מיהם השיעים והסונים ולמה הם בעימות מאז מותו של מוחמד?
הסיפור מתחיל ביום שאחרי מות מוחמד, מייסד האיסלאם. במהלך חייו, במאה ה-7 לספירה, איחד הנביא מוחמד את אנשי חצי האי ערב תחת דת האיסלאם. במהלך השנים כבשו הח'ליפים המוסלמים אזורים נרחבים מחוץ לעולם הערבי ואיסלמו אותם. כך הם הפכו למוסלמים את השכנים האדירים של חצי האי ערב, כולל את הפרסים ומרבית העולם הביזנטי למשל.
אבל קשה להחזיק אימפריה כה גדולה וחזקה והאימפריה של האיסלאם אכן הייתה בסיכון למאבקי כוח ושליטה, מה שאכן התממש.
לאחר מותו של מוחמד, מייסד דת האיסלאם, מצאו את עצמם מאמיניו במצב של מאבק ירושה קשה. מוחמד שהיה אב לבנות בלבד, לא הותיר אחריו יורש ברור ומוסכם לחלוטין ונוצרה מחלוקת לגבי מי צריך לרשת אותו.
מאבק הירושה הזה הותיר את מי שנבחר ליורשו, במאבק עם משפחת הנביא מוחמד שהתנגדה לו. כך הפכה המשפחה לשיעה, פלג שלא הכיר בסונה (Sunni), הזרם שהמשיך את יורשו של מוחמד.
לפיכך, נותרו השיעים (Shiites) עדה מתנגדת וקטנה יחסית. כשניסו להילחם על השליטה באיסלאם הם הובסו והוכו קשות בקרב כרבלא.
את התבוסה הזו הם מציינים עד היום, בטקס העשוראא, מלא הדם והקשה לצפייה, שהם מקיימים בכל שנה. במהלכו הם מכים את עצמם ,את גופם שלהם, עד זוב דם. הטקס המדמם הזה הוא לזכר ייסוריו של מי שהשיעים תפסו כיורש החוקי של מוחמד, מי שמת בקרב, ביחד עם 70 מבני משפחתו של הנביא.
מאז ועד המאה ה-20 שלטו הסונים במרבית מדינות האיסלאם, כשהשיעים הם מיעוט קטן וחלש יחסית, המפוזר במקומות שונים. המאבק הדתי ביניהם המתין להתפרץ.
מה ששינה את המצב במאה ה-20 הייתה המהפכה באיראן. בפעם הראשונה עלו השיעים לשלטון במדינה גדולה ומשמעותית. נישאים על גב ההצלחה, הם החליטו "לייצא את המהפכה" למדינות ערביות נוספות.
הקמת הארגון השיעי חיזבאללה היא חלק מאותה תנופה שיעית. נסיונות להמריד את השיעים התקיימו במדינות שונות ועוררו את זעמם של הסונים. במיוחד את הסעודים, הנשלטים על ידי חמולת סעוד החזקה והעשירה.
גם בעשורים האחרונים, למשל במלחמה בסוריה ובעיראק, מוצאים עצמם השיעים, בהנהגת איראן וחיזבאללה, נלחמים בסונים, או לפחות בארגון זוועתי אחר, ארגון דעאש, המכנה את עצמו "המדינה האיסלאמית", ארגון אלים וחסר העכבות.
הסיפור מתחיל ביום שאחרי מות מוחמד, מייסד האיסלאם. במהלך חייו, במאה ה-7 לספירה, איחד הנביא מוחמד את אנשי חצי האי ערב תחת דת האיסלאם. במהלך השנים כבשו הח'ליפים המוסלמים אזורים נרחבים מחוץ לעולם הערבי ואיסלמו אותם. כך הם הפכו למוסלמים את השכנים האדירים של חצי האי ערב, כולל את הפרסים ומרבית העולם הביזנטי למשל.
אבל קשה להחזיק אימפריה כה גדולה וחזקה והאימפריה של האיסלאם אכן הייתה בסיכון למאבקי כוח ושליטה, מה שאכן התממש.
לאחר מותו של מוחמד, מייסד דת האיסלאם, מצאו את עצמם מאמיניו במצב של מאבק ירושה קשה. מוחמד שהיה אב לבנות בלבד, לא הותיר אחריו יורש ברור ומוסכם לחלוטין ונוצרה מחלוקת לגבי מי צריך לרשת אותו.
מאבק הירושה הזה הותיר את מי שנבחר ליורשו, במאבק עם משפחת הנביא מוחמד שהתנגדה לו. כך הפכה המשפחה לשיעה, פלג שלא הכיר בסונה (Sunni), הזרם שהמשיך את יורשו של מוחמד.
לפיכך, נותרו השיעים (Shiites) עדה מתנגדת וקטנה יחסית. כשניסו להילחם על השליטה באיסלאם הם הובסו והוכו קשות בקרב כרבלא.
את התבוסה הזו הם מציינים עד היום, בטקס העשוראא, מלא הדם והקשה לצפייה, שהם מקיימים בכל שנה. במהלכו הם מכים את עצמם ,את גופם שלהם, עד זוב דם. הטקס המדמם הזה הוא לזכר ייסוריו של מי שהשיעים תפסו כיורש החוקי של מוחמד, מי שמת בקרב, ביחד עם 70 מבני משפחתו של הנביא.
מאז ועד המאה ה-20 שלטו הסונים במרבית מדינות האיסלאם, כשהשיעים הם מיעוט קטן וחלש יחסית, המפוזר במקומות שונים. המאבק הדתי ביניהם המתין להתפרץ.
מה ששינה את המצב במאה ה-20 הייתה המהפכה באיראן. בפעם הראשונה עלו השיעים לשלטון במדינה גדולה ומשמעותית. נישאים על גב ההצלחה, הם החליטו "לייצא את המהפכה" למדינות ערביות נוספות.
הקמת הארגון השיעי חיזבאללה היא חלק מאותה תנופה שיעית. נסיונות להמריד את השיעים התקיימו במדינות שונות ועוררו את זעמם של הסונים. במיוחד את הסעודים, הנשלטים על ידי חמולת סעוד החזקה והעשירה.
גם בעשורים האחרונים, למשל במלחמה בסוריה ובעיראק, מוצאים עצמם השיעים, בהנהגת איראן וחיזבאללה, נלחמים בסונים, או לפחות בארגון זוועתי אחר, ארגון דעאש, המכנה את עצמו "המדינה האיסלאמית", ארגון אלים וחסר העכבות.
