מהו אֶתֶר שפעם האמינו שהאלים נושמים?
אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.
הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה בשימוש בו הייתה שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.
לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.
בתולדות הרפואה היווה האֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא היה אחד החומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, בה מאבד אדם לקראת הניתוח את הכרתו באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, כולל לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.
בימינו האֶתֶר לא לבד. ים השנים הסתבר שהוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. משום כך נמצאו חומרי הרדמה טובים יותר והוא הוחלף עם השנים בניתוחים. התוצאה היא חומרי הרדמה נוחים ובטוחים יותר, בעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.
מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.
אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה שקשרה בין החומר הזה ליקום כולו.
אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר.
באותה תקופה חשבו שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום המדע יודע לומר שאין כל קשר בין האֶתר והחומר שממלא את היקום.
אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.
הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה בשימוש בו הייתה שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.
לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.
בתולדות הרפואה היווה האֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא היה אחד החומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, בה מאבד אדם לקראת הניתוח את הכרתו באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, כולל לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.
בימינו האֶתֶר לא לבד. ים השנים הסתבר שהוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. משום כך נמצאו חומרי הרדמה טובים יותר והוא הוחלף עם השנים בניתוחים. התוצאה היא חומרי הרדמה נוחים ובטוחים יותר, בעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.
מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.
אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה שקשרה בין החומר הזה ליקום כולו.
אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר.
באותה תקופה חשבו שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום המדע יודע לומר שאין כל קשר בין האֶתר והחומר שממלא את היקום.
