פרנקנשטיין (Frankenstein), או בשמו העממי "המפלצת של פרנקנשטיין", הוא ספר שנכתב בידי הסופרת מרי שלי בשנת 1818, בעת ביקור בטירתו של הלורד ביירון בז'נבה. את הרעיון לסיפור קיבלה הסופרת מסיוט שהעיר אותה בלילה, לאחר חלום על דמות מפחידה במיוחד.

כשהסטודנט המבריק ויקטור פרנקנשטיין מצליח לחבר כמה איברים של אנשים מתים ולייצר יצור חי, הוא לא מבין איזה שד שחרר זה עתה מהבקבוק. היצור שאין לו אפילו שם, הוא מכוער ומפחיד אך בעל לב טוב. אך כשהוא נתקל בשנאה וסלידה איומים מהאנשים שמסביב, הוא משתנה לאט לאט ומתחיל לנקום באכזריות ואלימות קשה, עד שהוא מחוסל.

זהו אולי ספר המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. ייתכן בהחלט ששאבה השראה מהסיפור היהודי על "הגולם מפראג", שעסק ביצור דמוי אדם ורפה שכל, שיוצא גם הוא מכלל שליטה. בעקבות הספר צולם בשנת 1931 הסרט הראשון על פרנקנשטיין. השחקן בוריס קרלוף שיחק בסרט בתפקיד המפלצת שיצר פרנקנשטיין. הסרט הצליח להפוך לסרט מפחיד מאד והוא היה לאחד הראשונים שבסרטי האימה של הוליווד.

האשמה בסיפור אינה דווקא על המפלצת הלא-אנושית, אלא דווקא על בני-האדם, מלאי השנאה והסלידה ממי שאינו נראה כמותם. הרי האנשים הרודפים אותו ונרתעים ממנו הם שיגרמו לו בהדרגה להשתנות ולנקום בהם באלימות מפלצתית. יחס גורר יחס, כבר אמרנו?


הנה סיפורו של פרנקנשטיין (מתורגם):

https://youtu.be/PDgu25Dsv34


הקדימון לסרט המקורי "פרנקנשטיין" משנת 1931:

http://youtu.be/bKyiXjyVsfw


קטע מהסרט "פרנקנשטיין" בו הוא מתיידד עם ילדה בשם מריה:

http://youtu.be/v5FtI472Q6I


וקדימון לסרט המודרני "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):

http://youtu.be/pZzs20iaojs

סרטי אימה (Horror Movies) מצטיינים ב... פחד. את הפחד יוצרים הרבה חלקים בסרט. הדמויות, הסיפור, הקולות והסאונד אפקטס, אבל חלק לא קטן באימה שבסרטים הללו יכולה לגרום המוסיקה.

כי למוסיקה שבפסקול סרטי האימה הללו יש תפקיד מכריע בעיצוב הקטע הרגשי של הסרט. כמו שהיא מגבירה את המתח בסרטים, את האהבה, ההתהלהבות וכל השאר - בסרטי אימה המוסיקה יכולה ליצור אימה מקפיאת דם.

מוסיקה אימתנית שכזו אפשר לשמוע בסרטים מפחידים במיוחד, כמו "שתיקת הכבשים" (Silence of the Lambs), פסיכו (Psycho), מגרש השדים (The Exorcist) ומלתעות (Jaws).

כן. יש לא מעט שיטות לייצר מוסיקה קריפית, מאיימת, מפחידה ומרתיעה. קודם כל אפשר להשתמש בצלילים נמוכים וצלילים איטיים. הכי מוצלחים הם גם נמוכים וגם איטיים. למשל, באסים או תופי טימפני המנגנים נמוך כמובן, אבל גם צלילים בודדים ורחוקים. הם מייצרים פחד כי הם מתחברים אצל הצופה לפעימות הלב שלו או של הדמות שעל המסך.

הצלילים הנמוכים מאיימים כי אנחנו רגילים מהקולנוע שקולות כאלה הם גבריים וסמכותיים ולא פעם מקושרים בקולנוע לדמות הרשע. איטיות של צלילים מתקשרת המון פעמים להתגנבות, למישהו שאורב בסתר ובאופן כללי למסתורין.

בפסקול המפחיד והגאוני של המלחין ג'ון וויליאמס לסרט מלתעות התבסס הלחן המרכזי על שני צלילים בלבד, הצלילים מי ופה. הם הרכיבו את הלייט מוטיב בסרט, צירוף מלודי שמסמל ומבשר על הכריש המתקרב.

האגדה בהוליווד מספרת שסטיבן ספילברג התפוצץ מצחוק כשוויליאמס השמיע לו את הלחן הזה על הפסנתר לראשונה. הוא אומר שהוא "קצת צחק", כי חשב שוויליאמס מתבדח איתו.

על הפסקול לסרט הזה וויליאמס זכה לאוסקר. אחד מתוך 5 אוסקרים שקיבל בקריירה שלו.

שימוש בטרמולו, הרעדה של מיתרים ברקע, מייצר גם הוא חשש. אם מלבישים עליו צליל מפתיע ומבהיל אז הוא מייצר אימה של ממש.

דיסוננס, צירוף צורם של צלילים, עובד נהדר גם הוא עם פחד. את זה אנחנו כבר יודעים מזמן. מוסיקאים יודעים ששימוש באקורדים עם דיסוננס, כמו ספטאקורדים או אקורדים מוגדלים ואפילו שימוש בקלאסטרים של צלילים, כל אלה הם כלים חזקים בסצנות של פחד.

הכפלות של צלילים עמוקים ונמוכים וביחד איתם צלילי תיבת נגינה או צ'לסטה תמימה יכולים גם הם ליצור אימה ופחד, כי החיבור שלהם מוזר ומאיים על התמימות של הדמות, הרבה פעמים במקרה שעל המסך מופיע ילד בסכנה.


הנה המוסיקה מ"מלתעות" - סרט האימה שאיננו סרט אימה:

https://youtu.be/BX3bN5YeiQs


ניתוח מוסיקלי של הלייט מוטיב שמתאר את הכריש ב"מלתעות":

https://youtu.be/jPMalmj5Ag4


כך יוצרים מוסיקה מוצלחת לסרט אימה (מתורגם):

https://youtu.be/S-u9YDDrTFo


מה הופך מוסיקה למפחידה - מקצבי פולסים נמוכים, אקורדים מוגדלים, ספטאקורדים הן רק ההתחלה:

https://youtu.be/y-dMimIr1pY?long=yes


והנה המוסיקה, שהיא חלק משמעותי מאוד בסרטי אימה:

https://youtu.be/HfqcLECDgQ4?long=yes

אם פעם תשמעו את שמו של "ולאד המשפד" (Vlad the Impaler), דעו לכם שלא מדובר בבעל שיפודיה או סטקייה מצליחה. אותו ולאד היה מנהיג רומני אכזרי, שהנהיג את רומניה, אז היא נקראה ולכיה, בהגנה מפני האימפריה העות'מאנית, ששאפה לכבוש את כל אירופה ובמיוחד את ולאכיה, שהנהיג ולאד באותה תקופה.

אבל פרסומו של ולאד לא בא לו בשל דמותו ההיסטורית או מעשיו באותם זמנים. ולאד המשפד נודע דווקא בשל אכזריותו. הוא הוציא להורג אלפי אנשים ואף יותר ונקט בשיטות אכזריות, שנועדו להרתיע.

הוא די הצליח בכך, אם לשפוט לפי הסיפורים שבתקופת שלטונו ניתן היה להשאיר ברחוב שקית או גביע עם מטבעות זהב ואיש לא היה מעז להתקרב אליהם, מפחד העונש הצפוי לו מ"המשפד".

על אכזריותו של ולאד המשפד סופרו סיפורים ואגדות רבים. היו לו דרכים זוועתיות להפחיד את אויביו. אחת הנוראות שבהן ידועה בתור "יער הגוויות" ובה שיפד ולאד כ-24 אלף לוחמים עות'מנים שפלשו לממלכתו. העדויות ההיסטוריות מדברות על שטח עצום בן 8 קילומטרים של גופות ששופדו כך.

רובנו מכירים כיום דווקא פיקציה שאינה היסטורית והיא הספרותית והמוכרת שביניהן - אגדת ה"רוזן הערפד דרקולה". כתב אותה במאה ה-19 הסופר האירי בראם סטוקר. דרקולה שלו הוא הרוזן המפחיד שניזון מדם, אופיין על פי קווי דמותו של ולאד המשפד והיה חלק מתופעה של סרטי קולנוע ואימה רבים, אך כל היסטוריון יידע לספר שולאד האמיתי היה כפי הנראה אכזרי וקטלני אף יותר מהדמות הספרותית של דרקולה שמבוססת עליו.

היסטורית, ולאד בגד בשלב מסוים באימפריה העות'מנית, בה מלך הסולטן מחמט השני, או "מחמט הכובש", עימו הוא גדל בארמון הטורקי כילד. בתגובה כבש מחמט את ולכיה והמליך את ראדו, אחיו של ולאד.

ואגב, פירוש המילה דרקול ברומנית הוא "שד"...


הנה סיפור חייו של הרוזן עם האישיות הערפדית (מתורגם):

https://youtu.be/7uiyz3139tE


סרטון קצר ללא מילים על ולאד המשפד, האיש שעליו התבססה אגדת דראקולה:

https://youtu.be/ViYB-ZygXrA


קדימון לסרט מ-1931 על דרקולה:

http://youtu.be/7Nfmh178L98?t=7s


ומצגת וידאו על טירתו של ולאד המשפד:

https://youtu.be/RFIj18TV2Os

הפחד (Fear) הוא דבר מוזר. הוא ודאי חלק ממנגנוני הההישרדות שלנו, כי הפחד גורם לנו להיזהר מסכנות ולברוח מטורף ואויב או להילחם כשצריך.

אבל מעניין שרבים מאיתנו ובעצם כולם שואבים לא מעט הנאה מהפחד, כשהוא משולב או חלק מהחוויה של סביבה מבוקרת, שהיא סביבה בה הפחד גדול, אבל הסכנה עצמה קטנה ביותר.

דוגמאות? - מעלייה על רכבת הרים בפארק שעשועים, דרך צפייה בסרט אימה שמעוררת אצלנו לא מעט פחד ואימה (ומכאן גם השם "סרטי אימה"), בצניחה חופשית או בביקור בבתים רדופי רוחות שרבים כל כך אוהבים לחוות בהם את הפחד והמסתורין הכמעט משתקים שאנחנו חווים בהם.

חוויות כאלה מספקות לרבים את תחושת הריגוש, האופוריה ואת פרצי האדרנלין הזמניים, אך כה מענגים שכולנו מכירים בהן. עובדה שכשאנחנו נהנים מפחד, רובנו יכולים גם לצעוק מחרדה רגעית וגם לצחוק ואם זה עם חברים או בני משפחה אהובים אז עוד יותר.

כי זה פחד משותף שהוא אמנם בטוח אבל מרגיש כפחד אמיתי, שאנו חווים ביחד עם אדם אחר, בדרך כלל אדם אהוב, מה שמזרים את הורמון האוקסיטוצין הידוע כ"הורמון האהבה" ומספק לגוף גם אנרגיה, שבאופן טבעי נחוצה כדי לברוח או להילחם. אלא שכאן במקום לשתק מפחד או לגרום לנו לברוח, כדי לשמור על עצמנו, ה"ברח או הילחם" פשוט מעצים את החוויה שאנו עוברים.

בסיום החוויה המצמררת ההרגשה היא של הישג, כאילו ניצחנו מצב אמיתי של סכנה. כי כשהפחד מרגיש אמיתי גם תחושת ההישג של ההתגברות והניצחון עליו מרגישים כך. המוח יודע שהסכנה הייתה ללא כאב אבל האינסטינקט הקדמוני גורם עדיין לפרץ האנרגיה של אפקט ה"ברח או הילחם" שאנו מצוידים בו להישרדות.

כמובן שאת ההנאה מהפחד שבסביבות מבוקרות שכאלה, מאפשרים מנגנוני הבטיחות המפוקחים היטב. כשאנו עולים על רכבת הרים, או על מתקני ספינת הפירטים או על הממבה השחורה בלונה פארק, אנו מניחים שהמערכות מאובטחות לחלוטין ולפיכך בטוחות עבורנו.

זה ורק זה הוא מה שמאפשר לנו לשחרר את הפחד ולהתחיל ליהנות ממנו, לצחוק עד בלי גבול ולצרוח מאימה מאובטחת ומלאת אנרגיה.


הנה סרטון שעוסק במה כל כך כיף בפחד (מתורגם):

https://youtu.be/oetVvR5RQUs


סרטי אימה מספקים את האפשרות לפחד באופן מבוקר - קדימון לסרט "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):

http://youtu.be/pZzs20iaojs


את הפחד במתקן רכבת ההרים אפשר להבין בקלות מהצילומים:

http://youtu.be/LwF5WiMkBXo


האטמוס-פיר המפחיד בשוודיה, מתקן בו נופלים מגובה של 116 מטרים:

https://youtu.be/F55J4wYWwXE


בית רדוף רוחות שמושך אליו מבקרים רבים:

https://youtu.be/hoVzfTPq7II


אטרקציות התיירות המפחידות והמסוכנות ביותר:

https://youtu.be/mxZaeFWXqMI?long=yes


וצניחה חופשית? - מה לעזאזל?

https://youtu.be/VxA14nO7Sgw?long=yes

האם ידעתם שישנו יום שבו הרפתקנים נשארים בבית, אניות לא יוצאות אל הים, מחזרים לא מעיזים להציע נישואין, יזמים לא פותחים במיזמים חדשים ומשפטנים לא חותמים על חוזים.. היום הזה הוא יום שישי ה-13 בחודש (Friday the 13th), יום שמחבר שני גורמים לא מוצלחים מאד מבחינת מזל, גם יום שישי וגם מספר הביש, המספר 13.

על פי האמונות התפלות מסמל הצירוף הזה מזל רע במיוחד. זהו יום מועד לאסונות ופורענויות. די מעניין בהתייחס לכך שאחרי הכל 13 הוא המספר שבא אחרי המספר 12, מספר שבתרבויות רבות מייצג את השלמות..

מקור האמונה הטפלה על המזל הרע של יום שישי ה-13 לא לגמרי ברור. יש הטוענים שהמקור הוא מאוקטובר 1307, היום שבו טבחו חיילי המלך הצרפתי פיליפ בטמפלרים שבצרפת. אחרים קושרים את היום במועד השריפה הגדולה בלונדון. בכלל, יש מי שמזכירים שבאי האנגלי נהגו לתלות את הפושעים בימי שישי ומספר המדרגות שהובילו אל הגרדום היה 13...

אחרים הולכים אחורה עד לסעודה האחרונה של ישו, שהתקיימה ביום שישי וסעדו בה 13 סועדים, כולל ישו עצמו..

כך או כך, המינוח הפסיכיאטרי לפחד מיום שישי ה-13 הוא פָראסְקבֶדקטריאפוביה. האמונה הזו כה מאיימת גם על אנשי מדע וטכנולוגיה מתקדמים. לכן חוזר יום שישי ה-13 שוב ושוב בסרטי אימה ובמיתוסים אורבניים שונים. האמונה הרווחת ביום הזה הביאה לכך שלא מעט וירוסי מחשב פותחו כך שיפעלו ביום זה.

המשעשע הוא שבמחקר שפרסמו חברות ביטוח בהולנד, נמצא באופן מוזר שסטטיסטית יום שישי ה-13 הוא היום הבטוח ביותר בממוצע, מכל ימי השישי בשנה.

אגב, שנת 2015 הייתה שנה שבה יש היו 3 פעמים כאלה, הכי הרבה ימי שישי שנפלו על ה-13 בחודש. זה המקסימום שיכול להתרחש בשנה אחת כשהמינימום הוא פעם אחת ויחידה, הפעם הבאה שבה זה יקרה תהיה בשנת 2026.


הנה הסבר על האמונה הטפלה הזו:

http://youtu.be/rr_fOOjpt7Q


הפחד מיום שישי ה-13 (עברית):

https://youtu.be/Ra24p-oHZp8


הסבר ארוך יותר על הפחד מיום שישי ה-13:

http://youtu.be/VGWDMKOH3l4


סיפור האימה הטמפלרית שהולידה את הפחד מהיום הזה:

https://youtu.be/TJF8iaBoNEM


וההחלטות הכי שגויות ליום הזה בסרטי קולנוע:

https://youtu.be/SNJ3leGgnas?long=yes

סרט ההרפתקאות "קינג קונג" (king kong) משנת 1933 הכיר לנו את גורילת הענק הבדיונית בשם זה. הסרט הצליח והפך אז פופולרי מאוד. רבים מצופי הקולנוע אהבו את הסיפור על המפלצת שמגלה את רגשותיה לנערה בלונדינית מצודדת בשם אן. הסרט זכה במהלך השנים לגרסאות חדשות וסרטי המשך שונים.

הרעיון לסרט נולד מהבאת דרקוני הקומודו למערב וההתרגשות שעוררו המפלצות האמיתיות הללו. ואמנם הסרט שבה את לבם של חובבי קולנוע וסרטי מתח ואימה שונים וגם השפיע על אופנת סרטי האסונות שתיוולד באותן שנים ותלך ותתפתח בהמשך.

דמותו של קינג קונג המשיכה במהלך השנים להעסיק יוצרי סרטי וסדרות אנימציה, קומיקס ועוד. המעניין הוא שאופיו של קונג השתנה והתפתח ומיצור אלים ומפלצתי הוא החל להתגלות כבעל רגשות ויצור סובל או אפילו טרגי.

הסצנה הזכורה ביותר מהסרט היא מהסצינות הקלאסיות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. זו סצנה שבה קינג קונג מטפס עם אן היפה שבידו, על בניין האמפייר סטייט המפורסם בניו-יורק. אל ניו יורק הוא הובא כדי לשעשע את תושבי העיר בתשלום.

זהירות ספוילר בן כמעט מאה שנים - כשהוא ניצב על ראש המגדל, קונג מותקף על ידי מטוסי קרב ונאבק בהם במאבק אמיץ ואימתני, עד שהם מביסים אותו.


הנה קינג קונג בקטע מהסרט בשם זה:

https://youtu.be/7ghrraB8mTU


קטעים מהסרט המקורי של "קינג קונג":

http://youtu.be/H0WpKl2A_2k


הסצינה על המגדל מהגירסה החדשה של קינג קונג:

http://youtu.be/NoD85qZhkWY


וסצנה שבה קינג קונג מציל את אן היפה מדינוזאור לא חביב, באחד מסרטי הסדרה:

http://youtu.be/b-f5iMDXvcA

על אף שהסרטים והקומיקס מלאים בהם, הזוֹמְבִּים (Zombies) לא באמת קיימים. הראשונים להמציא את קיומם היו בני האיים הקאריביים. הם מאמינים שבני אדם יכולים לקום לתחייה בדרכים לא טבעיות והם מכנים אותם זומבי.

הזומבי הוא חלק מאמונת הווּדוּ (Voodou) של בני האיים ולפי סיפוריהם הזומבי קם לתחייה וזורע הרס. לפי האמונה שלהם, אגב, הדרך היחידה להרוג זומבי היא לירות במוחו.

בספרות האימה אימצו את הזומבים בתור אוכלי בשר אדם אכזריים וכללית כטיפוסים לא נחמדים. סטיב דיורי, הסוכן המיתולוגי מ"סדרת האימים", בכריכה רכה של שנות ה-70, נהג להילחם בהם על בסיס קבוע ובעיקר כשהוא לא נלחם באצות ענקיות ואוכלות אדם או בילה עם החברה השוודית הגבוהה והיפה שלו מורנה, סוכנת חשאית גם היא.

גם בטלוויזיה, אפילו בסדרות ילדים, וגם בקולנוע הם התקבלו יפה והפכו למשתתפים קבועים בסרטי אימה גרועים. עם איפור מזוויע ותחפושות שמזכירות מסיבת פורים למבוגרים, הצעידה המוזרה שלהם התאימה במיוחד לשחקנים לא מוצלחים. הרושם הכללי שהם משאירים הוא של דמויות לא לגמרי מרוכזות או קשורות למציאות.

מצד שני חשוב לשים לב ל"אפוקליפסת הזומבים", המתוארת לא מעט בקולנוע של העשורים האחרונים. התופעה הזו, בה תוקפים המוני זומבים עיר כלשהי, או את העולם כולו, היא כמובן מדומיינת. אך יש חוקרים שהפכו אותה לאבטיפוס של אסון כלשהו, אסון מעשה ידי אדם שיש לחקור מראש כיצד להתמודד איתו בעתיד.


הנה ההיסטוריה של הזומבים (מתורגם):

https://youtu.be/I7EOTLpDSzs


תולדות הזומבים בתרבות העולמית:

https://youtu.be/aCXd4J8E29Q


יש מי שחוקרים ברצינות את מתקפת הזומבים לקראת אסונות עתידיים:

https://youtu.be/cJRlG8OKCCE


שיר הזומבי (מתורגם):

http://youtu.be/vToultxsCv8


וסרטון תיעודי שמסביר מאיפה הגיע המושג ואיך התפשטה תופעת הזומבי והעניין בה:

https://youtu.be/iqlMQcfshIQ?long=yes

הקומדיה הגותית והמופרעת ביטלג'וס (Beetlejuice) מ-1988 היא סרט אפלולי ומשעשע שבו זוג נשוי שמת והיה לרוחות מתים, מזעיק לעזרה "מגרש חיים" (ההיפך ממגרש שדים) דוחה ומכוער, מת ובעל עכברים בתור כרטיסי ביקור.. הם מבקשים ממנו שיעיף מביתם משפחה שחיה בו לאחר מותם ורוצה להפוך את הבית לאתר תיירות. הזוג המת רוצה לחיות בבית לבדו... ביטלג'וס מתגייס אמנם למשימה, אבל בהדרגה מגלה הזוג שגם לו יש מזימה משל עצמו..

הסרט שמתנהג קצת כמו סרט מצויר בתלת ממד מלא ברגעים משונים ומצחיקים. כמו סצנת הארוחה שבה מקבלים הסרטנים מהצלחות חיים משל עצמם או הפגישה עם ביטלג'וס בבית הקברות שבו חפר הזוג. אם להשוות אותו ל"הזבוב", סרט אחר שעוסק בחיים שלאחר המוות, ביטלג'וס הוא חגיגה של האפטרלייף, החיים בעולם הבא, שמגחכת ולועגת לעולם הזה, על החמדנות, הפלצנות, הביורוקרטיה ומה לא. בעוד "הזבוב" מתייסר, מתקשה להשלים עם מותו ומזמין את הצופה לחוות את ייסורי הכאב לראות את אהובתו ממשיכה בחיים, הזוג המת הזה נחוש לפעול ולחיות..

ביטלג'וס הוא גם הסרט שהוליד את מי שיהיה אחד הבמאים הנערצים בדורו, טים ברטון. מכאן הוא ימשיך בשרשרת סרטים אפלוליים ומודגשי עיצוב כמו "באטמן" ו"המספריים של אדוארד". הוא ביים כמה מהשחקנים הטובים כמו מייקל קיטון בתפקיד ביטלג'וס, אלק בולדווין בתור הבעל של ג'ינה דיוויס, שחקנית שכיכבה בכמה סרטי מוות כמו "הזבוב", "תלמה ולואיז" ו"טרנסילבניה 6-5000".


הנה ביטלג'וס:

https://youtu.be/VwZvYGFGC88


סצנת הארוחה המפורסמת עם השיר והרגע המפתיע מהסרט:

https://youtu.be/AQXVHITd1N4


והחפירה בדגם בית הקברות:

https://youtu.be/8TN_VnZnOW4

הפנטזמגוריה (Phantasmagoria) הייתה אשליה של תנועה על המסך, שאפשרה בעבר להקרין על המסך לא רק תמונות קפואות, שאינן זזות.

ממציאי הפנטזמגוריה היו אטיין רוברטסון הבלגי ופיליפשטל מאנגליה שפיתחו את הטכנולוגיות הללו החל משנת 1790. הם הפכו את הפנטסמגוריה לצורת בידור של מעין סרטי אימה מוקדמים, שזכו להצלחה רבה בפאריס של סוף המאה ה-18. שלדים, גולגלות ואנשים מפחידים - כל אלו ריתקו את דמיונם של הפאריזאים והיו כנראה הסוג המוקדם של סרטי האימה שאנו מכירים כל כך טוב בימינו.


הנה תולדות האנימציה כשהפנטזמגוריה היא כבר בתחילתה:

https://youtu.be/z6TOQzCDO7Y


סרטון שמדגים את הפנטזמגוריה:

http://youtu.be/S9hVVLOHdTI


סרט הפנטזמגוריה של אמיל קול (Émile Cohl) מ-1908:

https://youtu.be/o1d28X0lkJ4


והרצאה על הפנטזמגוריה:

https://youtu.be/hJVhhh6t_LI?long=yes

האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?

שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.

מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.

כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.

למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.

גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.

כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.

מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.

בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.

אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...


סיפור הדיאס אירה ואיך הוא שולב בסרטים:

https://youtu.be/-3-bVRYRnSM


ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:

https://youtu.be/sEUaT24B2U8


בתווים עתיקים:

https://youtu.be/dsn9LWh230k


פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:

https://youtu.be/7nVmFlSV1ok


אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:

https://youtu.be/RVc9G36uxPc


עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":

https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA


בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":

https://youtu.be/j23bSfiYScI


כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:

https://youtu.be/0hL1m4hGBVY


והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":

https://youtu.be/ZV60qfHhKI0