מי היו היניצ'רים?
היניצ'רים (Janissaries) היו מחיילי הרגלים של הצבא העות'מאני, אחת מיחידות העלית של צבא האימפריה העות'מאנית. הם שירתו את האימפריה העות'מאנית ללא הפסקה, מאז נוסד החיל במאה ה-14 ועד שבוטל בשנת 1826 על ידי סולטאן מהמוט השני בשל המעורבות שלהם במרידה כנגד המשטר.
הרכב יחידות היניצ'רים הראשונות היה של צאצאי שבויי מלחמה ועבדים של העות'מאנים, או ילדים שנלקחו במסגרת ה"דבשירמה" (devşirme)
מס הילדים שהטילה האימפריה העות'מנית על ארצות נוצריות. זו הייתה שיטת גיוס של הצבא והממשל העות'מני, בה שועבדו נערים צעירים כעבדים לסולטן. הם אומנו להיות עבדים נאמנים, כשהחלשים משרתים במנהלה של האימפריה והחזקים כייניצ'רים. כי כמו הממלוכים לפניהם, גם ליניצ'רים גויסו רק נערים לא-מוסלמים ובמיוחד נערים חסונים, בני 15 ויותר. בכדי שיותר להם להתגייס לצבא, הם נאלצו להתאסלם, בדרך כלל מרצונם.
היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה העות'מאנית. נאמנותם הובטחה בזכות השתייכותם לאוכלוסייה הלא-מוסלמית, שלא הייתה בעלת יכולת או אפילו רצון למרוד בסולטאן, כמו זו שהייתה אולי למתחרים מוסלמים אפשריים. בנוסף, היניצרים רצו להוכיח את נאמנותם לאיסלם. תרמה גם העובדה שטורקים רבים לא רצו לשרת בחיל הרגלים, בשל תדמיתו הנחותה לעומת חיל הפרשים.
שכרם ותנאינם של היניצ'רים היו מעולים ובזכות חיוניותם לסולטאן, הם חיו חיי שפע ונוחות. אך במהלך המאות הבאות הם הלכו וצברו כוח והגיעו לרמה שהם שלטו בממשלה ואף החליפו סולטנים. בנוסף, היניצ'רים הפכו עשירים ומפונקים וככוח לוחם הם הפכו חלשים. כדי לשמר את כוחם, היניצ'רים גם התנגדו להתחדשות בצבא, מה שגרם לפיגור טכנולוגי ובשיטות הלחימה צבאית, הביא לתבוסה בקרב וינה ב-1683 והלך ודרדר את האימפריה לכדי "האיש החולה של אירופה". את הסולטן שרצה לקדם חידושים בצבא הם הפילו, אבל יורשו נלחם בהם וחיסל סופית את צבא היניצ'רים האימפריאלי, תוך שהוא מלאים את כל נכסיהם וטובח בהם ללא רחמים.
היניצ'רים (Janissaries) היו מחיילי הרגלים של הצבא העות'מאני, אחת מיחידות העלית של צבא האימפריה העות'מאנית. הם שירתו את האימפריה העות'מאנית ללא הפסקה, מאז נוסד החיל במאה ה-14 ועד שבוטל בשנת 1826 על ידי סולטאן מהמוט השני בשל המעורבות שלהם במרידה כנגד המשטר.
הרכב יחידות היניצ'רים הראשונות היה של צאצאי שבויי מלחמה ועבדים של העות'מאנים, או ילדים שנלקחו במסגרת ה"דבשירמה" (devşirme)
מס הילדים שהטילה האימפריה העות'מנית על ארצות נוצריות. זו הייתה שיטת גיוס של הצבא והממשל העות'מני, בה שועבדו נערים צעירים כעבדים לסולטן. הם אומנו להיות עבדים נאמנים, כשהחלשים משרתים במנהלה של האימפריה והחזקים כייניצ'רים. כי כמו הממלוכים לפניהם, גם ליניצ'רים גויסו רק נערים לא-מוסלמים ובמיוחד נערים חסונים, בני 15 ויותר. בכדי שיותר להם להתגייס לצבא, הם נאלצו להתאסלם, בדרך כלל מרצונם.
היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה העות'מאנית. נאמנותם הובטחה בזכות השתייכותם לאוכלוסייה הלא-מוסלמית, שלא הייתה בעלת יכולת או אפילו רצון למרוד בסולטאן, כמו זו שהייתה אולי למתחרים מוסלמים אפשריים. בנוסף, היניצרים רצו להוכיח את נאמנותם לאיסלם. תרמה גם העובדה שטורקים רבים לא רצו לשרת בחיל הרגלים, בשל תדמיתו הנחותה לעומת חיל הפרשים.
שכרם ותנאינם של היניצ'רים היו מעולים ובזכות חיוניותם לסולטאן, הם חיו חיי שפע ונוחות. אך במהלך המאות הבאות הם הלכו וצברו כוח והגיעו לרמה שהם שלטו בממשלה ואף החליפו סולטנים. בנוסף, היניצ'רים הפכו עשירים ומפונקים וככוח לוחם הם הפכו חלשים. כדי לשמר את כוחם, היניצ'רים גם התנגדו להתחדשות בצבא, מה שגרם לפיגור טכנולוגי ובשיטות הלחימה צבאית, הביא לתבוסה בקרב וינה ב-1683 והלך ודרדר את האימפריה לכדי "האיש החולה של אירופה". את הסולטן שרצה לקדם חידושים בצבא הם הפילו, אבל יורשו נלחם בהם וחיסל סופית את צבא היניצ'רים האימפריאלי, תוך שהוא מלאים את כל נכסיהם וטובח בהם ללא רחמים.
