג'אז המודרני.
כיום נחשב הביבופ ל"מיינסטרים" של הג'אז, הסגנון שאותו מנגנים רוב נגני הג'אז. הוא גם היווה השראה לתרבות נגד נוספת, כשגיבורי הביבופ, דוגמת צ'ארלי פרקר, מיילס דיוויס ותלוניוס מונק, הפכו בעשורים הבאים לגיבוריהם של משוררי הביט והשפיעו בכך על ה"ביטניקים" של דור הביט.
כך שינה הביבופ את הג'אז והפך אותו מורכב ואינטלקטואלי מבעבר (עברית):
https://youtu.be/Os9XkxybCrs
הנה הביבופ:
https://youtu.be/NlfLBdKtemY?t=16s
אבות הביבופ, הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר והחצוצרן האגדי דיזי גילספי:
https://youtu.be/4PiKHAEcEvM
צ'ארלי פארקר בסקסופון אלט עם אורניתולוג'י:
https://youtu.be/H00oDcOs4kM?t=6s
דיזי גילספי מספר על הולדת הביבופ:
https://youtu.be/30LDSn5uioA
ורשימה של כמה קטעים מומלצים להאזנה מהטובים של זרם הביבופ:
https://youtu.be/DPRoGqITZZw?t=3s
שנות ה-40
וינסטון צ'רצ'יל היה מגדולי המדינאים במאה ה-20. הוא היה ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם השניה. למעשה, הוא היה האיש שהציל את העולם הדמוקרטי מניצחון של היטלר והנאציזם.
בזכות הנחישות והמנהיגות, אך גם התבונה שגילה במהלך מלחמת העולם השניה, הצליחה אנגליה לעמוד, כמעט לבדה, מול האויב הנאצי. בזכות אותה נחישות היא הגיעה ליום בו הצטרפו אליה האמריקאים והרוסים וביחד שילבו כוחות, כדי לנצח את הגרמנים.
צ'רצ'יל הוכר בהיסטוריה כאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית וכמי שידע לתכנן את מהלכי המלחמה, להפיח אומץ בקרב עמו ולגלות מנהיגות נדירה, בשעות הקשות ביותר לאומה הבריטית.
בהמשך חייו כתב צ'רצ'יל גם ספרי היסטוריה שתיעדו את מהלכי המלחמה ועליהם אף הוענק לו פרס נובל לספרות.
הנה סרטון על התקופה בה הוא הנהיג את המעוז האחרון מול היטלר (עברית):
https://youtu.be/SCd6R23_YrA
חייו של צ'רצ'יל:
http://youtu.be/cFUSLK2z6qI
סרטונים היסטוריים של צ'רצ'יל, לאורך שנות מלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/o-ubeP-nFUI
צ'רצ'יל הצעיר מבקר בירושלים:
http://youtu.be/C0RyRwc4XqA
שחקן שמגלם אותו וכלל לא דומה לא לו, אך מיטיב לחקות את צורת הדיבור שלו:
https://youtu.be/CyxGN0Jb8WM
הלווייתו הלאומית של צ'רצ'יל:
https://youtu.be/I5T6xfZVPLQ
ותכנית חינוכית על המנהיג שעמד מול כמעט לבדו מול היטלר (עברית):
https://youtu.be/yZaDcrdq7Ks?long=yes
רבים תוהים מה סוד פיסת השיער הזו שעל הפנים שנקראת שפם (Mustache). מה בדיוק מוסיפה לנו קווצת השיער הזו שמעל הפה?
פעם כולם התהדרו בה, משחקני קולנוע כמו צ'אפלין וטום סלק ועד לדיקטטורים כמו היטלר וסטאלין. יש תרבויות שבהן גבר עם כבוד לא יוצא גם היום מהבית ללא שפם. נשים בכל הדורות נפלו לרגליהם של משופמים מסוקסים, שנראו כאילו הם הגברים היחידים בסביבה. האם השפם הוא יותר ממה שאנו רואים?
אצל בעלי החיים השונים השפם הוא איבר חשוב ביותר. ללא שפם תצנח יכולת ההישרדות של חיות רבות באופן משמעותי. השפם הוא אמצעי חישה ואבחנה בסכנה, באיכות המזון, ברוחב החלל שבו ניתן לעבור ועוד. אצלנו, לעומת זאת, האבולוציה הפחיתה את הצורך בשפם והאדם לא זקוק לו לצורך הישרדות. בכל זאת, במבט מהיר על גברי העולם נראה שבתרבויות רבות נבנתה במשך דורות רבים חשיבותו של השפם הגברי, עד כדי הפיכתו לפריט חובה אצל הגבר שמכבד ומבדיל את עצמו מהילדים והנשים.
בין התרבויות שבהן השפם הוא סימן לכבוד גברי בולטות כמובן חברות מסורתיות יותר. אם פעם בחברות כאלה גברים לא העיזו שלא לגדל שפם, כיום הגבר שמסיר את השפם מצהיר על עצמו שהוא מודרני וחילוני. המסורת הדרוזית למשל, מחייבת את הגבר לגדל שפם שמכבד אותו. בכלל בתרבות הערבית מחברים בין השפם לכבוד. אצל הגברים הערבים, שקוראים לשפם 'שרפ', בערבית "כבוד", יש זהות כמעט מוחלטת בין השניים - השפם והכבוד. עד כדי כך הם מחשיבים את הזהות בין השניים, עד שהם נשבעים בחיי שפמם...
גם במערב הפך השפם פופולרי מאד. במאה ה-19 הוא סימן מנהיגות ומיליטריזם וגידלו אותו מנהיגים ומפקדי צבא, בתור סימן ליכולותיהם הצבאיות. במאה ה-20 הוא הפך אופנתי ואהוד על גברים רבים. תרמו לכך כוכבי הקולנוע הרבים ששפמיהם הפכו לאגדה ופיארו לאחר מכן את פרצופיהם של מיליוני גברים בעולם.
בשנות ה-40 של המאה הקודמת גם בני דור הפלמ"ח של ארץ ישראל טיפחו בהשראת הכוכבים של הוליווד שפמים לתפארת, במיוחד קלארק גייבל הנערץ. עד היום מזהים את הפלמ"חניקים המשופמים, לוחמים אמיצים והשראה לחיילי צה"ל.
במחצית השנייה של שנות ה-60 הביטלס היו אלה שהכניסו לאופנה של הצעירים את השפם. היו אלה התחפושות שלהם על עטיפת האלבום האייקוני סרג'נט פפר והופעות הטלוויזיה שאחריו. עכשיו השפם היה בכל מקום. כל היפי גידל שפם וכל דבר מסוקס טיפח את שפמו.
בסוונטיז זה קצת ירד אבל עדיין כוכבי קולנוע כמו ברט ריינולדס וזמרים כמו ג'יימס טיילור התפארו בשפמים לתפארת.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת הרים סולן קווין פרדי מרקורי לשפם ורמז בכך על נטיותיו המיניות. קהילת הגייז הפכה את השפמים לסמל גברי גאה, תרתי משמע.
גם על הגבריות הישראלית ניתן היה לומר עד שנות ה-90 שהיא משופמת למדי. שירי ניינטיז כמו "ארץ קטנה עם שפם" ו"ציירי לך שפם" הגדירו מחדש את הישראליות, שפוגשת את הקהילה הגאה, שפוגשת בחזרה את הישראליות ועומדת להתקבל ולפרוח בה.
הצד האופנתי של השפם יצר במהלך השנים סגנונות שונים ומשונים של שפמים. הללו משתנים לפי המקצוע של הגבר, המעמד החברתי שלו או התקופה שהוא אוהב. יש המתקשטים ב"שפם העיפרון" בסגנון רט באטלר מהסרט "חלף עם הרוח". היה גם "שפם מברשת השיניים" הפופולרי של צ'ארלי צ'אפלין וגם של היטלר הנערץ, עד שהובהר שיחד עם שפמו באה גם מלחמה איומה ואידיאולוגיה שטנית והוא נעלם.
רבים אהדו פעם את שפם הרס"ר המוגזם, שבאמריקה מכונה "שפם נעל הסוס" ואפיין בדרך כלל מתאבקים וכוכבי סרטים גרועים. אבל היו גם שפמי מקצועות כמו "שפם המלצר הצרפתי", "שפם הדיפלומט" ו"שפם נהג המשאית". תמיד היו גם פריקים שמגדלים "שפמי פריסטייל" משונים ואחרים.
בקיצור, לכל שפם הייחודיות שלו והסיפור שלו. לא פעם קרה שדמות היסטורית הפכה אותו לפופולארי או קברה אותו לעד. אם סטאלין המנצח הנחיל לתומכיו את סגנון שפמו ועד היום גברים מבוגרים מטפחים כזה בגאווה, אז היטלר קבר את השפם שלו לתמיד ואיש לא יעז לגדל כזה.
הנה תולדות השפם:
https://youtu.be/YWBZ7Uqd2mY
התפתחות סגנונות השפם של אמריקה:
https://youtu.be/UHj1tm5xz6k
תחרות שפמים וזקנים בין היפסטרים בניו-יורק:
https://youtu.be/CS5qyD4r_bc
40 סגנונות שפם ברצף מרהיב:
https://youtu.be/1i0jq-k9zjA
סולן "פרוקול הארום" מהסיקסטיז עם שפם אופייני:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
ציירי לך שפם:
https://youtu.be/bUB_XV4X7_E
שיחה על שפם המתלה, או שפם הוו:
https://youtu.be/o6v1123wOQ4
בהומור קליל - הנה מה שקורה כשבדרן מגיע בימינו עם שפם לאולפן:
https://youtu.be/RowqF7MgbOQ
ובהומור משובח עוד יותר - הנה השפמים המצחיקים בעולם:
https://youtu.be/Q_I2_QtnqO0
פעם נשאל מיילס דייוויס מהי תמצית הג'אז? - הוא לא חשב אפילו שניה וענה מיידית תשובה בת 4 מחלום: "לואי ארמסטרונג וצ'ארלי פרקר!".
אז כן. את סקסופוניסט הג'אז צ'ארלי פארקר (Charlie Parker) מכנים לעיתים "האלוהים של הביבופ" וההערצה אליו בעולם הג'אז היא עצומה, אבל בצד המוסיקה האלוהית שלו, התנהלו חייו של פארקר כרכבת הרים שכללה סמים קשים וסכנות ובדיעבד הביאה רכבת ההרים הזו גם למותו.
מגיל צעיר פארקר ניגן בתזמורות הג'אז המפורסמות של עירו, קנזס סיטי. כבר אז הוא זכה לכינוי "בירד", קיצור של "יארד בירד" - הכינוי המקורי שלו.
היו לפארקר חלומות גדולים וכדי להגשימם אותם הוא הגיע בסוף שנות ה-30 לניו יורק. עוד לא בן 20 וכבר היה לו ניסיון חיים עשיר והתמכרות קשה ובת 3 שנים לסמים קשים.
אך לא הגיל ולא הסמים הפריעו לו להתחבר לג'אזיסטים הכי מוכרים בניו-יורק. אלה התמלאו הערכה לצעיר המוכשר, עם הקצב המושלם והמוסיקליות המופלאה. הם לא שמו לב שהוא במסלול של הרס עצמי.
הוא עצמו החליט לשנות את הג'אז מהקצה אל הקצה ועשה בדיוק את זה. בהדרגה החל פארקר להתרחק מהסווינג ומהג'אז הנעים ששימש באולמות הריקודים. הוא החל לנגן ג'אז שנשמע אחרת מכל מה שהיה קיים. ב-1945 הוא החל את שיתוף הפעולה ההיסטורי שלו, עם החצוצרן דיזי גילספי. בשרשרת הופעות שהסעירו את עולם הג'אז לחלוטין, יתחילו השניים ליצור מוסיקה חדשה, בסגנון שדי מהר יקבל את הכינוי "ביבופ".
הביבופ היה ג'אז מהיר, קצבי, לא סימטרי ותזזיתי, שהתבסס על חילופי אקורדים וסולמות מהירים ומפתיעים מאד. פארקר ודיזי גם אפשרו ואפילו עודדו את המתופפים והבאסיסטים שלהם להפסיק ללוות ברקע באופן שמרני ולהתחיל לנגן בצורה מושקעת ויצירתית, בחזית ההופעה, שלא כמו שנהוג בג'אז ה"רגיל".
חובבי ג'אז רבים ונגנים הסתייגו אז מהסגנון החדש הזה. מנגד, היו מי שהבינו את האפשרויות החדשות שהביא הביבופ והצטרפו לשינוי. בהדרגה הפך הביבופ שלהם למיינסטרים של הג'אז, דבר שלא השתנה עד היום.
אבל המישור האישי "בירד" היה תקוע והלך וגלש במורד. הצלחת הביבופ לא גרמה לו לשנות את הרגלי הסמים שלו. הוא ניסה אמנם להיגמל ולהתנקות מהם, אבל ההתמכרות שלו רק הלכה והחמירה. היו לו כמה ההתמוטטויות והוא המשיך לצרוך סמים, תוך שהוא מתמכר לסמים קשים וצורך מנות הולכות וגדלות מהם, צולל במורד חייו.
חייבים להודות שחלק מהמוזיקה הטובה ביותר של פארקר הוקלטה ברגעים הקשים של המכור לסמים שהוא היה. ניסיונות שעשה שוב ושוב להיגמל ולהתנקות מהם, לא עזרו. מצבו של צ'ארלי פארקר החמיר לאחר שאיבד את בתו הקטנה והוא שקע עוד יותר בסמים. בגיל 31 הוא הפסיק להופיע ו-3 שנים אחר-כך הלך גאון הג'אז הצעיר לעולמו.
על אף שרשמית הייתה סיבת המוות כיב קיבה מדמם ודלקת ריאות, ברור היה שהתמכרותו להרואין גרמה לבסוף למותו. גופו היה זקן ועייף ובגיל 34 הוא מת מסמים.
מספרים שחוקר מקרי המוות העריך את גילו של פארקר המת כמצב של אדם בגילאי בין 50 ל-60.
אבל מורשתו של צ'רלי פרקר נשארה אחריו ולתמיד. כיום נחשב הביבופ ל"מיינסטרים" של הג'אז, הסגנון שאותו מנגנים מרבית נגני הג'אז. צ'ארלי פארקר, מצידו, נחשב לאבי הג'אז המודרני ולאגדת ג'אז ענקית.
על פרקר עשה קלינט איסטווד את סרטו האיכותי הראשון, "בירד". בעיני רבים זה נחשב לסרט הג'אז הטוב ביותר אי-פעם והוא שהקנה לאיסטווד את תג האיכות של במאי שהמבקרים מעריכים.
הנה חייו של צ'ארלי פארקר:
https://youtu.be/q6_kbDGIBdc
קדימון הסרט "Bird" על צ'ארלי פארקר:
https://youtu.be/2qaSYknbapk
קטע מהסרט של קלינט איסטווד עליו:
https://youtu.be/ART5pmT6zro
סיפור חייו במצגת וידאו מצוינת שערכה ילדה:
https://youtu.be/CQjmZnl9Ciw
והביבופ הפך לאחד המנועים של תנועת הביט והביטניקים:
https://youtu.be/RfRJq0l5OTc
זה קרה קצת אחרי עלות השחר ב-7 בדצמבר 1941, במפרץ פרל-הארבור שבהוואי. זוהי תחילתה של התקפת פתע של כוחות יפן על אחד מנמלי הצבא האמריקאי הגדולים שבהוואי. בתוך רגעים הפך המפרץ השקט לשדה קרב שכמותו לא הכיר הצי האמריקאי מעולם.
מאות מטוסים יפאניים הגיעו מ-6 נושאות מטוסים יפאניות, שעגנו כ-300 קילומטרים מפרל-הארבור. הטייס היפני המוביל, קרא בקשר את האות למתקפה "טורה, טורה, טורה" והמטוסים החלו להמטיר פצצות על ספינות המלחמה, מאות מטוסים ואלפי חיילים ואזרחים.
המתקפה הזו הייתה כשלון מודיעיני קשה של צבא ארה"ב, שלא העלה על דעתו את המתקפה הזו. האובדן העצום של אלפי חיילים, 12 ספינות קרב וכמעט 200 מטוסים אמריקניים היה רק חלק מהתמונה.
אבל היפנים לא שברו את אמריקה. להיפך - פרך הקבור יצרה התגייסות מטורפת למלחמה ביפנים והנשיא האמריקאי שרצה זמן רב להיכנס למלחמה ולהכריע אותה קיבל בעקבותיה את רשות העם לעשות זאת בקלות.
וכך הצטרפה יפן למצעד האיוולת של ההחלטות המטומטמות בהיסטוריה, לפי ההיסטוריונית ברברה טוכמן. בעקבות ההתקפה על פרל הרבור הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה והצטרפותה הפכה את המלחמה למלחמת עולם.
בזכות השתתפותה של אמריקה במלחמה גברו בנות הברית על הנאצים ובנות בריתם, כולל יפן הקיסרית. את יפן הכריעה ארה"ב בפצצות אטום הרסניות והורידה אותה על ברכיה, כשהיא שמה סוף למחשבות האימפריאליות של הקיסר היפני וחבורתו, שרצו להכניע את אמריקה ויצאו מובסים והרוסים.
הנה סיפור המתקפה היפנית שהכניסה את. ארה"ב למלחמת העולם ולחיסול האימפריה היפנית (עברית):
https://youtu.be/CiEsymncJuQ
על המתקפה על פרל הארבור באנגלית:
https://youtu.be/QG6jooK3Jxs
סצנת המתקפה על פרל הרבור מהסרט:
https://youtu.be/jU3kvXOI5B8
קדימון הסרט על פרל הארבור:
https://youtu.be/oGYcxjywx0o
עוד מאותה התקפה קשה:
http://youtu.be/jbF0cjl8yB8?t=6s
הנקמה שלא תאחר לבוא ב"מבצע דוליטל" (עברית):
https://youtu.be/QeNDrRqIV1c
אחת התוצאות הקשות של ההתקפה היפנית היא מחנות הבידוד האמריקאים (מתורגם):
https://youtu.be/hI4NoVWq87M
הפיוס אחרי 70 שנה (עברית):
https://youtu.be/6hQdRJIOKiY
תכנית חינוכית על המתקפה על פרל הארבור (עברית):
https://youtu.be/lSdMhuI44No?long=yes
וסרט תיעודי על פרל הרבור, המתקפה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית:
https://youtu.be/XxilMWYBFDk?long=yes
סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.
את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.
על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.
רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.
אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...
כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.
הנה הסבר על הסווינג:
https://youtu.be/31JgwfP15kw
תולדות מוסיקת הסווינג:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
תזמורות הסווינג הגדולות:
http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s
גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:
https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU
ובעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:
https://youtu.be/pKGSOAqvmUw
מהו ה"פילם נואר"?
שוטרים, בלשים, גנבים, רוצחים, נשים סקסיות, חזקות, בוגדות או נבגדות, משפטי מחץ ודיאלוגים שנונים, פנסי רחוב עמומים ברחובות ריקים ואפלים, צללים, אקדחים נשלפים, יריות מהדהדות ופריימים מעוצבים בשחור ולבן.
פילם נואר.
פִילְם נוּאָר (Film Noir) הוא שמו של סגנון בקולנוע המכונה בעברית "הסרט האפל". הסגנון אפיין מותחנים אמריקאיים שהופקו בשנות ה-40 וה-50 ומציגים בדרך כלל עולם מייאש, מלא עלילות פשע עמוסות פחד, רחובות אפלוליים, ריקנות, בדידות, מוות וכדומה.
במרכז כל סרט אפל כזה עומד גבר קשוח, גיבור שאינו חסר פגמים, האוחז במוסריות רחוקה משלמות. מולו תהיה תמיד האשה היפהפיה, הפאם פאטאל המסעירה מהסרטים, הסקסית והמסוכנת, שתסבך אותו בהמשך העלילה.
מבחינה קולנועית התאפיינו המותחנים הללו בצילום אקספרסיבי, מאוד קונטרסטי, מוצל ובצבעי שחור-לבן. הם מצולמים תמיד בעיר והתאורה בהם הייתה בדרך כלל עמומה, מפחידה ועמוסת צללים.
סרטי הפילם נואר משופעים בדרך כלל בסצנות ליליות והגיבורים בהם נוטים להיות בודדים, ציניים ולא חסרים פגמים, כולל מוסריים. בעברם כמעט תמיד יש אירוע קשה כלשהו, שעיצב את דמותם בסיפור.
בין סרטי הפילם נואר הידועים ניתן למצוא את ראשון הסרטים הללו והסרט הגדול בתולדות הז'אנר, "הנץ ממלטה", שביים ג'ון יוסטון בשנת 1941, לפי הספר של אחד מגדולי סופרי הפשע האמריקאיים דשיאל האמט. בוגרט מגלם בו את הבלש הקשוח סם ספייד, שאשה מסתורית שוכרת כדי שיגן עליה מגבר מאיים ובהדרגה נסחף אל מסכת מזימות ושקרים.
עוד סרט פילם נואר מסעיר ומוכר במיוחד הוא "האדם השלישי" שצולם בווינה ב-1949.
כאמור, סרטי ה"פילם נואר" צולמו לרוב בשחור-לבן. מקורם בסרטי "הבלש הקשוח", שהיו נפוצים בארה"ב של שנות ה-30 במאה הקודמת. הייתה בהם גם השפעה ניכרת של סרטים גרמניים משנות ה-20 והשפעה מסוימת של סרטי גנגסטרים אמריקניים.
השפעה רבה הייתה גם מהסרט "האזרח קיין" של אורסון וולס שאמנם אינו נחשב כ"סרט אפל", אך הרעיונות החזותיים שלו וקידום העלילה באמצעות קריינות-רקע (voice over) עברו לסרטי פילם נואר רבים. באופן סמלי, סרטו של וולס "מגע של רשע" משנת 1958 נחשב "הסרט האפל האחרון".
המונח "פילם נואר" בא מצרפתית ופירושו "סרט שחור".
הנה מאפייני הפילם-נואר:
http://youtu.be/HV7pzHnpqLE
קטע מסרט בסגנון הפילם נואר של סטנלי קובריק מ-1956:
http://youtu.be/V5Rzh8XjzHI
פרסומת בסגנון הפילם נואר:
http://youtu.be/jZ1-uWS5OSU
ותרגיל קולנועי בפילם נואר:
http://youtu.be/9cHNOIcYASA
שוטרים, בלשים, גנבים, רוצחים, נשים סקסיות, חזקות, בוגדות או נבגדות, משפטי מחץ ודיאלוגים שנונים, פנסי רחוב עמומים ברחובות ריקים ואפלים, צללים, אקדחים נשלפים, יריות מהדהדות ופריימים מעוצבים בשחור ולבן.
פילם נואר.
פִילְם נוּאָר (Film Noir) הוא שמו של סגנון בקולנוע המכונה בעברית "הסרט האפל". הסגנון אפיין מותחנים אמריקאיים שהופקו בשנות ה-40 וה-50 ומציגים בדרך כלל עולם מייאש, מלא עלילות פשע עמוסות פחד, רחובות אפלוליים, ריקנות, בדידות, מוות וכדומה.
במרכז כל סרט אפל כזה עומד גבר קשוח, גיבור שאינו חסר פגמים, האוחז במוסריות רחוקה משלמות. מולו תהיה תמיד האשה היפהפיה, הפאם פאטאל המסעירה מהסרטים, הסקסית והמסוכנת, שתסבך אותו בהמשך העלילה.
מבחינה קולנועית התאפיינו המותחנים הללו בצילום אקספרסיבי, מאוד קונטרסטי, מוצל ובצבעי שחור-לבן. הם מצולמים תמיד בעיר והתאורה בהם הייתה בדרך כלל עמומה, מפחידה ועמוסת צללים.
סרטי הפילם נואר משופעים בדרך כלל בסצנות ליליות והגיבורים בהם נוטים להיות בודדים, ציניים ולא חסרים פגמים, כולל מוסריים. בעברם כמעט תמיד יש אירוע קשה כלשהו, שעיצב את דמותם בסיפור.
בין סרטי הפילם נואר הידועים ניתן למצוא את ראשון הסרטים הללו והסרט הגדול בתולדות הז'אנר, "הנץ ממלטה", שביים ג'ון יוסטון בשנת 1941, לפי הספר של אחד מגדולי סופרי הפשע האמריקאיים דשיאל האמט. בוגרט מגלם בו את הבלש הקשוח סם ספייד, שאשה מסתורית שוכרת כדי שיגן עליה מגבר מאיים ובהדרגה נסחף אל מסכת מזימות ושקרים.
עוד סרט פילם נואר מסעיר ומוכר במיוחד הוא "האדם השלישי" שצולם בווינה ב-1949.
כאמור, סרטי ה"פילם נואר" צולמו לרוב בשחור-לבן. מקורם בסרטי "הבלש הקשוח", שהיו נפוצים בארה"ב של שנות ה-30 במאה הקודמת. הייתה בהם גם השפעה ניכרת של סרטים גרמניים משנות ה-20 והשפעה מסוימת של סרטי גנגסטרים אמריקניים.
השפעה רבה הייתה גם מהסרט "האזרח קיין" של אורסון וולס שאמנם אינו נחשב כ"סרט אפל", אך הרעיונות החזותיים שלו וקידום העלילה באמצעות קריינות-רקע (voice over) עברו לסרטי פילם נואר רבים. באופן סמלי, סרטו של וולס "מגע של רשע" משנת 1958 נחשב "הסרט האפל האחרון".
המונח "פילם נואר" בא מצרפתית ופירושו "סרט שחור".
הנה מאפייני הפילם-נואר:
http://youtu.be/HV7pzHnpqLE
קטע מסרט בסגנון הפילם נואר של סטנלי קובריק מ-1956:
http://youtu.be/V5Rzh8XjzHI
פרסומת בסגנון הפילם נואר:
http://youtu.be/jZ1-uWS5OSU
ותרגיל קולנועי בפילם נואר:
http://youtu.be/9cHNOIcYASA
מי הייתה הזמרת הגרועה בהיסטוריה?
אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..
כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.
היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.
עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.
במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.
היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.
אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".
הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):
https://youtu.be/z397cJ2PVxg
סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):
https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s
כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:
http://youtu.be/-quQHNriV-Q
חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:
http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg
סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:
http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs
פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:
http://youtu.be/wfKz-sF8KUY
וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:
http://youtu.be/OV_kCXZvheE
אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..
כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.
היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.
עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.
במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.
היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.
אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".
הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):
https://youtu.be/z397cJ2PVxg
סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):
https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s
כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:
http://youtu.be/-quQHNriV-Q
חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:
http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg
סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:
http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs
פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:
http://youtu.be/wfKz-sF8KUY
וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:
http://youtu.be/OV_kCXZvheE
