למה משמשים מטוסי תובלה?
בעולם התעופה יש אבחנה ברורה בין מטוסי נוסעים ומטוסי תובלה (Transport aircraft) ומטען (Cargo aircraft), שהם כלי טיס שתכנונם העיקרי מכוון לצרכים של הובלת מטענים ולא נוסעים.
מטוסי התובלה מתאפיינים בתכונות המאפשרות להם להפוך ל"משאיות" של עולם התעופה. תכונות כאלה הן למשל הקרקעית הנמוכה של מטוס התובלה, לעומת הקרקעית הגבוהה יותר של מטוס נוסעים. קרקעית נמוכה במטוסי נוסעים מתאפשרת בזכות הכנפיים העליונות שלהם.
מבדיל אותם ממטוסי נוסעים גם הרוחב המשמעותי של מטוסי המטען, ריבוי הגלגלים, שהקנה למטוסים אלה את היכולת לנחות במסלולי נחיתה קשים ומאולתרים וכמובן - דלת המטען האחורית שמאפשר הזנב הגבוה שלהם ושדרכה אפשר להעמיס כלי רכב, טנקים וכמויות ציוד ענקיות.
מטוסי התובלה והמטען החלו כמטוסי דואר אוויר, מטוסים שנשאו מטענים קטנים למרחקים. עם מנועים חלשים מאוד ותעופה מתהווה, המטוסים אז, כמה מדהים להיזכר, נשאו משקל נמוך ביותר ובעיקר התמודדו עם הצורך להרים את עצמם לאוויר.
רשמית, ויקרס ורנון, עם מנועי הרולס רויס שלו, היה מטוס התובלה הראשון בהיסטוריה. בריטניה, אז עוד אימפריה עצומת ממדים ושולטת על חצי עולם, היא שיצרה אותו עבור חיל האוויר המלכותי שלה, כמקביל למטוס ויקרס וימי המוצלח שלה. הוא שימש לניוד לוחמים אך היה מוגבל בהישגיו ולא הותיר מורשת אמיתית כמוביל אווירי.
מטוסי המטען והתובלה העיקריים הגיעו רק במהלך מלחמת העולם השנייה. מרביתם היו בתחילה תוצר של הסבת מטוסי נוסעים לנשיאת מטענים.
היה זה ככל הנראה מטוס ה"אראדו AR 232" של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, שהיה מטוס המטען הראשון שפותח ותוכנן מלכתחילה למטרות תובלה. די מהר אצו בנות הברית ליישר קו עם הנאצים ואמריקה פיתחה את מטוס התובלה DC-3 המוכר לכולנו בתור מטוס ה"דקוטה".
במהלך השנים פותחו מנועים חזקים, כמו מנועי טורבו למטוסים ומנועי סילון עוצמתיים, מה שאפשר עיצוב של מטוסי מטען ייעודיים שהיו יעילים וכבדי מטען באופן חסר תקדים.
ההרקולס C-130 נולד אז והפך עם השנים למטוס המטען והתובלה הבולט בעולם. עד היום הוא משמש כאמת מידה למטוסים הללו ואינספור צבאות מסתמכים עליו כבר יותר מחצי מאה.
מטוסי המטען של ימינו נראים כמטוסי נוסעים שנופחו יותר מדי. הם עצומים ובעלי יכולות נשיאה שלא יאומנו. בין מטוסי המטען הגדולים בעולם בולטים סדרת הגלקסי של לוקהיד, האיירבוס בלוגה והאנטונוב הרוסי העצום AN 225.
בעולם התעופה יש אבחנה ברורה בין מטוסי נוסעים ומטוסי תובלה (Transport aircraft) ומטען (Cargo aircraft), שהם כלי טיס שתכנונם העיקרי מכוון לצרכים של הובלת מטענים ולא נוסעים.
מטוסי התובלה מתאפיינים בתכונות המאפשרות להם להפוך ל"משאיות" של עולם התעופה. תכונות כאלה הן למשל הקרקעית הנמוכה של מטוס התובלה, לעומת הקרקעית הגבוהה יותר של מטוס נוסעים. קרקעית נמוכה במטוסי נוסעים מתאפשרת בזכות הכנפיים העליונות שלהם.
מבדיל אותם ממטוסי נוסעים גם הרוחב המשמעותי של מטוסי המטען, ריבוי הגלגלים, שהקנה למטוסים אלה את היכולת לנחות במסלולי נחיתה קשים ומאולתרים וכמובן - דלת המטען האחורית שמאפשר הזנב הגבוה שלהם ושדרכה אפשר להעמיס כלי רכב, טנקים וכמויות ציוד ענקיות.
תולדות מטוסי המטען
הובלת נוסעים היא שפרסמה את האווירונים, כתחליף משופר לספינות האוויר הלא בטוחות ששלטו עד אז בשמיים. אך רבים מופתעים ללמוד שבראשית ימי התעופה היה השימוש העיקרי של המטוסים דווקא בהובלת חפצים ומטען.
מטוסי התובלה והמטען החלו כמטוסי דואר אוויר, מטוסים שנשאו מטענים קטנים למרחקים. עם מנועים חלשים מאוד ותעופה מתהווה, המטוסים אז, כמה מדהים להיזכר, נשאו משקל נמוך ביותר ובעיקר התמודדו עם הצורך להרים את עצמם לאוויר.
רשמית, ויקרס ורנון, עם מנועי הרולס רויס שלו, היה מטוס התובלה הראשון בהיסטוריה. בריטניה, אז עוד אימפריה עצומת ממדים ושולטת על חצי עולם, היא שיצרה אותו עבור חיל האוויר המלכותי שלה, כמקביל למטוס ויקרס וימי המוצלח שלה. הוא שימש לניוד לוחמים אך היה מוגבל בהישגיו ולא הותיר מורשת אמיתית כמוביל אווירי.
מטוסי המטען והתובלה העיקריים הגיעו רק במהלך מלחמת העולם השנייה. מרביתם היו בתחילה תוצר של הסבת מטוסי נוסעים לנשיאת מטענים.
היה זה ככל הנראה מטוס ה"אראדו AR 232" של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, שהיה מטוס המטען הראשון שפותח ותוכנן מלכתחילה למטרות תובלה. די מהר אצו בנות הברית ליישר קו עם הנאצים ואמריקה פיתחה את מטוס התובלה DC-3 המוכר לכולנו בתור מטוס ה"דקוטה".
במהלך השנים פותחו מנועים חזקים, כמו מנועי טורבו למטוסים ומנועי סילון עוצמתיים, מה שאפשר עיצוב של מטוסי מטען ייעודיים שהיו יעילים וכבדי מטען באופן חסר תקדים.
ההרקולס C-130 נולד אז והפך עם השנים למטוס המטען והתובלה הבולט בעולם. עד היום הוא משמש כאמת מידה למטוסים הללו ואינספור צבאות מסתמכים עליו כבר יותר מחצי מאה.
מטוסי המטען של ימינו נראים כמטוסי נוסעים שנופחו יותר מדי. הם עצומים ובעלי יכולות נשיאה שלא יאומנו. בין מטוסי המטען הגדולים בעולם בולטים סדרת הגלקסי של לוקהיד, האיירבוס בלוגה והאנטונוב הרוסי העצום AN 225.
