שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם המזמורים הגרגוריאניים?
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
איך נשמעה המוסיקה של ימי הביניים?
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
מהי חמת חלילים?
חמת החלילים (Bagpipe) הוא כלי נגינה שמשמש כיום בעיקר למוסיקה עממית סקוטית ולנגינה של תזמורות צבאיות.
אבל גם אם זהו כלי נשיפה שמוכר כיום ככלי הנגינה הלאומי של הסקוטים, מקורו הוא יווני קדום או אולי אפילו מהמזרח התיכון. למעשה, חמת החלילים הוא כלי בן לפחות 3,000 שנה.
אף שכלי זה נחשב הכלי הלאומי של סקוטלנד, הוא מצא את דרכו כמעט לכל איזור בעולם, בשמות שונים, החל מהגאיטה הספרדי ועד המוּזֶט הצרפתי, שהיה אופנתי עד המאה ה-18. גם בימינו, בנוסף לסקוטים יש חמת חלילים גם לאירים, לספרדים, שקוראים לו "גאיטה" ולשבדים, המכנים אותו "סקפיפה".
מבנה חמת-החלילים מעניין. הכלי מורכב משק עור, מספר "חלילים" וצינור. הכלי משמיע צליל ארוך, נמוך וממושך שמנוגן כל הזמן, מעין "נקודת עוגב", כשמעליו מתנגנת המנגינה, בצלילים משתנים.
הצליל נמשך זמן רב, בזכות הנגן שלוחץ על השק המנופח והאוויר שיוצא ממנו ו"נושף" בחלילי הכלי. כך נמשכת הנגינה כל הזמן והיא לא מוגבלת בנשיפתו של הנגן, כמו בכלי הנשיפה ה"רגילים".
הנה הסבר על הכלי הסקוטי העממי (עברית):
https://youtu.be/xFXAyEyHUKI?t=1m19s
מצעד חמת חלילים:
https://youtu.be/7rALK_iu5Vs
הכלי בליווי תזמורת מיתרים:
https://youtu.be/U89Qtbnk-Q4
חמת החלילים בליווי תוף:
https://youtu.be/KC9_0MXzcOw
תזמורת צבאית סקוטית צועדת:
https://youtu.be/00a6LsSImhs
ובסרט תקופתי חמת החלילים יכולה להתאים לליווי סצנת קרב:
https://youtu.be/Fye3hVkCX9E
מהו הפסלתריון ואיך מנגנים בו?
פְּסלתריון (Psaltery) הוא כלי נגינה עתיק מאד שמנוגן בקשת או בפריטה. זהו כלי מיתר ממשפחת הציטאר, כלי שנולד בימי הביניים והיה דומה לנבל. שמו מראה שהפסלתריון היה מבוסס על כלי יווני קדום בשם זה, שהיה סוג של נבל משולש.
בתעודות וספרים עתיקים, בין המאות ה-12 ועד ה-15, הופיעו פסלתריונים של ימי הביניים, כשצורתם ומספר מיתריהם משתנים מאחד לשני.
במוסיקה הערבית משמש עד היום הקאנוּן, שהוא סוג של פסלתריון גדול. הפסלתריון הוא גם אבי הצ'מבלו, הפסנתר הקדום, שלהבדיל מפסנתר לא הכיל פטישים אלא מפרטים קטנים, שהיו מחוברים לקלידים ופרטו על מיתריו.
אגב, המילה 'פסנתר' בעברית, מגיעה משמו של הכלי היווני 'פסלתריון'.
הנה הפסלתריון עם הקשת שבה מנגנים בו:
https://youtu.be/83lZ8LT4jm0
דואט של פסלתריונים:
https://youtu.be/_kLYOsoqY9c
המנגינה הנודעת "שרוולים ירוקים" מנוגנת בפסלתריון:
https://youtu.be/sotvgwFm-MI
בימי הביניים ניגנו גם בפסלתריון פריטה:
https://youtu.be/F1cvDn_B6Kw
מוסיקה מימי הביניים בפריטת פסלתריון:
https://youtu.be/fl8yQ1vzQVY
ופסלתריון פריטה במוסיקת הרנסאנס:
https://youtu.be/zhf_UHMLQGE
מהו הצ'מבלו שבעבר היה כלי המקלדת המוביל?
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
מי היה ז'וסקן דה פרה, המלחין העיוור של הרנסאנס?
ז'וֹסקֶן דה-פְּרֶה (Josquin des Prez) הוא ללא ספק אחד המלחינים החשובים והמוכרים של תקופת הרנסנס והדמות המרכזית של האסכולה הצרפתית-פלמית במוסיקה האירופית.
דה-פרה, שנולד ב-1450 בארצות השפלה הבורגונדיות (כיום מתחלק בין בלגיה וצרפת), היה תלמידו הבולט של יוהנס אוקכם, מלחין משפיע ודגול בפני עצמו. כמו אוקכם, גם הוא יצר הרמוניות מורכבות והשתמש בקומפוזיציה מתוחכמת למדי.
בהמשך הוא התקבל למקהלת האפיפיור סיקסטוס הרביעי ברומא (זה שעל שמו נקראת הקפלה הסיסטינית). הוא היה מלחין החצר ועבד בה יותר מעשר שנים, בתור ה"מאסטרו די קאפלה" - כשהוא מקבל בה את השכר הגבוה ביותר ששולם שם אי פעם לנושא משרה.
דה-פרה היה מראשוני המלחינים שלקחו פסוקים מהתנ"ך למוטטים שכתבו. כתב מוסיקה מקודשת וחילונית כאחד, בכל צורה ווקאלית שהייתה משמעותית בתקופתו, כולל מוטטים, שאנסונים, מיסות ופרטולה. לא פעם הוא יצר בטכניקה של ציור מילים, שמתאימה את המוסיקה למשמעות של המילים.
יצירותיו הן מהמפורסמות והמבוצעות ביותר מהמוסיקה של הרנסנס. מעל 370 יצירות יוחסו לז'וסקין. על בסיס מאפיינים סגנוניים או ראיות בכתב היד, אותגרו או התגלו חלקם כשגויים. בתקופתו הרבו מעתיקי תווים, לפי המחקר, לייחס לו יצירות אנונימיות, ככל הנראה בכדי להגדיל את המכירות שלהם...
על אף היותו מלחין חשוב ובולט ולמרות שמו ופרסומו, שנמשכו עד תחילת תקופת הבארוק והתחדשו במאה ה-20, לא ידוע יותר מדי על ז'וסקן דה-פרה. ב-1547 כתב עליו היינריך גלריאן שהוא היה "לא רק וירטואוז מפואר" אלא גם מלחין שיכול להיות סרקסטי ו"ללעוג", תוך שימוש יעיל בסאטירה.
ובכל זאת, בתולדות המוסיקה רשום ז'וסקן כמי שאיחד מסורות שונות וחיבר לסגנון מוסיקלי בינלאומי את השירים מאיטליה ואת מסורות המוסיקה החילונית והרב-קוליות של ארצות השפלה.
מי שנחשב למלחין האירופי המפורסם ביותר, יחד עם גיום דופאי וג'ובאני פלסטרינה, נחשב למאסטר הראשון של המוסיקה הווקאלית והפוליפונית, בסגנון הרנסנס, שהופיעו במהלך חייו. כשחזר בתחילת המאה ה-16 לצרפת, עבד בה עד מותו.
במהלך המאה ה-16 ז'וסקן דה פרה רכש מוניטין של המלחין הגדול ביותר של התקופה. שליטתו המוחלטת בטכניקה ובהבעה עוררו הערצה גורפת אצל בני תקופתו. על המוניטין והתהילה שלו העיד הסופר המגוון בלדסר קסטיליונה. גם מרטין לותר, מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, הצהיר ש"הוא האדון של התווים והם חייבים לעשות כרצונו. באשר למלחינים האחרים, הם צריכים לעשות כרצונם של התווים."
תיאורטיקנים כמו היינריך גלריאן וג'יוספו זרלינו החזיקו בסגנונו של ז'וסקן כמייצג של השלמות, בצורה הטובה ביותר. יותר מכל מלחין אחר לפניו, הוא הוסיף דמיון לאמנות ההלחנה והטביע את חותמו על תולדות המוסיקה.
(הערך מוקדש באהבה לבנימין ברעם ז"ל)
הנה סיפורו של ז'וסקן דה פרה:
https://youtu.be/bdJh0sKEZPU
ה"מילה רגרטס" בביצוע של הרכב" פרופטי דלה קווינטה" הנפלא:
https://youtu.be/dkfVzCZ68_Q
סטילה אנטיקו:
https://youtu.be/xGkb5KFwx1I
קיריה מתוך המיסה שלו:
https://youtu.be/goMeBZt5JZA
אווה מריה:
https://youtu.be/kyGlFisv7Ng
והסְטָאבָּט מָאטֶר שלו בביצוע הרכב "Cut Circle":
https://youtu.be/5X0j4R6ik0M
מהו הרדי גרדי, כינור הגלגל בן אלף השנים?
"הרדי גרדי" (Hurdy Gurdy), שיש מי שכותבים אותו הארדי גארדי, הוא כלי נגינה מכני, המבוסס על מערכת מכנית ומקלדת קטנה, עליה פורט הנגן.
פירוש שמו הוא "כינור הגלגל", שם שמגדיר אותו בדייקנות. זאת משום שהוא כלי מיתר הדומה לכלי קשת, אך הוא מבוסס גלגל דווקא.
זהו כלי שנולד בימי הביניים, לפני מילניום שלם. בתחילה הוא שימש ככלי נגינה שליווה את התפילות הקתוליות בכנסיות קטנות וניגנו בו שני אנשים (אחד שמסובב את הידית והשני שמושך ידיות לפי המנגינה, ידיות שיוחלפו על הזמן במקלדת).
באותם ימים הוא היה תחליף זול לעוגב היקר שהותקן רק בקתדרלות הגדולות והמפוארות. בהמשך קטנו ההרדי גרדים לגודל של כלי נגינה נייד ואז הפכו באירופה גם לכלי נגינה שמלווה ריקודים וגם לכלי נגינה עממי לנגני רחוב.
#מבנה הכלי
הרדי גרדי הוא "כינור הגלגל". ואכן בתוכו מותקן גלגל, המשמש כמעין "קשת של כינור". אליו מחוברת ידית, שסיבוב שלה בידי הנגן הוא שמסובב אותו.
יש לו 3 מיתרים. המיתר השני, האמצעי, הוא שמפיק את המנגינה. מיד נשוב אליו ואל הידית וגלגל, אבל נציג רגע את שני המיתרים האחרים.
המיתר הראשון מפיק צליל מתמשך, כמו בחמת החלילים הסקוטית. זהו הצליל שנקרא "דרון". לנו נראה שמהצליל שלו, הדומה לזה של מנוע הרחפן המודרני, נולד לרחפנים שמם באנגלית - Drones.
המיתר השלישי מפיק צלילי קצב נחמדים, המזכירים נביחות קטנות של כלב.
#איך מנגנים בו?
חזרנו למיתר השני. זה הוא שמפיק את המלודיה, כלומר את המנגינה. מולו הגליל מסתובב ומנגן כמו קשת הכינור, במהירות שאותה קובע הנגן עם סיבוב הידית שמחוברת אל אותו גליל פנימי.
אז נגן ההרדי גרדי מבצע למעשה שתי פעולות במקביל - ביד אחת מסובב את הידית שמחוברת לגליל הנגינה ובידו השנייה פורט על קלידי המקלדת הקטנה. כל אחד מהקלידים הללו מקרב את המיתר השני בנקודה אחרת אל הגליל וכך מפיק את גובה הצליל של אותו קליד, כאילו קשת של כינור ניגנה עליו.
צירוף הקלידים הנלחצים ומקרבים את המיתר אל הגליל המפיק את הצלילים, הוא שיוצר את המנגינה השלימה.
מעניין להדגיש שוב את ההברקה של ההרדי גרדי. הוא מפיק צליל באמצעות סיבוב של גליל, המשמש בתפקיד הקשת של הכינור. אך בעוד קשת הכינור היא שנמשכת על ידי הנגן מעל המיתרים, בהרדי גרדי המיתרים הם שמתקרבים אל הגליל המסתובב, לפי לחיצות הקלידים של הנגן. יצירתיות עתיקה - חושבים הפוך גוטה, הפוך!
הנה סיפורו של ההרדי גרדי (מתורגם):
https://youtu.be/bdEF9WEiO5g
כך מנגן ההרדי גרדי:
https://youtu.be/KaamZkadYvo
מיתרי הכלי:
https://youtu.be/r6PMzCsehQQ
לחן מימי הביניים:
https://youtu.be/bvNZeh6f8vE
נגן רחוב בהרדי גרדי:
https://youtu.be/NgKCLGascmg
הרדי גרדי מלווה שירה:
https://youtu.be/pyIXR3s8OtY
כך בונים הרדי גרדים ואיך הם מנגנים:
https://youtu.be/wfjWEqAP4WM?long=yes
וסיפורו המלא של הכלי:
https://youtu.be/gYJg9cLk1us?long=yes
מתי נולד הנבל?
נֵבֶל (Harp) הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר שיש ושייך למשפחת כלי המיתר. מיתריו קלועים בצורה אלכסונית, בין הצוואר לתיבת הצלילים.
מהתנ"ך: "...בכלי נבלים ובכינורות...בחצוצרות תמיד לפני ארון ברית האלוהים" (דברי הימים א' ט"ז 5-6).
בעבר, ניתן היה בנבל לנגן בסולם אחד בלבד ואם רצו הנגנים לנגן צליל מותק (דיאז או במול), היה עליהם ללחוץ על המיתרים באופן שסיפק צלילים לא-מדויקים, מה שהקשה מאוד על הביצוע.
השיפורים שאפשרו נגינת צלילים כרומטיים, דיאזים ובמולים, באו הודות למנגנון הדוושות שייצר אֶרָר. הם שאיפשרו לנבל להפוך, מאז תקופת בטהובן, לחבר קבוע בתזמורת הסמפונית.
בדומה למנעד של הפסנתר, מתפרש מנעד הצלילים של 47 מיתרי הנבל על פני 7 אוקטבות. כדי להקל על הנגן למצוא את המיתרים הנכונים, נוהגים יצרני הנבלים לצבוע את מיתרי דו של הנבל בצבע אדום ואת מיתרי פה בכחול.
תפקידי הנבל בתזמורת הקלאסית הם לרוב תפקידי ליווי. למעט אצל מוצרט, בקונצ'רטו בדו מז'ור לחליל ולנבל, לא נכתבו כמעט תפקידי סולו לנבל.
היו אלה מלחינים אימפרסיוניסטיים, כמו דביסי וראוול, שעשו שימוש נרחב בצליליו העדינים, הכמעט מרחפים של הנבל, כדי להמחיש את ה"צבעים", שהם לב ליבו של הזרם האימפרסיוניסטי. דוגמאות מצוינות הם ראוול, שכתב את המבוא והאלגרו לנבל, ודביסי, שהלחין את הסונטה לחליל, ויולה ונבל.
#תולדות הכלי
יתכן שנבלים שונים היו כלי המיתר המוקדמים ביותר בתולדות המוסיקה ואולי אף קדמו ללירה, עוד כלי נגינה עתיק.
הנבל נולד במסופוטמיה, אזור הסהר הפורה הידטע גם כ"ערש התרבות". בין המאות ה-30 ל-20 לפני הספירה נודעו בשומר ובמצרים העתיקות נבלים קשתיים, שהם ככל הידוע הנבלים העתיקים ביותר בהיסטוריה.
שורשיו המוכחים של הנבל מגיעים עד תקופת המקרא. ציורים רבים מראים את דוד המלך מנגן בכלי נגענה הנראה כמו נבל יד, אבל מכונה בתנ"ך דווקא "כינור". ואגב, התנ"ך מציין את הכלי הזה כמה וכמה פעמים.
במוסיקה הפרסית והערבית של ימי הביניים היו ידועים הנבלים הקשתיים (בצורת קשת) ועד למאה ה-19 המשיכו לנגן בהם בפרס, איראן של ימינו. נבלי המסגרת הופיעו במאה ה-9, רק באירופה. הם התפתחו בשתי גרסאות, אחת שנפוצה במהלך השנים באירלנד ובסקוטלנד, והשנייה בשאר יבשת אירופה.
גם בימינו נמצא את הנבל במוסיקה העממית של אומות ושבטים באפריקה, אסיה ואירופה. מספר המיתרים של הנבל הלך וגדל עם הדורות. הוא הגיע עד ל-47 מיתרים בנבל המודרני. עם מספר המיתרים צמחה גם יכולתו של הנגן להפיק צלילים במנעד גדול יותר ובסולמות מגוונים.
בימינו, מיוצר נבל מודרני מכ-11 סוגי עץ ומרכיבים אותו לא פחות מ-2,500 חלקים שונים.
הנה נבלן, נגן נבל מנגן את היצירה הקלאסית של סמטנה "מולדבה":
https://youtu.be/29ISP1lTqPM
האם כך נשמע הנבל של דוד המלך?
https://youtu.be/HnPsE61hC4s
נבל לירה:
https://youtu.be/Wk_kk7-3QWE
נבל יד:
https://youtu.be/se_OQJhXboo
ילדים מספרים על לימוד הנבל ותחרות הנבלנים (עברית):
https://youtu.be/V1o61GL56EA
תאומות שמנגנות בנבל עיבוד של שיר רוק:
https://youtu.be/kIPj3hLNYls
הקונצ'רטו בדו מז'ור לחליל ולנבל של מוצרט:
https://youtu.be/9JoDAOSKUu4?long=yes?t=7s
המבוא והאלגרו לנבל של ראוול:
https://youtu.be/rv5vXFaKkIg?long=yes
ותכנית חינוכית על הנבל (עברית):
https://youtu.be/SCECSnIQ-5E?long=yes
מהן הקסטנייטות?
קסטנייטות (Castanets), בעברית "ערמוניות", הן מכלי הנקישה העתיקים בעולם. כבר אלפי שנים שהן קיימות, עוד במצרים העתיקה, בה הקסטנייטות היו עשויות בדרך כלל ממתכת ברונזה.
לפי התיעוד בספרד, החל מהמאה ה-18 ועד ה-20 כבר יוצרים את הקסטנייטות המוצלחות ביותר לרקדנים מעץ קשה, כמו הגרנאדילו. אבל הן נטו להישבר עם השימוש המקצועי הרב.
כך החלו הספרדים לייצר קסטנייטות טובות יותר מטלה - חומר סינתטי קשה במיוחד שקצת דמה לעור, יוצר משביבי זכוכית ומשי וצבעו חום בהיר, שהלך והתכהה תוך כדי שימוש ועם הזמן.
פיתח את השיטה הזו מי שנחשב לבונה הקסטנייטות הגדול של המאה ה-20, הבנאי האומן, סניור דון גליאנו.
בהמשך התפתחו גם הקסטנייטות עשויות הפיברה השחורה והחומה. עם הזמן והתעשייה, נכנס גם הפלסטיק לייצור זול שלהן, אך מקצוענים לא משתמשים בהן.
כיום, קסטנייטות עשויות עץ הן נדירות מאוד ומיוצרות רק בהזמנה. הקסטנייטות הזמינות לקנייה הן כמעט אך ורק מחומרים סינתטיים. יתרונן הגדול הוא בהיותן כמעט בלתי-שבירות. הן גם לא מגיבות לשינויי מזג האוויר, כפי שקורה בדרך כלל עם קסטנייטות עשויות עץ.
הנה קטע פלמנקו של גיטרה וקסטנייטות:
https://youtu.be/TuHHUDnFSO0
כך מנגנים בקסטנייטות:
https://youtu.be/mbDFptb35LM
בונה הקסטנייטות:
https://youtu.be/XxTmv7EAtgU
מוסיקה עם קסטנייטות:
https://youtu.be/tZt-CpiDCHQ
וקסטנייטות עם גיטרה וריקוד ביצירה אסטוריאס:
https://youtu.be/SRLq-G7BmGc
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
חמת החלילים (Bagpipe) הוא כלי נגינה שמשמש כיום בעיקר למוסיקה עממית סקוטית ולנגינה של תזמורות צבאיות.
אבל גם אם זהו כלי נשיפה שמוכר כיום ככלי הנגינה הלאומי של הסקוטים, מקורו הוא יווני קדום או אולי אפילו מהמזרח התיכון. למעשה, חמת החלילים הוא כלי בן לפחות 3,000 שנה.
אף שכלי זה נחשב הכלי הלאומי של סקוטלנד, הוא מצא את דרכו כמעט לכל איזור בעולם, בשמות שונים, החל מהגאיטה הספרדי ועד המוּזֶט הצרפתי, שהיה אופנתי עד המאה ה-18. גם בימינו, בנוסף לסקוטים יש חמת חלילים גם לאירים, לספרדים, שקוראים לו "גאיטה" ולשבדים, המכנים אותו "סקפיפה".
מבנה חמת-החלילים מעניין. הכלי מורכב משק עור, מספר "חלילים" וצינור. הכלי משמיע צליל ארוך, נמוך וממושך שמנוגן כל הזמן, מעין "נקודת עוגב", כשמעליו מתנגנת המנגינה, בצלילים משתנים.
הצליל נמשך זמן רב, בזכות הנגן שלוחץ על השק המנופח והאוויר שיוצא ממנו ו"נושף" בחלילי הכלי. כך נמשכת הנגינה כל הזמן והיא לא מוגבלת בנשיפתו של הנגן, כמו בכלי הנשיפה ה"רגילים".
הנה הסבר על הכלי הסקוטי העממי (עברית):
https://youtu.be/xFXAyEyHUKI?t=1m19s
מצעד חמת חלילים:
https://youtu.be/7rALK_iu5Vs
הכלי בליווי תזמורת מיתרים:
https://youtu.be/U89Qtbnk-Q4
חמת החלילים בליווי תוף:
https://youtu.be/KC9_0MXzcOw
תזמורת צבאית סקוטית צועדת:
https://youtu.be/00a6LsSImhs
ובסרט תקופתי חמת החלילים יכולה להתאים לליווי סצנת קרב:
https://youtu.be/Fye3hVkCX9E
פְּסלתריון (Psaltery) הוא כלי נגינה עתיק מאד שמנוגן בקשת או בפריטה. זהו כלי מיתר ממשפחת הציטאר, כלי שנולד בימי הביניים והיה דומה לנבל. שמו מראה שהפסלתריון היה מבוסס על כלי יווני קדום בשם זה, שהיה סוג של נבל משולש.
בתעודות וספרים עתיקים, בין המאות ה-12 ועד ה-15, הופיעו פסלתריונים של ימי הביניים, כשצורתם ומספר מיתריהם משתנים מאחד לשני.
במוסיקה הערבית משמש עד היום הקאנוּן, שהוא סוג של פסלתריון גדול. הפסלתריון הוא גם אבי הצ'מבלו, הפסנתר הקדום, שלהבדיל מפסנתר לא הכיל פטישים אלא מפרטים קטנים, שהיו מחוברים לקלידים ופרטו על מיתריו.
אגב, המילה 'פסנתר' בעברית, מגיעה משמו של הכלי היווני 'פסלתריון'.
הנה הפסלתריון עם הקשת שבה מנגנים בו:
https://youtu.be/83lZ8LT4jm0
דואט של פסלתריונים:
https://youtu.be/_kLYOsoqY9c
המנגינה הנודעת "שרוולים ירוקים" מנוגנת בפסלתריון:
https://youtu.be/sotvgwFm-MI
בימי הביניים ניגנו גם בפסלתריון פריטה:
https://youtu.be/F1cvDn_B6Kw
מוסיקה מימי הביניים בפריטת פסלתריון:
https://youtu.be/fl8yQ1vzQVY
ופסלתריון פריטה במוסיקת הרנסאנס:
https://youtu.be/zhf_UHMLQGE
מוסיקה עתיקה
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
ז'וֹסקֶן דה-פְּרֶה (Josquin des Prez) הוא ללא ספק אחד המלחינים החשובים והמוכרים של תקופת הרנסנס והדמות המרכזית של האסכולה הצרפתית-פלמית במוסיקה האירופית.
דה-פרה, שנולד ב-1450 בארצות השפלה הבורגונדיות (כיום מתחלק בין בלגיה וצרפת), היה תלמידו הבולט של יוהנס אוקכם, מלחין משפיע ודגול בפני עצמו. כמו אוקכם, גם הוא יצר הרמוניות מורכבות והשתמש בקומפוזיציה מתוחכמת למדי.
בהמשך הוא התקבל למקהלת האפיפיור סיקסטוס הרביעי ברומא (זה שעל שמו נקראת הקפלה הסיסטינית). הוא היה מלחין החצר ועבד בה יותר מעשר שנים, בתור ה"מאסטרו די קאפלה" - כשהוא מקבל בה את השכר הגבוה ביותר ששולם שם אי פעם לנושא משרה.
דה-פרה היה מראשוני המלחינים שלקחו פסוקים מהתנ"ך למוטטים שכתבו. כתב מוסיקה מקודשת וחילונית כאחד, בכל צורה ווקאלית שהייתה משמעותית בתקופתו, כולל מוטטים, שאנסונים, מיסות ופרטולה. לא פעם הוא יצר בטכניקה של ציור מילים, שמתאימה את המוסיקה למשמעות של המילים.
יצירותיו הן מהמפורסמות והמבוצעות ביותר מהמוסיקה של הרנסנס. מעל 370 יצירות יוחסו לז'וסקין. על בסיס מאפיינים סגנוניים או ראיות בכתב היד, אותגרו או התגלו חלקם כשגויים. בתקופתו הרבו מעתיקי תווים, לפי המחקר, לייחס לו יצירות אנונימיות, ככל הנראה בכדי להגדיל את המכירות שלהם...
על אף היותו מלחין חשוב ובולט ולמרות שמו ופרסומו, שנמשכו עד תחילת תקופת הבארוק והתחדשו במאה ה-20, לא ידוע יותר מדי על ז'וסקן דה-פרה. ב-1547 כתב עליו היינריך גלריאן שהוא היה "לא רק וירטואוז מפואר" אלא גם מלחין שיכול להיות סרקסטי ו"ללעוג", תוך שימוש יעיל בסאטירה.
ובכל זאת, בתולדות המוסיקה רשום ז'וסקן כמי שאיחד מסורות שונות וחיבר לסגנון מוסיקלי בינלאומי את השירים מאיטליה ואת מסורות המוסיקה החילונית והרב-קוליות של ארצות השפלה.
מי שנחשב למלחין האירופי המפורסם ביותר, יחד עם גיום דופאי וג'ובאני פלסטרינה, נחשב למאסטר הראשון של המוסיקה הווקאלית והפוליפונית, בסגנון הרנסנס, שהופיעו במהלך חייו. כשחזר בתחילת המאה ה-16 לצרפת, עבד בה עד מותו.
במהלך המאה ה-16 ז'וסקן דה פרה רכש מוניטין של המלחין הגדול ביותר של התקופה. שליטתו המוחלטת בטכניקה ובהבעה עוררו הערצה גורפת אצל בני תקופתו. על המוניטין והתהילה שלו העיד הסופר המגוון בלדסר קסטיליונה. גם מרטין לותר, מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, הצהיר ש"הוא האדון של התווים והם חייבים לעשות כרצונו. באשר למלחינים האחרים, הם צריכים לעשות כרצונם של התווים."
תיאורטיקנים כמו היינריך גלריאן וג'יוספו זרלינו החזיקו בסגנונו של ז'וסקן כמייצג של השלמות, בצורה הטובה ביותר. יותר מכל מלחין אחר לפניו, הוא הוסיף דמיון לאמנות ההלחנה והטביע את חותמו על תולדות המוסיקה.
(הערך מוקדש באהבה לבנימין ברעם ז"ל)
הנה סיפורו של ז'וסקן דה פרה:
https://youtu.be/bdJh0sKEZPU
ה"מילה רגרטס" בביצוע של הרכב" פרופטי דלה קווינטה" הנפלא:
https://youtu.be/dkfVzCZ68_Q
סטילה אנטיקו:
https://youtu.be/xGkb5KFwx1I
קיריה מתוך המיסה שלו:
https://youtu.be/goMeBZt5JZA
אווה מריה:
https://youtu.be/kyGlFisv7Ng
והסְטָאבָּט מָאטֶר שלו בביצוע הרכב "Cut Circle":
https://youtu.be/5X0j4R6ik0M
"הרדי גרדי" (Hurdy Gurdy), שיש מי שכותבים אותו הארדי גארדי, הוא כלי נגינה מכני, המבוסס על מערכת מכנית ומקלדת קטנה, עליה פורט הנגן.
פירוש שמו הוא "כינור הגלגל", שם שמגדיר אותו בדייקנות. זאת משום שהוא כלי מיתר הדומה לכלי קשת, אך הוא מבוסס גלגל דווקא.
זהו כלי שנולד בימי הביניים, לפני מילניום שלם. בתחילה הוא שימש ככלי נגינה שליווה את התפילות הקתוליות בכנסיות קטנות וניגנו בו שני אנשים (אחד שמסובב את הידית והשני שמושך ידיות לפי המנגינה, ידיות שיוחלפו על הזמן במקלדת).
באותם ימים הוא היה תחליף זול לעוגב היקר שהותקן רק בקתדרלות הגדולות והמפוארות. בהמשך קטנו ההרדי גרדים לגודל של כלי נגינה נייד ואז הפכו באירופה גם לכלי נגינה שמלווה ריקודים וגם לכלי נגינה עממי לנגני רחוב.
#מבנה הכלי
הרדי גרדי הוא "כינור הגלגל". ואכן בתוכו מותקן גלגל, המשמש כמעין "קשת של כינור". אליו מחוברת ידית, שסיבוב שלה בידי הנגן הוא שמסובב אותו.
יש לו 3 מיתרים. המיתר השני, האמצעי, הוא שמפיק את המנגינה. מיד נשוב אליו ואל הידית וגלגל, אבל נציג רגע את שני המיתרים האחרים.
המיתר הראשון מפיק צליל מתמשך, כמו בחמת החלילים הסקוטית. זהו הצליל שנקרא "דרון". לנו נראה שמהצליל שלו, הדומה לזה של מנוע הרחפן המודרני, נולד לרחפנים שמם באנגלית - Drones.
המיתר השלישי מפיק צלילי קצב נחמדים, המזכירים נביחות קטנות של כלב.
#איך מנגנים בו?
חזרנו למיתר השני. זה הוא שמפיק את המלודיה, כלומר את המנגינה. מולו הגליל מסתובב ומנגן כמו קשת הכינור, במהירות שאותה קובע הנגן עם סיבוב הידית שמחוברת אל אותו גליל פנימי.
אז נגן ההרדי גרדי מבצע למעשה שתי פעולות במקביל - ביד אחת מסובב את הידית שמחוברת לגליל הנגינה ובידו השנייה פורט על קלידי המקלדת הקטנה. כל אחד מהקלידים הללו מקרב את המיתר השני בנקודה אחרת אל הגליל וכך מפיק את גובה הצליל של אותו קליד, כאילו קשת של כינור ניגנה עליו.
צירוף הקלידים הנלחצים ומקרבים את המיתר אל הגליל המפיק את הצלילים, הוא שיוצר את המנגינה השלימה.
מעניין להדגיש שוב את ההברקה של ההרדי גרדי. הוא מפיק צליל באמצעות סיבוב של גליל, המשמש בתפקיד הקשת של הכינור. אך בעוד קשת הכינור היא שנמשכת על ידי הנגן מעל המיתרים, בהרדי גרדי המיתרים הם שמתקרבים אל הגליל המסתובב, לפי לחיצות הקלידים של הנגן. יצירתיות עתיקה - חושבים הפוך גוטה, הפוך!
הנה סיפורו של ההרדי גרדי (מתורגם):
https://youtu.be/bdEF9WEiO5g
כך מנגן ההרדי גרדי:
https://youtu.be/KaamZkadYvo
מיתרי הכלי:
https://youtu.be/r6PMzCsehQQ
לחן מימי הביניים:
https://youtu.be/bvNZeh6f8vE
נגן רחוב בהרדי גרדי:
https://youtu.be/NgKCLGascmg
הרדי גרדי מלווה שירה:
https://youtu.be/pyIXR3s8OtY
כך בונים הרדי גרדים ואיך הם מנגנים:
https://youtu.be/wfjWEqAP4WM?long=yes
וסיפורו המלא של הכלי:
https://youtu.be/gYJg9cLk1us?long=yes
נֵבֶל (Harp) הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר שיש ושייך למשפחת כלי המיתר. מיתריו קלועים בצורה אלכסונית, בין הצוואר לתיבת הצלילים.
מהתנ"ך: "...בכלי נבלים ובכינורות...בחצוצרות תמיד לפני ארון ברית האלוהים" (דברי הימים א' ט"ז 5-6).
בעבר, ניתן היה בנבל לנגן בסולם אחד בלבד ואם רצו הנגנים לנגן צליל מותק (דיאז או במול), היה עליהם ללחוץ על המיתרים באופן שסיפק צלילים לא-מדויקים, מה שהקשה מאוד על הביצוע.
השיפורים שאפשרו נגינת צלילים כרומטיים, דיאזים ובמולים, באו הודות למנגנון הדוושות שייצר אֶרָר. הם שאיפשרו לנבל להפוך, מאז תקופת בטהובן, לחבר קבוע בתזמורת הסמפונית.
בדומה למנעד של הפסנתר, מתפרש מנעד הצלילים של 47 מיתרי הנבל על פני 7 אוקטבות. כדי להקל על הנגן למצוא את המיתרים הנכונים, נוהגים יצרני הנבלים לצבוע את מיתרי דו של הנבל בצבע אדום ואת מיתרי פה בכחול.
תפקידי הנבל בתזמורת הקלאסית הם לרוב תפקידי ליווי. למעט אצל מוצרט, בקונצ'רטו בדו מז'ור לחליל ולנבל, לא נכתבו כמעט תפקידי סולו לנבל.
היו אלה מלחינים אימפרסיוניסטיים, כמו דביסי וראוול, שעשו שימוש נרחב בצליליו העדינים, הכמעט מרחפים של הנבל, כדי להמחיש את ה"צבעים", שהם לב ליבו של הזרם האימפרסיוניסטי. דוגמאות מצוינות הם ראוול, שכתב את המבוא והאלגרו לנבל, ודביסי, שהלחין את הסונטה לחליל, ויולה ונבל.
#תולדות הכלי
יתכן שנבלים שונים היו כלי המיתר המוקדמים ביותר בתולדות המוסיקה ואולי אף קדמו ללירה, עוד כלי נגינה עתיק.
הנבל נולד במסופוטמיה, אזור הסהר הפורה הידטע גם כ"ערש התרבות". בין המאות ה-30 ל-20 לפני הספירה נודעו בשומר ובמצרים העתיקות נבלים קשתיים, שהם ככל הידוע הנבלים העתיקים ביותר בהיסטוריה.
שורשיו המוכחים של הנבל מגיעים עד תקופת המקרא. ציורים רבים מראים את דוד המלך מנגן בכלי נגענה הנראה כמו נבל יד, אבל מכונה בתנ"ך דווקא "כינור". ואגב, התנ"ך מציין את הכלי הזה כמה וכמה פעמים.
במוסיקה הפרסית והערבית של ימי הביניים היו ידועים הנבלים הקשתיים (בצורת קשת) ועד למאה ה-19 המשיכו לנגן בהם בפרס, איראן של ימינו. נבלי המסגרת הופיעו במאה ה-9, רק באירופה. הם התפתחו בשתי גרסאות, אחת שנפוצה במהלך השנים באירלנד ובסקוטלנד, והשנייה בשאר יבשת אירופה.
גם בימינו נמצא את הנבל במוסיקה העממית של אומות ושבטים באפריקה, אסיה ואירופה. מספר המיתרים של הנבל הלך וגדל עם הדורות. הוא הגיע עד ל-47 מיתרים בנבל המודרני. עם מספר המיתרים צמחה גם יכולתו של הנגן להפיק צלילים במנעד גדול יותר ובסולמות מגוונים.
בימינו, מיוצר נבל מודרני מכ-11 סוגי עץ ומרכיבים אותו לא פחות מ-2,500 חלקים שונים.
הנה נבלן, נגן נבל מנגן את היצירה הקלאסית של סמטנה "מולדבה":
https://youtu.be/29ISP1lTqPM
האם כך נשמע הנבל של דוד המלך?
https://youtu.be/HnPsE61hC4s
נבל לירה:
https://youtu.be/Wk_kk7-3QWE
נבל יד:
https://youtu.be/se_OQJhXboo
ילדים מספרים על לימוד הנבל ותחרות הנבלנים (עברית):
https://youtu.be/V1o61GL56EA
תאומות שמנגנות בנבל עיבוד של שיר רוק:
https://youtu.be/kIPj3hLNYls
הקונצ'רטו בדו מז'ור לחליל ולנבל של מוצרט:
https://youtu.be/9JoDAOSKUu4?long=yes?t=7s
המבוא והאלגרו לנבל של ראוול:
https://youtu.be/rv5vXFaKkIg?long=yes
ותכנית חינוכית על הנבל (עברית):
https://youtu.be/SCECSnIQ-5E?long=yes
קסטנייטות (Castanets), בעברית "ערמוניות", הן מכלי הנקישה העתיקים בעולם. כבר אלפי שנים שהן קיימות, עוד במצרים העתיקה, בה הקסטנייטות היו עשויות בדרך כלל ממתכת ברונזה.
לפי התיעוד בספרד, החל מהמאה ה-18 ועד ה-20 כבר יוצרים את הקסטנייטות המוצלחות ביותר לרקדנים מעץ קשה, כמו הגרנאדילו. אבל הן נטו להישבר עם השימוש המקצועי הרב.
כך החלו הספרדים לייצר קסטנייטות טובות יותר מטלה - חומר סינתטי קשה במיוחד שקצת דמה לעור, יוצר משביבי זכוכית ומשי וצבעו חום בהיר, שהלך והתכהה תוך כדי שימוש ועם הזמן.
פיתח את השיטה הזו מי שנחשב לבונה הקסטנייטות הגדול של המאה ה-20, הבנאי האומן, סניור דון גליאנו.
בהמשך התפתחו גם הקסטנייטות עשויות הפיברה השחורה והחומה. עם הזמן והתעשייה, נכנס גם הפלסטיק לייצור זול שלהן, אך מקצוענים לא משתמשים בהן.
כיום, קסטנייטות עשויות עץ הן נדירות מאוד ומיוצרות רק בהזמנה. הקסטנייטות הזמינות לקנייה הן כמעט אך ורק מחומרים סינתטיים. יתרונן הגדול הוא בהיותן כמעט בלתי-שבירות. הן גם לא מגיבות לשינויי מזג האוויר, כפי שקורה בדרך כלל עם קסטנייטות עשויות עץ.
הנה קטע פלמנקו של גיטרה וקסטנייטות:
https://youtu.be/TuHHUDnFSO0
כך מנגנים בקסטנייטות:
https://youtu.be/mbDFptb35LM
בונה הקסטנייטות:
https://youtu.be/XxTmv7EAtgU
מוסיקה עם קסטנייטות:
https://youtu.be/tZt-CpiDCHQ
וקסטנייטות עם גיטרה וריקוד ביצירה אסטוריאס:
https://youtu.be/SRLq-G7BmGc
מי היו הטרובדורים?
הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.
הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.
בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.
חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.
הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:
http://youtu.be/7gPf24lXa7A
טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:
https://youtu.be/ZvaRMZPROSo
ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:
http://youtu.be/lEqaCvxrl-s
הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:
http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.
הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.
בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.
חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.
הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:
http://youtu.be/7gPf24lXa7A
טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:
https://youtu.be/ZvaRMZPROSo
ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:
http://youtu.be/lEqaCvxrl-s
הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:
http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
מהי הדרבוקה ומהיכן היא הגיעה?
דרבוקה (Talking drum) היא כלי הקשה מרכזי ובין כלי הנגינה הבולטים של המוסיקה המסורתית באזורי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
מקור שמה במילה הערבית "דראב", שפירושה "להכות", הדרבוקה ידועה בשמות אחרים במדינות ערב השונות: במצרים קוראים לה "טַבְּלַה", בסוריה "דִרְבַּכֶּה", בעיראק "דנבּכּ", בטורקית "דאבול" ובמדינות הבלקן "טומבק" או "דומבק".
שייכת למשפחת תופי הגביע או הכד, היא עשויה בדרך כלל מגוף עשוי חרס או מתכת, בצורת גביע או כד ומכוסה בעור מתוח. אם בעבר העור שעליו מתופפים היה עשוי מעור חיה, בימינו הוא לרוב עשוי פלסטיק או חומרים סינתטיים דומים - חומרים עמידים יותר וקלים לתחזוקה.
טכניקות התיפוף על הדרבוקה מגוונות, כמו גם סוגי ההקשה בה, לפי המיקום על העור ואופי הטפיחה עליו. סגנונות הנגינה והטכניקות משתנים לא מעט, גם בהתאם לאזור ולתרבות. כל אלה מאפשרים הפקת סדרה של צלילים, המאפשרת יצירת מקצבים, מהפשוטים ביותר ועד מורכבים מאוד, ביניהם סעידי, באלאדי, מאקסום, מלפוף, איוב ועוד.
הדרבוקה היא מכלי הנגינה העתיקים במזרח התיכון. חלק מהחוקרים מעריכים שהכלי שימש עוד מימי הפרעונים של מצרים העתיקה. בהמשך יש לה נוכחות, בשמות ובצורות שונות, גם בתרבויות שיצאו מאזור מסופוטמיה לשעבר, כולל בתרבויות העתיקות של פרס, טורקיה ויוון העתיקה.
בזכות קלות הנגינה היחסית בה, הדרבוקה הפכה במדינות רבות גם לכלי נגינה אהוב ועממי, כולל במדינות הבלקן, כמו טורקיה.
גם בישראל היא ומשמשת במגוון סגנונות מוסיקליים, הן מסורתיים והן מודרניים. כך היא מרכזית במוסיקה הערבית המקומית, במוסיקה הים-תיכונית שהביאו ופיתחו עולי המזרח, בנגינה עממית של צעירים שפיתחו את כישורי הנגינה שלהם ובמוסיקה הישראלית העכשווית ביותר.
אך בעיקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, הדרבוקה היא מכלי הנגינה הבולטים במוסיקה המקומית, הן במוסיקה העממית של העולם הערבי והן במוסיקה הערבית הקלאסית, שצמחה במדינות כמו מצרים, עיראק, סוריה ואלג'יר.
הנה הדרבוקה לבד:
https://youtu.be/QX-_FNJluJk
דרבוקאים ביחד:
https://youtu.be/uxW3Wc3Ervg
10 מקצבים לריקודי בטן:
https://youtu.be/zE8pPK6-1cI
טכניקת דרבוקה ללא מילים:
https://youtu.be/cx5jqO-hChk
7 מקצבי מלפוף - אחד אחרי השני:
https://youtu.be/yGWtT1fEeiA
ושיעור ראשון בדרבוקה (עברית):
https://youtu.be/n0w7spysNFw?long=yes
דרבוקה (Talking drum) היא כלי הקשה מרכזי ובין כלי הנגינה הבולטים של המוסיקה המסורתית באזורי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
מקור שמה במילה הערבית "דראב", שפירושה "להכות", הדרבוקה ידועה בשמות אחרים במדינות ערב השונות: במצרים קוראים לה "טַבְּלַה", בסוריה "דִרְבַּכֶּה", בעיראק "דנבּכּ", בטורקית "דאבול" ובמדינות הבלקן "טומבק" או "דומבק".
שייכת למשפחת תופי הגביע או הכד, היא עשויה בדרך כלל מגוף עשוי חרס או מתכת, בצורת גביע או כד ומכוסה בעור מתוח. אם בעבר העור שעליו מתופפים היה עשוי מעור חיה, בימינו הוא לרוב עשוי פלסטיק או חומרים סינתטיים דומים - חומרים עמידים יותר וקלים לתחזוקה.
טכניקות התיפוף על הדרבוקה מגוונות, כמו גם סוגי ההקשה בה, לפי המיקום על העור ואופי הטפיחה עליו. סגנונות הנגינה והטכניקות משתנים לא מעט, גם בהתאם לאזור ולתרבות. כל אלה מאפשרים הפקת סדרה של צלילים, המאפשרת יצירת מקצבים, מהפשוטים ביותר ועד מורכבים מאוד, ביניהם סעידי, באלאדי, מאקסום, מלפוף, איוב ועוד.
הדרבוקה היא מכלי הנגינה העתיקים במזרח התיכון. חלק מהחוקרים מעריכים שהכלי שימש עוד מימי הפרעונים של מצרים העתיקה. בהמשך יש לה נוכחות, בשמות ובצורות שונות, גם בתרבויות שיצאו מאזור מסופוטמיה לשעבר, כולל בתרבויות העתיקות של פרס, טורקיה ויוון העתיקה.
בזכות קלות הנגינה היחסית בה, הדרבוקה הפכה במדינות רבות גם לכלי נגינה אהוב ועממי, כולל במדינות הבלקן, כמו טורקיה.
גם בישראל היא ומשמשת במגוון סגנונות מוסיקליים, הן מסורתיים והן מודרניים. כך היא מרכזית במוסיקה הערבית המקומית, במוסיקה הים-תיכונית שהביאו ופיתחו עולי המזרח, בנגינה עממית של צעירים שפיתחו את כישורי הנגינה שלהם ובמוסיקה הישראלית העכשווית ביותר.
אך בעיקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, הדרבוקה היא מכלי הנגינה הבולטים במוסיקה המקומית, הן במוסיקה העממית של העולם הערבי והן במוסיקה הערבית הקלאסית, שצמחה במדינות כמו מצרים, עיראק, סוריה ואלג'יר.
הנה הדרבוקה לבד:
https://youtu.be/QX-_FNJluJk
דרבוקאים ביחד:
https://youtu.be/uxW3Wc3Ervg
10 מקצבים לריקודי בטן:
https://youtu.be/zE8pPK6-1cI
טכניקת דרבוקה ללא מילים:
https://youtu.be/cx5jqO-hChk
7 מקצבי מלפוף - אחד אחרי השני:
https://youtu.be/yGWtT1fEeiA
ושיעור ראשון בדרבוקה (עברית):
https://youtu.be/n0w7spysNFw?long=yes
מי היה המלחין גיום דה מאשו?
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
מהו חליל נאי?
חליל הנאי (Ney) הוא חליל ערבי, כלי נשיפה עתיק, שנפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, ממצרים ועד איראן ומהווה חלק מהתזמורת המזרחית הקלאסית. המלה נאי באה מהשפה הפרסית. היא מתארת חליל פשוט שמקורו עוד בתרבות השוּמֶרית.
נאי הוא חליל ארוך עשוי קנה-סוף. טכניקת הנגינה היא באמצעות נשיפה אל הפיה העליונה של הקנה, בשפתיים מכווצות, בכמעין שריקה לקיר הצדדי, לכיוון הקצה החד של החליל.
הנאי הוא כלי רב-גוני ומשמש גם לנגינת קטעים עצובים וגם לשמחים ומשעשעים. לנגינה של סולמות שונים ישנם 12 חלילים כאלו, באורכים שונים כמובן. הם נקראים לפי הצליל השני שלהם, כלומר זה שאחרי הטוניקה. לפיכך, יש "חליל דו", "חליל רה" וכך הלאה, אבל חליל רה מתחיל בצליל... דו.
הכיוונון של צלילי הנאי הוא של טונים שלמים, למעט בדרגה השלישית שמונמכת ברוב הנאים ברבע טון. אם לדוגמה ננגן בחליל "רה", אז הצליל מי (השלישי של החליל) יהיה בדרך כלל (לא תמיד) נמוך ברבע טון.
לנאי פתחים בשני צידיו, 6 נקבים לאצבעות ונקב נגדי לאגודל. צליליו רכים ומנעדו שתי אוקטבות, שניתן לעבור ביניהן על פי עוצמת הנשיפה.
לייצור של נאי ערבי מקנה סוף, מאתרים וקוטפים קנה עם 9 פרקים באורכים דומים, מה שרחוק מלהיות קל. לאחר הקטיפה מאחסנים את הקנה למשך שנה של ייבוש מוחלט. בהמשך נדרש פרק זמן נוסף לצורך חירור הקנה ובנייה של החליל.
כיום יש גם נאים עשויי PVC. איכותם והצליל שלהם פחותים מאיכות הצליל של נאי עשוי קנה סוף, אך הם קלים לייצור המוני וכמובן זולים הרבה יותר.
נאי טורקי הוא גרסה הנהוגה במוסיקה טורקית. הוא שונה מעט מהנאי הערבי, בהיותו ארוך יותר, מה שהופך את הצליל שלו לנמוך יותר.
הנה הסבר על הנאי (עברית):
https://youtu.be/ZN4DmWY8th0?t=4s
חליל נאי טורקי ערבי:
https://youtu.be/NBtJSuOQK8U
נגינת אילתור על חליל נאי במקאם חיג'אז:
https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk
וכך מכין נגן הנאי האגדי אלברט אליאס, את חליל הנאי בעצמו (עברית):
https://youtu.be/tTbWTnWEPQY
חליל הנאי (Ney) הוא חליל ערבי, כלי נשיפה עתיק, שנפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, ממצרים ועד איראן ומהווה חלק מהתזמורת המזרחית הקלאסית. המלה נאי באה מהשפה הפרסית. היא מתארת חליל פשוט שמקורו עוד בתרבות השוּמֶרית.
נאי הוא חליל ארוך עשוי קנה-סוף. טכניקת הנגינה היא באמצעות נשיפה אל הפיה העליונה של הקנה, בשפתיים מכווצות, בכמעין שריקה לקיר הצדדי, לכיוון הקצה החד של החליל.
הנאי הוא כלי רב-גוני ומשמש גם לנגינת קטעים עצובים וגם לשמחים ומשעשעים. לנגינה של סולמות שונים ישנם 12 חלילים כאלו, באורכים שונים כמובן. הם נקראים לפי הצליל השני שלהם, כלומר זה שאחרי הטוניקה. לפיכך, יש "חליל דו", "חליל רה" וכך הלאה, אבל חליל רה מתחיל בצליל... דו.
הכיוונון של צלילי הנאי הוא של טונים שלמים, למעט בדרגה השלישית שמונמכת ברוב הנאים ברבע טון. אם לדוגמה ננגן בחליל "רה", אז הצליל מי (השלישי של החליל) יהיה בדרך כלל (לא תמיד) נמוך ברבע טון.
לנאי פתחים בשני צידיו, 6 נקבים לאצבעות ונקב נגדי לאגודל. צליליו רכים ומנעדו שתי אוקטבות, שניתן לעבור ביניהן על פי עוצמת הנשיפה.
לייצור של נאי ערבי מקנה סוף, מאתרים וקוטפים קנה עם 9 פרקים באורכים דומים, מה שרחוק מלהיות קל. לאחר הקטיפה מאחסנים את הקנה למשך שנה של ייבוש מוחלט. בהמשך נדרש פרק זמן נוסף לצורך חירור הקנה ובנייה של החליל.
כיום יש גם נאים עשויי PVC. איכותם והצליל שלהם פחותים מאיכות הצליל של נאי עשוי קנה סוף, אך הם קלים לייצור המוני וכמובן זולים הרבה יותר.
נאי טורקי הוא גרסה הנהוגה במוסיקה טורקית. הוא שונה מעט מהנאי הערבי, בהיותו ארוך יותר, מה שהופך את הצליל שלו לנמוך יותר.
הנה הסבר על הנאי (עברית):
https://youtu.be/ZN4DmWY8th0?t=4s
חליל נאי טורקי ערבי:
https://youtu.be/NBtJSuOQK8U
נגינת אילתור על חליל נאי במקאם חיג'אז:
https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk
וכך מכין נגן הנאי האגדי אלברט אליאס, את חליל הנאי בעצמו (עברית):
https://youtu.be/tTbWTnWEPQY
מהי המנגינה ששיגעה דורות?
קוראים לה "לה פוליה" (La Follia), או בעברית "השגעון".
לא ברור איפה נולדה המנגינה הספרדית-פורטוגזית הזו מימי הביניים. ההשערה היא שהיא פרצה לפני כ-700 שנה. נראה שהיא הייתה מנגינה שליוותה מחול, שהרוקדים אותו נראו כמוכי שיגעון ומכאן שמה. מאז היא צצה שוב ושוב ביצירותיהם של גדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס, בעידן הבארוק, בתקופה הרומנטית ואפילו במאה ה-20.
זה התחיל עם ריקוד העם הפורטוגזי היפה של ימי הביניים. עם הזמן הפך הניגון של La Folia למנגינה לחליל. בהדרגה היא נפוצה אל כל אירופה. כך החלה המנגינה המהפנטת, עם ההרמוניה הכובשת, לצוץ במוסיקה האמנותית שוב ושוב. ראשית בסונטה מספר 12 של ארקנג'לו קורלי משנת 1700, שהתבססה על הפולייה. היא הייתה כה יפה עד שה"לה פולייה" הפכה מזוהה עם קורלי ורבים זיהו מאז את הפוליה בטעות כיצירה שנכתבה על ידו.
אחרי קוראלי כתבו שוב ושוב מלחיני תקופות הרנסאנס והבארוק וריאציות על ה"פולייה". גדולי המוסיקה כסקרלטי, ויואלדי, לולי, באך ורבים אחרים שילבו את המנגינה הכובשת ביצירותיהם. רבים שינו את המקצב שלה למקצב הסרבנד האופנתי. אחר כך בתקופה הרומנטית השתמשו בה מלחינים כמו ליסט ליצירת וריאציות וגם כנרים מפורסמים נהגו לנגן אותה בתור הדרן.
ובמאה ה-20, כמו אחרים לפניו, המלחין רחמנינוב היה כל כך משוכנע שקורלי הוא שחיבר אותה, שכתב את הווריאציות שלו על לה פוליה בשנת 1931 וקרא ליצירה "וריאציות על נושא של קורלי".
הנה ריקוד ספרדי על הפוליה, ברוח ריקוד המקורי:
https://youtu.be/vFxLNa5vgxM
ה"פוליה" בסונטה לכינור ולקונטיניואו מספר 12 אופוס 5 של קורלי:
https://youtu.be/4YMq9NEMhMA
ריקוד על המוסיקה של קורלי:
https://youtu.be/lzltjVJl_xU
כאן בפסנתר "לה פולייה" של סקרלטי שנכתב לצ'מבלו:
http://youtu.be/zmytKKO9f9g
הקנון ברה מז'ור של פחלבל הוא בעצם שאקון שהבאס בו מתבסס על ההרמוניה של הפוליה:
http://youtu.be/OFfYGoVstgc
באך שילב את הפולייה ב"קנטטת האיכרים" שלו, הקנטטה מספר 212 - כאן באווירה ספרדית:
http://youtu.be/sHK1Xhrh_sY
והנה 15 וריאציות על 'לה פולייה' מאת ויואלדי (שלמד אצל קורלי):
http://youtu.be/iGQWHafmIFo
גאון הפסנתר פרנץ ליסט כלל את ה"פוליה" שלו ביצירה ארוכה בשם "רפסודיה ספרדית":
http://youtu.be/MqlLSHPGeWw
ריקוד רוסי על היצירה:
https://youtu.be/Uiv-vQvxPbY
וריאציות על "לה פוליה" מאת סרגיי רחמנינוב שקרא ליצירתו "וריאציות על נושא של קורלי":
http://youtu.be/sX0Gg3lmh5E
ומוסיקאי הפופ-רוק ונגליס שילב את הרמוניית הפוליה בקטע מרהיב שכתב למקהלה ותזמורת:
http://youtu.be/RvvhRwnYfBM
קוראים לה "לה פוליה" (La Follia), או בעברית "השגעון".
לא ברור איפה נולדה המנגינה הספרדית-פורטוגזית הזו מימי הביניים. ההשערה היא שהיא פרצה לפני כ-700 שנה. נראה שהיא הייתה מנגינה שליוותה מחול, שהרוקדים אותו נראו כמוכי שיגעון ומכאן שמה. מאז היא צצה שוב ושוב ביצירותיהם של גדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס, בעידן הבארוק, בתקופה הרומנטית ואפילו במאה ה-20.
זה התחיל עם ריקוד העם הפורטוגזי היפה של ימי הביניים. עם הזמן הפך הניגון של La Folia למנגינה לחליל. בהדרגה היא נפוצה אל כל אירופה. כך החלה המנגינה המהפנטת, עם ההרמוניה הכובשת, לצוץ במוסיקה האמנותית שוב ושוב. ראשית בסונטה מספר 12 של ארקנג'לו קורלי משנת 1700, שהתבססה על הפולייה. היא הייתה כה יפה עד שה"לה פולייה" הפכה מזוהה עם קורלי ורבים זיהו מאז את הפוליה בטעות כיצירה שנכתבה על ידו.
אחרי קוראלי כתבו שוב ושוב מלחיני תקופות הרנסאנס והבארוק וריאציות על ה"פולייה". גדולי המוסיקה כסקרלטי, ויואלדי, לולי, באך ורבים אחרים שילבו את המנגינה הכובשת ביצירותיהם. רבים שינו את המקצב שלה למקצב הסרבנד האופנתי. אחר כך בתקופה הרומנטית השתמשו בה מלחינים כמו ליסט ליצירת וריאציות וגם כנרים מפורסמים נהגו לנגן אותה בתור הדרן.
ובמאה ה-20, כמו אחרים לפניו, המלחין רחמנינוב היה כל כך משוכנע שקורלי הוא שחיבר אותה, שכתב את הווריאציות שלו על לה פוליה בשנת 1931 וקרא ליצירה "וריאציות על נושא של קורלי".
הנה ריקוד ספרדי על הפוליה, ברוח ריקוד המקורי:
https://youtu.be/vFxLNa5vgxM
ה"פוליה" בסונטה לכינור ולקונטיניואו מספר 12 אופוס 5 של קורלי:
https://youtu.be/4YMq9NEMhMA
ריקוד על המוסיקה של קורלי:
https://youtu.be/lzltjVJl_xU
כאן בפסנתר "לה פולייה" של סקרלטי שנכתב לצ'מבלו:
http://youtu.be/zmytKKO9f9g
הקנון ברה מז'ור של פחלבל הוא בעצם שאקון שהבאס בו מתבסס על ההרמוניה של הפוליה:
http://youtu.be/OFfYGoVstgc
באך שילב את הפולייה ב"קנטטת האיכרים" שלו, הקנטטה מספר 212 - כאן באווירה ספרדית:
http://youtu.be/sHK1Xhrh_sY
והנה 15 וריאציות על 'לה פולייה' מאת ויואלדי (שלמד אצל קורלי):
http://youtu.be/iGQWHafmIFo
גאון הפסנתר פרנץ ליסט כלל את ה"פוליה" שלו ביצירה ארוכה בשם "רפסודיה ספרדית":
http://youtu.be/MqlLSHPGeWw
ריקוד רוסי על היצירה:
https://youtu.be/Uiv-vQvxPbY
וריאציות על "לה פוליה" מאת סרגיי רחמנינוב שקרא ליצירתו "וריאציות על נושא של קורלי":
http://youtu.be/sX0Gg3lmh5E
ומוסיקאי הפופ-רוק ונגליס שילב את הרמוניית הפוליה בקטע מרהיב שכתב למקהלה ותזמורת:
http://youtu.be/RvvhRwnYfBM
איך נשמעת הלירה?
כלי הנגינה לירָה (Lyre) הוא כלי מיתר עתיק שדוגמאות ממנו מהאלף השלישי לפני הספירה נמצאו באיזור הסהר-הפורה ודוגמאות מאוחרות יותר נמצאו במזרח-התיכון.
בתנ"ך הלירה היתה הכלי שבו ניגן דוד המלך והידוע בשמו 'כינור דוד'.
ביוון מנגנים עד ימינו בלירה, כלי מיתר שדומה אמנם למנדולינה אבל הוא מנוגן בעזרת קשת ויש לו 3 מיתרים: לה, רה וסול.
גם הרומים ניגנו בלירות. הסיפור על נרון קיסר שניגן בכינור בזמן שרומא נשרפת ועולה בלהבות אינו מדויק. הוא ניגן ככל הנראה בלירה דווקא.
מהלירה הקדומה נוצרו כלים כמו הקראוט, כלי נגינה מוולש שבאיים הבריטיים. מנגנים בו בקשת או בפריטה.
הנה צלילי הלירה השומרית:
https://youtu.be/JU4QRxsZhjg
לירה יוונית מהתקופה הקלסית:
https://youtu.be/hkxCrqzTng4
לירה שנבנתה על פי שרידים ארכאולוגיים שנמצאו במגידו:
https://youtu.be/27opcKxcg1c
לירה סקסונית:
https://youtu.be/qaJYclpNwUE
לירה אחרונה מהתקופה הרומנטית:
https://youtu.be/zX9kPR29Riw
והלירה המודרנית של היוונים, במרכז השלישיה שבאי היווני כרתים:
https://youtu.be/TYMMxYrvKt8
כלי הנגינה לירָה (Lyre) הוא כלי מיתר עתיק שדוגמאות ממנו מהאלף השלישי לפני הספירה נמצאו באיזור הסהר-הפורה ודוגמאות מאוחרות יותר נמצאו במזרח-התיכון.
בתנ"ך הלירה היתה הכלי שבו ניגן דוד המלך והידוע בשמו 'כינור דוד'.
ביוון מנגנים עד ימינו בלירה, כלי מיתר שדומה אמנם למנדולינה אבל הוא מנוגן בעזרת קשת ויש לו 3 מיתרים: לה, רה וסול.
גם הרומים ניגנו בלירות. הסיפור על נרון קיסר שניגן בכינור בזמן שרומא נשרפת ועולה בלהבות אינו מדויק. הוא ניגן ככל הנראה בלירה דווקא.
מהלירה הקדומה נוצרו כלים כמו הקראוט, כלי נגינה מוולש שבאיים הבריטיים. מנגנים בו בקשת או בפריטה.
הנה צלילי הלירה השומרית:
https://youtu.be/JU4QRxsZhjg
לירה יוונית מהתקופה הקלסית:
https://youtu.be/hkxCrqzTng4
לירה שנבנתה על פי שרידים ארכאולוגיים שנמצאו במגידו:
https://youtu.be/27opcKxcg1c
לירה סקסונית:
https://youtu.be/qaJYclpNwUE
לירה אחרונה מהתקופה הרומנטית:
https://youtu.be/zX9kPR29Riw
והלירה המודרנית של היוונים, במרכז השלישיה שבאי היווני כרתים:
https://youtu.be/TYMMxYrvKt8
מהו חליל פאן?
חֲלִיל-פָּאן (Pan flute) הוא כלי נגינה עתיק ועממי, שנמנה על משפחת כלי הנשיפה מעץ ונפוץ בעולם בעיקר מאז ימי הביניים.
חליל פאן עשוי מסדרה של קנים, עשרה או יותר, המחוברים זה לצד זה באורך הולך וגדל. בנגינה בזה אחר זה, מהארוך לקצר, ניתן להפיק מהם סולם מוסיקלי מלא.
את קני העץ באורכים שונים מחברים זה לזה בצורה אנכית, מהקצר ועד הארוך ביותר.
מקורותיו של חליל הפאן הם עתיקים מאד, כבר מאז יוון העתיקה וככל הנראה עוד הרבה לפני כן. מכל מקום, הוא נקרא על שם האל היווני המיתולוגי פאן. אל הרועים, הטבע, המוסיקה והשעשועים במיתולוגיה היוונית.
כיום מנגנים בחליל פאן במקומות רבים בעולם, כולל סין וקוריאה במזרח הרחוק, דרך רומניה ואוקראינה שבאירופה ועד ארצות שונות באמריקה הדרומית, כמו פרו.
לחליל פאן יש גרסאות וצורות שונות. יש לו גם שמות נוספים בעולם, כולל סירינקס (Syrinx) ו"פאן פייפ" (Pan pipe).
הנה חליל הפאן בנעימה הדרום אמריקאית "אל קונדור פסה":
https://youtu.be/nejiQ39DWrU
ג'ורג' זמפיר, חלילן הפאן המפורסם, בנעימה הכי מוכרת לכלי:
https://youtu.be/0Wv3Ya9nskA
כך בונים חליל פאן בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/FhWLANP4yqU
נגן מנגן בחליל פאן בליווי גיטרה:
https://youtu.be/-kpWllK3VgI
ובאופרה 'חליל הקסם' הפקיד מוצרט חליל פאן בידיו של פאפאגנו:
https://youtu.be/U6S9cQNbENI
חֲלִיל-פָּאן (Pan flute) הוא כלי נגינה עתיק ועממי, שנמנה על משפחת כלי הנשיפה מעץ ונפוץ בעולם בעיקר מאז ימי הביניים.
חליל פאן עשוי מסדרה של קנים, עשרה או יותר, המחוברים זה לצד זה באורך הולך וגדל. בנגינה בזה אחר זה, מהארוך לקצר, ניתן להפיק מהם סולם מוסיקלי מלא.
את קני העץ באורכים שונים מחברים זה לזה בצורה אנכית, מהקצר ועד הארוך ביותר.
מקורותיו של חליל הפאן הם עתיקים מאד, כבר מאז יוון העתיקה וככל הנראה עוד הרבה לפני כן. מכל מקום, הוא נקרא על שם האל היווני המיתולוגי פאן. אל הרועים, הטבע, המוסיקה והשעשועים במיתולוגיה היוונית.
כיום מנגנים בחליל פאן במקומות רבים בעולם, כולל סין וקוריאה במזרח הרחוק, דרך רומניה ואוקראינה שבאירופה ועד ארצות שונות באמריקה הדרומית, כמו פרו.
לחליל פאן יש גרסאות וצורות שונות. יש לו גם שמות נוספים בעולם, כולל סירינקס (Syrinx) ו"פאן פייפ" (Pan pipe).
הנה חליל הפאן בנעימה הדרום אמריקאית "אל קונדור פסה":
https://youtu.be/nejiQ39DWrU
ג'ורג' זמפיר, חלילן הפאן המפורסם, בנעימה הכי מוכרת לכלי:
https://youtu.be/0Wv3Ya9nskA
כך בונים חליל פאן בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/FhWLANP4yqU
נגן מנגן בחליל פאן בליווי גיטרה:
https://youtu.be/-kpWllK3VgI
ובאופרה 'חליל הקסם' הפקיד מוצרט חליל פאן בידיו של פאפאגנו:
https://youtu.be/U6S9cQNbENI
איך פועל העוגב?
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
