נעלי העץ (Clog), קבקבים עשויים מעץ צפצפה, הם סמל לאומי בהולנד ומסימני ההיכר של ההולנדים. מדובר במסורת הולנדית בת מאות שנים. במקומות רבים ניתן עדיין לראותן בשימוש יומיומי, במיוחד באזורים הכפריים ובאתרי התיירות.

הקבקבים ההולנדיות נולדו כדי למנוע את הרטבת כפות הרגליים אצל החקלאים ההולנדיים. האדמה בהולנד היא בוצית ורטובה והחקלאים שבאים במגע יומיומי עם הקרקע הרטובה נהגו להשתמש בקבקבים העשויים עץ צפצפה מיוחד, עץ שאינו חדיר למים, כדי לעבוד בצורה נוחה ויבשה.

יתרון נוסף לקפקפי העץ של החקלאים ההולנדים הוא בשמירה על כף רגלו של החקלאים מפני דריכה של הפרות שאותן הם חולבים ומטפלים בהן.

הולנדי ממוצע לא ינעל את קבקבי העץ ביומיום ובעיר כנראה שבכלל לא. נעלי העץ ההולנדיות נשמרות רק לאירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות.

את הקבקבים יוצרים בשתי שיטות עיקריות. בעבודת יד השיטה היא לפסל את החלק הפנימי, החור של הקבקב, במפסלת ביד. המפסלת למעשה יוצרת את החור בתוך הנעל החיצונית שיצר האמן בגזר עץ שנכרת בגיליוטינה ידנית. אמן נעליים יוצר בעבודת יד בממוצע כ-5 זוגות של קבקבים ביום עבודה.

כמובן שהצביעה והקישוט הן פונקציה של סוג הנעל ומטרותיה. נעל חקלאית תהיה פחות מסוגננת ומושקעת, בעוד שנעל ייצוגית תהיה מקושטת מאד.


#איך מייצרים קבקבים הולנדיים בימינו?
בשיטה המודרנית להכנת קבקבים הולנדיים חותכים ומעצבים את החלק החיצוני של הקבקב מגזרי עץ שנחתכו בגיליוטינה והוקצעו במקצוע. לאחר מכן משרים את העץ במים במשך 4 שעות וכך מרככים אותו. אז משמשת מכונה לעיבוד חיצוני של צורת הנעל, באמצעות שבלונה, בצורה שמזכירה שכפול מפתחות.

בשלב הבא נכנסות הנעליים למכונת כרסום שמעצבת את החלק הפנימי של הקבקב. המפסלות שבמכונה מסתובבות במהירות גבוהה ומבצעות את הכרסום במהירות. הצביעה והקישוט נעשים בדרך כלל בשילובים משתנים של אדם ומכונה, בהתאם למפעל.

מפעלים ובתי מלאכה קטנים שכאלה מייצרים עד 100 זוגות ביום, בעוד שמפעלים המצוידים במכונות ממוחשבות מייצרים אלפי זוגות קבקבים ביום.


הנה סיפורן של נעלי העץ מהולנד:

https://youtu.be/lwF6mJSwgpo


ההולנדיות נהגו אפילו לרקוד בקבקבי העץ ההולנדיים:

https://youtu.be/a3lkTZ49ejU


אמן מייצר ביד את הנעליים המסורתיות של ההולנדים:

https://youtu.be/V60N53qsjVw


וכך מייצרים את הנעליים של ההולנדים במפעל ממוכן:

https://youtu.be/Spd0qcljurs


מוזיאון נעלי העץ ההולנדיות, עם הסבר ששווה לבחון:

https://youtu.be/FWdvUdzszvw

החתונה היא טקס שמחבר בני זוג בנישואין. אין תרבות בעולם שאין בה טקס של חתונה. זהו אירוע משפחתי, חברתי ודתי שהוא משמעותי ביותר, לא רק למשפחה ולבני הזוג שבאים בברית הנישואים, אלא גם במצבם בפני השלטונות.

החתונה משנה את אופי היחסים בין אנשים בחברה. בחברה המסורתית היא תנאי הכרחי להולדת ילדים והורות. בלא מעט חברות פטריארכליות (המאופיינות בשליטת הגברים), החתונה הופכת את האישה לרכושו של הבעל. בחברות מודרניות ניתן לראות בחתונה טקס שהופך את בני הזוג לשותפים לחיים ואם לומר זאת בחיוך, למעין "שותפים ובעלי מניות בארגון שנקרא משפחה".

במהלך החתונה משתנה מצבם של החתן והכלה לבעל ואישה, או להגדרות מקבילות בסוגי נישואין אחרים. משק הבית הופך משותף והשניים חוברים לחיים משותפים.

טקס החתונה חשוב גם לשינוי המצב הרשמי של בני הזוג, בפני הרשויות והציבור שמקיף אותם. בחברה המערבית והמודרנית מגורים משותפים אינם מחייבים חתונה, אך בחברות שמרניות ומסורתיות הנישואין והחתונה הם חובה לזוג המעוניין לגור ביחד.


הנה הסברים למנהגי החתונה ששורשיהם קדומים במיוחד:

https://youtu.be/D3QT0ZhBYms?t=13m14s


מנהגי החתונה של יהדות לוב:

https://youtu.be/CxzsrruI334


מנהגי חתונות מוזרים במיוחד:

https://youtu.be/ZkM4wZohdYM


ריקודי חתונה בתימן:

https://youtu.be/VRF03EOVzG0


חתונה יהודית חרדית שבה הגברים לחוד והנשים לחוד:

https://youtu.be/TAbC13hfrWw


וקבלת הכלה המרגשת מחתונה עכשווית בישראל:

https://youtu.be/apcQHYCocZ4

נישואין, או נישואים, הוא אחד מהמנהגים הוותיקים של האדם התרבותי. בנישואים ממסדים בני זוג את הקשר ביניהם ומכריזים על עצמם באופן רשמי ומחייב כזוג. ברוב התרבויות נהוג להינשא לפני שמביאים לעולם ילדים, אם כי הזמנים כיום משתנים וזוגות רבים בעולם לא רואים צורך להנשא בכדי לחיות ביחד.

הנישואים מכתיבים מערכת של זכויות וחובות בין בני הזוג, שאותה קובעת התרבות בה הם חיים. בכל תרבות נהוגים קשרים שונים בין בני הזוג, כשתרבות מודרנית תשאף לשוויון בין הגבר לאישה ותרבויות מסורתיות מגדירים זכויות וחובות שונים לכל אחד מהם. כל תרבות קובעת גם כיצד מבטלים את הנישואים, או כיצד מתגרשים בני זוג זה מזה, אם אינם רוצים להמשיך ולחיות ביחד.


הנה מקורו של מנהג הנישואין והמרחק ההיסטורי שהוא עבר (מתורגם):

http://youtu.be/ZZZ6QB5TSfk


למה אנחנו עושים כל כך הרבה מאמצים להינשא:

https://youtu.be/kp4FLeY6F9g


על השידוכים והנישואין בזמנים שההורים סיכמו ביניהם על החתונה (עברית):

https://youtu.be/CxzsrruI334


חתונה חילונית של ימינו (עברית):

https://youtu.be/cZBqqTSAqgw?t=38s


ואגב, מי אנחנו זה לזו (עברית):

https://youtu.be/pb3kI31I7Mg


אבל בסוף - זוגיות זו עבודה ומשא ומתן מכבד שיכול גם לשעשע (עברית):

https://youtu.be/lOszT20fKyA

כבר שנים רבות שהשטיחים הפרסיים (Persian rugs) ידועים בכל העולם ומהלכים קסם על אוהבי השטיחים באשר הם. הם נחשבים לשטיחים איכותיים ובעלי סגנון מסורתי בן מאות שנים, המבוסס על צירופי צבעים מקובלים וצורות עתיקות.

שטיחים האירניים הקלאסיים נחשבים חזקים מאד ויוקרתיים במיוחד. האיראנים טוענים שהשטיח העתיק ביותר בעולם, שטיח בן 2800 שנה הנמצא במוזיאון ההרמיטאג' שברוסיה, הוא שטיח פרסי.

איראן, לשעבר פרס, תפסה את מקומה כאחת מיצרניות השטיחים המובילות בעולם. לזכותה עומדים חומרי הגלם האיכותיים שמהם עשויים השטיחים שלה, טכניקות האריגה המעניינות והדמיון העשיר שאפשר לפרסים בעבר, ליצור את מגוון המוטיבים המסורתיים והדוגמאות היחודיות שבשטיח הפרסי.

כל אלו עוברים בירושה מדור לדור. מקורם מחבלי הארץ השונים שבאיראן, מהערים ומהכפרים. הדוגמאות בחלקן הן תוצאות של חסרונם של פרחים ונאות מדבר שם. כל אלו יצרו כמיהה למוטיבים של צמחיה ופרחים - מהדוגמאות העיצוביות הבולטות כל כך בשטיחים פרסיים.

את השטיחים הפרסיים טוות בדרך כלל נשים באיראן, בעבודת יד מיומנת. הן גם מי שצובעות את האריגים והחוטים לטוויה, בצבעים שהכינו מחומרים טבעיים. אבל באיראן יש יותר מ-7 מיליוני איש ואשה, האורגים שטיחים פרסיים שעשויים מצמר, משי או משניהם.


כך מייצרים שטיחים פרסיים בעבודת יד:

https://youtu.be/dqdENHMjwDw


מצגת וידאו על תהליך הכנת שטיחים פרסיים עממיים:

https://youtu.be/yIuWw4jDfII


כך צובעים את החוטים שישמשו לטוויית השטיחים:

https://youtu.be/45ADuN7n5fA


סרט תיעודי על השטיח הפרסי:

https://youtu.be/iNiUeQyQGn8?long=yes


והסברים על השטיחים הפרסיים ששורדים מאות ואף אלפי שנים:

https://youtu.be/_zwnl6sypE4?long=yes

אכילת ראש דג בראש השנה הוא מנהג יהודי עתיק ורב ימים. ביהדות מסמל הדג פריון ובאכילתו אנו מבקשים בין השאר שנרבה כדגים שבים.

אבל ראש הדג הוא חלק מסורתי מארוחת החג בראש השנה ויש לו תפקיד סמלי נוסף. מטרתו הסמלית ביהדות היא "כדי שנהיה לראש ולא לזנב". אבל מה בדיוק הקשר?

אז ראשית, ברור שמדובר בראש של דג, המונח בראש השנה על השולחן. אבל יתכן שהברכה "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב" היא מעניינת מעט יותר.

יש סברה שהדג מייצג ידע. מאחר ועיניו, במיוחד כשהוא מונח על שולחן החג, תמיד פקוחות, הוא מייצג את המנהיגות, המובילה בחוכמה, בידע ובמודעות, את השאר, כלומר את הזנב.

ומכאן שמטרת הנחתו של הדג בפניו של ראש המשפחה, בעת תפילתו, היא הברכה "שנהיה לראש", כלומר מנהיגים, ולא כהולכים אחריהם, בדימוי של "זנב". גם הראש מבטא זאת וגם העיניים הפקוחות, המודעות כל הזמן, של המנהיגים שנרצה להיות.


הנה ילדים מכינים את ראש השנה:

https://youtu.be/_OXZeiU4bSE


ראש דג הוא אחד ממה שמוכרים בתור סימני ראש השנה:

https://youtu.be/DZoPgq6Y3UA


דווקא הרב מעיד על מי שלא בעד דג:

https://youtu.be/529sshGIa4s


מתכון לראש דג בתנור:

https://youtu.be/hpPr01T4sow


מטוגן:

https://youtu.be/LLTfqIbgOVM


ותכנית לילדים על מנהגי החג וראש של דג:

https://youtu.be/f2hIwxGqvMY?long=yes

על פי ההינדואיזם, הדת העיקרית בהודו, קאסטות (Caste) הן השכבות החברתיות של הודו. לא מדובר בדבר קל ערך. קאסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט שאינו יכול להשתחרר ממנו. ישנן קאסטות עליונות וקאסטות נחותות. הללו אינן מתערבות ביניהן בכלל. הקאסטה קובעת במידה רבה את זהותו של אדם, את המנהגים, הסמלים והטקסים שבהם ינהג, הנורמות שאליהן הוא מחויב ואת עיסוקיו האפשריים.

גם אם בשפת הדיבור לעיתים מכנים אותן כך, הקאסטה אינה כת, ושיטת הקאסטות אינה מערכת של כתות. עם זאת, השתייכותו של הודי לקאסטה שלו, מחייבת אותו בדפוסי התנהגות מוקפדים.

יש יחסים מותרים ואסורים, אם בין חברי הקאסטה לבין עצמם ואם ביניהם לבין חברי קאסטות אחרות. באופן כזה, יש למשל קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או בצבעים הכרחיים. קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים שונים, המגע הגופני עם בני קאסטות אחרות אסור גם הוא לחלק מהקאסטות ועל חברי הקאסטה העליונה חל איסור להינשא לאלמנות.

שיטת הקסטות היא שיטה עתיקה מאד. היסטוריונים גורסים שאת שיטת הקאסטות הביאו להודו הארים, שהם גם הביאו את ה"וודות", כתבי הדת שתומכים בשיטה זו.

החלוקה הראשית או העיקרית של מערכת הקאסטות היא למעמדות חברתיים הקרויים "וארנות". פירוש המילה וארנה הוא "צבע". בראש ההיררכיה החברתית הזו נמצאים, כצפוי, הצבעים הבהירים יותר, בעוד שהצבעים הכהים נמצאים בתחתיתה.

בנוסף לווארנות, יש גם חלוקה משנית לאלפי "ג'אטי", שהם המקצועות השונים בכל וארנה. הווארנה העליונה כוללת את ה"ברהמינים", שהם הכוהנים, המנהיגים הרוחניים ופרשני הוודות, כתבי הקודש ההינדואיסטיים. בווארנה השנייה נמצאים הקשטריה, שהם הלוחמים והשליטים. וארנה שלישית היא של סוחרים ואמנים והיא נקראת "הוואישיה" והפועלים השחורים נמצאים בווארנה הרביעית, של ה"סודרה".

בתחתית מדרג הווארנות נמצאת מעין וארנה נוספת - היא וארנת הטמאים, שידועים כיום כ"דלית". בני קסטת הדליט מקבלים יחס בזוי בהודו ומתייחסים אליהם כאסורים במגע. גם בתוך הטמאים יש קאסטות נפרדות, לפי מקצועות, כמו קאסטה של מלקטי זבל, קאסטה של פושטי עורות וכדומה.

מאז הוקמה הודו העצמאית, עושות הממשלות מאמצים, בהצלחה חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות בהודו ולהפחית את האפליה האיומה שחווים בני הקסטות הנמוכות במדינה. היו אף נסיונות שונים ליצור אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים", בני הקאסטה הנמוכה והמושפלת ביותר מכול. ואולם המצב לא השתנה משמעותית. בני הקאסטה הנמוכה, ה"דליט", ממשיכים לקבל בהודו יחס בזוי וההתייחסות אליהם כאסורים במגע וכטמאים לא נראית כמשתנה.

ההודים משלימים עם משטר הקאסטות, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות. לפי אמונתם, הקאסטה היא חלק ממחזור ארוך, שבו בכל פעם שמת גופו של האדם, נשמתו עוברת לעולם האלים ומשם תתגלגל לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. לכן הם מייחסים את הסבל או האושר של בני-אדם בעולם הזה, למעשיהם בגלגול הקודם. הקסטות שעליהן ההודים נמנים, הן למעשה התמורה להתנהגותם בגלגול חיים קודם.


הנה סרטון על הקסטות בהודו:

https://youtu.be/HyCQDIwHlXY


הסבר לילדים:

https://youtu.be/SV78-ad8tpw


בין הקאסטות שבהודו נמצאים הטמאים - שאין לאחרים קשר אליהם:

https://youtu.be/LD3HrIRPVhw


שיטת הקסטות היא רק חלק מהמורשת הארית וההודית (מתורגם):

https://youtu.be/8Nn5uqE3C9w?long=yes


וסרט תיעודי על האופן שבו משתלבות הקאסטות בתרבות ההודית (עברית):

https://youtu.be/3x9PJzvJkJ8?long=yes

"סלסלת הפרחים של ונוס" ובקיצור "סלסלת ונוס", היא מין של ספוג טבעי שהשלד הגלילי שלו הוא חזק ביותר (קראו עליו בתגית "סלסלת ונוס, שלד"). אבל השלד החזק הזה הוא גם הסיבה שסלסלת ונוס היא מתנת אירוסין מסורתית ביפאן. הסיבה קשורה בטבע שלה, שכן סלסלת ונוס היא מלכודת אוהבים טבעית.

הסיפור שמאחרי "סלסלת ונוס" הוא המחטים של ספוגי הזכוכית. המחטים הללו יוצרות מעין כלוב עשוי צורן וכמו בבחירת בן זוג לכל החיים, גם בספוג החי הזה אתה לכוד בזוגיות תמידית.

בחלקו העליון של הספוג יש לו פתח אחד בלבד ליציאת מים. כשהספוג צעיר, חודר דרכו זוג סרטנים שמעתה יחיה בתוך הספוג המוגן. אך בשל הגדילה המהירה שלהם, מהירה פי כמה מקצב גידול הספוג עצמו, יהפכו הסרטנים הצעירים בתוך זמן קצר לאסירים בתוך הספוג. וכך הם יחיו בו בצוותא, עד לסוף חייהם.

הכליאה של זוג הסרטנים בספוג היא הסיבה שהיפאנים רואים בו את סמל הזוגיות הנצחית. לכן הם הפכו את "סלסלת ונוס" למתנת אירוסין מסורתית ביפאן. משהו כמו "עד שהמוות יפריד בינינו" בתרבות המערבית.


הנה סיפורו של ספוג ונוס הזה:

https://youtu.be/1otjLOrTeec


התכונות המרתקות של ספוגי הזכוכית והעניין בהם לטכנולוגיה:

https://youtu.be/9FR6_8n29Mg


ויש מי שעיצב נורת שולחן לפי הדגם שלו:

https://youtu.be/ePTEzdLqvwM

הטמאים, או הדלית (Dalit), הם בני המעמד הכי נמוך בשיטת הקאסטות (Caste) שנהוגה בהודו. הקאסטות הן השכבות החברתיות של הודו. הן חלק משיטה עתיקה, ששורשיה בני אלפי שנים. מקורותיה הם איפה שהוא בכיבוש הארי של הודו, סביב שנת 1500 לפני הספירה. אז נוצרו המעמדות בהודו, הקיימים עד היום.

אגב, הארים שמוזכרים כאן הם לא נאצים, אלא לבנים שהגיעו מהקווקז.

היסטוריונים גורסים שאת שיטת הקאסטות, הביאו איתם להודו הארים. הם גם הביאו את ה"וודות", כתבי הדת שתומכים בשיטה זו. החלוקה הראשית או העיקרית של מערכת הקאסטות היא למעמדות חברתיים הקרויים "וארנות". פירוש המילה וארנה הוא "צבע". בראש ההיררכיה החברתית הזו נמצאים, כצפוי, הצבעים הבהירים יותר, בעוד שהצבעים הכהים נמצאים בתחתיתה.

בנוסף לווארנות, יש גם חלוקה משנית לאלפי "ג'אטי", שהם המקצועות השונים בכל וארנה. כך כוללת הווארנה העליונה את ה"ברהמינים", שהם הכוהנים. בווארנה השנייה נמצאים הלוחמים, וארנה שלישית - סוחרים, כשהפועלים בווארנה הרביעית.

מחוץ ובתחתית מדרג הווארנות נמצאת מעין וארנה נוספת - היא וארנת הטמאים, שידועים כיום כ"דלית". גם בתוך הטמאים יש קאסטות נפרדות, לפי מקצועות, כמו קאסטה של מלקטי הזבל, קאסטה של פושטי עור וכדומה.

השתייכותו של הודי לקאסטה מסוימת מחייבת אותו בדפוסי התנהגות מוקפדים. יש גם יחסים מותרים ואסורים, גם בין חברי הקאסטה לבין עצמם וגם ביניהם לבין חברי קאסטות אחרות. באופן כזה, יש למשל קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או שנדרש מבני הקאסטה ללבוש בגדים בצבעים מסוימים. קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים שונים, המגע הגופני עם בני קאסטות אחרות אסור גם הוא לחלק מהקאסטות ועל חברי הקאסטה העליונה חל איסור להינשא לאלמנות.

מאז הוקמה הודו העצמאית, עושות הממשלות מאמצים, בהצלחה חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות בהודו ולהפחית את האפליה האיומה שחווים בני הקסטות הנמוכות במדינה. היו אף נסיונות שונים ליצור אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים", בני הקאסטה הנמוכה והמושפלת ביותר מכול. ואולם המצב לא השתנה משמעותית. בני הקאסטה הנמוכה, ה"דליט", ממשיכים לקבל בהודו יחס בזוי וההתייחסות אליהם כאסורים במגע וכטמאים לא נראית כמשתנה.

ההודים משלימים עם משטר הקאסטות, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות. לפי אמונתם, הקאסטה היא חלק ממחזור ארוך, שבו בכל פעם שמת גופו של האדם, נשמתו עוברת לעולם האלים ומשם תתגלגל לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. לכן הם מייחסים את הסבל או האושר של בני-אדם בעולם הזה, למעשיהם בגלגול הקודם. הקסטות שעליהן ההודים נמנים, הן למעשה התמורה להתנהגותם בגלגול חיים קודם.


הנה הטמאים - שאין לאחרים קשר אליהם:

https://youtu.be/LD3HrIRPVhw


אישה שפרצה את תקרת הזכוכית של הקאסטה הטמאה והתעשרה, גאה בהשתייכות שלה:

https://youtu.be/eubC-B9_NQA


ראיון עם הודי מקאסטת הטמאים (מתורגם):

https://youtu.be/RYC1xOJypMA


ותיאור של הטמאים מפי הארכיבישוף דזמונד טוטו:

https://youtu.be/0-AH5ShYjX0?long=yes

"יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה" (ספר יואל, פרק ב', פסוק ט"ז) - כבר במקרא מופיעה החופה (Chuppah), בהקשר של חתן וכלה וטקס נישואיהם. מאז ימי חז"ל מתארים המקורות את הכנסת הכלה אל החופה, בתור שלב אחד בטקס.

אותה החופה היא יריעת בד המתוחה על גבי ארבעה עמודים. היא משמשת לחתונה של העם היהודי, כשמתחתיה מתקיים טקס הקידושין של החתונה היהודית. בעקבות זאת, זכה גם טקס הנישואין עצמו לכינוי "חופה".

ואכן, החופה היא חציו של טקס הנישואים בדת היהודית. ככלל, טקס זה נקרא בה "חופה וקידושין".

למעשה, החופה היא לא רק כלי לטקסי חתונה. לא פעם ואפילו לרוב משתמשים בחופה גם בתהלוכות של הכנסת ספר תורה לארון הקודש בבית הכנסת.

יש דעות שונות לגבי המשמעות של ה"חופה" שבמקורות. ככל הנראה החופה בעבר הייתה בעצם הבית שייעד החתן למגורי הזוג הנישא, לאחר שבנו אותו לקראת טקס הנישואים.

במדרשים הופיעו משלים בהם סיידו וציירו את החופה אז, שמו בה מחצלות ותלו וילונות.

כדי לקיים "חופה", יש מסורות של האשכנזים המאפשרות לחתן והכלה להתייחד בחדר ייחוד. המנהג גם שהחתן מכסה את הכלה בהינומה, אות לכניסה לחופה.

מעניינים גם המנהגים המשתנים בין עדות ישראל לגבי מקום קיום החופה, בתקופות שונות וגם בימינו. על אף שהיו יהודים שהתנגדו לכך, בימי הביניים נהגו לערוך את החופה בתוך בית הכנסת.

ההתנגדות, שאצל האשכנזים ממשיכה עד ימינו, הייתה לקיום חופה מתחת גג. הם מקפידים עד היום לקיים את החופה בחצר בית הכנסת ובחשיכה - מתחת לכוכבים. זאת כדי שכוכבי השמיים יהיו סימן שירבה את ילדיהם של החתן והכלה, כמספר הכוכבים בשמיים...


הנה החופה היהודית באמריקה, על כל חלקי הטקס:

https://youtu.be/LSp0OW2_LEk


מנהגי החתונה של יהדות לוב (עברית):

https://youtu.be/CxzsrruI334


מנהגי חתונות מוזרים במיוחד (עברית):

https://youtu.be/ZkM4wZohdYM


ריקודי חתונה בתימן:

https://youtu.be/VRF03EOVzG0


חתונה יהודית חרדית שבה הגברים לחוד והנשים לחוד:

https://youtu.be/TAbC13hfrWw


קבלת הכלה המרגשת מחתונה עכשווית בישראל:

https://youtu.be/apcQHYCocZ4


והחופה של יוסף במצרים (עברית):

https://youtu.be/a43000jut_M

מקור המילה "מיתוֹס" הוא מיוונית. המיתוס הוא סיפור עם שמתאר אירועים בעלי חשיבות גדולה לקבוצת אנשים, קהילה. מיתוסים קשורים לרוב לאלים, או לגיבורים עם כוחות-על. המיתוס תורם לגיבושה של הקבוצה המאמינה בסיפור של המיתוס. החכם היווני אפלטון אמר על המיתוס שהוא סיפורה של התרחשות אלוהית במציאות הרגילה של בני-האדם.

בחיים היומיומיים קוראים 'מיתוסים' גם לאמונות של אנשים בדברים שאינם בהכרח נכונים. יש מיתוסים אורבניים, מעין אגדות שמספרים מאחד לשני ואיש לא יכול ממש להעיד שהוא יודע שהן נכונות, או מיתוסים רפואיים, כמו כל מיני 'טיפולים' ו'תרופות פלא' שלא ממש הוכחה יעילותם ועוד.

להיכרות עם מיתוסים כאלה ראו בתגית "מיתוסים".


הנה המיתוס ומשמעותו (מתורגם):

https://youtu.be/HeX6CX5LEj0?long=yes


סרטון אמנותי על העם היהודי ומיתוס עוף החול, שקם אחרי אסון ומצליח להתאושש שוב:

http://youtu.be/X8i_tpAJprk


וסרטון שמפריך מיתוסים עממיים ורפואיים שאין להם ממש בסיס מדעי:

http://youtu.be/3MA-K5whgZk

הבדואים הם שבטים ערביים נודדים, שמתגוררים באוהלים אותם הם בונים בכל מקום שאליו הגיעו. הבדואים חיים בעיקר במדבריות, החל ממדבר סהרה, דרך המדבר המערבי, מדבר סיני, הנגב הישראלי ובחופו המזרחי של חצי האי ערב.

בישראל חלקם הקטן נודד עד היום, אם כי מרביתם יושבו בערים ובישובי קבע.

הבדואים מחולקים לשבטים באופן מסורתי ובראש כל אחד מהשבטים הללו עומד לרוב שייח'. לכל מספר שבטים קרובים (או בני שבט אחד לעתים) יש לרוב אב מייסד אחד.

בעבר התפרנסו הבדואים בעיקר מגידול של גמלים וצאן. כיום הם מתפרנסים גם מעיסוקים "מודרניים" כמו יזמות בנייה ושירותים ותיירות מדברית.

שמם "בדואים" בא מהמילה "באדיה" שבערבית פירושה מדבר.


הנה עודה מספר ומציג את חיי הבדואים (עברית):

https://youtu.be/1ji2pin1_n8


בדואי חצי מודרני בישראל (עברית):

https://youtu.be/fY8aF1YCumQ


סגנון החיים הבדואי המדבר:

http://youtu.be/4Q3uhqv8epM


האירוח הבדואי:

https://youtu.be/hV6zkbghRJM


מוסיקה ושירה של בדואים בוואדי רם שבירדן:

http://youtu.be/sipLSn3mV0k


לטייל עם בדואים (עברית):

https://youtu.be/FVxoSKsjCwc?long=yes


ותכנית חינוכית על הבדואים (עברית):

https://youtu.be/8NCSQLcHGqg?long=yes

בכל "הלואין" (Halloween) חג "ליל כל הקדושים", אפשר לראות דלועים כתומים שמנקדים את המדשאות הירוקות שלפני בתיהם. כבר בשבועות שקודמים לחג מציעים בחוות למכירה דלועי ענק לקישוט ואכילה.

עוד יותר בולט אפילו המנהג האמריקאי לגלף ולחתוך דלעת לצורה מפחידה של פרצוף, שמואר מבפנים בנר דולק. הדלעת המוארת הזו נקראת "ג'ק-או-לנטרן", בתרגום לעברית "ג'ק הפָּנָס".

את אותה דלעת של ג'ק-או-לנטרן הם מניחים על המרפסת או על אדן החלון. זה מנהג קלטי עתיק שנועד למנוע את הכניסה של רוחות רעות, בעת שמקבלים בברכה את רוחות האבות הקדמונים.

במיוחד מסמלת הדלעת המפוסלת את הנשמה חסרת המנוחה של "ג'ק הקמצן" ומכאן (ג'ק-או-לנטרן). אגב, נושא הקמצנות בולט בחג הזה, בו הילדים עוברים מבית לבית, מחופשים בתחפושות מפחידות, דופקים על הדלת ואומרים "תעלול או ממתק!" - מי שלא נותן ממתק, זוכה למעשה קונדס, כמו זריקת ביצה על ביתו.

חגיגות "ליל כל הקדושים" לא נולדו בארצות הברית, אלא הגיעו מאירלנד וסקוטלנד, ארצות מהם הגיעו קלטים רבים לאמריקה. החג הזה, שחוגגים ב-31 באוקטובר נובע מ"ליל הרוחות" הקלטי, שלפי המסורת הרוחות היו מהלכות בו בארץ. החג סימן במקור את סופה של השנה הקלטית העתיקה. הקלטים, אגב, היו מציבים בלילה את הנרות בתוך ירקות אחרים, כמו כרוב מרוקן, לפת או סלק.


הנה הג'ק המגולף לקראת חג ההלואין:

https://youtu.be/bJPqBF6NptA


הסיפור של Jack or Lantern:

https://youtu.be/StBd35QCq4A


כך חותכים את הדלעות לקראת ההלואין:

https://youtu.be/RUVNHh2hkGU


שיר מנורות הדלעת:

https://youtu.be/Gq_TLbOwS5M


הסיפור של דלעות חג ההלואין:

https://youtu.be/GA-9nPLcnTE


והסיפור המלא של ג'ק-או-לנטרן:

https://youtu.be/v69vZMbTEH8?long=yes

אטלס (Atlas) היה אחד מהענקים שנקראו הטיטנים, שליטי הארץ העתיקים. משניצחו האלים בראשות זאוס והפכו לשליטי העולם החדשים, הם דנו את אטלס לעמוד מאחרי האופק במערב ולשאת על כתפיו את השמיים.

אטלס ניסה אמנם למצוא פראייר שיחזיק במקומו את השמיים, אך זה לא ממש הצליח. הרקולס הגיבור נעזר בו כדי לקטוף בשבילו תפוחי זהב מהעץ של ההספרידות (סיפור ארוך) והחזיק בינתיים את השמיים, אבל הנסיון של אטלס להשאיר את הרקולס עם השמיים על כתפיו לא צלח והרקולס, שביקש רגע לרפד את כתפיו, ברח עם התפוחים.

האירוע הסופי היה כשסרב אטלס לעזור לפרסאוס, שכרת את ראשה של מדוזה. מדוזה הייתה בעלת שיער שכולו נחשים ומי שראו את מראה פניה הפכו לאבן. פרסיאוס שניצח אותה ביקש מחסה ונדחה על ידי אטלס וכנקמה הוא הראה לאטלס את ראשה של מדוזה והפכו לאבן. כך, על פי האגדה, נוצרו הרי האטלס שבצפון אפריקה.


הנה סיפורו של אטלס:

https://youtu.be/K5hkCvsm4lA


ועל אטלס המיתולוגי בהרחבה:

https://youtu.be/lOslovZl9OE?long=yes

לסקוטים יש מסורת בת מאות שנים שלפיה הגברים לובשים חצאיות הנקראות "קילט". הגברים הסקוטים לובשים את החצאית המסורתית כדי להבהיר לאיזה שבט, באנגלית וסקוטית "קלן", הם משתייכים. הכי מעניין הוא שמחוץ לאירועי ספורט או מחול, הסקוטים לא נוהגים ללבוש דבר מתחת לקילט...

כיום פחות מקפידים על הדוגמה אבל בעבר היו לכל קלן דגם וצבעים מיוחדים משלו והסקוטים הקפידו על תפירה מדוייקת ומדודה אצל חייט מומחה. לרוב משלים הסקוטי את התלבושת בגרביים וכומתה, התואמים לחצאית רבת-הקפלים שלו.

בגדודים הסקוטיים של הצבא הבריטי הקילט הוא לבוש חובה. בעבר נהגו הנגנים הסקוטיים לצעוד במצעדים צבאיים בבגדיהם המסורתיים והמסורת נמשכת גם היום במצעדים חגיגיים.


הנה תזמורת סקוטית שכולם לבושים בה קילט - החצאית הסקוטית:

http://youtu.be/De7tVVlF9-c


ברנש שמוכיח סופית שקילט לא מקטין מהיכולת הגברית שלך:

http://youtu.be/bZcqMkxrp68


ומי אמר שחצאית היא לא גברית?

https://youtu.be/EMsz3bklTho

מראה נפוץ בהודו הן הפרות שמשוטטות באופן חופשי ועומדות באין מפריע באמצע הרחוב. לפי ההינדואיזם, הדת ההודית הגדולה ביותר, הפרה היא חיה קדושה שאין לאכול מבשרה.

ההינדים לעולם לא יהרגו פרה כדי לאכול אותה. הם רואים בפרות כמי שמעניקות להם את רוב צרכיהם. חלב, גבינה, חמאה ועוד. כל המוצרים שההודים מקבלים מהפרה נחשבים בעיניהם סיבה טובה להפוך אותה לקדושה. מסיבה זו החליטו ההינדים שיש לקדש את הפרה, כדי שלא תישחט לאכילה של בשר.

מכאן בא הביטוי "פרה קדושה", שמדבר על דברים שאין לפגוע בהם או לערער על הצדקת קיומם. כך, "לשחוט פרות קדושות" משמעו לעשות דבר שאינו מקובל, משהו שהוא ממש כמו חילול הקודש.

עם זאת, בצד כל הנחמדות אל הפרות שלהם, קדושת הפרות בהודו היא גם בעיה לא קטנה בשביל ההודים. כיוון שאינם רוצים שהפרה תמות בחצר ביתם ותפיל קללה על יושבי הבית, הם משחררים את הפרות הזקנות שאינן נותנות חלב לחופשי.

הפרות הללו משוטטות ברחובות הערים, מלכלכות ולא פעם גורמות לתאונות ונזקים. משום כך נבנים בשנים האחרונות בהודו "בתי אבות" לפרות קדושות וזקנות והן מטופלות יפה, עד יום מותן..


הנה הפרות הקדושות המשוטטות בערי הודו:

http://youtu.be/ziyivXgk7YU


על הפרה הקדושה בהודו (עברית):

http://youtu.be/I_SAOZ7xFxw


סרטון תיעודי על הפרות הקדושות של ההינדים:

https://youtu.be/uJ0ZVXMReBg?long=yes


והנה פרות לידכם:

https://youtu.be/Q_BavaspcFc?qr=yes

קראו לה מחאת הפסטה. זו שנת 1986 ורשת המזון המהיר מקדונלד'ס פותחת את הסניף השני שלה באיטליה והראשון ברומא.

זה היה בפיאצה די ספאניה, הכיכר הסמוכה למדרגות הספרדיות שבבירת ארץ המגף. כמה איטלקים פטריוטים יפגינו וינסו למנוע את כניסת ההמבורגר והפאסט פוד לארצם. ינסו לעצור את מה שתפסו כחילול קודש הקודשים של האוכל המסורתי שלהם והחלפתו בלחמניות מתוקות, עם קציצה ביניהם וצ'יפס עם קןקה קולה ליד.

היה זה רומאי בשם קרלו פטריני שהזמין את חבריו לעמוד מול השלט "טעם אחד לכל העולם", שהציבה הרשת בכיכר העתיקה שבלב רומא. סביבו התקבצו טבחים ותושבים, חבורה פטריוטית, סירי פסטה וכפות עץ בידיהם, חבורה פטריוטית, יש שיאמרו פטריוטית מדי, של איטלקים טובים.

הם הזדעזעו מהכניסה של הקציצה האמריקאית המשוטחת אל איטליה וראו בזה אירוע קשה לעיכול, תרתי משמע... מכירה של מזון מהיר בכיכר ברומא הרגישה להם כמו כיבוש אמריקאי של בירתם, כנעיצת הדגל של הג'אנק פוד בצלחת האיטלקית ואף תחילתה של השמדת החיך המקומי המסורתי.

הרי לפסטה המסורתית שלהם יש עומק של 600 סגנונות הכנה והיסטוריה בת אלפי שנים. לכל עיירה יש פסטה מוקפדת ומדויקת משלה, עם בישול, תיבול והכנה שונה לאותה מנה, שיוצרת לאיטליה מגוון עצום של סגנונות הכנה, מגוון שהוא ההיפך המוחלט מהמסר האמריקני של "טעם אחד לכל העולם".

האם יתנו להמבורגרים אמריקאים שטוחי טעם להחליפה במולדתם?

וכך עמדו רבים מתושבי העיר, מול סניף מקדונלד'ס בבירתה של ארץ המגף. מטרתם לעצור את מה שנתפס בעיניהם כהשחתת מקום, היסטוריה ותרבות. באירוע המחאה הם חילקו צלחות פסטה לעוברים ושבים וכולם אכלו פסטה, אל מול אוכלי ההמבורגר שבפנים, בניסיון להוכיח אותם, על החלפת סמלי מולדת קולינריים ב"פאסט פוד".

קרלו פטריני וחבריו עמדו והדגישו שלא יוותרו על הפסטה, כמרכיב מרכזי במסורת, בתרבות ובזיכרון של האיטלקים. הם הפגינו מול השלט "טעם אחד לכל העולם" את סירובם להיות כמו כל העולם ולהתנגד ל"כיבוש האמריקאי" שהקציצה האמריקאית מייצגת.

כשהסניף של מקדונלד'ס נפתח ומאות מקומות הישיבה אוישו בסועדי המבורגרים וצ'יפס, הם אכלו בחוץ פטוצ'יני ופנה, פסטה בצורת צינורות מחודדי קצוות ומספרים שהיו גם מי שהשליכו פסטה ומאפים מקומיים לעבר חלונות המסעדה והקשתות המוזהבות...

אבל זה לא עזר להם. ההפגנה הסתיימה והסועדים המשיכו, בפה מלא צ'יפס ולחמניה לסעוד.

באותו יום החליט פטריני שגם הוא יפתח במיזם נגד. מחאת הפסטה של רומא תוליד את תנועת הנגד - תנועת ה"סלואו פוד", תנועת המזון האיטי.

זו עתידה להיות תנועה חברתית עולמית, שתבוא כניגוד מוחלט לטרנד "המזון המהיר", אותו פאסט פוד אמריקאי שהשתלט על העולם, תיאבק בנזקי תעשיית המזון המהיר ותקפיד ותחנך לאוכל מקומי, השומר על טעמים מסורתיים, על הסביבה והחיך הלאומי של כל עם בעולם.


הנה הסיפור של מחאת הפסטה והקמת תנועת ההאטה:

https://youtu.be/AEmUoTEgVV8?t=44s


פרסומת "ביג מק אטאק" אופייניות ל-1986:

https://youtu.be/L2h2J5oHVoQ


ועד היום מקדונלד'ס מתפשטת, אפילו באתרים עתיקים:

https://youtu.be/XDhGE7tOLhQ

צפייה בדיוני בית הדין בהאג היא חוויה חדשה עבור מרביתנו בארץ. מי שניסה לצפות בנאומים או בהחלטות השופטים, או לפחות ראה דיווח בחדשות את המשפט, התקשו ודאי להתעלם מהשופטים ועורכי הדין החובשים פיאות.

הפאה החוקית, או הפאה המשפטית (Legal wig) כמו שלעתים מכנים אותה, היא מנהג רווח בחלק ממדינות אירופה. באנגליה, למשל, כל פרקליט או שופט יגיעו לאולם בית המשפט כשהם חובשים את הפאה הלבנה הזו.

חבישת הפאה של השופטים החלה במאה ה-17, במקביל לאופנה דומה, בצרפת למשל. מספרים שהיה זה לואי ה-13, שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה הצרפתית הגברית, לאחר שהחל לאבד את שיערו. גם בנו, לואי ה-14, הקריח כמו אביו די מוקדם. עם הפופולריות שלו הפכה הפאה לאופנתית בצרפת וממנה בכל אירופה.

מספרים שבמאה ה-18 פורצת אופנת הפאה הלבנה.זה קורה כי המלך הזדקן ושאריות השיער שלו הלבינו, מה שהפך את מראה השיער הלבן לאופנתית החדש.

מכל מקום, מסורת חבישת הפאה אצל השופטים ועורכי הדין מקורה באותו קוד לבוש מוקדם, שהיה נפוץ מאוד כבר באנגליה של המאה ה-17. כאן הפכו הפאות לטרנד גברי, בתקופת שלטונו של המלך צ'ארלס השני. בני המעמדות הגבוהים של אותה תקופה היו מאוד בקטע ודאגו להחזיק מספר פאות, יקרות להחריד ובאופן מסוים מהוות גם סמל סטטוס.

כדי להשוויץ במעמדם ובכוחם, המשפטנים נהגו לחבוש את הפאות לא רק באולם בית המשפט, אלא גם מחוץ לאולם, כסמל מעמדי והפגנת כוח. מאז ועד היום לחבוש פאה חוקית היא מסורת מקובלת באנגליה. ברחוב זה כמובן הפסיק בעת המודרנית, אבל לא בבית המשפט.

אבל למה רק חלק מהשופטים בבית הדין הבינלאומי חובשים פאה? - כי המשפטנים מגיעים להאג ממדינות שונות שמשתתפות בדיונים. מרביתם נוהגים לשמור על המסורת של הלבוש וההופעה המשפטית הנהוגה בארצם. משום כך, אלו שבאים ממדינות שבהן הפאה הלבנה היא חובה, חובשים את הפאה גם כשהם במקום מושבו של בית הדין הבינלאומי בהולנד. האחרים לא.

באנגליה ובעוד ממדינות הפאה החוקית יש מומחים לייצור הפאות הלא זולות הללו. למשל, הפירמה של החייט הוותיק בלונדון, Ede & Ravenscroft, שמייצרת את כיסויי הראש הללו כבר מעל 300 שנה. הם מייצרים אותם לגמרי בעבודת יד, משערות סוסים.

אז איך מרגישים השופטים כשהם חובשים פאה שכזו באולם המשפט? - רבים ממי שהתרגלו להופיע כך בבית משפט מעידים שההרגשה טובה. פרקליט אחד העיד פעם בראיון שכשהוא חובש את הפאה, הוא חש ממש כאביר הנכנס, כשהוא מצויד לקרב באולם המשפט.


מדוע שופטים חובשים פאה בבריטניה?

https://youtu.be/-sCcdBPCFc4


החייט בלונדון שמייצר פאות בעבודת יד, משיער סוס:

https://youtu.be/dvoHXzObShc


הפאות הללו המשיכו גם אצל מנהיגי ארצות הברית:

https://youtu.be/n57NZCjOAKI


ומדהים לראות כמה היו מוכנים לסבול מחום בקיץ לא ממוזג למען המסורת:

https://youtu.be/_F0b_KcWRFE


על תחזוקת פאות השופטים באוסטרליה:

https://youtu.be/7jyu2gpIgyA


הפאה היא רק חלק מהלבוש המסורתי בבית המשפט:

https://youtu.be/GjhMIRWoanY


שינויים והקלות במסורת הפאות של השופטים:

https://youtu.be/X2IlaDzzk_E