מתי שולמו משכורות במלח?
המלח (Salt) נחשב בימינו לתבלין נפוץ וזול ביותר. מעטים בכלל יודעים עד כמה נדיר ויקר הוא היה בימי קדם וכמה משמעותי.
כבר בתקופה הניאוליטית החלו לייצר, או נכון יותר לקצור את המלח. בתקופת הברונזה המסחר בו הלך ופרח. הומרוס היווני כינה אותו "החומר האלוהי" ובהמשך הוא זכה לכינוי "הזהב הלבן".
וכשמשהו יקר אז משלמים עליו בדם. כך שבמהלך ההיסטוריה האנושית התנהלו מלחמות בכדי להשיג את המלח. הוא היה, ככל הנראה, אחת הסיבות לכך שהרומאים לטשו עיניים לארץ ישראל ולצרפת של היום.
כי המלח לא היה רק התבלין שגואל את המזון מלהיות תפל, אלא גם משאב חיוני ושווה ערך לרכוש רב ולעוצמה של אומה.
הייתם מאמינים, למשל, שהחיילים הרומיים קיבלו את שכרם בימי קדם גם במלח, במקום בכסף או בסחורות אחרות, מגרות יותר, כמו זהב?
אז כן, במקומות רבים, כולל באימפריה הרומית, היה המלח מצרך יקר ערך לאורך ההיסטוריה. בזכות ערכו הרב, חיילי רומי נהגו לקבל משכורות במלח.
קראו לשכר הזה "סאלריום" (salarium), שפירושו היה "קצבת מלח". הוא ניתן במעין שק מלח קטן שהיה לעתים ניתן לחיילי רומא כמענק על ביצועים בשדה הקרב.
משק המלח הזה באה המילה "סאלארי" (salary), משכורת באנגלית, או המילה "סולדי", כסף בצרפתית, כמו גם מילים נוספות בשפות לטיניות אחרות.
אגב,עד כדי כך המלח היה משמעותי בחייהם של חיילי האימפריה ההיא, עד שממנו נגזרו גם המילים soldier, (שבאה מהמילים "Sal dare" שמשמעותן "לתת מלח") או סולדאט, שפירושן בשפות לטיניות שונות חייל. אפילו המילה "סלט" (Salad) מקורה במלח, שכן הרומאים נהגו להמליח את הירקות במלח.
יש גם טענה היסטורית שכשרצו מפקדי צבא רומי לעקר את הערים שכבשו, הם נהגו לפזר מלח על הריסותיהן. חובה לציין שהיסטוריונים רבים מטילים בכך ספק, גם מכיוון שלא נמצאו עדויות או ממצאים ארכיאולוגיים לכך וגם בשל בזבוז כמויות של מלח, שמתנגש עם ערכו ומחירו הגבוה באותה תקופה.
כך או כך, הרומאים תמיד השאירו קצת מלח לאוכל, שאחרת הוא היה תפל. מה שמזכיר לנו שמהמילה salt, כלומר מלח, בא גם הסלט, ה-salad שאנו אוכלים.
אבל עדיין, תמיד נשמר מעט מלח במטבח הרומי, כי להמליח את הירקות היה מנהג רומאי שהופץ לכל פינות האימפריה.
המלח (Salt) נחשב בימינו לתבלין נפוץ וזול ביותר. מעטים בכלל יודעים עד כמה נדיר ויקר הוא היה בימי קדם וכמה משמעותי.
כבר בתקופה הניאוליטית החלו לייצר, או נכון יותר לקצור את המלח. בתקופת הברונזה המסחר בו הלך ופרח. הומרוס היווני כינה אותו "החומר האלוהי" ובהמשך הוא זכה לכינוי "הזהב הלבן".
וכשמשהו יקר אז משלמים עליו בדם. כך שבמהלך ההיסטוריה האנושית התנהלו מלחמות בכדי להשיג את המלח. הוא היה, ככל הנראה, אחת הסיבות לכך שהרומאים לטשו עיניים לארץ ישראל ולצרפת של היום.
כי המלח לא היה רק התבלין שגואל את המזון מלהיות תפל, אלא גם משאב חיוני ושווה ערך לרכוש רב ולעוצמה של אומה.
הייתם מאמינים, למשל, שהחיילים הרומיים קיבלו את שכרם בימי קדם גם במלח, במקום בכסף או בסחורות אחרות, מגרות יותר, כמו זהב?
אז כן, במקומות רבים, כולל באימפריה הרומית, היה המלח מצרך יקר ערך לאורך ההיסטוריה. בזכות ערכו הרב, חיילי רומי נהגו לקבל משכורות במלח.
קראו לשכר הזה "סאלריום" (salarium), שפירושו היה "קצבת מלח". הוא ניתן במעין שק מלח קטן שהיה לעתים ניתן לחיילי רומא כמענק על ביצועים בשדה הקרב.
משק המלח הזה באה המילה "סאלארי" (salary), משכורת באנגלית, או המילה "סולדי", כסף בצרפתית, כמו גם מילים נוספות בשפות לטיניות אחרות.
אגב,עד כדי כך המלח היה משמעותי בחייהם של חיילי האימפריה ההיא, עד שממנו נגזרו גם המילים soldier, (שבאה מהמילים "Sal dare" שמשמעותן "לתת מלח") או סולדאט, שפירושן בשפות לטיניות שונות חייל. אפילו המילה "סלט" (Salad) מקורה במלח, שכן הרומאים נהגו להמליח את הירקות במלח.
יש גם טענה היסטורית שכשרצו מפקדי צבא רומי לעקר את הערים שכבשו, הם נהגו לפזר מלח על הריסותיהן. חובה לציין שהיסטוריונים רבים מטילים בכך ספק, גם מכיוון שלא נמצאו עדויות או ממצאים ארכיאולוגיים לכך וגם בשל בזבוז כמויות של מלח, שמתנגש עם ערכו ומחירו הגבוה באותה תקופה.
כך או כך, הרומאים תמיד השאירו קצת מלח לאוכל, שאחרת הוא היה תפל. מה שמזכיר לנו שמהמילה salt, כלומר מלח, בא גם הסלט, ה-salad שאנו אוכלים.
אבל עדיין, תמיד נשמר מעט מלח במטבח הרומי, כי להמליח את הירקות היה מנהג רומאי שהופץ לכל פינות האימפריה.
