איך נוצר הקליפ של "Don't go breaking my heart"?
כיום אנו רגילים שהפקת וידאו קליפים עולה גם מיליוני דולרים וכוכבי ענק כמו אלטון ג'ון עושים קליפים יקרים להחריד, אבל בשנות ה-70 המצב היה מעט שונה.
הביטוי הכי ברור לזה הוא הקליפ הגרוע בתולדות הפופ. מדובר בשיר "Don't go breaking my heart", שיר שאלטון ג'ון הקליט בשנות ה-70 עם הזמרת קיקי די, כסוג של מחווה לדואטים של זמרי הנשמה האמריקאים של אותה תקופה.
צילום הוידאו קליפ היה מהחפוזים ביותר. במאי הקליפ היה באמצע צילומים של תכנית טלוויזיה מיוחדת לזמר רוד סטיוארט. אבל ברצונו לספק את אלטון ג'ון, מגה סטאר צעיר ומוכשר כמו שד, הוא פתח אולפן זנוח, ארגן אותו במהירות כך שייראה כמו אולפן הקלטות וצילם בטייק אחד את השיר כולו, ב-3 מצלמות והנחיה לזמרים להציג כאילו שהם מקליטים את השיר לפני המצלמות ולאלתר בין לבין...
ואז התחיל החירבוש הגדול בתולדות הקליפים הטלוויזיוניים, או מה שאפשר לקרוא לו "טל-ביזיון". אפיינו אותו עילגות, חוסר נסיון, חובבנות וטייק אחד בלבד, שהיה במקרה גם גרוע במיוחד. שוב ושוב פספסו הזמרים החביבים כניסות, את השורות של המילים וכדומה. השיא היה כשבמהלך הסולו ניסה אלטון ללמד את קיקי די לרקוד משהו לא ברור והכישלון היה מביך לחלוטין.
אבל זה היה, כאמור, טייק אחד ולטלוויזיה. מה שמדהים שלא זו בלבד שהשיר לא נפגע מהקליפ והיה ללהיט ענק בכל העולם. גם הקליפ המביך הפך, כדרכם של דברים מביכים בעידן המודרני, לסוג של קליפ פולחן ולנושא לדיונים מלומדים, פחות או יותר, בפורומים אינטרנטיים של חובבי פופ ויוצרי קליפים לדורותיהם. הלב, מסתבר, לא נשבר שם לאף אחד ובמיוחד לא למנהלי הכספים ולחשבון הבנק של האלטון והג'ון והקיקי והדי.
כיום אנו רגילים שהפקת וידאו קליפים עולה גם מיליוני דולרים וכוכבי ענק כמו אלטון ג'ון עושים קליפים יקרים להחריד, אבל בשנות ה-70 המצב היה מעט שונה.
הביטוי הכי ברור לזה הוא הקליפ הגרוע בתולדות הפופ. מדובר בשיר "Don't go breaking my heart", שיר שאלטון ג'ון הקליט בשנות ה-70 עם הזמרת קיקי די, כסוג של מחווה לדואטים של זמרי הנשמה האמריקאים של אותה תקופה.
צילום הוידאו קליפ היה מהחפוזים ביותר. במאי הקליפ היה באמצע צילומים של תכנית טלוויזיה מיוחדת לזמר רוד סטיוארט. אבל ברצונו לספק את אלטון ג'ון, מגה סטאר צעיר ומוכשר כמו שד, הוא פתח אולפן זנוח, ארגן אותו במהירות כך שייראה כמו אולפן הקלטות וצילם בטייק אחד את השיר כולו, ב-3 מצלמות והנחיה לזמרים להציג כאילו שהם מקליטים את השיר לפני המצלמות ולאלתר בין לבין...
ואז התחיל החירבוש הגדול בתולדות הקליפים הטלוויזיוניים, או מה שאפשר לקרוא לו "טל-ביזיון". אפיינו אותו עילגות, חוסר נסיון, חובבנות וטייק אחד בלבד, שהיה במקרה גם גרוע במיוחד. שוב ושוב פספסו הזמרים החביבים כניסות, את השורות של המילים וכדומה. השיא היה כשבמהלך הסולו ניסה אלטון ללמד את קיקי די לרקוד משהו לא ברור והכישלון היה מביך לחלוטין.
אבל זה היה, כאמור, טייק אחד ולטלוויזיה. מה שמדהים שלא זו בלבד שהשיר לא נפגע מהקליפ והיה ללהיט ענק בכל העולם. גם הקליפ המביך הפך, כדרכם של דברים מביכים בעידן המודרני, לסוג של קליפ פולחן ולנושא לדיונים מלומדים, פחות או יותר, בפורומים אינטרנטיים של חובבי פופ ויוצרי קליפים לדורותיהם. הלב, מסתבר, לא נשבר שם לאף אחד ובמיוחד לא למנהלי הכספים ולחשבון הבנק של האלטון והג'ון והקיקי והדי.
