כיצד חוללו קלטות הווידאו מהפכה בהרגלי הצפייה בסרטים ובטלוויזיה?
הייתם כאן בשלהי שנות השבעים ותחילת שנות השמונים? זוכרים את מכשירי הווידאו הגדולים עם הקלטות השחורות והעבות, שאז קראו להן "קסטות" והן פתחו את הקולנוע והביאו אותו אלינו הביתה?
כן, המצאת הווידאו, בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, הייתה מהפכה של ממש. אנשים החלו לקנות את מכשירי הווידיאו הגדולים והלא ממש זולים, מכשירים שניגנו קלטות VHS, קיצור של Video Home System, שהכילו סרטים ותכניות טלוויזיה.
הקלטות השחורות והעבות הללו הפכו לפתע למרכז חיי הבידור המשפחתי. כמעט בכל סלון בעולם המערבי ישבה אז משפחה וצפתה בסרט או פרק מסדרה, שהוקלטו על קלטת VHS כאלה.
המשמעות הנוספת של הקלטת הייתה שלפתע ניתן היה להקליט עליה תכניות טלוויזיה, סרטים או מופעים שהוצגו בטלוויזיה. כך אפשר היה לצפות בהם כשרצית ולא להיות כבול ללוח הזמנים שהכתיב לוח השידורים של הערוץ בו שודרו התכנים הללו.
והמהפכה החברתית הייתה עוד יותר גדולה, כי ניתן היה להשאיל קלטות לאחרים. כך החלו אנשים להקליט סרטים ולהשאיל ולשאול אחד מהשני. בצד המסחרי החלו ספריות וידאו מסחריות להשאיל סרטים בתשלום והחגיגה הייתה גדולה.
לא פחות מרגשת הייתה היכולת שאפשרו קלטות הווידאו, לצפות בסרט שוב ושוב ומבלי לשלם יותר. בני הדור הנוכחי לא מבינים את יוקר המחיה ששרר בעולם שלפני הווידאו בתחום הקולנוע. עד אז נדרש תשלום שוב ושוב לבית הקולנוע, כדי לצפות בסרט שכבר ראית.
הזוי? - זה עדיין כך, אלא שכיום הקולנוע הוא אופציה ולפני עידן הווידאו טייפ הוא היה מאסט.
אגב, גם אמנותית הווידאו יצר שינוי. רק עם הצפייה החוזרת בסצנות ובסרטים שלמים בקלטות הללו, הן החלו לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים ובצפייה רגילה לא נחשפו, לפחות לא לעין הציבורית הכללית. כך למדו להעריך מחדש סרטים כמו "בלייד ראנר", פלופ קולנועי עצוב מהעבר שנחשף כסרט חכם ורב-שכבות. כיום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב בתולדות הקולנוע.
כך או כך, מעתה ניתן היה להעתיק סרטים, להקליט אותם מחבר או מהטלוויזיה. על הדרך יוליד הכיף של לשמור ולצפות בסרטים מספר פעמים לא מוגבל את מה שיהפוך מושג חדש בתרבות הפופולרית - "סרטי פולחן". אלו סרטים שבהם אנשים צפו עשרות פעמים, עשו זאת ביחד ולא פעם דקלמו את הטקסטים בעל פה, מרוב צפיות.
בכל מקרה, מכשירי הווידיאו הגדולים בסלון הפכו לסמל סטטוס, גם ואולי אף במיוחד בישראל - מדינה קטנה ולא עשירה, עם ערוץ טלוויזיה אחד, שעד לא מזמן שידר רק בשחור לבן...
הדגם הראשון של קלטת הווידאו הוצג עוד בשנת 1973. פיתחו אותו שני מהנדסים בחברת JVC. אלה היו קלטות ה-VHS. הן היו גדולות ומסורבלות, אבל הציעו מעל שעתיים ויותר של סרט. לקח להן כמה שנים אבל בהדרגה הם נכנסו כמעט לכל בית.
בשלב מסוים פיתחה חברת Sony, מובילת שוק האלקטרוניקה הבידורית של אותה תקופה, פורמט קלטות מתחרה שנקרא Betamax. במהרה החל להתנהל מאבק מסחרי בין בטאמקס ובין קלטות ה-VHS, שהיו הפחות מוצלחות מבחינה טכנולוגית אבל הצליחו להשתלט על השוק והפכו לבסוף לסטנדרט של הווידאו הביתי.
הייתם כאן בשלהי שנות השבעים ותחילת שנות השמונים? זוכרים את מכשירי הווידאו הגדולים עם הקלטות השחורות והעבות, שאז קראו להן "קסטות" והן פתחו את הקולנוע והביאו אותו אלינו הביתה?
כן, המצאת הווידאו, בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, הייתה מהפכה של ממש. אנשים החלו לקנות את מכשירי הווידיאו הגדולים והלא ממש זולים, מכשירים שניגנו קלטות VHS, קיצור של Video Home System, שהכילו סרטים ותכניות טלוויזיה.
הקלטות השחורות והעבות הללו הפכו לפתע למרכז חיי הבידור המשפחתי. כמעט בכל סלון בעולם המערבי ישבה אז משפחה וצפתה בסרט או פרק מסדרה, שהוקלטו על קלטת VHS כאלה.
המשמעות הנוספת של הקלטת הייתה שלפתע ניתן היה להקליט עליה תכניות טלוויזיה, סרטים או מופעים שהוצגו בטלוויזיה. כך אפשר היה לצפות בהם כשרצית ולא להיות כבול ללוח הזמנים שהכתיב לוח השידורים של הערוץ בו שודרו התכנים הללו.
והמהפכה החברתית הייתה עוד יותר גדולה, כי ניתן היה להשאיל קלטות לאחרים. כך החלו אנשים להקליט סרטים ולהשאיל ולשאול אחד מהשני. בצד המסחרי החלו ספריות וידאו מסחריות להשאיל סרטים בתשלום והחגיגה הייתה גדולה.
לא פחות מרגשת הייתה היכולת שאפשרו קלטות הווידאו, לצפות בסרט שוב ושוב ומבלי לשלם יותר. בני הדור הנוכחי לא מבינים את יוקר המחיה ששרר בעולם שלפני הווידאו בתחום הקולנוע. עד אז נדרש תשלום שוב ושוב לבית הקולנוע, כדי לצפות בסרט שכבר ראית.
הזוי? - זה עדיין כך, אלא שכיום הקולנוע הוא אופציה ולפני עידן הווידאו טייפ הוא היה מאסט.
אגב, גם אמנותית הווידאו יצר שינוי. רק עם הצפייה החוזרת בסצנות ובסרטים שלמים בקלטות הללו, הן החלו לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים ובצפייה רגילה לא נחשפו, לפחות לא לעין הציבורית הכללית. כך למדו להעריך מחדש סרטים כמו "בלייד ראנר", פלופ קולנועי עצוב מהעבר שנחשף כסרט חכם ורב-שכבות. כיום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב בתולדות הקולנוע.
כך או כך, מעתה ניתן היה להעתיק סרטים, להקליט אותם מחבר או מהטלוויזיה. על הדרך יוליד הכיף של לשמור ולצפות בסרטים מספר פעמים לא מוגבל את מה שיהפוך מושג חדש בתרבות הפופולרית - "סרטי פולחן". אלו סרטים שבהם אנשים צפו עשרות פעמים, עשו זאת ביחד ולא פעם דקלמו את הטקסטים בעל פה, מרוב צפיות.
בכל מקרה, מכשירי הווידיאו הגדולים בסלון הפכו לסמל סטטוס, גם ואולי אף במיוחד בישראל - מדינה קטנה ולא עשירה, עם ערוץ טלוויזיה אחד, שעד לא מזמן שידר רק בשחור לבן...
הדגם הראשון של קלטת הווידאו הוצג עוד בשנת 1973. פיתחו אותו שני מהנדסים בחברת JVC. אלה היו קלטות ה-VHS. הן היו גדולות ומסורבלות, אבל הציעו מעל שעתיים ויותר של סרט. לקח להן כמה שנים אבל בהדרגה הם נכנסו כמעט לכל בית.
בשלב מסוים פיתחה חברת Sony, מובילת שוק האלקטרוניקה הבידורית של אותה תקופה, פורמט קלטות מתחרה שנקרא Betamax. במהרה החל להתנהל מאבק מסחרי בין בטאמקס ובין קלטות ה-VHS, שהיו הפחות מוצלחות מבחינה טכנולוגית אבל הצליחו להשתלט על השוק והפכו לבסוף לסטנדרט של הווידאו הביתי.
