איך שילב מיכלאנג'לו את המוח בציור המפורסם שלו?
ב-1990 הבחין הרופא האמריקאי ד"ר פרנק לין משברגר, בפרט שכולם לפניו החמיצו. הפרט המעניין התגלה באחד הציורים הידועים בהיסטוריה, ציור שמיליונים רבים של אנשים ראו לפניו אבל איש לא הבחין בו.
מדובר בציור "בריאת האדם" (The Creation of Adam) של מיכלאנג'לו. ציור נודע שצויר על ידי האמן המוערך במחצית הראשונה של המאה ה-16, על תקרת הקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן. זה ציור שכולו הלל לדת הנוצרית, לאלוהים ולאדם המאמין בו.
הקפלה הסיסטינית היא אחד המבנים המוכרים ביותר בתרבות ובאמנות המערבית. כל תקרתה של הקפלה עוטרה אז בציורים שצייר מיכלאנג'לו, המציגים סצנות וסיפורים מספר "בראשית".
בציור מתואר הרגע שבו הפיח אלוהים חיים באדם הראשון. בניגוד לציורים אחרים מימי הרנסנס, אלוהים של מיכלאנג'לו, לא לובש כאן בגדים מלכותיים אלא טוניקה פשוטה. זו הייתה פריצת דרך נועזת, לעומת הצורה שבה נהגו אז ציירים לתאר את אלוהים. עוד יותר מעניין שהאמן צייר אותו כך במבנה קדוש במיוחד, שמצוי בוותיקן, מקום מושבו של האפיפיור. זה היה כמו להיכנס לבית הכנסת הגדול ללא כיסוי ראש, או לפסוע במסגד עם נעליים... הייתה בכך ללא ספק הצהרה אמיצה משהו. הרי את האלוהים שבאדם אפשר היה גם לפרש באופן מעוות ולא רק בגישת "בצלמו ובדמותו".
אבל מסתבר שאת עיקר הרמזים טמן הגאון במקומות אחרים בציור. מה שהדוקטור משברגר גילה בציור, הוא שאת אלוהים צייר מיכלאנג'לו בתוך מוח אנושי!
מוח אנושי? - וואלה... אם תביטו בציור תראו את זה מיד. אבל מאיפה יודע צייר בתקופת הרנסנס כיצד נראה מוח אנושי? - אז כן, כמו אמנים רבים בתקופתו, גם למיכלאנג'לו היה ידע אנטומי רב. הוא רכש אותו על ידי מחקר אנטומי, שהיה כרוך בביתור גופות ובציור של איברים שונים. הוא לא היה לבד בעניין הזה. כך עשו רבים מאמני הרנסנס החשובים ביותר, כולל לאונרדו דה וינצ'י, הידוע בשלל הרישומים האנטומיים שהותיר אחריו.
הניסיון המתמיד להתמקצע בציור הריאליסטי, הוביל את גאוני התקופה לחקור את גוף האדם ובעלי החיים הסובבים אותו, באופן די אובססיבי. כך עשה גם מיכלאנג'לו וזה היה צפוי לפרוץ ליצירותיו בשלב מסוים. ואכן, מבחינה אנטומית היה המוח שבציור מדויק להפליא. נראים בו אזורים וחלקים במוח האנושי, המוכרים היטב לחוקרים של ימינו. יש במוח המצויר תיאור אנטומי מדויק של מבנה המוח האנושי, שכולל בין השאר את האונה המצחית, גזע המוח והחריץ המרכזי של המוח הגדול.
אבל זה לא הכל. כלפי הממסד הכנסייתי הקתולי, יתכן שהיה במעשה הזה של מיכלאנג'לו אפילו משהו חתרני. הזיהוי של אלוהים כמוח מרמז על האמונה שבעת הבריאה, נתן אלוהים לאדם, בנוסף לגופו, גם את שכלו ותבונתו. אנשי הרנסאנס בהחלט ראו זאת כך. הם חיו בתקופה שבה התנערה אירופה כולה מהאירועים החשוכים של ימי הביניים, שהאווירה הייתה של אופטימיות ואמונה ברוח האדם ושלא עוד הכנסייה היא שתכתיב הכל למאמינים המצייתים במורא. האמנים, יותר מכולם, היו זקוקים לחופש היצירתי שנטל לו כאן מיכלאנג'לו. היה להם מה לומר וגם אם הם עדיין בשלב הרמזים - הם לגמרי בעניין!
גם בציורים אחרים שעל תקרת הקפלה הסיסטינית, נמצאו עם השנים, איברי גוף שהוחבאו בהם. יש שם איברים כמו לב, כליות וגזע המוח. מסתבר שמיכלאנג'לו שתל שוב ושוב רמזים כאלו, אולי אפילו מסרים סודיים כלשהם. הכנסייה, ששילמה לו בנדיבות עבור עבודתו, כנראה לא הבינה...
ב-1990 הבחין הרופא האמריקאי ד"ר פרנק לין משברגר, בפרט שכולם לפניו החמיצו. הפרט המעניין התגלה באחד הציורים הידועים בהיסטוריה, ציור שמיליונים רבים של אנשים ראו לפניו אבל איש לא הבחין בו.
מדובר בציור "בריאת האדם" (The Creation of Adam) של מיכלאנג'לו. ציור נודע שצויר על ידי האמן המוערך במחצית הראשונה של המאה ה-16, על תקרת הקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן. זה ציור שכולו הלל לדת הנוצרית, לאלוהים ולאדם המאמין בו.
הקפלה הסיסטינית היא אחד המבנים המוכרים ביותר בתרבות ובאמנות המערבית. כל תקרתה של הקפלה עוטרה אז בציורים שצייר מיכלאנג'לו, המציגים סצנות וסיפורים מספר "בראשית".
בציור מתואר הרגע שבו הפיח אלוהים חיים באדם הראשון. בניגוד לציורים אחרים מימי הרנסנס, אלוהים של מיכלאנג'לו, לא לובש כאן בגדים מלכותיים אלא טוניקה פשוטה. זו הייתה פריצת דרך נועזת, לעומת הצורה שבה נהגו אז ציירים לתאר את אלוהים. עוד יותר מעניין שהאמן צייר אותו כך במבנה קדוש במיוחד, שמצוי בוותיקן, מקום מושבו של האפיפיור. זה היה כמו להיכנס לבית הכנסת הגדול ללא כיסוי ראש, או לפסוע במסגד עם נעליים... הייתה בכך ללא ספק הצהרה אמיצה משהו. הרי את האלוהים שבאדם אפשר היה גם לפרש באופן מעוות ולא רק בגישת "בצלמו ובדמותו".
אבל מסתבר שאת עיקר הרמזים טמן הגאון במקומות אחרים בציור. מה שהדוקטור משברגר גילה בציור, הוא שאת אלוהים צייר מיכלאנג'לו בתוך מוח אנושי!
מוח אנושי? - וואלה... אם תביטו בציור תראו את זה מיד. אבל מאיפה יודע צייר בתקופת הרנסנס כיצד נראה מוח אנושי? - אז כן, כמו אמנים רבים בתקופתו, גם למיכלאנג'לו היה ידע אנטומי רב. הוא רכש אותו על ידי מחקר אנטומי, שהיה כרוך בביתור גופות ובציור של איברים שונים. הוא לא היה לבד בעניין הזה. כך עשו רבים מאמני הרנסנס החשובים ביותר, כולל לאונרדו דה וינצ'י, הידוע בשלל הרישומים האנטומיים שהותיר אחריו.
הניסיון המתמיד להתמקצע בציור הריאליסטי, הוביל את גאוני התקופה לחקור את גוף האדם ובעלי החיים הסובבים אותו, באופן די אובססיבי. כך עשה גם מיכלאנג'לו וזה היה צפוי לפרוץ ליצירותיו בשלב מסוים. ואכן, מבחינה אנטומית היה המוח שבציור מדויק להפליא. נראים בו אזורים וחלקים במוח האנושי, המוכרים היטב לחוקרים של ימינו. יש במוח המצויר תיאור אנטומי מדויק של מבנה המוח האנושי, שכולל בין השאר את האונה המצחית, גזע המוח והחריץ המרכזי של המוח הגדול.
אבל זה לא הכל. כלפי הממסד הכנסייתי הקתולי, יתכן שהיה במעשה הזה של מיכלאנג'לו אפילו משהו חתרני. הזיהוי של אלוהים כמוח מרמז על האמונה שבעת הבריאה, נתן אלוהים לאדם, בנוסף לגופו, גם את שכלו ותבונתו. אנשי הרנסאנס בהחלט ראו זאת כך. הם חיו בתקופה שבה התנערה אירופה כולה מהאירועים החשוכים של ימי הביניים, שהאווירה הייתה של אופטימיות ואמונה ברוח האדם ושלא עוד הכנסייה היא שתכתיב הכל למאמינים המצייתים במורא. האמנים, יותר מכולם, היו זקוקים לחופש היצירתי שנטל לו כאן מיכלאנג'לו. היה להם מה לומר וגם אם הם עדיין בשלב הרמזים - הם לגמרי בעניין!
גם בציורים אחרים שעל תקרת הקפלה הסיסטינית, נמצאו עם השנים, איברי גוף שהוחבאו בהם. יש שם איברים כמו לב, כליות וגזע המוח. מסתבר שמיכלאנג'לו שתל שוב ושוב רמזים כאלו, אולי אפילו מסרים סודיים כלשהם. הכנסייה, ששילמה לו בנדיבות עבור עבודתו, כנראה לא הבינה...
