מהו הציור הסוריאליסטי של "פניה של מיי ווסט יכולים לשמש דירה סוריאליסטית"?
את הציור הזה של סלבדור דאלי מכירים פחות אנשים בעולם מכל ציור מפורסם שלו, אבל מדהים שאת שמו של הציור הזה, של מי שנתפס בציבור כמלך הסוריאליזם, רק אנשים ספורים יודעים לומר.
מדובר בציורו של דאלי "פניה של מי וסט יכולים לשמש כדירה סוריאליסטית" (Face of Mae West which can be used as an apartment) מ-1934. אפילו השם קצת סוריאליסטי, כמו מתוך חלום של אמן.
בציור מבטא ללא ספק האמן הסוריאליסטי את הערצתו לכוכבת הגדולה והלא שגרתית הזו ואולי גם מנצל את הפרסום האדיר שלה לצרכיו שלו, לפחות האמנותיים. או שאולי הוא סתם זיהה דמיון מפתיע שרק גאון ויזואלי יכול לזהות וחשב על הזדמנות ליצירה סוריאליסטית נוספת ונהדרת והלך על זה?
טוב, אז הסיפור של היצירה הוא קצת יותר רחב ואפילו חברתי. הוא מתחיל בשנת 1935, שנה בה זוכה, או נכון לומר לוקחת מיי ווסט את הוליווד. שנים ספורות אחרי שהוזמנה לעשות סרט ולהציל את חברת פרמאונט מפשיטת רגל (בהצלחה) היא הופכת לכוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר בעולם ולשחקנית הקולנוע המרוויחה ביותר בהוליווד. יותר מדיטריך ולמעשה יותר מכולן.
סלבדור דאלי, אמן סוריאליזם ובעל דמיון מפותח וחלומות ויזואליים שהופכים ליצירות אייקוניות, מזהה בפניה הזדמנות יצירתית. הוא מחליט ליצור גרסה שנונה וחכמה משלו לדיוקנה המפורסם של מיי ווסט.
בציור שלו מצייר דאלי חדר מגורים, מעין סלון סוריאליסטי מקסים של דירה, כשהחדר הוא בעצם דיוקן פניה של מיי ווסט. את חלקי פניה הוא יוצר מחפצים ואובייקטים בחלל. שפתיה המפורסמות הן בעצם ספה אדומה ודשנה, האף של הכוכבת הוא האח שבקצה החדר ועיניה הן שתי תמונות התלויות על הקיר.
התוצאה היא יצירה אייקונית שמקדימה לא מעט את הזמן ובזמן אמת נראית כהתחכמות שלו, אבל התחכמות עם הומור והרבה כישרון.
מאז, כמעט כל חובב אמנות ועיצוב ראה לפחות פעם אחת במגזיני עיצוב וספרים, בצילומי בתים מודרניים, או אפילו בגלריה או במוזיאון כלשהו.
הסיבה שהוא מצאה את עצמה מוצגת בספרות העיצוב ובמגזינים היא שהציור אכן הפך לחדר אמיתי.
איך זה קרה?
בשנת 1935 נפגש סלבדור דאלי, מי שכבר זכה לפרסום רב ואולי המוביל מבין אמני הסוריאליזם של אותם ימים, עם מי שיהיה חברו ואספן נלהב של ציוריו, אדוארד ג'יימס הבריטי.
ג'יימס הוא משורר, שבאופן נדיר הוא גם אדם מסודר כלכלית וגם אספן אמנות. הוא נחשב לאחד התומכים הבולטים באי הבריטי של התנועה הסוריאליסטית.
שנה אחר כך, ב-1936 מפגשים השניים בביתו של אדוארד בלונדון, כשדאלי מגיע אליו לביקור. בבית מפנטזים שני האמנים היצירתיים על חפצים סוריאליסטים של ממש, כולל מוצרי ריהוט שונים.
דאלי מזהה שלחברו המשורר יש דמיון מצוין. כסף וקשרים בוודאי יש לו. השניים מסכמים שיקימו בביתו הלונדוני של אדוארד ג'יימס חדר אמיתי שמדמה את פניה של מיי ווסט, חדר סוריאליסטי שיהפוך ממשי.
וכך יצרו האמן הסוריאליסטי ופטרון הסוריאליזם הבריטי, אדוארד ג'יימס את מה שיהיה לחדר בביתו של האחרון. היו שם תמונות שהן עיניים, אח שהוא אף, עם שני פתחים בצורת נחיריים. ג'יימס הוא שמציע שהם יבנו ספה שמבוססת על ספת השפתיים שבציור של דאלי.
החדר הזה משוחזר היום במוזיאון דאלי.
מכאן הייתה הדרך לספת השפתיים קרובה במיוחד. במשך שנתיים עבדו דאלי וג'יימס על היצירה. בהמשך יזמין ג'יימס עצמו ויפקח על נגרים ורפדים שיבנו עוד 3 גרסאות נוספות של הספה, עשויות בדים שונים. כל הספות הללו, אגב, יהיו לפריטי עיצוב סוריאליסטי, פריטים נדירים ואייקוניים, יש שיאמרו שהם אפילו נועזים מעט לתקופה.
הספות הללו ידליקו רבים לחקות את ספת השפתיים של דאלי. ראשונים היו מעצבי רהיטים צעירים, שיקבלו השראה מהיצירה ובהשראת האמן וחברו יישמו ספות שפתיים אמיתית לעצמם.
בשלב מסוים מתחילה חברה איטלקית בשם Gufram לייצר אותן באופן מסחרי. היצרנית הזו רושמת את הזכויות על המוצר ומוציאה דגמים של הספה האלמותית שהופכים למוצר אמיתי, הנמכר בצבעים שונים ומגוונים. הדגם המצליח ביותר הוא כמובן זה של ספות המיי ווסט ליפס האדומות והבוהקות.
את הציור הזה של סלבדור דאלי מכירים פחות אנשים בעולם מכל ציור מפורסם שלו, אבל מדהים שאת שמו של הציור הזה, של מי שנתפס בציבור כמלך הסוריאליזם, רק אנשים ספורים יודעים לומר.
מדובר בציורו של דאלי "פניה של מי וסט יכולים לשמש כדירה סוריאליסטית" (Face of Mae West which can be used as an apartment) מ-1934. אפילו השם קצת סוריאליסטי, כמו מתוך חלום של אמן.
בציור מבטא ללא ספק האמן הסוריאליסטי את הערצתו לכוכבת הגדולה והלא שגרתית הזו ואולי גם מנצל את הפרסום האדיר שלה לצרכיו שלו, לפחות האמנותיים. או שאולי הוא סתם זיהה דמיון מפתיע שרק גאון ויזואלי יכול לזהות וחשב על הזדמנות ליצירה סוריאליסטית נוספת ונהדרת והלך על זה?
טוב, אז הסיפור של היצירה הוא קצת יותר רחב ואפילו חברתי. הוא מתחיל בשנת 1935, שנה בה זוכה, או נכון לומר לוקחת מיי ווסט את הוליווד. שנים ספורות אחרי שהוזמנה לעשות סרט ולהציל את חברת פרמאונט מפשיטת רגל (בהצלחה) היא הופכת לכוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר בעולם ולשחקנית הקולנוע המרוויחה ביותר בהוליווד. יותר מדיטריך ולמעשה יותר מכולן.
סלבדור דאלי, אמן סוריאליזם ובעל דמיון מפותח וחלומות ויזואליים שהופכים ליצירות אייקוניות, מזהה בפניה הזדמנות יצירתית. הוא מחליט ליצור גרסה שנונה וחכמה משלו לדיוקנה המפורסם של מיי ווסט.
בציור שלו מצייר דאלי חדר מגורים, מעין סלון סוריאליסטי מקסים של דירה, כשהחדר הוא בעצם דיוקן פניה של מיי ווסט. את חלקי פניה הוא יוצר מחפצים ואובייקטים בחלל. שפתיה המפורסמות הן בעצם ספה אדומה ודשנה, האף של הכוכבת הוא האח שבקצה החדר ועיניה הן שתי תמונות התלויות על הקיר.
התוצאה היא יצירה אייקונית שמקדימה לא מעט את הזמן ובזמן אמת נראית כהתחכמות שלו, אבל התחכמות עם הומור והרבה כישרון.
מאז, כמעט כל חובב אמנות ועיצוב ראה לפחות פעם אחת במגזיני עיצוב וספרים, בצילומי בתים מודרניים, או אפילו בגלריה או במוזיאון כלשהו.
הסיבה שהוא מצאה את עצמה מוצגת בספרות העיצוב ובמגזינים היא שהציור אכן הפך לחדר אמיתי.
איך זה קרה?
בשנת 1935 נפגש סלבדור דאלי, מי שכבר זכה לפרסום רב ואולי המוביל מבין אמני הסוריאליזם של אותם ימים, עם מי שיהיה חברו ואספן נלהב של ציוריו, אדוארד ג'יימס הבריטי.
ג'יימס הוא משורר, שבאופן נדיר הוא גם אדם מסודר כלכלית וגם אספן אמנות. הוא נחשב לאחד התומכים הבולטים באי הבריטי של התנועה הסוריאליסטית.
שנה אחר כך, ב-1936 מפגשים השניים בביתו של אדוארד בלונדון, כשדאלי מגיע אליו לביקור. בבית מפנטזים שני האמנים היצירתיים על חפצים סוריאליסטים של ממש, כולל מוצרי ריהוט שונים.
דאלי מזהה שלחברו המשורר יש דמיון מצוין. כסף וקשרים בוודאי יש לו. השניים מסכמים שיקימו בביתו הלונדוני של אדוארד ג'יימס חדר אמיתי שמדמה את פניה של מיי ווסט, חדר סוריאליסטי שיהפוך ממשי.
וכך יצרו האמן הסוריאליסטי ופטרון הסוריאליזם הבריטי, אדוארד ג'יימס את מה שיהיה לחדר בביתו של האחרון. היו שם תמונות שהן עיניים, אח שהוא אף, עם שני פתחים בצורת נחיריים. ג'יימס הוא שמציע שהם יבנו ספה שמבוססת על ספת השפתיים שבציור של דאלי.
החדר הזה משוחזר היום במוזיאון דאלי.
מכאן הייתה הדרך לספת השפתיים קרובה במיוחד. במשך שנתיים עבדו דאלי וג'יימס על היצירה. בהמשך יזמין ג'יימס עצמו ויפקח על נגרים ורפדים שיבנו עוד 3 גרסאות נוספות של הספה, עשויות בדים שונים. כל הספות הללו, אגב, יהיו לפריטי עיצוב סוריאליסטי, פריטים נדירים ואייקוניים, יש שיאמרו שהם אפילו נועזים מעט לתקופה.
הספות הללו ידליקו רבים לחקות את ספת השפתיים של דאלי. ראשונים היו מעצבי רהיטים צעירים, שיקבלו השראה מהיצירה ובהשראת האמן וחברו יישמו ספות שפתיים אמיתית לעצמם.
בשלב מסוים מתחילה חברה איטלקית בשם Gufram לייצר אותן באופן מסחרי. היצרנית הזו רושמת את הזכויות על המוצר ומוציאה דגמים של הספה האלמותית שהופכים למוצר אמיתי, הנמכר בצבעים שונים ומגוונים. הדגם המצליח ביותר הוא כמובן זה של ספות המיי ווסט ליפס האדומות והבוהקות.
