מהי מהפכת התרבות בסין?
מהפכת התרבות (The Cultural Revolution) בסין הייתה אחת הזוועות הקשות שידעה האנושות של המאה ה-20. זה היה צירוף קטלני של טירוף אידאולוגי, עם כוח בלתי נשלט, רגשי נחיתות ותסכול ופולחן אישיות עיוור. במרכז המהפכה הזו עמד שליט סין הקומוניסטית, מאו טסה טונג.
הכל מתחיל כשהוחלט בסין על "מהפכת התרבות". זה היה לאחר כישלון תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", תכנית קודמת של מאו, שהביאה לרעב איום בסין והובילה למותם של 45 מיליון סינים.
כשהמהפכה יצאה לדרך, בניצוחו של מאו, לא ידע איש על תפקידה של אישתו, ג'יאנג צ'ינג. בעבר היא הייתה שחקנית קולנוע מתוסכלת וגרועה, שדרשה וקיבלה סמכויות, בעיקר בענייני אמנות, בזכות היותה אישתו של השליט. צ'ינג ניצלה את המהפכה לסגירת חשבונות.
וכך, בזמן שבמערב סגדו רבים למנהיג המהפכני שלכאורה העמיד את סין על הרגליים ושינה את פניה לטובה, בזמן שבכל סלון "מתקדם" באירופה ואמריקה קראו אז מספריו ושננו את פניני החוכמה של המנהיג הסיני, התרחשה בסין טרגדיה של ממש.
חלק משמעותי במהפכה היה קמפיין שמטרתו הייתה למחוק את "ארבעת הנושנים" של החברה הסינית: הרגלים, מנהגים, רעיונות ותרבות.
במטרה להבטיח את שלטון ערכי הקומוניזם החל שלטון מאו בטיהור המוני של בכירים, אנשי דת, אינטלקטואלים וכל מי שהיו לו קשרים עם המערב או עם הממשלה הלאומנית הקודמת, בקיצור - כל מי שנחשב ל"אויב העם", או סתם הטריד את מנוחתו של מאו, סולק ממשרתו, הושפל בציבור ולרוב אף הומת.
באותה תקופה צמח פולחן האישיות של מאו לממדים חסרי תקדים. אנשי המשמרות האדומים שהוא הקים כל כך התלהבו לשרת את רעיונותיו, עד שהם החריבו המוני אתרים היסטוריים, הרסו שרידים ארכיאולוגיים, העלו באש ספריות וספרים, השמידו אוספי אמנות פרטיים ובזזו מקדשים דתיים לצד אתרי ואוצרות תרבות.
המשמרות האדומים גם ערכו מעשי טבח המוניים בבייג'ין ובערים רבות והיו כה הרסניים ואלימים עד שהמשטר נאלץ לשלוח את צבא השחרור העממי, כדי להרגיעם.
"מהפכת התרבות" הסתיימה עם מותו של מאו, ב-9 בספטמבר 1976. חודש אחר כך נעצרה כנופיית הארבעה, קבוצת המנהיגים הפוליטיים, שניהלו בשם מאו את הטיהורים הרצחניים ביותר. אישתו של מאו הייתה הדמות המובילה מתוכם. בין השאר היא דאגה במהלך ה"מהפכה" לחיסולו של כל מי שמנע לדעתה את הקריירה הקולנועית שלה. היא ישבה בבית הסוהר, עד שהתאבדה בשנת 1991. שמה נודע לשמצה עד היום בסין.
במאו עצמו, אגב, לא דבק כמעט אשם בתוצאות האיומות של "מהפכת התרבות". הוא נערץ בסין גם כיום, מה שמוזר, במיוחד אם זוכרים שכיום ידוע שתקופתו של מאו בשלטון ובכללה "מהפכת התרבות", הייתה מסע טיהור רצחני, מהגדולים בהיסטוריה האנושית. המחמירים גורסים שמדובר בהיקפים שעברו אפילו את מסעות הרצח המטורפים של שני רודנים אחוזי טירוף אחרים - סטאלין והיטלר.
מהפכת התרבות (The Cultural Revolution) בסין הייתה אחת הזוועות הקשות שידעה האנושות של המאה ה-20. זה היה צירוף קטלני של טירוף אידאולוגי, עם כוח בלתי נשלט, רגשי נחיתות ותסכול ופולחן אישיות עיוור. במרכז המהפכה הזו עמד שליט סין הקומוניסטית, מאו טסה טונג.
הכל מתחיל כשהוחלט בסין על "מהפכת התרבות". זה היה לאחר כישלון תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", תכנית קודמת של מאו, שהביאה לרעב איום בסין והובילה למותם של 45 מיליון סינים.
כשהמהפכה יצאה לדרך, בניצוחו של מאו, לא ידע איש על תפקידה של אישתו, ג'יאנג צ'ינג. בעבר היא הייתה שחקנית קולנוע מתוסכלת וגרועה, שדרשה וקיבלה סמכויות, בעיקר בענייני אמנות, בזכות היותה אישתו של השליט. צ'ינג ניצלה את המהפכה לסגירת חשבונות.
וכך, בזמן שבמערב סגדו רבים למנהיג המהפכני שלכאורה העמיד את סין על הרגליים ושינה את פניה לטובה, בזמן שבכל סלון "מתקדם" באירופה ואמריקה קראו אז מספריו ושננו את פניני החוכמה של המנהיג הסיני, התרחשה בסין טרגדיה של ממש.
חלק משמעותי במהפכה היה קמפיין שמטרתו הייתה למחוק את "ארבעת הנושנים" של החברה הסינית: הרגלים, מנהגים, רעיונות ותרבות.
במטרה להבטיח את שלטון ערכי הקומוניזם החל שלטון מאו בטיהור המוני של בכירים, אנשי דת, אינטלקטואלים וכל מי שהיו לו קשרים עם המערב או עם הממשלה הלאומנית הקודמת, בקיצור - כל מי שנחשב ל"אויב העם", או סתם הטריד את מנוחתו של מאו, סולק ממשרתו, הושפל בציבור ולרוב אף הומת.
באותה תקופה צמח פולחן האישיות של מאו לממדים חסרי תקדים. אנשי המשמרות האדומים שהוא הקים כל כך התלהבו לשרת את רעיונותיו, עד שהם החריבו המוני אתרים היסטוריים, הרסו שרידים ארכיאולוגיים, העלו באש ספריות וספרים, השמידו אוספי אמנות פרטיים ובזזו מקדשים דתיים לצד אתרי ואוצרות תרבות.
המשמרות האדומים גם ערכו מעשי טבח המוניים בבייג'ין ובערים רבות והיו כה הרסניים ואלימים עד שהמשטר נאלץ לשלוח את צבא השחרור העממי, כדי להרגיעם.
"מהפכת התרבות" הסתיימה עם מותו של מאו, ב-9 בספטמבר 1976. חודש אחר כך נעצרה כנופיית הארבעה, קבוצת המנהיגים הפוליטיים, שניהלו בשם מאו את הטיהורים הרצחניים ביותר. אישתו של מאו הייתה הדמות המובילה מתוכם. בין השאר היא דאגה במהלך ה"מהפכה" לחיסולו של כל מי שמנע לדעתה את הקריירה הקולנועית שלה. היא ישבה בבית הסוהר, עד שהתאבדה בשנת 1991. שמה נודע לשמצה עד היום בסין.
במאו עצמו, אגב, לא דבק כמעט אשם בתוצאות האיומות של "מהפכת התרבות". הוא נערץ בסין גם כיום, מה שמוזר, במיוחד אם זוכרים שכיום ידוע שתקופתו של מאו בשלטון ובכללה "מהפכת התרבות", הייתה מסע טיהור רצחני, מהגדולים בהיסטוריה האנושית. המחמירים גורסים שמדובר בהיקפים שעברו אפילו את מסעות הרצח המטורפים של שני רודנים אחוזי טירוף אחרים - סטאלין והיטלר.
