שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו כוראל?
הכוראל (Choral) שאנו מכירים כיום הוא בדרך כלל שיר כנסייתי המבוסס על מנגינה פשוטה, בצירוף הרמוניה בת 3 קולות נוספים.
ואכן, את הכוראלים של באך, למשל, נהגו לשיר בכנסייה ב-4 קולות, מהנמוך לגבוה - באס, טנור, אלט וסופרן.
אבל הכוראלים במקור נולדו כשירי כנסיה שהיו מושרים בקו מלודי יחיד, מה שנקרא "מונופוניה". בשירה השתתף כל קהל המאמינים, כשכולם שרים ביחד את המנגינה המשותפת, ולא רק המבצעים של הטקס, כמו שנהוג היה בכנסייה הקתולית.
כי הכוראל היה שיר התפילה שהונהג בכנסייה הלותרנית, זרם הכנסייה הפרוטסטנטית שנוסד בגרמניה על ידי הכומר מרטין לותר.
#התפתחות הכוראל
לותר המורד התפצל מהכנסייה הקתולית ופיתח את המיסה הנוצרית, הטקס השבועי החגיגי, לסגנון של טקס עממי יותר, בו יכולים היו המאמינים לשיר את הכוראלים, להבין את המילים ולהשתתף בטקס הקדוש, ביחד עם המוסיקאים שניהלו אותו.
הכוראלים היו קלים לשירה ובעלי מנגינות פשוטות, כשהמבנה שלהם היה מבנה סטרופי, כלומר המנגינה של כל הבתים הייתה זהה.
ואכן, רבים מהכוראלים הראשונים של הכנסיה הלותרנית נכתבו בידי מרטין לותר עצמו, מייסד הזרם. מרטין לותר נהג לקרוא להם פשוט "שירים", כשאת חלקם הוא ביסס גם על שירים גרגוריאניים קדומים.
עם הזמן החלו מלחינים שונים להרמן (מלשון הרמוניה) ולעבד את הכוראלים הפשוטים, תוך שהם מוסיפים להם קולות נוספים.
המצטיין מהמלחינים הללו היה יוהן סבסטיאן באך, המלחין הגרמני שהיום נחשב מגדולי המוסיקה אך באותה תקופה היה מלחין זוטר שעיבד כוראלים כאלו בשביל הקנטטות שהוא כתב לכנסייה.
העיבודים הללו של באך הם היום כה מוערכים ואהובים, עד שהכוראל כמושג מוסיקלי וכצורת שיר כנסייתי נקשר לעד עם שמו של באך וכמעט תמיד כולל ארבעה קולות.
הנה כוראל מהמתיאוס פסיון של יוהן סבסטיאן באך:
http://youtu.be/MY-aowxVXfI
"שיר אמריקאי" (American tune) של סיימון וגרפונקל שהתבסס על הכוראל הזה של באך:
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:
https://youtu.be/ECWPpJjGK7k
גירסת הכוראל לשני קולות של יוהן קרוגר "Nun kommt der Heiden Heiland" לכוראל שכתב מרטין לותר לותר על תפילה מן המאה ה-12:
https://youtu.be/ffX3X32UkTo
מקהלה בליווי תזמורת מבצעת את הכוראל מהקנטטה מספר 147 של באך "ישו, שמחתי לעד":
https://youtu.be/WUo7tQOvapE
והכוראל המרטיט “הצאן ירעה לבטח” מתוך קנטטה 208:
https://youtu.be/jCyJvRaQ3Dg
איך פועל העוגב?
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מהו מזמור הסטאבט מאטר הנוצרי?
סטאבט מאטר (Stabat Mater), או בשמה המלא "סְטָאבָּט מָאטֶר דולורוסה", היא תפילת "האם הדואבת", המתמקדת בייסוריה של מרים, מריה, אימו של ישו, על סבלו של בנה.
למעשה, סטאבט מאטר הוא שמו של מזמור קתולי מהמאה ה-13, המספר על ייסוריה של מרים, בעת שהיא עומדת מול הצלב שעליו צלוב בנה ישוע. דמיינו את התמונה ונסו לחוש כמה כאב יש אצל אם הצופה בבנה הגווע על הצלב, יום אחרי יום. קראו על אכזריות הענישה הרומית הזו בתגית "צליבה".
גם מקור שמו של המזמור הוא משורתו הראשונה "Stabat mater Dolorosa", בעברית "עומדת האם מיוסרת".
בין השורות החזקות, בתרגומו של עידו אברביה:
"אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי ישוע בנה... את לבה המתייפח, להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה... אם האהבה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל... מות ישוע יזכני בחסדו ממרומים... ובכלות גופי למות, נשמתי תזכה לשבת - בגן עדן לעולמים."
ל"סטאבט מאטר" מעמד דתי מימי הביניים שהוא גבוה יותר מכל שיר לטיני אחר. את המזמור, שמקורו במסדר הפרנציסקני, הלחינו מלחינים רבים. אחד האהובים, אולי האהוב ביותר מביניהם הוא ה"סטאבט מאטר" המפורסם של ג'ובאני פרגולזי.
בין המלחינים המפורסמים מתקופות מוקדמות בולטים ז'וסקן דה פרה (Josquin des Prez), ג'יובאני פלסטרינה (Palestrina) אורלנדו די לאסו (Orlando di Lasso) ואלסנדרו סקרלטי (Alessandro Scarlatti).
בהמשך הלחינו אותו גם אנטוניו ויוולדי ופרגולזי. גרסתו מ-1736 זכתה לפופולריות עצומה ורבים תזמרו אותו מחדש, ביניהם רוסיני, אמנואלה ד'אסטורגה, דבוז'אק ופרנסיס פולנק. גדול כותבי האופרה האיטלקית ג'וזפה ורדי אף כלל אותו ב-Quatro Pezzi Sacri - קובץ יצירות, מהאחרונות שלו, "ארבעה קטעים קדושים".
הנה ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי:
https://youtu.be/CVwne4YEN7A
וביצוע נפלא של חלק ביצירה:
https://youtu.be/zRbYF1deQGU
מהי התזמורת הסימפונית?
התזמורת הסימפונית (Symphonic Orchestra), או בשמה הנרדף תזמורת פילהרמונית, היא תזמורת המנגנת מוסיקה קלאסית, התזמורת הכי נפוצה מבין התזמורות והגדולה מכל התזמורות.
לרוב מנגנת התזמורת הסימפונית מוסיקה קלאסית, מהתקופות השונות בתולדות המוסיקה, החל מתקופת הבארוק ועד למוסיקה בת זמננו.
בתזמורת זו נכללים עשרות או אף מאות נגנים, מ-60 נגנים ויותר. בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, למשל, יש כ-100 נגנים.
בתזמורת הסימפונית מיוצגות כל מחלקות המוסיקה (מה שקרוי סקציות). בכל קבוצת כלים כזו יש נגן ראשון, נגן שאחראי לסקציה כולה ומנגן מפעם לפעם קטעי סולו ביצירות שונות.
את התזמורת מנהל מוסיקלית המנצח (ראו בתגית "מנצח תזמורת"). הוא מכין אותה לביצוע ומנצח במהלך הקונצרט. אך בראש התזמורת עומד ומסייע למנצח הכנר הראשי, המכונה מסורתית "קונצרטמייסטר".
#סקציות - מחלקות הכלים
בין קבוצות הכלים התזמורת הסימפונית נכללים:
כלי קשת - נכללים בהם כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. זו קבוצת הקשתים, הסקציה הגדולה ביותר בתזמורת.
כלי נשיפה ממתכת - חצוצרה, קרן יער, טרומבון, טובה.
כלי נשיפה מעץ - פיקולו, חליל צד, אבוב, קלרנית ובסון.
כלי הקשה - טימפני, צ'לסטה, פעמונים, מצלתיים וקסילופון.
#הרכב התזמורת
הרכבי הכלים משתנים לפי הצורך והיצירה המנוגנת. יש הבדלים ברורים בין יצירות מתקופת הבארוק, כמו המיסות או הפסיון של באך, ליצירות מהתקופה הקלאסית דוגמת העידן ומוצרט ויצירות מהתקופה הרומנטית, כמו אלה של ברליוז, מאהלר ועד ליצירות מהמאה ה-20, כמו אלה של סטרווינסקי או שוסטקוביץ'.
יצירות כמו המיסה בסי מינור או מתאוס פסיון של באך דורשות הרכב שונה של כלים מיצירה של מאהלר, למשל, וביצוע יצירה של יוזף היידן דורש הרכב שונה מזה הדרוש ליצירה של סטרווינסקי.
ביצירות שונות, כמו הקונצ'רטו (יצירה לסולן ולתזמורת), מצטרפים לתזמורת סולנים. ביצירות אחרות מצורפים אליה כלים ייחודיים, שאינם קבועים בתזמורת הסימפונית. ביניהם פסנתר, גיטרה, עוגב ונבל.
הנה כלי התזמורת בשיר:
https://youtu.be/JVY4tj-JTBc
התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת:
https://youtu.be/3bi7YnYZWPo
נגן בתזמורת מספר על עצמו ועליה (עברית):
https://youtu.be/YQh8EwPUPFM
תזמורת סימפונית מבצעת קונצ'רטו של באך עם שתי ילדות פלא נהדרות (עברית):
https://youtu.be/cBJXIfYE6i8
התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת את התקווה בקורונה:
https://youtu.be/HY9G3kp5ux0
הנה כלי התזמורת, אחד אחרי השני:
https://youtu.be/EfedK-dqXWc
הכינו את עצמכם לזיהוי הכלים של התזמורת הסימפונית:
https://youtu.be/dcm-1UP5O2Y
ובחנו את עצמכם בזיהוי כלי התזמורת:
https://youtu.be/tb0gHAzpQPE
מהם המזמורים הגרגוריאניים?
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
חיבור מגוחך אבל פופולארי בין סגנון הזמר הגרגוריאני לבין שירי פופ:
http://youtu.be/kHxPPwNySzw
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
מתי נולד השיר מעוז צור ישועתי?
השיר "מעוז צור ישועתי" הוא בעצם פיוט, שיר יהודי עתיק שנכתב במאה ה־13 בגרמניה. זה היה בעיצומם של ימי הביניים, תקופה אפלה וקשה ליהודים. הם סבלו מאד מהנוצרים במרכז אירופה, שרדפו אותם קשות והאשימו יהודים בעלילות דם איומות. בנצרות זו הייתה תקופת מסעי הצלב, שבה יצאו כוחות נוצריים לכבוש את ארץ ישראל והיהודים, לא זו בלבד שסבלו באירופה מרדיפות קשות, הם גם ראו בעיניים כלות כיצד כובשים הנוצרים את ארצם, בעוד הם חסרי אונים בגלות.
ואכן, השיר תאר את הצרות שידע העם היהודי לאורך ההיסטוריה ומתמקד בגזרות שהטיל אנטיוכוס מלך היוונים, על היהודים. השיר מספר על מרד החשמונאים עתיר הגבורה ועל הניצחון הגדול על היוונים. הוא מתאר את נס פך השמן ואת ההצלה וההתגברות של עם ישראל על צרותיו.
הנה הלחן הכי מוכר של הפיוט העתיק (עברית):
http://youtu.be/BZldtXDRaYw
השיר בסגנון חרדי מודרני (עברית):
http://youtu.be/WjFm5d9dsG0
ופיוט בסגנון אחר (עברית):
http://youtu.be/GcCHkSWzmS0
איך מככב המזמור העתיק "'דיאֶס אירֶה'" בקולנוע?
האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?
שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.
מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.
כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.
למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.
גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.
כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.
מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.
בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.
אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...
סיפור הדיאס אירה ואיך הוא שולב בסרטים:
https://youtu.be/-3-bVRYRnSM
ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:
https://youtu.be/sEUaT24B2U8
בתווים עתיקים:
https://youtu.be/dsn9LWh230k
פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:
https://youtu.be/7nVmFlSV1ok
אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:
https://youtu.be/RVc9G36uxPc
עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":
https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA
בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":
https://youtu.be/j23bSfiYScI
כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:
https://youtu.be/0hL1m4hGBVY
והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":
https://youtu.be/ZV60qfHhKI0
הכוראל (Choral) שאנו מכירים כיום הוא בדרך כלל שיר כנסייתי המבוסס על מנגינה פשוטה, בצירוף הרמוניה בת 3 קולות נוספים.
ואכן, את הכוראלים של באך, למשל, נהגו לשיר בכנסייה ב-4 קולות, מהנמוך לגבוה - באס, טנור, אלט וסופרן.
אבל הכוראלים במקור נולדו כשירי כנסיה שהיו מושרים בקו מלודי יחיד, מה שנקרא "מונופוניה". בשירה השתתף כל קהל המאמינים, כשכולם שרים ביחד את המנגינה המשותפת, ולא רק המבצעים של הטקס, כמו שנהוג היה בכנסייה הקתולית.
כי הכוראל היה שיר התפילה שהונהג בכנסייה הלותרנית, זרם הכנסייה הפרוטסטנטית שנוסד בגרמניה על ידי הכומר מרטין לותר.
#התפתחות הכוראל
לותר המורד התפצל מהכנסייה הקתולית ופיתח את המיסה הנוצרית, הטקס השבועי החגיגי, לסגנון של טקס עממי יותר, בו יכולים היו המאמינים לשיר את הכוראלים, להבין את המילים ולהשתתף בטקס הקדוש, ביחד עם המוסיקאים שניהלו אותו.
הכוראלים היו קלים לשירה ובעלי מנגינות פשוטות, כשהמבנה שלהם היה מבנה סטרופי, כלומר המנגינה של כל הבתים הייתה זהה.
ואכן, רבים מהכוראלים הראשונים של הכנסיה הלותרנית נכתבו בידי מרטין לותר עצמו, מייסד הזרם. מרטין לותר נהג לקרוא להם פשוט "שירים", כשאת חלקם הוא ביסס גם על שירים גרגוריאניים קדומים.
עם הזמן החלו מלחינים שונים להרמן (מלשון הרמוניה) ולעבד את הכוראלים הפשוטים, תוך שהם מוסיפים להם קולות נוספים.
המצטיין מהמלחינים הללו היה יוהן סבסטיאן באך, המלחין הגרמני שהיום נחשב מגדולי המוסיקה אך באותה תקופה היה מלחין זוטר שעיבד כוראלים כאלו בשביל הקנטטות שהוא כתב לכנסייה.
העיבודים הללו של באך הם היום כה מוערכים ואהובים, עד שהכוראל כמושג מוסיקלי וכצורת שיר כנסייתי נקשר לעד עם שמו של באך וכמעט תמיד כולל ארבעה קולות.
הנה כוראל מהמתיאוס פסיון של יוהן סבסטיאן באך:
http://youtu.be/MY-aowxVXfI
"שיר אמריקאי" (American tune) של סיימון וגרפונקל שהתבסס על הכוראל הזה של באך:
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:
https://youtu.be/ECWPpJjGK7k
גירסת הכוראל לשני קולות של יוהן קרוגר "Nun kommt der Heiden Heiland" לכוראל שכתב מרטין לותר לותר על תפילה מן המאה ה-12:
https://youtu.be/ffX3X32UkTo
מקהלה בליווי תזמורת מבצעת את הכוראל מהקנטטה מספר 147 של באך "ישו, שמחתי לעד":
https://youtu.be/WUo7tQOvapE
והכוראל המרטיט “הצאן ירעה לבטח” מתוך קנטטה 208:
https://youtu.be/jCyJvRaQ3Dg
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
סטאבט מאטר (Stabat Mater), או בשמה המלא "סְטָאבָּט מָאטֶר דולורוסה", היא תפילת "האם הדואבת", המתמקדת בייסוריה של מרים, מריה, אימו של ישו, על סבלו של בנה.
למעשה, סטאבט מאטר הוא שמו של מזמור קתולי מהמאה ה-13, המספר על ייסוריה של מרים, בעת שהיא עומדת מול הצלב שעליו צלוב בנה ישוע. דמיינו את התמונה ונסו לחוש כמה כאב יש אצל אם הצופה בבנה הגווע על הצלב, יום אחרי יום. קראו על אכזריות הענישה הרומית הזו בתגית "צליבה".
גם מקור שמו של המזמור הוא משורתו הראשונה "Stabat mater Dolorosa", בעברית "עומדת האם מיוסרת".
בין השורות החזקות, בתרגומו של עידו אברביה:
"אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי ישוע בנה... את לבה המתייפח, להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה... אם האהבה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל... מות ישוע יזכני בחסדו ממרומים... ובכלות גופי למות, נשמתי תזכה לשבת - בגן עדן לעולמים."
ל"סטאבט מאטר" מעמד דתי מימי הביניים שהוא גבוה יותר מכל שיר לטיני אחר. את המזמור, שמקורו במסדר הפרנציסקני, הלחינו מלחינים רבים. אחד האהובים, אולי האהוב ביותר מביניהם הוא ה"סטאבט מאטר" המפורסם של ג'ובאני פרגולזי.
בין המלחינים המפורסמים מתקופות מוקדמות בולטים ז'וסקן דה פרה (Josquin des Prez), ג'יובאני פלסטרינה (Palestrina) אורלנדו די לאסו (Orlando di Lasso) ואלסנדרו סקרלטי (Alessandro Scarlatti).
בהמשך הלחינו אותו גם אנטוניו ויוולדי ופרגולזי. גרסתו מ-1736 זכתה לפופולריות עצומה ורבים תזמרו אותו מחדש, ביניהם רוסיני, אמנואלה ד'אסטורגה, דבוז'אק ופרנסיס פולנק. גדול כותבי האופרה האיטלקית ג'וזפה ורדי אף כלל אותו ב-Quatro Pezzi Sacri - קובץ יצירות, מהאחרונות שלו, "ארבעה קטעים קדושים".
הנה ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי:
https://youtu.be/CVwne4YEN7A
וביצוע נפלא של חלק ביצירה:
https://youtu.be/zRbYF1deQGU
התזמורת הסימפונית (Symphonic Orchestra), או בשמה הנרדף תזמורת פילהרמונית, היא תזמורת המנגנת מוסיקה קלאסית, התזמורת הכי נפוצה מבין התזמורות והגדולה מכל התזמורות.
לרוב מנגנת התזמורת הסימפונית מוסיקה קלאסית, מהתקופות השונות בתולדות המוסיקה, החל מתקופת הבארוק ועד למוסיקה בת זמננו.
בתזמורת זו נכללים עשרות או אף מאות נגנים, מ-60 נגנים ויותר. בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, למשל, יש כ-100 נגנים.
בתזמורת הסימפונית מיוצגות כל מחלקות המוסיקה (מה שקרוי סקציות). בכל קבוצת כלים כזו יש נגן ראשון, נגן שאחראי לסקציה כולה ומנגן מפעם לפעם קטעי סולו ביצירות שונות.
את התזמורת מנהל מוסיקלית המנצח (ראו בתגית "מנצח תזמורת"). הוא מכין אותה לביצוע ומנצח במהלך הקונצרט. אך בראש התזמורת עומד ומסייע למנצח הכנר הראשי, המכונה מסורתית "קונצרטמייסטר".
#סקציות - מחלקות הכלים
בין קבוצות הכלים התזמורת הסימפונית נכללים:
כלי קשת - נכללים בהם כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. זו קבוצת הקשתים, הסקציה הגדולה ביותר בתזמורת.
כלי נשיפה ממתכת - חצוצרה, קרן יער, טרומבון, טובה.
כלי נשיפה מעץ - פיקולו, חליל צד, אבוב, קלרנית ובסון.
כלי הקשה - טימפני, צ'לסטה, פעמונים, מצלתיים וקסילופון.
#הרכב התזמורת
הרכבי הכלים משתנים לפי הצורך והיצירה המנוגנת. יש הבדלים ברורים בין יצירות מתקופת הבארוק, כמו המיסות או הפסיון של באך, ליצירות מהתקופה הקלאסית דוגמת העידן ומוצרט ויצירות מהתקופה הרומנטית, כמו אלה של ברליוז, מאהלר ועד ליצירות מהמאה ה-20, כמו אלה של סטרווינסקי או שוסטקוביץ'.
יצירות כמו המיסה בסי מינור או מתאוס פסיון של באך דורשות הרכב שונה של כלים מיצירה של מאהלר, למשל, וביצוע יצירה של יוזף היידן דורש הרכב שונה מזה הדרוש ליצירה של סטרווינסקי.
ביצירות שונות, כמו הקונצ'רטו (יצירה לסולן ולתזמורת), מצטרפים לתזמורת סולנים. ביצירות אחרות מצורפים אליה כלים ייחודיים, שאינם קבועים בתזמורת הסימפונית. ביניהם פסנתר, גיטרה, עוגב ונבל.
הנה כלי התזמורת בשיר:
https://youtu.be/JVY4tj-JTBc
התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת:
https://youtu.be/3bi7YnYZWPo
נגן בתזמורת מספר על עצמו ועליה (עברית):
https://youtu.be/YQh8EwPUPFM
תזמורת סימפונית מבצעת קונצ'רטו של באך עם שתי ילדות פלא נהדרות (עברית):
https://youtu.be/cBJXIfYE6i8
התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת את התקווה בקורונה:
https://youtu.be/HY9G3kp5ux0
הנה כלי התזמורת, אחד אחרי השני:
https://youtu.be/EfedK-dqXWc
הכינו את עצמכם לזיהוי הכלים של התזמורת הסימפונית:
https://youtu.be/dcm-1UP5O2Y
ובחנו את עצמכם בזיהוי כלי התזמורת:
https://youtu.be/tb0gHAzpQPE
מוסיקה דתית
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
חיבור מגוחך אבל פופולארי בין סגנון הזמר הגרגוריאני לבין שירי פופ:
http://youtu.be/kHxPPwNySzw
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
השיר "מעוז צור ישועתי" הוא בעצם פיוט, שיר יהודי עתיק שנכתב במאה ה־13 בגרמניה. זה היה בעיצומם של ימי הביניים, תקופה אפלה וקשה ליהודים. הם סבלו מאד מהנוצרים במרכז אירופה, שרדפו אותם קשות והאשימו יהודים בעלילות דם איומות. בנצרות זו הייתה תקופת מסעי הצלב, שבה יצאו כוחות נוצריים לכבוש את ארץ ישראל והיהודים, לא זו בלבד שסבלו באירופה מרדיפות קשות, הם גם ראו בעיניים כלות כיצד כובשים הנוצרים את ארצם, בעוד הם חסרי אונים בגלות.
ואכן, השיר תאר את הצרות שידע העם היהודי לאורך ההיסטוריה ומתמקד בגזרות שהטיל אנטיוכוס מלך היוונים, על היהודים. השיר מספר על מרד החשמונאים עתיר הגבורה ועל הניצחון הגדול על היוונים. הוא מתאר את נס פך השמן ואת ההצלה וההתגברות של עם ישראל על צרותיו.
הנה הלחן הכי מוכר של הפיוט העתיק (עברית):
http://youtu.be/BZldtXDRaYw
השיר בסגנון חרדי מודרני (עברית):
http://youtu.be/WjFm5d9dsG0
ופיוט בסגנון אחר (עברית):
http://youtu.be/GcCHkSWzmS0
האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?
שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.
מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.
כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.
למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.
גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.
כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.
מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.
בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.
אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...
סיפור הדיאס אירה ואיך הוא שולב בסרטים:
https://youtu.be/-3-bVRYRnSM
ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:
https://youtu.be/sEUaT24B2U8
בתווים עתיקים:
https://youtu.be/dsn9LWh230k
פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:
https://youtu.be/7nVmFlSV1ok
אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:
https://youtu.be/RVc9G36uxPc
עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":
https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA
בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":
https://youtu.be/j23bSfiYScI
כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:
https://youtu.be/0hL1m4hGBVY
והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":
https://youtu.be/ZV60qfHhKI0
