מה סוד המשיכה למוזיאוני האשליות?
הומור, הפתעות ותעלולים - כולנו אוהבים את אלה, לא משנה הגיל וזה בעיקר הסיפור.
במוזיאון אשליות (Illusion Museum), אותו מוזיאון ש"משחק לנו בראש", מוצגות לא מעט ואף בדרך כלל בעיקר אשליות אופטיות, תופעה שבה העיניים מטעות את המתבונן, כי המוח מתבלבל מהמידע שזורם מהן.
במילים אחרות, העיניים במוזיאון אשליות מתעתעות במוח. המבקרים חושבים שהם רואים משהו, אבל בעצם מדובר בדבר אחר.
אבל למה שאנשים ירצו שהעיניים יטעו להם את המוח, אתם שואלים. אז ראשית, זה בדיוק כמו שאנחנו משלמים לא מעט בלונה פארקים או בפארקי מים, כדי שיפחידו אותנו במגלשות מטורפות, רכבות הרים או מתחמי אימה.
או בחדר בריחה, בו אנו נסגרים מרצוננו ובתשלום של מיטב הכסף שלנו, כדי לנסות לברוח ממקום שמלכתחילה לא היינו אמורים להיכלא בו.
אלא שאנחנו רוצים בחוויות כאלה ובאותו אופן אנו משלמים כדי שישלו ויבלבלו אותנו במוזיאוני אשליות. כשהמבקרים חושבים שהם רואים משהו, בעצם מדובר בדבר אחר. משהו מבלבל אותם לרגע ובדרך כלל זה מסתיים כשחיוך גדול עולה על הפנים ואנו צוחקים ומשועשעים מהאשליה שלרגע בלבלה או הטעתה אותנו.
משום כך, אנשים גם אוהבים לראות קוסמים שעושים קסמים ואגב, לא לחינם הרבה קוסמים הפכו עם השנים לאנשים המעידים על עצמם ביושר שהם עוסקים ביצירת אשליות והעדיפו שיקראו להם ממש "אמני אשליות". גם הם "משחקים לנו בראש".
אם נוסיף לזה את העובדה שכולנו היום מצלמים המון ובואו נודה - מרבית התמונות שלנו די משעממות, הרי שכמה תמונות מהסוג המתעתע לא מזיקות לאף אחד ברזומה המצולם שלנו.
ואלה רק חלק מסוד המשיכה של אנשים לתעתועים ואשליות מהסוג הזה. התיירות המודרנית מתבססת על הנאות והאשליות הללו שהמוזיאון מספק הן בדיוק מה שסוגר את הפינה למחייכים.
הומור, הפתעות ותעלולים - כולנו אוהבים את אלה, לא משנה הגיל וזה בעיקר הסיפור.
במוזיאון אשליות (Illusion Museum), אותו מוזיאון ש"משחק לנו בראש", מוצגות לא מעט ואף בדרך כלל בעיקר אשליות אופטיות, תופעה שבה העיניים מטעות את המתבונן, כי המוח מתבלבל מהמידע שזורם מהן.
במילים אחרות, העיניים במוזיאון אשליות מתעתעות במוח. המבקרים חושבים שהם רואים משהו, אבל בעצם מדובר בדבר אחר.
אבל למה שאנשים ירצו שהעיניים יטעו להם את המוח, אתם שואלים. אז ראשית, זה בדיוק כמו שאנחנו משלמים לא מעט בלונה פארקים או בפארקי מים, כדי שיפחידו אותנו במגלשות מטורפות, רכבות הרים או מתחמי אימה.
או בחדר בריחה, בו אנו נסגרים מרצוננו ובתשלום של מיטב הכסף שלנו, כדי לנסות לברוח ממקום שמלכתחילה לא היינו אמורים להיכלא בו.
אלא שאנחנו רוצים בחוויות כאלה ובאותו אופן אנו משלמים כדי שישלו ויבלבלו אותנו במוזיאוני אשליות. כשהמבקרים חושבים שהם רואים משהו, בעצם מדובר בדבר אחר. משהו מבלבל אותם לרגע ובדרך כלל זה מסתיים כשחיוך גדול עולה על הפנים ואנו צוחקים ומשועשעים מהאשליה שלרגע בלבלה או הטעתה אותנו.
משום כך, אנשים גם אוהבים לראות קוסמים שעושים קסמים ואגב, לא לחינם הרבה קוסמים הפכו עם השנים לאנשים המעידים על עצמם ביושר שהם עוסקים ביצירת אשליות והעדיפו שיקראו להם ממש "אמני אשליות". גם הם "משחקים לנו בראש".
אם נוסיף לזה את העובדה שכולנו היום מצלמים המון ובואו נודה - מרבית התמונות שלנו די משעממות, הרי שכמה תמונות מהסוג המתעתע לא מזיקות לאף אחד ברזומה המצולם שלנו.
ואלה רק חלק מסוד המשיכה של אנשים לתעתועים ואשליות מהסוג הזה. התיירות המודרנית מתבססת על הנאות והאשליות הללו שהמוזיאון מספק הן בדיוק מה שסוגר את הפינה למחייכים.
