שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו מופע הלד האנושי של המזרח?
במזרח הרחוק התפתח תחביב משונה אבל מרתק. בעולם מכנים זאת "לד אנושי" (Human LED) או "LCD אנושי" וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע:
אנשים יוצרים תמונות. תמונות ענק.
בארצות האזור, כמו צפון קוריאה, סינגפור, דרום קוריאה מתרגלים בטקסי ענק או בעידוד קבוצות ספורט, יצירה של מצגי ענק ותמונות המורכבות מאלפי משתתפים.
במצג הענק הזה כל משתתף הוא חלק מקבוצה ענקית שמרכיבה תמונה. המשתתפים אוחזים בידיהם שלטים, שניתן להפוך אותם, לקפל ולסובב, כך שהם משנים את צבעיהם.
לאחר תרגולים אינסופיים ומדויקים להפליא, יודע כל משתתף לאיזה צד, צורה וצבע עליו לשנות ומתי. כך הם יוצרים כתובות ענק ותמונות פיקסלים - ממש כאילו היו פיקסלים במסך ענקי של טלוויזיה מבוססת בני אדם.
הנה "הלד האנושי" בפעולה:
https://youtu.be/0kmxTy5L7Rc
עוד תצוגת לד אנושי - בסינגפור:
https://youtu.be/Icv0XlAuBGo
ובדרום קוריאה עושים את זה בתחרויות ספורט, עם הבגדים וללא שלטים!
https://youtu.be/tipHJlLUzNk
ממתי חוגגים ימי הולדת?
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
איך מתנהל טקס התה ביפן?
טקס הכנת ושתיית התה תופס מקום חשוב במסורת היפנית ובתרבותה. זהו טקס מדויק ואסתטי מאוד, שאיש לא יבצע ביפן כלאחר-יד.
מהלך הטקס מוכתב ביפן מראש. מכיוון שהוא כולל תנועות קבועות ומוגדרות מראש, אין בו יותר מדי ספונטניות או ביטוי אישי. להיפך, זוהי מלאכה מדויקת, שכל תנועה בה מחושבת ונחשבת לחלק בלתי נפרד מהטקס המסורתי.
ועדיין, קיימות כמה שיטות שונות לביצוע הטקס. אחת משיטות הטקס מתחילה בהכנה התה, שמכינים מאבקת תה ירוק. מערבבים אותה באמצעות מברשת מיוחדת, תוך הקצפה במים חמים, אך לא רותחים ולא ממותקים.
לאחר חימום המים להכנת התה והוספת אבקת התה, היפנים נוהגים לאכול עוגיה יפנית, בצורה ובכמות מדויקות מאוד.
לאחר מכן היפאנים נוהגים להגיש את התה בספלי חרס ייחודיים, המיוצרים בעבודת יד ושונים זה מזה. מה שמעצבים במערב היו מכנים OneOf, קיצור של "One of a kind".
על הטקס שורה רוחה של תורת הזן, הגורסת שהתעמקות בפרטי הפרטים הקטנים והיומיומיים ביותר של החיים, היא שתביא את האדם להתעלות רוחנית. ההתעלות הזו בטקס התה מושגת על ידי הנינוחות וההרמוניה שמקנה למשתתפים העיסוק בפרטים הקטנים והטקסיים של הטקס.
כך מתנהל טקס התה של יפן, כפי שהוא מודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
טקס התה מתוך סרט:
https://youtu.be/D5zvVqXvfO4
וטקס התה המסורתי של יפאן:
https://youtu.be/l0qsGLtwl-4
מהם טקסי התה בעולם?
אין עוד משקה בעולם שתרבויות שלמות נוהגות להתענג עליו כך, כמו התה (Tea). הרי, ביחד עם הקפה, מדובר על אחד משני המשקאות האהובים בתבל.
אבל מה שלא פחות מעניין הם הטקסים הקטנים שנהוגים בתרבויות שונות, טקסים בעלי כללים יחודיים לכל עם ומוגדרים היטב. חלק מהם כולל פעילות אמנותית נלווית וכולם בני מאות שנים.
עמים שונים נוהגים אחרת במנהגי שתיית התה שלהם. כך נוהגים היפנים בטקס התה המסורתי שלהם, כך הסינים היושבים בבתי התה ונתיני האימפריה הבריטית, השותים אותו בארוחת המנחה, טקס התה היומי שלהם, שגם אצלנו הוא התנחל בעבר ונקרא "ארוחת ארבע".
ראשונה היא סין. בתור מגלת ויוצרת משקה התה, לא פיתחו כל האזורים בסין טקס יומיומי. בחלק גדול מסין יש מעין צורת בילוי יומיומית, במקומות התכנסות לשתיית תה הנקראים "בית תה". אצל מרבית הסינים הטקס אולי אינו כה קבוע וחשוב, אבל אצלם בית התה (Tea house) הוא מוסד חברתי חשוב, שמקביל לבית הקפה של ארצות המערב.
במדינות שמסביב לסין כמו מונגוליה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן ודרום-מזרח רוסיה, נפוץ גם בית התה הסיני. אפילו בתרבויות כמו של טורקיה ואיראן ובערים מערביות בעלות אוכלוסיית מהגרים ממוצא סיני, כמו ניו יורק וסן פרנסיסקו, קיימים בתי תה אסיאתיים בסגנון דומה.
ביפאן כבר נחשבת הכנת התה לאמנות מיוחדת והיא כרוכה בפולחן של ממש. יש בו תנועות קבועות ומוגדרות שנחשבות לחלק בלתי נפרד מטקס ה"צ'אדו", ביפנית "דרך התה", טקס שנחשב למרכזי במסורת היום יום ובתרבות היפנית. בטקס, שהתגבש עוד לפני המאה ה-15, נוהגים היפאנים להגיש את התה בספלי חרס מיוחדים, המיוצרים ביד ושונים זה מזה. בניגוד לאנגלים, למשל, התה ביפן לא מומתק בסוכר.
גם שעת התה של האנגלים (Tea time), "תה המנחה" (Afternoon tea) או "ארוחת המנחה" הנהוגה בכל אחר-הצהריים, הם שמות של טקס אנגלי יומיומי ובעל משמעות רבה. מוגש בו תה חלש עם חלב. בעבר כינו אותו גם "תה נמוך" כיוון שהאנגלים נהגו להגיש אותו על השולחן הנמוך של חדר המגורים, החדר שאצלנו נקרא "הסלון".
מקורו של "תה המנחה" הוא בתקופת האימפריה הבריטית. אז הפכה הארוחה הזו למנהג חשוב מאד מבחינה תרבותית, שהונהג ברוב ממלכות חבר העמים הבריטי. הוא אף התפשט למדינות רבות באירופה. בעבר נהגו האנגלים להגיש עם התה והחלב המומתק בסוכר גם כריכים קטנים. כיום נוהגים מרבית האנגלים לאכול עם תה המנחה פרוסת עוגה.
הנה סרטון של שולחנות טקסי תה מהעולם:
https://youtu.be/6woaO0lCWmU
טקס תה יפני:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
הסבר בעברית על הכנת תה יפני:
https://youtu.be/8uWrn6jgVLE
טקס הגונג פו צ'ה הסיני:
https://youtu.be/LFWfJpgM8GU
הגונג פו צ'ה מודגם בבית תה סיני:
https://youtu.be/t7zUE6xnnCU
שעת תה מנחה אנגלית:
https://youtu.be/2jZDBz0qVtM
וטקס תה וייטנאמי:
https://youtu.be/CDWr3bcMATY
מהי ההיסטוריה של טקס התה היפני?
טקס התה ביפן (Tea) הוא אחד הטקסים המוקפדים בעולם המוקדשים לדבר מאכל או משקה כלשהו.
תולדות טקס התה ביפן מתחילים במאה השישית לספירה, כשנזירים בודהיסטים מביאים את התה מסין ליפן. היפנים מתלהבים מהמשקה המצוין הזה ועם השנים הם מפתחים סביבו תודעות הגשה ואסתטיקה נדירות ומוקפדות במיוחד.
עם הזמן מעלים היפנים את ההכנה וההגשה של התה לכדי טקס של ממש. גם מקיימים טקס מרשים, עם חוקים מוגדרים ואף נוקשים ואסתטיקה אמנותית וגבוהה במיוחד.
במאה ה-13 הופכת שתיית התה ביפן גם לאירוע חברתי ומשמעותי. האסתטיקה נשארת והיפנים מתרגלים לארח ולהתארח לתה.
במאה ה-15 מתחיל להתגבש סביב התה טקס של ממש. כללי הטקס המיוחדים שבו הם מתחילים להיות מוגדרים ומדויקים יותר והיפנים מוסיפים גם פעילויות אמנותיות.
כך הופך לראשונה לטקס עניין שתיית התה, שהיה עד אז בילוי חברתי שליו, המלווה בשתיית תה איכותי, תוך שהמארחים מתפארים בכלי ההגשה וההכנה היוקרתיים שקנו מסין.
במאה הבאה, הופך סן-נו-ריקיו את טקס התה לאמנות שיש בה כללים מוגדרים ומחייבים. מאז מקפידים היפנים המסורתיים על כללי הטקס ולא סוטים מהם ולא במעט.
המדהים הוא שגם כיום, במאה ה-21 ועם כל השינויים החברתיים, המודרניזציה והשפעת העולם החדש והעולם בכלל על יפן, הטקס וחוקיו עדיין ממשיכים.
ביפן קיימים ופועלים גם כיום שלושה בתי ספר לתה. הם אמנם נוסדו לפני יותר מ-300 שנה, אבל הם ממשיכים בהוראה והנחלה לצעירים של האמנות המסורתית של שתיית התה, הטקס שמסביבה ונימוסי האירוח היפנים.
הנה טקס התה המסורתי של יפאן:
https://youtu.be/l0qsGLtwl-4
טקס התה של יפאן כפי שהוא מודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
וטקס התה מתוך סרט:
https://youtu.be/D5zvVqXvfO4
מהו התה האנגלי?
באנגליה ובעבר בכל האימפריה הבריטית נהוג לסעוד מעין ארוחת מנחה, טקס תה אנגלי יומי (English tea), שאצל הבריטים הוא טקס משמעותי מאוד.
שעת התה של האנגלים (Tea time) או "תה מנחה" (Afternoon tea), היא ארוחת המנחה הנהוגה בכל אחר-הצהריים. מדובר בטקס אנגלי יומיומי ובעל משמעות רבה, שבו מוגש תה חלש עם חלב. כינו אותו בעבר גם "תה נמוך" כיוון שהאנגלים נהגו להגיש אותו על שולחן חדר המגורים ("הסלון") הנמוך.
מקורו של "תה המנחה" הוא בתקופת האימפריה הבריטית. אז הפכה הארוחה הזו למנהג חשוב מאד מבחינה תרבותית, שהונהג ברוב ממלכות חבר העמים הבריטי. הוא אף התפשט למדינות רבות באירופה. אגב, גם אצלנו, בישראל של שנות ה-40 וה-50, הטקס היומי הזה די התנחל ונקרא אז "ארוחת ארבע". היום זה כבר כמעט נעלם.
בעבר נהגו האנגלים להגיש עם התה והחלב המומתק בסוכר גם כריכים קטנים. כיום נוהגים מרבית האנגלים לאכול עם תה המנחה פרוסת עוגה.
הנה שעת תה המנחה האנגלי:
https://youtu.be/2jZDBz0qVtM
עוד משעת התה בבית קפה:
https://youtu.be/OZT0V26g564
ונימוסי השולחן של הבריטים בשעת התה:
https://youtu.be/4yh1i63JZjU
מהי השבת ולמה היא קדושה כל כך ביהדות?
הַשַּׁבָּת עבור היהודים היא יום הקדושה והמנוחה השבועי. היא חלה ביום השביעי בשבוע וביהדות היא נחשבת למועד הכי קדוש שיש.
השבת ביהדות מסמלת את בריאת העולם בידי אלוהים. לפי האמונה היהודית קדושתה של השבת היא קבועה מאז בריאת העולם בידי אלוהים.
היהדות רואה בשמירת שבת את אחת המצוות המרכזיות של המאמינים. היא גם מכונה על ידי הדתיים בשמות המבטאים הערצה ואהבה, כמו "שבת המלכה" ו"אחותי כלה". למעשה, שמירת השבת נחשבת ביהדות כשקולה כנגד כל שאר המצוות שבתורה.
לפי המדרש, את השבת הראשונה קיבל האדם מאת אלוהים, ביום בו הוא נברא. תחילתה ב"ליל שבת", לאחר שקיעת החמה, בערב של יום שישי.
סופה של השבת הוא למחרת, עם צאת הכוכבים במה שנקרא ביהדות "מוצאי שבת".
בין מנהגי השבת, חשוב להזכיר את הדלקת נרות השבת, החלה שלפי המסורת אופים במיוחד לכבודה, הקידוש בערב שבת, עונג שבת, אותו רעיון של מנוחה מוחלטת בסופו של שבוע מאומץ וההבדלה במוצאי השבת, להבדיל בין קודש לחול.
#למה יש דברים שאסור לעשות בשבת?
כשהתורה מצווה על עם ישראל לשבות, לנוח מכל מלאכה ולא לעבוד בשבת, היא כוללת את כל מה שעשה אלוהים ביום השביעי, לאחר שהוא ברא את העולם בשישה ימים, כמו שהוא שבת ממלאכת הבריאה ויצירת העולם, גם אנחנו שובתים ביום השביעי של כל שבוע, "זכר למעשה בראשית".
הסיבה שהיהודי המאמין לא מדליק אש, מוסיף תבלין למאכל, גוזר נייר לשימוש, כותב או אפילו נוסע לים בשבת, היא שאין לעשות בשבת שום פעולה שמשלימה את מלאכת היצירה של משהו, כולל פעולות שלא מחייבות כל מאמץ אך מחוללות פעולות אחרות, כמו להפעיל את המעלית, לדבר בטלפון או להדליק את האור.
אסור לעשות בשבת שום פעולה הנחשבת ליצירה או אפילו משלימה את תהליך היצירה. כל דבר שכבר יוצר במפעל והמעשה בשבת מכשיר אותו סופית לשימוש, הוא יצירה חדשה שמושלמת בשבת ולכן אסורה. אפילו תלישת נייר טואלט מהגליל שלו.
חז"ל קראו לזה" מכה בפטיש", כלומר הם דימו זאת לפעולה האחרונה של האומן שיצר כלי חדש כלשהו ונותן את המכה האחרונה בפטישו, זו שהופכת את הכלי לשימושי ומוכן.
השבת מתחילה בהדלקת נרות השבת (עברית):
https://youtu.be/QrAeGucX7Tk
שיר ילדים לשבת (עברית):
https://youtu.be/TdjbNIDEuLo
בפתיחת ארוחת השבת יש את הקידוש (עברית):
http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s
ההבדלה במוצאי השבת (עברית):
https://youtu.be/Kdvum3j9sZ0
וזמירות לסעודה השלישית לקראת צאת השבת (עברית):
https://youtu.be/gm_V7BdZA10
שיר לכבוד שבת קודש (עברית):
https://youtu.be/KLpCWNiGeQA
ושיר שבת ביידיש:
https://youtu.be/vKqSBZt4CP0
מהו הקידוש של ערב שבת?
כמו כל קידוש ביהדות, הקידוש בערב שבת הוא טקס קצר שנועד להזכיר את קדושת יום השבת, ממש כמו קדושת חג, בקידוש של חג.
מקובל שברכה מיוחדת בקידוש נאמרת על גביע של יין. המצווה מהתורה היא לקדש את השבת בדברים, לפני הסעודה, על ידי בעל הבית או הבכיר מהנוכחים.
הנה הסבר על הקידוש ומנהגיו:
http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s
קידוש ליל שבת ביהדות מרוקו:
https://youtu.be/HRnU98VPuF0
וקידוש שחולל סערה בשכונת מאה שערים (עברית):
https://youtu.be/YJXZsWAJ4qE
מי משחילים שיפודים לפרצופם בפסטיבל הצמחוני?
עיוותי גוף (Body Modifications) בעולם הם עניין מגוון ולא פעם משונה. ממתיחת אוזניים ושפתיים ועד הגבהת הצוואר לממדים שלא יאומנו - אנשים בעלי אמונות ושוחרי מסורות קדומות מאמינים בעיוותי הגוף הנהוגים אצלם, משלל סיבות ומנהגים.
אבל אחת השיטות המוזרות והמפחידות ביותר לצפייה היא זו של אנשים הנועצים מכשירים חדים בלחייהם.
זה אחד מעיוותי הגוף המשונים ביותר בעולם. מי שמתחברים אליו הם בני הדת הטאואיסטית, המאמינים שמנהגם לתקוע חרבות סמוראים, סכינים ושיפודים בלחי יכפר על חטאיהם ויזכה אותם במזל טוב.
אפילו הדם הנשפך מגופם בעת המעשה של נעיצת העצם החד בלחייהם לא מפחיד את המאמינים. האמונה הטאואיסטית גורסת שכל טיפת דם שנשפכת מלחיו של המאמין מוקדשת לאלים.
המנהג הזה מתקיים אחת לשנה, במהלך הפסטיבל הצמחוני (KIN JE), פסטיבל הצמחונים באי פוקט שבתאילנד. לפי המסורת המקומית נולד פסטיבל הצמחונים ב-1825, עם להקת אופרה סינית שביקרה במקום וחלתה כולה. הסיפור הוא שכדי לפייס את האלים, אימצו חברי הלהקה בפוקט תפריט צמחוני וביצעו טקסים טאואיסטים ששיפרו את מצבם.
עם פתיחת הפסטיבל צועדים המשתתפים ברחובות ומכאיבים לעצמם, כשברקע מושמעת מוסיקה מסורתית וזיקוקים נורים אל השמיים.
וכך, במשך 9 ימי הפסטיבל ובמהלכו צועדים המאמינים הללו, עם מגוון החפצים התחובים להם בלחיים. יש מהם שתוקעים בלחי אחת חרב, שיפודים ומספר סכינים. אחרים מחוררים את שפתם התחתונה ומחדירים לתוכה אביזרים ארוכים אף יותר.
בפסטיבל מתקיימים גם פולחנים מכאיבים אחרים ונפוצים יותר ביבשת אסיה, כמו הליכה על גחלים.
"איך לא כואב להם?" - אתם ודאי שואלים. ובכן, כדי שלא להרגיש כאב מנסים המאמינים הטאואיסטים להיכנס ל"טראנס", מצב נפשי שיקל עליהם את הכאב ככל האפשר. את השאר עושה האמונה.
הנה מצגת וידאו על אחד מעיוותי הגוף המבהילים:
https://youtu.be/ckOGqhRIryg
טאואיסטים בפסטיבל הצמחונות בפוקט:
https://youtu.be/J6kGC3Y0PXY
ו-9 ימים של חפצים חדים ותקועים בלחיים:
https://youtu.be/_BwzygJW2Tk
במזרח הרחוק התפתח תחביב משונה אבל מרתק. בעולם מכנים זאת "לד אנושי" (Human LED) או "LCD אנושי" וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע:
אנשים יוצרים תמונות. תמונות ענק.
בארצות האזור, כמו צפון קוריאה, סינגפור, דרום קוריאה מתרגלים בטקסי ענק או בעידוד קבוצות ספורט, יצירה של מצגי ענק ותמונות המורכבות מאלפי משתתפים.
במצג הענק הזה כל משתתף הוא חלק מקבוצה ענקית שמרכיבה תמונה. המשתתפים אוחזים בידיהם שלטים, שניתן להפוך אותם, לקפל ולסובב, כך שהם משנים את צבעיהם.
לאחר תרגולים אינסופיים ומדויקים להפליא, יודע כל משתתף לאיזה צד, צורה וצבע עליו לשנות ומתי. כך הם יוצרים כתובות ענק ותמונות פיקסלים - ממש כאילו היו פיקסלים במסך ענקי של טלוויזיה מבוססת בני אדם.
הנה "הלד האנושי" בפעולה:
https://youtu.be/0kmxTy5L7Rc
עוד תצוגת לד אנושי - בסינגפור:
https://youtu.be/Icv0XlAuBGo
ובדרום קוריאה עושים את זה בתחרויות ספורט, עם הבגדים וללא שלטים!
https://youtu.be/tipHJlLUzNk
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
טקס הכנת ושתיית התה תופס מקום חשוב במסורת היפנית ובתרבותה. זהו טקס מדויק ואסתטי מאוד, שאיש לא יבצע ביפן כלאחר-יד.
מהלך הטקס מוכתב ביפן מראש. מכיוון שהוא כולל תנועות קבועות ומוגדרות מראש, אין בו יותר מדי ספונטניות או ביטוי אישי. להיפך, זוהי מלאכה מדויקת, שכל תנועה בה מחושבת ונחשבת לחלק בלתי נפרד מהטקס המסורתי.
ועדיין, קיימות כמה שיטות שונות לביצוע הטקס. אחת משיטות הטקס מתחילה בהכנה התה, שמכינים מאבקת תה ירוק. מערבבים אותה באמצעות מברשת מיוחדת, תוך הקצפה במים חמים, אך לא רותחים ולא ממותקים.
לאחר חימום המים להכנת התה והוספת אבקת התה, היפנים נוהגים לאכול עוגיה יפנית, בצורה ובכמות מדויקות מאוד.
לאחר מכן היפאנים נוהגים להגיש את התה בספלי חרס ייחודיים, המיוצרים בעבודת יד ושונים זה מזה. מה שמעצבים במערב היו מכנים OneOf, קיצור של "One of a kind".
על הטקס שורה רוחה של תורת הזן, הגורסת שהתעמקות בפרטי הפרטים הקטנים והיומיומיים ביותר של החיים, היא שתביא את האדם להתעלות רוחנית. ההתעלות הזו בטקס התה מושגת על ידי הנינוחות וההרמוניה שמקנה למשתתפים העיסוק בפרטים הקטנים והטקסיים של הטקס.
כך מתנהל טקס התה של יפן, כפי שהוא מודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
טקס התה מתוך סרט:
https://youtu.be/D5zvVqXvfO4
וטקס התה המסורתי של יפאן:
https://youtu.be/l0qsGLtwl-4
אין עוד משקה בעולם שתרבויות שלמות נוהגות להתענג עליו כך, כמו התה (Tea). הרי, ביחד עם הקפה, מדובר על אחד משני המשקאות האהובים בתבל.
אבל מה שלא פחות מעניין הם הטקסים הקטנים שנהוגים בתרבויות שונות, טקסים בעלי כללים יחודיים לכל עם ומוגדרים היטב. חלק מהם כולל פעילות אמנותית נלווית וכולם בני מאות שנים.
עמים שונים נוהגים אחרת במנהגי שתיית התה שלהם. כך נוהגים היפנים בטקס התה המסורתי שלהם, כך הסינים היושבים בבתי התה ונתיני האימפריה הבריטית, השותים אותו בארוחת המנחה, טקס התה היומי שלהם, שגם אצלנו הוא התנחל בעבר ונקרא "ארוחת ארבע".
ראשונה היא סין. בתור מגלת ויוצרת משקה התה, לא פיתחו כל האזורים בסין טקס יומיומי. בחלק גדול מסין יש מעין צורת בילוי יומיומית, במקומות התכנסות לשתיית תה הנקראים "בית תה". אצל מרבית הסינים הטקס אולי אינו כה קבוע וחשוב, אבל אצלם בית התה (Tea house) הוא מוסד חברתי חשוב, שמקביל לבית הקפה של ארצות המערב.
במדינות שמסביב לסין כמו מונגוליה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן ודרום-מזרח רוסיה, נפוץ גם בית התה הסיני. אפילו בתרבויות כמו של טורקיה ואיראן ובערים מערביות בעלות אוכלוסיית מהגרים ממוצא סיני, כמו ניו יורק וסן פרנסיסקו, קיימים בתי תה אסיאתיים בסגנון דומה.
ביפאן כבר נחשבת הכנת התה לאמנות מיוחדת והיא כרוכה בפולחן של ממש. יש בו תנועות קבועות ומוגדרות שנחשבות לחלק בלתי נפרד מטקס ה"צ'אדו", ביפנית "דרך התה", טקס שנחשב למרכזי במסורת היום יום ובתרבות היפנית. בטקס, שהתגבש עוד לפני המאה ה-15, נוהגים היפאנים להגיש את התה בספלי חרס מיוחדים, המיוצרים ביד ושונים זה מזה. בניגוד לאנגלים, למשל, התה ביפן לא מומתק בסוכר.
גם שעת התה של האנגלים (Tea time), "תה המנחה" (Afternoon tea) או "ארוחת המנחה" הנהוגה בכל אחר-הצהריים, הם שמות של טקס אנגלי יומיומי ובעל משמעות רבה. מוגש בו תה חלש עם חלב. בעבר כינו אותו גם "תה נמוך" כיוון שהאנגלים נהגו להגיש אותו על השולחן הנמוך של חדר המגורים, החדר שאצלנו נקרא "הסלון".
מקורו של "תה המנחה" הוא בתקופת האימפריה הבריטית. אז הפכה הארוחה הזו למנהג חשוב מאד מבחינה תרבותית, שהונהג ברוב ממלכות חבר העמים הבריטי. הוא אף התפשט למדינות רבות באירופה. בעבר נהגו האנגלים להגיש עם התה והחלב המומתק בסוכר גם כריכים קטנים. כיום נוהגים מרבית האנגלים לאכול עם תה המנחה פרוסת עוגה.
הנה סרטון של שולחנות טקסי תה מהעולם:
https://youtu.be/6woaO0lCWmU
טקס תה יפני:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
הסבר בעברית על הכנת תה יפני:
https://youtu.be/8uWrn6jgVLE
טקס הגונג פו צ'ה הסיני:
https://youtu.be/LFWfJpgM8GU
הגונג פו צ'ה מודגם בבית תה סיני:
https://youtu.be/t7zUE6xnnCU
שעת תה מנחה אנגלית:
https://youtu.be/2jZDBz0qVtM
וטקס תה וייטנאמי:
https://youtu.be/CDWr3bcMATY
טקסים
טקס התה ביפן (Tea) הוא אחד הטקסים המוקפדים בעולם המוקדשים לדבר מאכל או משקה כלשהו.
תולדות טקס התה ביפן מתחילים במאה השישית לספירה, כשנזירים בודהיסטים מביאים את התה מסין ליפן. היפנים מתלהבים מהמשקה המצוין הזה ועם השנים הם מפתחים סביבו תודעות הגשה ואסתטיקה נדירות ומוקפדות במיוחד.
עם הזמן מעלים היפנים את ההכנה וההגשה של התה לכדי טקס של ממש. גם מקיימים טקס מרשים, עם חוקים מוגדרים ואף נוקשים ואסתטיקה אמנותית וגבוהה במיוחד.
במאה ה-13 הופכת שתיית התה ביפן גם לאירוע חברתי ומשמעותי. האסתטיקה נשארת והיפנים מתרגלים לארח ולהתארח לתה.
במאה ה-15 מתחיל להתגבש סביב התה טקס של ממש. כללי הטקס המיוחדים שבו הם מתחילים להיות מוגדרים ומדויקים יותר והיפנים מוסיפים גם פעילויות אמנותיות.
כך הופך לראשונה לטקס עניין שתיית התה, שהיה עד אז בילוי חברתי שליו, המלווה בשתיית תה איכותי, תוך שהמארחים מתפארים בכלי ההגשה וההכנה היוקרתיים שקנו מסין.
במאה הבאה, הופך סן-נו-ריקיו את טקס התה לאמנות שיש בה כללים מוגדרים ומחייבים. מאז מקפידים היפנים המסורתיים על כללי הטקס ולא סוטים מהם ולא במעט.
המדהים הוא שגם כיום, במאה ה-21 ועם כל השינויים החברתיים, המודרניזציה והשפעת העולם החדש והעולם בכלל על יפן, הטקס וחוקיו עדיין ממשיכים.
ביפן קיימים ופועלים גם כיום שלושה בתי ספר לתה. הם אמנם נוסדו לפני יותר מ-300 שנה, אבל הם ממשיכים בהוראה והנחלה לצעירים של האמנות המסורתית של שתיית התה, הטקס שמסביבה ונימוסי האירוח היפנים.
הנה טקס התה המסורתי של יפאן:
https://youtu.be/l0qsGLtwl-4
טקס התה של יפאן כפי שהוא מודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
וטקס התה מתוך סרט:
https://youtu.be/D5zvVqXvfO4
באנגליה ובעבר בכל האימפריה הבריטית נהוג לסעוד מעין ארוחת מנחה, טקס תה אנגלי יומי (English tea), שאצל הבריטים הוא טקס משמעותי מאוד.
שעת התה של האנגלים (Tea time) או "תה מנחה" (Afternoon tea), היא ארוחת המנחה הנהוגה בכל אחר-הצהריים. מדובר בטקס אנגלי יומיומי ובעל משמעות רבה, שבו מוגש תה חלש עם חלב. כינו אותו בעבר גם "תה נמוך" כיוון שהאנגלים נהגו להגיש אותו על שולחן חדר המגורים ("הסלון") הנמוך.
מקורו של "תה המנחה" הוא בתקופת האימפריה הבריטית. אז הפכה הארוחה הזו למנהג חשוב מאד מבחינה תרבותית, שהונהג ברוב ממלכות חבר העמים הבריטי. הוא אף התפשט למדינות רבות באירופה. אגב, גם אצלנו, בישראל של שנות ה-40 וה-50, הטקס היומי הזה די התנחל ונקרא אז "ארוחת ארבע". היום זה כבר כמעט נעלם.
בעבר נהגו האנגלים להגיש עם התה והחלב המומתק בסוכר גם כריכים קטנים. כיום נוהגים מרבית האנגלים לאכול עם תה המנחה פרוסת עוגה.
הנה שעת תה המנחה האנגלי:
https://youtu.be/2jZDBz0qVtM
עוד משעת התה בבית קפה:
https://youtu.be/OZT0V26g564
ונימוסי השולחן של הבריטים בשעת התה:
https://youtu.be/4yh1i63JZjU
הַשַּׁבָּת עבור היהודים היא יום הקדושה והמנוחה השבועי. היא חלה ביום השביעי בשבוע וביהדות היא נחשבת למועד הכי קדוש שיש.
השבת ביהדות מסמלת את בריאת העולם בידי אלוהים. לפי האמונה היהודית קדושתה של השבת היא קבועה מאז בריאת העולם בידי אלוהים.
היהדות רואה בשמירת שבת את אחת המצוות המרכזיות של המאמינים. היא גם מכונה על ידי הדתיים בשמות המבטאים הערצה ואהבה, כמו "שבת המלכה" ו"אחותי כלה". למעשה, שמירת השבת נחשבת ביהדות כשקולה כנגד כל שאר המצוות שבתורה.
לפי המדרש, את השבת הראשונה קיבל האדם מאת אלוהים, ביום בו הוא נברא. תחילתה ב"ליל שבת", לאחר שקיעת החמה, בערב של יום שישי.
סופה של השבת הוא למחרת, עם צאת הכוכבים במה שנקרא ביהדות "מוצאי שבת".
בין מנהגי השבת, חשוב להזכיר את הדלקת נרות השבת, החלה שלפי המסורת אופים במיוחד לכבודה, הקידוש בערב שבת, עונג שבת, אותו רעיון של מנוחה מוחלטת בסופו של שבוע מאומץ וההבדלה במוצאי השבת, להבדיל בין קודש לחול.
#למה יש דברים שאסור לעשות בשבת?
כשהתורה מצווה על עם ישראל לשבות, לנוח מכל מלאכה ולא לעבוד בשבת, היא כוללת את כל מה שעשה אלוהים ביום השביעי, לאחר שהוא ברא את העולם בשישה ימים, כמו שהוא שבת ממלאכת הבריאה ויצירת העולם, גם אנחנו שובתים ביום השביעי של כל שבוע, "זכר למעשה בראשית".
הסיבה שהיהודי המאמין לא מדליק אש, מוסיף תבלין למאכל, גוזר נייר לשימוש, כותב או אפילו נוסע לים בשבת, היא שאין לעשות בשבת שום פעולה שמשלימה את מלאכת היצירה של משהו, כולל פעולות שלא מחייבות כל מאמץ אך מחוללות פעולות אחרות, כמו להפעיל את המעלית, לדבר בטלפון או להדליק את האור.
אסור לעשות בשבת שום פעולה הנחשבת ליצירה או אפילו משלימה את תהליך היצירה. כל דבר שכבר יוצר במפעל והמעשה בשבת מכשיר אותו סופית לשימוש, הוא יצירה חדשה שמושלמת בשבת ולכן אסורה. אפילו תלישת נייר טואלט מהגליל שלו.
חז"ל קראו לזה" מכה בפטיש", כלומר הם דימו זאת לפעולה האחרונה של האומן שיצר כלי חדש כלשהו ונותן את המכה האחרונה בפטישו, זו שהופכת את הכלי לשימושי ומוכן.
השבת מתחילה בהדלקת נרות השבת (עברית):
https://youtu.be/QrAeGucX7Tk
שיר ילדים לשבת (עברית):
https://youtu.be/TdjbNIDEuLo
בפתיחת ארוחת השבת יש את הקידוש (עברית):
http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s
ההבדלה במוצאי השבת (עברית):
https://youtu.be/Kdvum3j9sZ0
וזמירות לסעודה השלישית לקראת צאת השבת (עברית):
https://youtu.be/gm_V7BdZA10
שיר לכבוד שבת קודש (עברית):
https://youtu.be/KLpCWNiGeQA
ושיר שבת ביידיש:
https://youtu.be/vKqSBZt4CP0
כמו כל קידוש ביהדות, הקידוש בערב שבת הוא טקס קצר שנועד להזכיר את קדושת יום השבת, ממש כמו קדושת חג, בקידוש של חג.
מקובל שברכה מיוחדת בקידוש נאמרת על גביע של יין. המצווה מהתורה היא לקדש את השבת בדברים, לפני הסעודה, על ידי בעל הבית או הבכיר מהנוכחים.
הנה הסבר על הקידוש ומנהגיו:
http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s
קידוש ליל שבת ביהדות מרוקו:
https://youtu.be/HRnU98VPuF0
וקידוש שחולל סערה בשכונת מאה שערים (עברית):
https://youtu.be/YJXZsWAJ4qE
עיוותי גוף (Body Modifications) בעולם הם עניין מגוון ולא פעם משונה. ממתיחת אוזניים ושפתיים ועד הגבהת הצוואר לממדים שלא יאומנו - אנשים בעלי אמונות ושוחרי מסורות קדומות מאמינים בעיוותי הגוף הנהוגים אצלם, משלל סיבות ומנהגים.
אבל אחת השיטות המוזרות והמפחידות ביותר לצפייה היא זו של אנשים הנועצים מכשירים חדים בלחייהם.
זה אחד מעיוותי הגוף המשונים ביותר בעולם. מי שמתחברים אליו הם בני הדת הטאואיסטית, המאמינים שמנהגם לתקוע חרבות סמוראים, סכינים ושיפודים בלחי יכפר על חטאיהם ויזכה אותם במזל טוב.
אפילו הדם הנשפך מגופם בעת המעשה של נעיצת העצם החד בלחייהם לא מפחיד את המאמינים. האמונה הטאואיסטית גורסת שכל טיפת דם שנשפכת מלחיו של המאמין מוקדשת לאלים.
המנהג הזה מתקיים אחת לשנה, במהלך הפסטיבל הצמחוני (KIN JE), פסטיבל הצמחונים באי פוקט שבתאילנד. לפי המסורת המקומית נולד פסטיבל הצמחונים ב-1825, עם להקת אופרה סינית שביקרה במקום וחלתה כולה. הסיפור הוא שכדי לפייס את האלים, אימצו חברי הלהקה בפוקט תפריט צמחוני וביצעו טקסים טאואיסטים ששיפרו את מצבם.
עם פתיחת הפסטיבל צועדים המשתתפים ברחובות ומכאיבים לעצמם, כשברקע מושמעת מוסיקה מסורתית וזיקוקים נורים אל השמיים.
וכך, במשך 9 ימי הפסטיבל ובמהלכו צועדים המאמינים הללו, עם מגוון החפצים התחובים להם בלחיים. יש מהם שתוקעים בלחי אחת חרב, שיפודים ומספר סכינים. אחרים מחוררים את שפתם התחתונה ומחדירים לתוכה אביזרים ארוכים אף יותר.
בפסטיבל מתקיימים גם פולחנים מכאיבים אחרים ונפוצים יותר ביבשת אסיה, כמו הליכה על גחלים.
"איך לא כואב להם?" - אתם ודאי שואלים. ובכן, כדי שלא להרגיש כאב מנסים המאמינים הטאואיסטים להיכנס ל"טראנס", מצב נפשי שיקל עליהם את הכאב ככל האפשר. את השאר עושה האמונה.
הנה מצגת וידאו על אחד מעיוותי הגוף המבהילים:
https://youtu.be/ckOGqhRIryg
טאואיסטים בפסטיבל הצמחונות בפוקט:
https://youtu.be/J6kGC3Y0PXY
ו-9 ימים של חפצים חדים ותקועים בלחיים:
https://youtu.be/_BwzygJW2Tk
איך נראים חיי השבטים בעולם?
השבטים בעולם מרביתם חיים ביישוב של קבע. אחרים הם שבטי נוודים, כמו שהיו פעם הבדואים.
הגברים של השבט הם לרוב הכוח המגן שלו. הם חמושים בכלי נשק פשוטים, כמו קשת, חנית או רומח, באפריקה לפחות. הלוחמים האפריקאים נוטים, אולי פחות מבעבר, להיות אמיצים. בתקופת סחר העבדים, החשש של סוחרי העבדים מהם היה גדול.
הריקודים והשירה של אנשי השבטים נועדו לציין שמחות והצלחה בציד ובחקלאות. הם מתפללים ליבול טוב בשדות ולגשם מספיק, לחתונה וללידה. הריקוד הוא דרך לתקשר עם כוחות עליונים שיוכלו לסייע במקרים הללו. לצעירי המסאי למשל, משמש ריקוד הקפיצות לתחרות מי יזכה בנערה. המנצח הוא הקופץ לגובה הרב ביותר.
אבל הריקוד מהווה אצל בני השבטים גם את אחת מצורות הבידור והחגיגה הכי פופולריות. הוא לא מחייב כמעט דבר, מלבד קצב ורצון לרקוד. לצעירים הוא משמש גם דרך לחיזור.
את ערכי השבט, הידע והתרבות שלו לומדים בני השבטים ומעבירים מדור לדור. הם עושים זאת באמצעות אגדות, סיפורים ושירים. כל אלה מושמעים לצעירים ולילדים, שלומדים אותם מהוריהם. כשיתבגרו, הם יספרו וישירו בתורם לבניהם ובנותיהם והדברים יעברו הלאה. בצורה כזו מועברים גם הכללים והערכים המקודשים לשבט ולכבוד המשפחה.
על הרפואה בשבט אחראי לרוב ה"שאמאן", הכינוי של איש הדת, רופא האליל ומרפא השבטים במקומות רבים בעולם.
הלימודים בשבטים הם חלק מאמצעי המעבר מילדות לבגרות. אבל את המעבר הזה מילד לבוגר או לבוגרת, מסמלים טקסים מיוחדים. בטקסים הללו, הנקראים "טקסי מעבר", עוברים המתבגרים בשבט ממעמד של ילד למעמד של גבר.
לאותם טקסים קוראים האנתרופולוגים, חוקרי התרבויות, לעתים גם "טקסי התבגרות", או "טקסי חניכה". בטקסים הללו צריכים צעירי השבטים לעמוד במשימה קשה כלשהי (בכל שבט דברים שונים), או חוויה כואבת, כשאת בגרותם הם מוכיחים בהפגנת אומץ, לצד כוח סבל, תוך איפוק ונשיכת שפתיים.
הכירו שבטים שכאלה בתגית "שבטים בעולם".
טקסי השבטים הם בסיס להרבה טקסים ופולחנים בעולם, גם בעולם המודרני:
https://youtu.be/kyX746A66GY
הנה החיים בשבט האמר בדרום אתיופיה:
https://youtu.be/2Kk0gMPpFmQ
ריקוד ושירה שבטיים בשבט שבאפריקה:
https://youtu.be/coCeJllwLRw
בהרבה שבטים קעקועים הם חלק מטקסי מעבר:
https://youtu.be/81JPj8BqBBQ
שבטי האינדיאנים לפני מאה שנה כפי שצולמו אז (עברית):
https://youtu.be/ytUc-A4LFqg
והסוד האפל של תינוקות ה"מינגי" המקוללים הממיטים צרות על השבט (עברית - לא לילדים):
https://youtu.be/JYXgNlFSHgg
השבטים בעולם מרביתם חיים ביישוב של קבע. אחרים הם שבטי נוודים, כמו שהיו פעם הבדואים.
הגברים של השבט הם לרוב הכוח המגן שלו. הם חמושים בכלי נשק פשוטים, כמו קשת, חנית או רומח, באפריקה לפחות. הלוחמים האפריקאים נוטים, אולי פחות מבעבר, להיות אמיצים. בתקופת סחר העבדים, החשש של סוחרי העבדים מהם היה גדול.
הריקודים והשירה של אנשי השבטים נועדו לציין שמחות והצלחה בציד ובחקלאות. הם מתפללים ליבול טוב בשדות ולגשם מספיק, לחתונה וללידה. הריקוד הוא דרך לתקשר עם כוחות עליונים שיוכלו לסייע במקרים הללו. לצעירי המסאי למשל, משמש ריקוד הקפיצות לתחרות מי יזכה בנערה. המנצח הוא הקופץ לגובה הרב ביותר.
אבל הריקוד מהווה אצל בני השבטים גם את אחת מצורות הבידור והחגיגה הכי פופולריות. הוא לא מחייב כמעט דבר, מלבד קצב ורצון לרקוד. לצעירים הוא משמש גם דרך לחיזור.
את ערכי השבט, הידע והתרבות שלו לומדים בני השבטים ומעבירים מדור לדור. הם עושים זאת באמצעות אגדות, סיפורים ושירים. כל אלה מושמעים לצעירים ולילדים, שלומדים אותם מהוריהם. כשיתבגרו, הם יספרו וישירו בתורם לבניהם ובנותיהם והדברים יעברו הלאה. בצורה כזו מועברים גם הכללים והערכים המקודשים לשבט ולכבוד המשפחה.
על הרפואה בשבט אחראי לרוב ה"שאמאן", הכינוי של איש הדת, רופא האליל ומרפא השבטים במקומות רבים בעולם.
הלימודים בשבטים הם חלק מאמצעי המעבר מילדות לבגרות. אבל את המעבר הזה מילד לבוגר או לבוגרת, מסמלים טקסים מיוחדים. בטקסים הללו, הנקראים "טקסי מעבר", עוברים המתבגרים בשבט ממעמד של ילד למעמד של גבר.
לאותם טקסים קוראים האנתרופולוגים, חוקרי התרבויות, לעתים גם "טקסי התבגרות", או "טקסי חניכה". בטקסים הללו צריכים צעירי השבטים לעמוד במשימה קשה כלשהי (בכל שבט דברים שונים), או חוויה כואבת, כשאת בגרותם הם מוכיחים בהפגנת אומץ, לצד כוח סבל, תוך איפוק ונשיכת שפתיים.
הכירו שבטים שכאלה בתגית "שבטים בעולם".
טקסי השבטים הם בסיס להרבה טקסים ופולחנים בעולם, גם בעולם המודרני:
https://youtu.be/kyX746A66GY
הנה החיים בשבט האמר בדרום אתיופיה:
https://youtu.be/2Kk0gMPpFmQ
ריקוד ושירה שבטיים בשבט שבאפריקה:
https://youtu.be/coCeJllwLRw
בהרבה שבטים קעקועים הם חלק מטקסי מעבר:
https://youtu.be/81JPj8BqBBQ
שבטי האינדיאנים לפני מאה שנה כפי שצולמו אז (עברית):
https://youtu.be/ytUc-A4LFqg
והסוד האפל של תינוקות ה"מינגי" המקוללים הממיטים צרות על השבט (עברית - לא לילדים):
https://youtu.be/JYXgNlFSHgg
מהו טקס התה היפני?
אין עוד משקה בעולם כמו התה (Tea), שתרבויות שלמות נוהגות להתענג עליו בהתלהבות אותנטית ורבת שנים, עד שהן רוקמות אותו גם לתרבות ולחברה באופן הדוק כל כך. ביחד עם הקפה, מדובר על אחד מהמשקאות האהובים ביותר בתבל.
אבל מה שלא פחות מעניין הם הטקסים הקטנים של שתיית התה, הנהוגים בתרבויות שונות. לכאורה, טקס תה עוסק בהכנת התה, ההגשה לאורחים והשתייה המשותפת. בפועל, מדובר בטקסים בעלי משמעות רוחנית וחברתית גדולה הרבה יותר, מאשר סתם במנהגי השתיה שלו.
היפאנים הם אולי הבולטים בעולם בטקס התה היומי שלהם. הכנת התה נחשבת ביפן לאמנות מיוחדת והיא כרוכה בפולחן של ממש. חשיבות ותשומת לב קפדניים מוקדשים בו לכל פרט והוא נמשך זמן רב.
טקס התה היפאני (Japanese tea ceremony) מכונה "צ'אדו", ביפנית "דרך התה". הוא נערך ב"חדר התה", שכמותו ניתן למצוא בבית המסורתי של היפנים. בעיני היפנים החדר הזה הוא אי שליו וטהור, המאפשר לדיירי הבית והאורחים להירגע ולהתנתק למשך הטקס מהעולם החיצוני.
בטקס התה שזורים מוטיבים אמנותיים הלקוחים מהאמנות היפנית. נכללים בהם מוטיבים מעולמות הציור, הפיסול והאדריכלות היפנית. כל אלו באים לידי ביטוי בעיצוב חדר התה ובמראה הכלים בהם מכינים ומגישים את התה במהלך הטקס.
גם מבחינה תרבותית, שומרת התרבות היפנית מקום חשוב לתה ולטקסים שנערכים מסביבו. באורח החיים היפני הוא נתפס כמשקה חברתי ומרכזי ומהווה מעין מזכרת מפוארת מהעבר של היפנים. עובדה זו מקנה לטקס הזה מקום של כבוד בתרבות יפן, גם אם הוא לא נערך בהכרח באופן יומיומי.
הנה טקס התה של יפן שמודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
טקס התה מתוך סרט:
https://youtu.be/D5zvVqXvfO4
ועוד מטקס התה המסורתי שעושים ביפן:
https://youtu.be/l0qsGLtwl-4
אין עוד משקה בעולם כמו התה (Tea), שתרבויות שלמות נוהגות להתענג עליו בהתלהבות אותנטית ורבת שנים, עד שהן רוקמות אותו גם לתרבות ולחברה באופן הדוק כל כך. ביחד עם הקפה, מדובר על אחד מהמשקאות האהובים ביותר בתבל.
אבל מה שלא פחות מעניין הם הטקסים הקטנים של שתיית התה, הנהוגים בתרבויות שונות. לכאורה, טקס תה עוסק בהכנת התה, ההגשה לאורחים והשתייה המשותפת. בפועל, מדובר בטקסים בעלי משמעות רוחנית וחברתית גדולה הרבה יותר, מאשר סתם במנהגי השתיה שלו.
היפאנים הם אולי הבולטים בעולם בטקס התה היומי שלהם. הכנת התה נחשבת ביפן לאמנות מיוחדת והיא כרוכה בפולחן של ממש. חשיבות ותשומת לב קפדניים מוקדשים בו לכל פרט והוא נמשך זמן רב.
טקס התה היפאני (Japanese tea ceremony) מכונה "צ'אדו", ביפנית "דרך התה". הוא נערך ב"חדר התה", שכמותו ניתן למצוא בבית המסורתי של היפנים. בעיני היפנים החדר הזה הוא אי שליו וטהור, המאפשר לדיירי הבית והאורחים להירגע ולהתנתק למשך הטקס מהעולם החיצוני.
בטקס התה שזורים מוטיבים אמנותיים הלקוחים מהאמנות היפנית. נכללים בהם מוטיבים מעולמות הציור, הפיסול והאדריכלות היפנית. כל אלו באים לידי ביטוי בעיצוב חדר התה ובמראה הכלים בהם מכינים ומגישים את התה במהלך הטקס.
גם מבחינה תרבותית, שומרת התרבות היפנית מקום חשוב לתה ולטקסים שנערכים מסביבו. באורח החיים היפני הוא נתפס כמשקה חברתי ומרכזי ומהווה מעין מזכרת מפוארת מהעבר של היפנים. עובדה זו מקנה לטקס הזה מקום של כבוד בתרבות יפן, גם אם הוא לא נערך בהכרח באופן יומיומי.
הנה טקס התה של יפן שמודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:
https://youtu.be/faPDLeyVOg8
טקס התה מתוך סרט:
https://youtu.be/D5zvVqXvfO4
ועוד מטקס התה המסורתי שעושים ביפן:
https://youtu.be/l0qsGLtwl-4
מה זה סיאנס?
האם יש דרך לתקשר עם המתים? האם ניתן לשוחח עם נשמות מהעולם הבא? - רבים מאמינים שכן.
סיאנס (בצרפתית séance) הוא טקס שבו המשתתפים מנסים להעלות נשמה של אדם שמת ולתקשר איתו. הטקס הוא עניין מיסטי ומערב בני אדם עם כוחות על-טבעיים.
בעברית נקרא הסיאנס "העלאה באוב". יוצרים בו קשר עם נשמות של אנשים מתים, בדרך כלל מי שאחד הנוכחים הכיר, תוך ניסיון לקבל מהם מסר או הכוונה. לעתים הכוונה היא סתם ליצור קשר עם רוחות, מתוך סקרנות או שעשוע.
הדעות על הסיאנס מתחלקות בין מי שרואים בו הפרעה למנוחתן של הרוחות והנשמות והכנסת רוע ואנרגיות שליליות אל הבית של הסיאנס. אחרים רואים בטקס דרך לגיטימית לתקשר עם אנשים יקרים, כשמה שחשוב הוא רק לנהוג ברוחות בכבוד.
במרכז הסיאנס, בחדר חשוך, מתכנסים הנוכחים סביב שולחן. עליו מונח לוח עם אותיות האלפבית ומספרים, מ-1 עד 10. כוס הפוכה משמשת לסמן, אות אחרי אות, את המסרים מהרוחות. אלה הם בדרך כלל אבא, סבא, או חבר של מישהו מהנוכחים.
היהדות, בכדי לא להפריע את מנוחת המתים, אוסרת על קיום של סיאנס. שהרי בתורה כתוב "לא תדרוש את המתים". גם לילדים ובני נוער לא מומלץ לעשות זאת. אבל בכל מקרה, מומחים טוענים שבכדי להימנע ממצבים "מסוכנים" או להגיע לעימות עם הרוחות, את הטקס צריך לנהל רק איש מקצוע.
מקור המונח בא מצרפתית ופירושו "מושב", או "ישיבה".
הנה סיפורו של ה"סיאנס" (עברית):
https://youtu.be/g6YDICaPuA4
גם בטלוויזיה ניסו פעם לעשות סיאנס (עברית):
https://youtu.be/jjcchQwhoDM
ובחיוך - הנה הסיאנס של ברקוני (עברית):
https://youtu.be/lVIZ4tSmIfk
האם יש דרך לתקשר עם המתים? האם ניתן לשוחח עם נשמות מהעולם הבא? - רבים מאמינים שכן.
סיאנס (בצרפתית séance) הוא טקס שבו המשתתפים מנסים להעלות נשמה של אדם שמת ולתקשר איתו. הטקס הוא עניין מיסטי ומערב בני אדם עם כוחות על-טבעיים.
בעברית נקרא הסיאנס "העלאה באוב". יוצרים בו קשר עם נשמות של אנשים מתים, בדרך כלל מי שאחד הנוכחים הכיר, תוך ניסיון לקבל מהם מסר או הכוונה. לעתים הכוונה היא סתם ליצור קשר עם רוחות, מתוך סקרנות או שעשוע.
הדעות על הסיאנס מתחלקות בין מי שרואים בו הפרעה למנוחתן של הרוחות והנשמות והכנסת רוע ואנרגיות שליליות אל הבית של הסיאנס. אחרים רואים בטקס דרך לגיטימית לתקשר עם אנשים יקרים, כשמה שחשוב הוא רק לנהוג ברוחות בכבוד.
במרכז הסיאנס, בחדר חשוך, מתכנסים הנוכחים סביב שולחן. עליו מונח לוח עם אותיות האלפבית ומספרים, מ-1 עד 10. כוס הפוכה משמשת לסמן, אות אחרי אות, את המסרים מהרוחות. אלה הם בדרך כלל אבא, סבא, או חבר של מישהו מהנוכחים.
היהדות, בכדי לא להפריע את מנוחת המתים, אוסרת על קיום של סיאנס. שהרי בתורה כתוב "לא תדרוש את המתים". גם לילדים ובני נוער לא מומלץ לעשות זאת. אבל בכל מקרה, מומחים טוענים שבכדי להימנע ממצבים "מסוכנים" או להגיע לעימות עם הרוחות, את הטקס צריך לנהל רק איש מקצוע.
מקור המונח בא מצרפתית ופירושו "מושב", או "ישיבה".
הנה סיפורו של ה"סיאנס" (עברית):
https://youtu.be/g6YDICaPuA4
גם בטלוויזיה ניסו פעם לעשות סיאנס (עברית):
https://youtu.be/jjcchQwhoDM
ובחיוך - הנה הסיאנס של ברקוני (עברית):
https://youtu.be/lVIZ4tSmIfk
מהם טקסי המנורות הצפות?
אחד מטקסי יום הזיכרון המרגשים בעולם מתבצע בהוואי. אלפי מנורות, כל אחת מוקדשת למת, נשלחות על פני המים. על כל מנורה כותבים בני המשפחה כתובות ומילות געגוע.
זה אינו טקס דתי אלא אזרחי-קהילתי. הוא נערך בצמוד ליום הזיכרון של ארצות הברית. עשרות אלפים מבני הוואי, ובשנים האחרונות יותר ויותר תיירים מכל העולם, מגיעים בו אל החוף עם פנס נייר, בעל בסיס מוצק ועמיד במים, שעליו הם כותבים הקדשה ליקיריהם, שאינם עוד איתם.
בטקס מהפנט ומרגש, ממש ברגע השקיעה, משחררים אז המשתתפים אלפי מנורות נייר, לצוף בהמוניהן על פני האוקיינוס. המים האינסופיים נראים לכמה שעות כמו שמיים זרועי כוכבים.
זה רק טקס אחד שבו משיטים על פני המים מנורות נייר צפות, לזכר קרובים שמתו או נפגעו במלחמות. בתרבויות שונות משיטים את אותן לנטרנות, עששיות נייר מסורתיות, במורד נהר או על פני ים ואגם.
למשל טורו נגאשי (Tōrō nagashi), בעברית "משט המנורות". זהו טקס יפאני שבו משיטים עששיות נייר, צ'וצ'ין כמו שקוראים להן ביפאן, במורד נהר. המטרה הטקסית של הטקס הזה נעוצה באמונה שכך מדריכים את רוחות המתים של השנה, אל העולם הבא. היפנים מאמינים שמוצא האדם הוא מהים והפנסים השטים מייצגים את גופיהם של המתים, החוזרים אל המים.
ביפאן משיטים לנטרנות כאלה, מנורות נייר טקסיות, גם באירועים אחרים. אחד מהם הוא יום השנה להטלת פצצות האטום על הערים הירושימה ונגסקי, שנערך ב-6 באוגוסט. היפאנים עושים טקס דומה גם לזכרם של הרוגי אסונות המוניים, כמו 520 הנספים בהתרסקות טיסה 123 של ג'פאן איירליינס, מה שנחשב האסון הקטלני ביותר של מטוס בודד אי-פעם.
טקס השטת המנורות על פני המים, לזיכרון המתים, מתקיים בכל שנה במגוון מקומות נוספים במזרח. במקומות שונים הוא מתקיים בסמוך ל-15 ביולי ובאחרים דווקא ב-15 באוגוסט. מעבר לזיכרון, המסר המשותף ברוב הטקסים הללו, הוא של חיבור בין אנשים וקידום השלום על פני כדור הארץ.
הנה יום הזיכרון של המנורות הצפות בהוואי:
https://youtu.be/2TK7WoDByw8
כך נראה טקס השטת המנורות בהוואי:
https://youtu.be/ahUDFDb-5-A?t=3m40s
וכך זה נראה מרחוק יותר:
https://youtu.be/8_7akAT7ImE
הקסם של האורות הצפים הוא מהפנט:
https://youtu.be/3kqu9BaW6gs
ומתקיים גם במקומות אחרים:
https://youtu.be/wQ9x9V25_yM
כמו ביום הזיכרון להרוגי הירושימה ונגסקי:
https://youtu.be/dfdHozuO7Q8
אחד מטקסי יום הזיכרון המרגשים בעולם מתבצע בהוואי. אלפי מנורות, כל אחת מוקדשת למת, נשלחות על פני המים. על כל מנורה כותבים בני המשפחה כתובות ומילות געגוע.
זה אינו טקס דתי אלא אזרחי-קהילתי. הוא נערך בצמוד ליום הזיכרון של ארצות הברית. עשרות אלפים מבני הוואי, ובשנים האחרונות יותר ויותר תיירים מכל העולם, מגיעים בו אל החוף עם פנס נייר, בעל בסיס מוצק ועמיד במים, שעליו הם כותבים הקדשה ליקיריהם, שאינם עוד איתם.
בטקס מהפנט ומרגש, ממש ברגע השקיעה, משחררים אז המשתתפים אלפי מנורות נייר, לצוף בהמוניהן על פני האוקיינוס. המים האינסופיים נראים לכמה שעות כמו שמיים זרועי כוכבים.
זה רק טקס אחד שבו משיטים על פני המים מנורות נייר צפות, לזכר קרובים שמתו או נפגעו במלחמות. בתרבויות שונות משיטים את אותן לנטרנות, עששיות נייר מסורתיות, במורד נהר או על פני ים ואגם.
למשל טורו נגאשי (Tōrō nagashi), בעברית "משט המנורות". זהו טקס יפאני שבו משיטים עששיות נייר, צ'וצ'ין כמו שקוראים להן ביפאן, במורד נהר. המטרה הטקסית של הטקס הזה נעוצה באמונה שכך מדריכים את רוחות המתים של השנה, אל העולם הבא. היפנים מאמינים שמוצא האדם הוא מהים והפנסים השטים מייצגים את גופיהם של המתים, החוזרים אל המים.
ביפאן משיטים לנטרנות כאלה, מנורות נייר טקסיות, גם באירועים אחרים. אחד מהם הוא יום השנה להטלת פצצות האטום על הערים הירושימה ונגסקי, שנערך ב-6 באוגוסט. היפאנים עושים טקס דומה גם לזכרם של הרוגי אסונות המוניים, כמו 520 הנספים בהתרסקות טיסה 123 של ג'פאן איירליינס, מה שנחשב האסון הקטלני ביותר של מטוס בודד אי-פעם.
טקס השטת המנורות על פני המים, לזיכרון המתים, מתקיים בכל שנה במגוון מקומות נוספים במזרח. במקומות שונים הוא מתקיים בסמוך ל-15 ביולי ובאחרים דווקא ב-15 באוגוסט. מעבר לזיכרון, המסר המשותף ברוב הטקסים הללו, הוא של חיבור בין אנשים וקידום השלום על פני כדור הארץ.
הנה יום הזיכרון של המנורות הצפות בהוואי:
https://youtu.be/2TK7WoDByw8
כך נראה טקס השטת המנורות בהוואי:
https://youtu.be/ahUDFDb-5-A?t=3m40s
וכך זה נראה מרחוק יותר:
https://youtu.be/8_7akAT7ImE
הקסם של האורות הצפים הוא מהפנט:
https://youtu.be/3kqu9BaW6gs
ומתקיים גם במקומות אחרים:
https://youtu.be/wQ9x9V25_yM
כמו ביום הזיכרון להרוגי הירושימה ונגסקי:
https://youtu.be/dfdHozuO7Q8
מהי החופה היהודית?
"יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה" (ספר יואל, פרק ב', פסוק ט"ז) - כבר במקרא מופיעה החופה (Chuppah), בהקשר של חתן וכלה וטקס נישואיהם. מאז ימי חז"ל מתארים המקורות את הכנסת הכלה אל החופה, בתור שלב אחד בטקס.
אותה החופה היא יריעת בד המתוחה על גבי ארבעה עמודים. היא משמשת לחתונה של העם היהודי, כשמתחתיה מתקיים טקס הקידושין של החתונה היהודית. בעקבות זאת, זכה גם טקס הנישואין עצמו לכינוי "חופה".
ואכן, החופה היא חציו של טקס הנישואים בדת היהודית. ככלל, טקס זה נקרא בה "חופה וקידושין".
למעשה, החופה היא לא רק כלי לטקסי חתונה. לא פעם ואפילו לרוב משתמשים בחופה גם בתהלוכות של הכנסת ספר תורה לארון הקודש בבית הכנסת.
יש דעות שונות לגבי המשמעות של ה"חופה" שבמקורות. ככל הנראה החופה בעבר הייתה בעצם הבית שייעד החתן למגורי הזוג הנישא, לאחר שבנו אותו לקראת טקס הנישואים.
במדרשים הופיעו משלים בהם סיידו וציירו את החופה אז, שמו בה מחצלות ותלו וילונות.
כדי לקיים "חופה", יש מסורות של האשכנזים המאפשרות לחתן והכלה להתייחד בחדר ייחוד. המנהג גם שהחתן מכסה את הכלה בהינומה, אות לכניסה לחופה.
מעניינים גם המנהגים המשתנים בין עדות ישראל לגבי מקום קיום החופה, בתקופות שונות וגם בימינו. על אף שהיו יהודים שהתנגדו לכך, בימי הביניים נהגו לערוך את החופה בתוך בית הכנסת.
ההתנגדות, שאצל האשכנזים ממשיכה עד ימינו, הייתה לקיום חופה מתחת גג. הם מקפידים עד היום לקיים את החופה בחצר בית הכנסת ובחשיכה - מתחת לכוכבים. זאת כדי שכוכבי השמיים יהיו סימן שירבה את ילדיהם של החתן והכלה, כמספר הכוכבים בשמיים...
הנה החופה היהודית באמריקה, על כל חלקי הטקס:
https://youtu.be/LSp0OW2_LEk
מנהגי החתונה של יהדות לוב (עברית):
https://youtu.be/CxzsrruI334
מנהגי חתונות מוזרים במיוחד (עברית):
https://youtu.be/ZkM4wZohdYM
ריקודי חתונה בתימן:
https://youtu.be/VRF03EOVzG0
חתונה יהודית חרדית שבה הגברים לחוד והנשים לחוד:
https://youtu.be/TAbC13hfrWw
קבלת הכלה המרגשת מחתונה עכשווית בישראל:
https://youtu.be/apcQHYCocZ4
והחופה של יוסף במצרים (עברית):
https://youtu.be/a43000jut_M
"יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה" (ספר יואל, פרק ב', פסוק ט"ז) - כבר במקרא מופיעה החופה (Chuppah), בהקשר של חתן וכלה וטקס נישואיהם. מאז ימי חז"ל מתארים המקורות את הכנסת הכלה אל החופה, בתור שלב אחד בטקס.
אותה החופה היא יריעת בד המתוחה על גבי ארבעה עמודים. היא משמשת לחתונה של העם היהודי, כשמתחתיה מתקיים טקס הקידושין של החתונה היהודית. בעקבות זאת, זכה גם טקס הנישואין עצמו לכינוי "חופה".
ואכן, החופה היא חציו של טקס הנישואים בדת היהודית. ככלל, טקס זה נקרא בה "חופה וקידושין".
למעשה, החופה היא לא רק כלי לטקסי חתונה. לא פעם ואפילו לרוב משתמשים בחופה גם בתהלוכות של הכנסת ספר תורה לארון הקודש בבית הכנסת.
יש דעות שונות לגבי המשמעות של ה"חופה" שבמקורות. ככל הנראה החופה בעבר הייתה בעצם הבית שייעד החתן למגורי הזוג הנישא, לאחר שבנו אותו לקראת טקס הנישואים.
במדרשים הופיעו משלים בהם סיידו וציירו את החופה אז, שמו בה מחצלות ותלו וילונות.
כדי לקיים "חופה", יש מסורות של האשכנזים המאפשרות לחתן והכלה להתייחד בחדר ייחוד. המנהג גם שהחתן מכסה את הכלה בהינומה, אות לכניסה לחופה.
מעניינים גם המנהגים המשתנים בין עדות ישראל לגבי מקום קיום החופה, בתקופות שונות וגם בימינו. על אף שהיו יהודים שהתנגדו לכך, בימי הביניים נהגו לערוך את החופה בתוך בית הכנסת.
ההתנגדות, שאצל האשכנזים ממשיכה עד ימינו, הייתה לקיום חופה מתחת גג. הם מקפידים עד היום לקיים את החופה בחצר בית הכנסת ובחשיכה - מתחת לכוכבים. זאת כדי שכוכבי השמיים יהיו סימן שירבה את ילדיהם של החתן והכלה, כמספר הכוכבים בשמיים...
הנה החופה היהודית באמריקה, על כל חלקי הטקס:
https://youtu.be/LSp0OW2_LEk
מנהגי החתונה של יהדות לוב (עברית):
https://youtu.be/CxzsrruI334
מנהגי חתונות מוזרים במיוחד (עברית):
https://youtu.be/ZkM4wZohdYM
ריקודי חתונה בתימן:
https://youtu.be/VRF03EOVzG0
חתונה יהודית חרדית שבה הגברים לחוד והנשים לחוד:
https://youtu.be/TAbC13hfrWw
קבלת הכלה המרגשת מחתונה עכשווית בישראל:
https://youtu.be/apcQHYCocZ4
והחופה של יוסף במצרים (עברית):
https://youtu.be/a43000jut_M
מהו יום המתים של מקסיקו?
בכל שנה, בתחילת חודש נובמבר, נחוג יום המתים (El Día de los Muertos) ברחבי מקסיקו. המקסיקנים מאמינים שביום זה מגיעות נשמות המתים לבקר את המשפחה ואת מי שאהבו בחייהם.
לכן מתקיימות ב"דִיאָס דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" החגיגות בבית הקברות המקומי, כמו בחגי מתים שנהוגים במקומות נוספים בעולם.
ההכנות לחג רבות. בפינה מיוחדת בבית נוהגים להכין שולחן מקושט בפרחים ועליו לחם בצורה מיוחדת לחג, מאכלים שהמת אוהב לחם וחפצים שאהב בחייו.
קרובי המתים יוצאים לבית הקברות, לקשט יום קודם בהמוני פרחים, מנכשים את העשבים שמסביב לקבר וצובעים בסיד את האבנים. גם הילדים זוכים ביום המתים בממתקים מיוחדים, לרוב כאלו שנראים כרוחות מחייכות.
ביום המתים מוקירים בני המשפחה את זכרם של הקרובים המתים. הם מבקרים אותם בקבריהם שלהם, מקַשְׁטים אותם בפרחי ציפּוֹרן וּבנרות וּמַשאירים מִנחות של מזון וממתקים בצורה של שְׁלָדים...
היום הזה נועד לזכור, להזכיר ולכבד את המתים, אבל הוא יום של שמחה וחגיגה ולא של אבל ועצבות. זהו יום מלא שמחה וצבעוניות, שהמקסיקנים שמחים בו שהמתים באים לבקרם. לכן הם עושים הכל כדי להנעים להם את האירוח בביתם.
בכיכרות העיר נוהגים להציג בחג מחזות פולקלור וריקודי עם. ברחובות משוטטות להקות נגנים מסורתיות הנקראות מריאצ'י (Mariaci) ובכנסיות מתנהלות תפילות מיוחדות לחג.
בלילה, שיא החג, מואר בית הקברות באלפי נרות. לאורך החג מקושטים הקברים בפרחים, קישוטים ותמונות. המשפחות נוהגות לאכול בו סעודה ליד קברי הקרובים ומשתפות את שכניהם. זה, אגב, הפך למנהג בחג, שבו מוכרות נשים רבות את המטעמים שלהן לעוברים ושבים.
אפשר לראות ביום המתים המקסיקני את החג המקביל לחגים הנוצריים של "יום כל הקדושים" (All Saints' Day) ו"יום כל הנשמות" (All Souls Day) ולזהות בו את סימנים "ליל כל הקדושים" המפורסם בעולם הנוצרי. שורשי החג הזה שואבים גם מהתרבות הקדומה של מרכז אמריקה וגם מחגים ואמונות ספרדיות ואירופיות שהובאו לכאן על ידי הספרדים.
הנה יום המתים המקסיקני:
https://youtu.be/GzaZidVrebA
חוויות ביום המתים של המקסיקנים:
https://youtu.be/sMs-lCaTKoE
הסבר מצויר וקצר:
https://youtu.be/oj7nsq48BcQ
מצגת יום המתים של מקסיקו:
https://youtu.be/oqJ_8QQwtig
הסבר ומקורות יום המתים במקסיקו:
https://youtu.be/bY9CdisU67Q
על האוכל של יום המתים:
https://youtu.be/rdlL45ljkEY
ועוד הסבר על חגיגות המתים במקסיקו:
https://youtu.be/RgYrH-DLFXE
בכל שנה, בתחילת חודש נובמבר, נחוג יום המתים (El Día de los Muertos) ברחבי מקסיקו. המקסיקנים מאמינים שביום זה מגיעות נשמות המתים לבקר את המשפחה ואת מי שאהבו בחייהם.
לכן מתקיימות ב"דִיאָס דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" החגיגות בבית הקברות המקומי, כמו בחגי מתים שנהוגים במקומות נוספים בעולם.
ההכנות לחג רבות. בפינה מיוחדת בבית נוהגים להכין שולחן מקושט בפרחים ועליו לחם בצורה מיוחדת לחג, מאכלים שהמת אוהב לחם וחפצים שאהב בחייו.
קרובי המתים יוצאים לבית הקברות, לקשט יום קודם בהמוני פרחים, מנכשים את העשבים שמסביב לקבר וצובעים בסיד את האבנים. גם הילדים זוכים ביום המתים בממתקים מיוחדים, לרוב כאלו שנראים כרוחות מחייכות.
ביום המתים מוקירים בני המשפחה את זכרם של הקרובים המתים. הם מבקרים אותם בקבריהם שלהם, מקַשְׁטים אותם בפרחי ציפּוֹרן וּבנרות וּמַשאירים מִנחות של מזון וממתקים בצורה של שְׁלָדים...
היום הזה נועד לזכור, להזכיר ולכבד את המתים, אבל הוא יום של שמחה וחגיגה ולא של אבל ועצבות. זהו יום מלא שמחה וצבעוניות, שהמקסיקנים שמחים בו שהמתים באים לבקרם. לכן הם עושים הכל כדי להנעים להם את האירוח בביתם.
בכיכרות העיר נוהגים להציג בחג מחזות פולקלור וריקודי עם. ברחובות משוטטות להקות נגנים מסורתיות הנקראות מריאצ'י (Mariaci) ובכנסיות מתנהלות תפילות מיוחדות לחג.
בלילה, שיא החג, מואר בית הקברות באלפי נרות. לאורך החג מקושטים הקברים בפרחים, קישוטים ותמונות. המשפחות נוהגות לאכול בו סעודה ליד קברי הקרובים ומשתפות את שכניהם. זה, אגב, הפך למנהג בחג, שבו מוכרות נשים רבות את המטעמים שלהן לעוברים ושבים.
אפשר לראות ביום המתים המקסיקני את החג המקביל לחגים הנוצריים של "יום כל הקדושים" (All Saints' Day) ו"יום כל הנשמות" (All Souls Day) ולזהות בו את סימנים "ליל כל הקדושים" המפורסם בעולם הנוצרי. שורשי החג הזה שואבים גם מהתרבות הקדומה של מרכז אמריקה וגם מחגים ואמונות ספרדיות ואירופיות שהובאו לכאן על ידי הספרדים.
הנה יום המתים המקסיקני:
https://youtu.be/GzaZidVrebA
חוויות ביום המתים של המקסיקנים:
https://youtu.be/sMs-lCaTKoE
הסבר מצויר וקצר:
https://youtu.be/oj7nsq48BcQ
מצגת יום המתים של מקסיקו:
https://youtu.be/oqJ_8QQwtig
הסבר ומקורות יום המתים במקסיקו:
https://youtu.be/bY9CdisU67Q
על האוכל של יום המתים:
https://youtu.be/rdlL45ljkEY
ועוד הסבר על חגיגות המתים במקסיקו:
https://youtu.be/RgYrH-DLFXE
