מהם מכרות פוטוסי?
מכרות פוטוסי (Potosi Mines) הם מכרות כסף ענקיים בבוליביה שבאמריקה הדרומית. מדובר למעשה במכרה הכסף הכי עתיק והפעיל ביותר בעולם. המכרה הזה מעורר דמיון, עושר אגדי ותפוקה מעשירה, אך מסתיר מאחוריו סיפור טרגי של ניצול ואכזריות.
ההיסטוריה של פוטוסי מתחילה בגבעת "סרו ריקו" (Cerro Rico או Cerro de Potosí), בעברית "ההר העשיר". הכל החל בשנת 1545, כשרועה מקומי גילה במקרה כמויות עצומות של כסף.
האגדה מספרת על הרועה שיוצא לחפש את הלאמות שאבדו לו, מדליק מדורה בלילה הקר כדי לחמם את עצמו ובבוקר מוצא כסף מותך בשרידי המדורה.
הגילוי הזה עתיד לשנות את פני האזור לנצח. תוך זמן קצר, הספרדים הקימו את העיר פוטוסי והחלו בכריית הכסף בקנה מידה עצום. פוטוסי היא העיר הגבוהה בעולם ושוכנת ברום של 4,070 מטרים מעל פני הים.
העיר פוטוסי היא עדות אילמת לתקופה אפלה בהיסטוריה האנושית. תוך פחות ממאה שנים מיום הקמתה, היא הפכה לאחת הערים הגדולות והעשירות בעולם. בשיאה, בין השנים 1570 ל-1650, חיו בה כ-160,000 תושבים - יותר מבלונדון או פריז של אותה תקופה.
בתור העיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה ובאימפריה הספרדית, פוטוסי התהדרה באולמות ריקודים, בתי הימורים, תיאטראות וכנסיות מפוארות בסגנון הבארוק. אבל הכסף שנכרה בעיר המשגשגת ביותר ברחבי אמריקה הלטינית זרם לספרד ובמשך מאות שנים מימן את האימפריה הספרדית ואת המלחמות הקולוניאליות.
כי מאחורי הזוהר והעושר של "תור הזהב" הסתתר סיפור אפל של סבל אנושי בלתי נתפס. הספרדים ניצלו את האוכלוסייה המקומית באכזריות והכריחו אותה לעבוד במכרות בתנאים מחרידים. הם אימצו שיטה אינקאית בשם "מיטה", שחייבה כל כפר לשלוח אחוז מסוים מהגברים לעבוד במכרות. הסיכויים לשרוד את העבודה היו קלושים - רק כ-30% מהעובדים חזרו הביתה בחיים.
העבודה במכרות הייתה קטלנית. הכורים נאלצו לעבוד בעומק האדמה, בחושך מוחלט, באוויר דליל וללא אוורור. הם סבלו מהרעלות כספית, מחלות ריאה, תאונות ומוות מתשישות. ילדים בני 13 עבדו לצד מבוגרים, כשעתידם נגזר למוות בטרם עת. ההערכות מדברות על כך שלאורך השנים, מצאו את מותם במכרות פוטוסי מעל 8 מיליון בני אדם - ילידים ועבדים אפריקאים.
עם הזמן, מרבצי הכסף החלו להידלדל והעיר איבדה מזוהרה. כיום, המכרות בסרו ריקו מתקרבים לדלדול מוחלט. הקשיים הנוראים של מכרות הכסף הביאו לכך שבמכרות עצמם אין מכונות גדולות, לחציבה והפקת המתכת היקרה. את הכורים משמשים רק פטישים ואזמלים, פנסי ראש ומקלות דינמיט לפיצוצים מסוכנים.
יש הרואים בפוטוסי של היום את "עיר השטן". היא עיר עניה יחסית, עם אוכלוסייה של כ-115,000 תושבים. דומה שהזמן בעיר פוטוסי עצר מלכת. התרבות בה הולכת ומאבדת את דרכה. המקומיים המרוששים גרים בעיר שפעם הייתה מהערים העשירות בתבל, אבל כיום הם צריכים למצוא מקורות הכנסה חדשים ולא תמיד מצליחים.
המכרות עדיין פעילים, אך בקנה מידה קטן בהרבה. הכורים עדיין עובדים בכריית כסף ואבץ, בתנאים קשים אם כי פחות מסוכנים מבעבר - מה שלא משנה את הסיפור הטרגי של פוטוסי, עיר שהייתה פעם סמל לעושר, אך שילמה על כך מחיר אנושי בלתי נתפס וירדה מזוהרה לטובת עוני קשה וחוסר ברירה.
מכרות פוטוסי (Potosi Mines) הם מכרות כסף ענקיים בבוליביה שבאמריקה הדרומית. מדובר למעשה במכרה הכסף הכי עתיק והפעיל ביותר בעולם. המכרה הזה מעורר דמיון, עושר אגדי ותפוקה מעשירה, אך מסתיר מאחוריו סיפור טרגי של ניצול ואכזריות.
ההיסטוריה של פוטוסי מתחילה בגבעת "סרו ריקו" (Cerro Rico או Cerro de Potosí), בעברית "ההר העשיר". הכל החל בשנת 1545, כשרועה מקומי גילה במקרה כמויות עצומות של כסף.
האגדה מספרת על הרועה שיוצא לחפש את הלאמות שאבדו לו, מדליק מדורה בלילה הקר כדי לחמם את עצמו ובבוקר מוצא כסף מותך בשרידי המדורה.
הגילוי הזה עתיד לשנות את פני האזור לנצח. תוך זמן קצר, הספרדים הקימו את העיר פוטוסי והחלו בכריית הכסף בקנה מידה עצום. פוטוסי היא העיר הגבוהה בעולם ושוכנת ברום של 4,070 מטרים מעל פני הים.
העיר פוטוסי היא עדות אילמת לתקופה אפלה בהיסטוריה האנושית. תוך פחות ממאה שנים מיום הקמתה, היא הפכה לאחת הערים הגדולות והעשירות בעולם. בשיאה, בין השנים 1570 ל-1650, חיו בה כ-160,000 תושבים - יותר מבלונדון או פריז של אותה תקופה.
בתור העיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה ובאימפריה הספרדית, פוטוסי התהדרה באולמות ריקודים, בתי הימורים, תיאטראות וכנסיות מפוארות בסגנון הבארוק. אבל הכסף שנכרה בעיר המשגשגת ביותר ברחבי אמריקה הלטינית זרם לספרד ובמשך מאות שנים מימן את האימפריה הספרדית ואת המלחמות הקולוניאליות.
כי מאחורי הזוהר והעושר של "תור הזהב" הסתתר סיפור אפל של סבל אנושי בלתי נתפס. הספרדים ניצלו את האוכלוסייה המקומית באכזריות והכריחו אותה לעבוד במכרות בתנאים מחרידים. הם אימצו שיטה אינקאית בשם "מיטה", שחייבה כל כפר לשלוח אחוז מסוים מהגברים לעבוד במכרות. הסיכויים לשרוד את העבודה היו קלושים - רק כ-30% מהעובדים חזרו הביתה בחיים.
העבודה במכרות הייתה קטלנית. הכורים נאלצו לעבוד בעומק האדמה, בחושך מוחלט, באוויר דליל וללא אוורור. הם סבלו מהרעלות כספית, מחלות ריאה, תאונות ומוות מתשישות. ילדים בני 13 עבדו לצד מבוגרים, כשעתידם נגזר למוות בטרם עת. ההערכות מדברות על כך שלאורך השנים, מצאו את מותם במכרות פוטוסי מעל 8 מיליון בני אדם - ילידים ועבדים אפריקאים.
עם הזמן, מרבצי הכסף החלו להידלדל והעיר איבדה מזוהרה. כיום, המכרות בסרו ריקו מתקרבים לדלדול מוחלט. הקשיים הנוראים של מכרות הכסף הביאו לכך שבמכרות עצמם אין מכונות גדולות, לחציבה והפקת המתכת היקרה. את הכורים משמשים רק פטישים ואזמלים, פנסי ראש ומקלות דינמיט לפיצוצים מסוכנים.
יש הרואים בפוטוסי של היום את "עיר השטן". היא עיר עניה יחסית, עם אוכלוסייה של כ-115,000 תושבים. דומה שהזמן בעיר פוטוסי עצר מלכת. התרבות בה הולכת ומאבדת את דרכה. המקומיים המרוששים גרים בעיר שפעם הייתה מהערים העשירות בתבל, אבל כיום הם צריכים למצוא מקורות הכנסה חדשים ולא תמיד מצליחים.
המכרות עדיין פעילים, אך בקנה מידה קטן בהרבה. הכורים עדיין עובדים בכריית כסף ואבץ, בתנאים קשים אם כי פחות מסוכנים מבעבר - מה שלא משנה את הסיפור הטרגי של פוטוסי, עיר שהייתה פעם סמל לעושר, אך שילמה על כך מחיר אנושי בלתי נתפס וירדה מזוהרה לטובת עוני קשה וחוסר ברירה.
